במאמר זה אקבץ מספק קטעים שנכתבו בנושא יום ההיפוך החורפי – היום הקצר ביותר בשנה, שמתקיים ב-21 או 22 בדצמבר ומציין את תחילת החורף. הקטעים מתייחסים גם לשלב 6 במסע הגיבורה – שמקביל אליו אל שלב זה במעגל השנה מבחינה סימבולית ונפשית. כולי תקווה שהקטעים הללו יעזרו לכם לחוש מעט מרוח האור שעולה מתוך האפלה, והגבורה שנדרשת כדי לחצות את הלא נודע, למות למי שהיינו פעם, ולהיוולד מחדש – אל האור.
2023 – היפוך חורפי בעיצומה של מלחמה
האור עומד לחזור…
הבוקר קמתי מחלום בו הייתי במאהל צבאי, המוגן על ידי לוחמים ולוחמות בכוננות גבוהה. ישנתי באוהל שבו עשיתי את עבודתי, אבל התעוררתי באמצע הלילה ויצאתי לראות את ההגנות על המוצב המאולתר הזה, כדי שאוכל להיות רגועה.
כשהתבוננתי בצוותי השמירה ושוחחתי איתם ואיתן, הרגשתי את הדריכות שיש בה גם התרגשות, ואפילו רצון מסוים שתהיה התקלות, למרות הסכנה הכרוכה בכך. אותה התרגשות, שבעבר ראיתי בה דבר שלילי (כי אם מישהו רוצה שיהיה קרב, אולי גדל הסיכוי שקרב אכן יתרחש?), והפעם היא נחוותה לי כדבר חיובי.
ראיתי איך הרצון להתקלות הוא משחרר, שכן הוא גובר על הפחד הטבעי מהעימות ומהמפגש עם האויב, ושם אותנו בעמדה רגשית חיובית ביחס למצב הלא פשוט ואף המחריד שאנחנו נמצאים בו כעם וכמדינה.
עם התחושה הזאת התעוררתי, פעם ראשונה השבוע ביקיצה טבעית, עם שמחה ואנרגיה לפעול. נזכרתי שהיום ה-20.12 – יום לפני ההיפוך החורפי, ושבעוד כמה ימים נרגיש את אור השמש שמתחיל לחזור, עם הימים המתארכים.
הרגשתי שהבוקר, עם החלום הזה, האור הפנימי שלי התחיל לחזור מתוך החשכה של החורף, ואיתו מוטיבציה ואנרגיה לפעולה. קמתי עם האנרגיה הזאת בשמחה, וארגנתי את הבית ואת הבן שלי ליום חדש.
יום ההיפוך החורפי במסע הגיבורה
במסע הגיבורה, שיא החשכה מסונכרן עם שלב של מוות שמביא להתחלה חדשה. המוות הזה הוא פנימי – אנחנו מוותרות על גישות, תפיסות עולם, פרדיגמות וקונספציות שהוכיחו את עצמן כשגויות במסגרת המסע שלנו אל המרחב הלא נודע. הוא תוצאה של תהליך שיונג כינה "המפגש עם הצל".
הוויתור הזה הוא כואב, שכן יש פה אובדן של מבנים פנימיים שהשקענו בהם והתרגלנו אליהם – אך הם כבר לא משרתים אותנו. זה שלב לא פשוט של שחרור הישן, אך הוא זה שמאפשר לחדש להיוולד, כפי שחוגגים בחנוכה, כריסטמס וחגים נוספים המתרחשים בחורף.
החדש מביא אתו מוטיבציה, אחדות פנימית ותנועה קדימה. זהו שלב התחדשות הכוחות – שבו המשאבים נאספים על מנת לנוע קדימה להתמודדות, עימות עם הקושי וניצחון עליו.
אז איפה את עומדת ביחס לתהליך הזה?
מרגישה התחדשות של כוחות?
או עדיין בתנועה של וויתור בתוך האפלה?
טקסים, שגרה וכאוס
בתקופה זו של השנה,
כשהימים מתקצרים ומתקצרים והחושך עולה,
ישנה חוויה הולכת וגוברת של כאוס.
הנפש שלנו,
שחלקה עדיין חיה במרחבי הסוואנה או הג'ונגל,
לא לחלוטין בטוחה
שהאור יחזור לגדול
ושהאביב יגיע – פיזית ונפשית. החושך מפחיד אותנו באופן קמאי,
ומזמין אותנו להתכונן להתמודדות עם הפחדים הגדולים ביותר שלנו.
מספר ימים לאחר שהימים יחזרו להתארך,
את לידת המושיע, וההתחלה החדשה,
שמגיעה כשהאור נולד מתוך החשכה.
