סולם התודעה של ד"ר הוקינס הוא אחד הכלים המרכזיים שנעזרתי בהם בתהליך האישי שלי. נעזרתי בו גם בעבודה עם מטופלים. מדובר בכלי שכמעט ולא מוכר בארץ. אולי השילוב של כלים מדעיים ותפיסה רוחנית שגורם לו ליפול 'בין הכסאות'. ניתן למצוא ספר מקורי על הנושא תחת הכותרת 'עוצמה מול כוח'.
סולם התודעה הוא דרך לייצג בצורה כמותית את התפתחות התודעה. הוא מתייחס למצבים הנפשיים והאנרגטיים השונים שאדם יכול להיות בהם בתחומים שונים בחייו. הוא חביב עליי משום שהוא פשוט, קליט ושימושי.
להלן סיכום מפורט של שלבי הסולם:
השלבים ההרסניים בסולם התודעה – 0 עד 199
20 – בושה (Shame)
זהו השלב הנמוך ביותר בסולם. אנשים שנמצאים במצב זה באופן קבוע, נמצאים במצב של שנאה עצמית עזה. לעיתים היא חזקה עד כדי כך, שהיא מגיעה לרמה של אובדנות פאסיבית. עם זאת, כולנו מכירים את התחושה הזאת של חוסר אונים: התחושה שמשהו בנו פגום ולכן אין לנו יכולת להשתקם. האנרגיה הזאת צריכה נוכחות אוהבת (באנרגיה של 540 – אהבה ללא תנאי – ומעלה) ותמיכה בשביל להפתר. אצל אנשים רבים היא מהווה עוגן בעייתי שמשפיע לרעה על כל המערך האישיותי שלהם.
30 – אשמה (Guilt)
להרגיש אשמה זה נעים יותר מאשר להרגיש בושה, משום שיש לך תחושה של שליטה מסוימת. עדיין, מדובר בתחושה קשה מאד. היא עלולה להוביל גם להתפרצות של אלימות והאשמה כלפי אחרים. עוגן נפשי של אשמה יכול לשמש לעיתים כדי לכסות על רגשות של בושה וחוסר אונים. במקרים אחרים זהו גורם שמקורו בפגיעה רגשית קשה ששוב, משפיעה באופן הרסני על האישיות כולה.
50 – חוסר תחושה (Apathy)
בשלב זה, אנחנו מרגישים רדומים, חסרי מוטיבציה, תנועה ותחושה. כמו תחת אלחוש, שמונע מאיתנו לחוש את הכאב, אנחנו מנותקים מהחיים, מהעולם, ומעצמנו. חיים-מתים בתוך כאב שאינו מורגש. זוהי חוויה בלתי נסבלת, על כל היעדר התחושה שבה. היא יכולה לאפיין אנשים במצבי הלם לאחר חוויה של אובדן או טראומה קשים במיוחד.
75 – אבל (Grief)
קצת מעבר לתחושות האשמה והאלחוש, נמצאת ההכרה שמה שעבר הלך ואיננו. מצב תודעתי זה, כשהוא המצב המרכזי בנפש, כולל את התחושה שהכל אבד ולא רק דבר מסוים. "כל הטוב אבד לבלי שוב". יש כאן יותר אנרגיה מאשר ברמות הקודמות, אבל עדיין מדובר בכאב גדול ובתחושה קשה של יאוש.
100 – פחד\חרדה (Fear)
האבל מתחלף בפחד. הפחד מלאבד עוד, הפחד מליפול נמוך יותר, מלהרגיש כאב, הפחד שנמצא מלכתחילה מאחורי הנטייה להיות בתוך אנרגיות כואבות כל כך. ככל שחשים את החרדה והיא מתעצמת, מגלים שניתן גם לשכך ולהרגיע אותה. כך מגיעים לשלב הבא.
125 – תאווה (Desire)
בניגוד לתשוקה, שבאה ממקום עוצמתי יותר, תאווה היא הדחף לכיוון הדברים שיגרמו לנו לחוש הקלה מסוימת מהכאב. זהו הדחף שעומד מאחורי התמכרויות והרגלים מזיקים. הדחף הזה, שתעשיות כמו תעשיית הפרסום משחקות עליו, מוביל במהרה לתסכול. משום שהוא לא נותן מענה אמיתי לצורך, אלא רק בריחה, שום סיפוק רגעי לא יכול להרוות אותו. התסכול החזרה על המעגל הזה של תאווה ותסכול, מוביל למיצוי שלה, ולעלייה לשלב הבא בסולם.
150 – כעס (Anger)
בשלב הכעס יש כעס על כל העולם, ללא הכרה בנזק שהכעס הזה גורם. העולם כולו אשם בתסכול הצרכים של הפרט. אין אצלו שום רצון להרגיע את הכעס הזה, אלא רק לבטא אותו. הביטוי שלו עלול לכלולל פעולו הרסניות ואלימות כלפי הסביבה. מיצוי של הכעס מגיע עם התחושה שאין כבר טעם בביטוי האימפולסיבי שלו, שכן גורם הכעס לא משתנה. המיצוי הזה מוביל אל השלב הבא.
175 – גאווה (Pride)
בשלב הגאווה יש תחושה טובה מסוימת, אבל היא שברירית ויכולה להתרסק לתהומות הבושה בכל רגע. האדם תופס את עצמו כטוב ונעלה יותר מאנשים אחרים. הוא משתמש בתחושה הזאת כדי לכסות על תחושות הכעס, האבל, וכל הרגשות שנמצאות בשלבים נמוכים יותר. הרגשות הכואבים לא נעלמים, משום שאין התמודדות ישירה ותהליך מודע מולם. הם לא עוברים הבעה ופורקן, אלא הדחקה. התפתחות השלב הזה יכולה להיות מסוכנת, כפי שהתבטא למשל בנאציזם. האדם צובר יותר ויותר אנרגיה, אבל היא עדיין בכיוון הרסני שמבוסס על שקר.