אנחנו כמעט שם – אבל עדיין לא.
אנחנו עדיין בכאוס הגובר ובחשכה.
במצב הזה, הנפש שלנו מחפשת איזון.
היא מחפשת סדר, בטחון ויציבות
דרך שגרה, טקסים וחזרתיות.
האם אתן חוות את זה בחיים שלכן?
אצל הילדים שלכן?
חשוב לזהות את התגובה הזאת כנורמלית
בהתחשב בכאוס הסביבתי,
וגם למצוא דרך לנתב ולאזן אותה
בצורה מווסתת ומיטיבה.
אפשר לנחש שהצורך הזה בטקסיות,
בסדר ובתזכורת על חזרת האור,
עומד גם מאחורי חגי החורף
שמגיעים עלינו לטובה.
זו העונה האהובה עליי בשנה –
זו שבה מדליקים את האורות
בתוך החשכה.
איך אתם עומדים ועומדות לציין אותה?
איך אתם יכולים ויכולות להזכיר לעצמכם את האור,
את הסדר,
האפשרות לצפות את העתיד בצורה סבירה,
את הרצף בין העבר, להווה ולמה שיבוא מחר?
אינטגרציה של הצל – כלים ומיומנויות לשלב 6 במסע הגיבורה – וויתור, מוות ולידה מחדש
באינטגרציה של הצל
אנחנו מוצאות
סדר חדש – החיים שעבדו עד עכשיו,
הזהות שהייתה לנו
כבר לא תקפה
ומתוכה נולדת דרך חדשה
שלא הייתה שם קודם
ורק חיכתה שכל התכנים, כל הפחדים
כל מה שניסינו לדחוק ולדחוף
להתעלם ולהשתיק
יצוף לפני השטח – וייצור אותנו
בצורה חדשה
בדרך חדשה
אותה עצמי שלמה שחיפשנו
והסתתרה דווקא במקום
אותו לא רצינו לראות
שלב 6 במסע השנתי שלך
שלב 6 במסע הגיבורה, שמסונכרן גם עם נקודת ההיפוך החורפי, הוא שלב שנוגע לסוף – ולהתחלה חדשה. הסוף הוא לא בהכרח של מסע חיצוני, אלא של צורת חיים פנימית, של פרדיגמה, גישה או מצב קיום פנימי. במפגש עם האופל של החורף, עם הצל של הנפש, אנחנו מתעמתות עם הדברים שלא רצינו לראות, שלא התכוונו לפגוש בהם – ומשתנות מתוך כך. השינוי הזה מאפשר התחלה חדשה, תנועה חדשה, שמגיעה דווקא מן המקום האפל ביותר. כמו שלידה מגיעה מהמסתורין של הרחם, כך החיים הפנימיים נולדים מתוך החושך, באדמה, בחורף, ומגיעים להבשלה באור.
השלב הזה, בשנה או במסע, מעודד אותנו לפתח מיומנויות של אינטגרציה: ללמוד לנוע בין האור לצל, ולשלב בין שניהם. חגים כמו כריסטמס, חנוכה ולוסיה, מחברים אותנו, בדרך שונות, לאור בתוך האפלה. האור שנובע מהרוח, מסיפורים מעוררי השראה על גיבורות וגיבורים (כמו המכבים, או ישוע הנוצרי, או הקדושה לוסיה), מנתינת מתנות והתקהלות משפחתית וחברית, נועד לחבר כל אחד ואחת לאור הפנימי שיכול להוביל אותנו גם באפלה. אור קטן יכול להאיר את החשכה, לאפשר לצללים לנוע, וליצור שינוי שמוביל להתחלה חדשה. ההתחלה הזאת, גם היא, נחגגת בחיק הקהילה והמשפחה, וכך האור החדש מתעצם והולך, מקבל נוכחות, תוקף והכרה.
אם תרצי לציין את היום הזה איתנו, מוזמנת להצטרף לקבוצת הלימוד המסע הנשי.
לסיכום, הימים החשוכים, שהולכים ומתקצרים, מפגישים אותנו עם חלקים בעצמנו ובעולם, שבעבר אולי התביישנו, פחדנו או נמנעו מלראות. עם זאת, אם נבחר לפגוש אותם באומץ, לחפש את האור שאנחנו יכולים לאחזוב בידינו ולנוע איתו בעדינות ובאהבה אל האפלה, נוכל לעבור טרנספורמציה חיובית, שבו נשחרר את מה שכבר לא משרת אותנו וננוע חדשות אל התחלה שבה כוחותינו מתחדשים.
האור עומד לחזור – אז בואו נתכונן אליו, ונחגוג אותו ביחד ובאהבה.