עד כאן, אלו השלב ההרסניים בסולם. השלבים הבאים מכילים אנרגיה חיובית יותר שעיקרה עוצמה (פנימית, אמיתית) ולא כוח (חיצוני, על אחרים).
השלביים החיוביים הלינאריים בסולם התודעה – 200 עד 499
200 – אומץ (Courage)
מתוך הכוח של הגאווה האדם מצליח לעיתים למצוא את האומץ להתמודד עם הפחד באופן ישיר. בשלב זה ניתן לגייס את הכוח לעבוד קשה, להתמיד, ולהיות כנה עם עצמך לגבי המאמצים שלך. השלב הזה הוא המפתח להתקדמות וליצירה של חיים נעימים וחיוביים. זהו השלב של התמודדות, עבודה קשה, נחישות והתמדה. אלה איכויות בסיסיות שמאפשרות תנועה חיובית והתקדמות בכל תחום בחיים, גם תחת מצבים של הישרדות, פחד וקושי. זו האיכות הראשונה של עוצמה ושל יושרה פנימית.
מכאן, כל רמה שנתקדם אליה בסולם התודעה, תהיה נעימה יותר. היא תכלול יותר ויותר יכולת פעולה, בהירות ואושר.
בשלב הראשון, ישנו תהליך התפתחותי שמתרחש תוך חשיבה לינארית. הוא מתחיל בשלב האומץ וממשיך בארבעה נוספים:
250 – נייטרליות (Neutrality)
בשלב זה תחושת הפחד מתמתנת ולמולה מתפתחת תחושה של בטחון. התנועה הנחושה קדימה מובילה למצב בו יש קרקע יציבה שנוצרה, ואפשר כבר להרפות. הגישה בשלב זה היא 'חיה ותן לחיות'. ההתפתחות היא דרך הרפיה אל תחושת הבטחון ואל הבנה פנימית שאפשר ומותר לשחרר. לא עוד מאבק נחוש ועיקש – אלא הרפיה רכה ומרפאת. זהו שלב של נוחות, אבל בשלב מסוים, הנוחות מתחילה למצות את עצמה. בתוכה חוסר הנוחות מהגורמים שעוד לא התמודדנו איתם גובר, ו-'אזור הנוחות' מתחיל להראות כגורם מגביל. אנחנו עשויים להמשך לשיחות של דוברים מעוררי השראה, או לטקסטים שירצו לנוע להמשיך לנוע ולהתפתח. בעקבות זאת, לרגעים, נרגיש נכונים להתמודד עם החיים מתוך שאיפה לאיכות גבוהה יותר של חוויה, הישגים, או שגרה יומיומית. מתוך כך יכול להתרחש לבסוף המעבר לשלב הבא.
310 – נכונות (Willingness)
זהו שלב של התמקדות במטרה ובניית הכוחות הפנימיים על מנת להשיגה. משמעת עצמית, ניהול זמן והשראה יובילו את הפרט לגיוס הולך וגובר של כוחות לכיוון היעד. מי שנמצא בשלב זה הוא כבר על 'המסלול להצלחה'. התודעה שלה מכוונת והיא מוכנה לפעול על מנת להתקדם. עם זאת, בשלב מסוים ההתכווננות מתחילה להרגיש כמו ריצה של אוגר בגלגל. מתוך כך, ישנה תחושה שהגורמים האמיתיים לקושי נמצאים מתחת לפני השטח. התחושה הזו, והרצון לקחת אחריות מלאה על הגורמים הללו, מובילים את המעבר לשלב הבא.
350 – קבלה (לקיחת אחריות – Acceptance)
בשלב זה המבט פונה גם פנימה. שם, נמצא גורמים שבולמים אותנו – שאריות הפחד והגורמים האישיים שבולמים את התנועה לכיוון הטוב. האדם מפסיק בהדרגה להכחיש את החלק שלו בקשיים שיש בחייו. הוא לומד לקחת אחריות ולסלוח, לאחרים ולעצמו. זה השלב ל'עבודת צל', לחיפוש תחושה של השלמה ולחוויה של צדק. מדובר בסוג של התבגרות ביחס לתהליך הפנימי ובלקיחת אחריות עליו, במקום השלכה שלו על הסביבה. ככל שהשלב הזה מתקדם, נהיה יותר ויותר ברור שמאחורי הקושי עומדים דפוסים מורכבים שכדאי להבין. והגישה האינטלקטואלית לפתרון בעיות נהיית מושכת. זה מה שמוביל למעבר לשלב הבא.
400 – הגיון (Reason)
בשלב זה מתחילים להסתכל על הסיטואציה נכוחה, תוך הפרדה בין השכל לבין הרגש. התנודות הרגשיות שהיו מטלטלות מאד נהיות רגועות יותר. המוקד עובר מהן לתהליך מנטלי של הפשטה והבנה לעומק. ברמה זו פעלו מדענים גדולים רבים שהובילו לתגליות וכתבו תאוריות משמעותיות. בשלב זה הרבה מהאנרגיה ותשומת הלב נמצאים בשכל וזה עשוי לתת תחושה של חוסר איזון. הסכנה היא ללכת לאיבוד בין הפרטים בחשיבת יתר. היא גדולה יותר אם מנסים להשתמש בהגיון לצורך אישי בלבד, ללא נסיון לתרום לאחרים. הרצון להשתמש בתוצרי השכל למען הסביבה מאפשר התקדמות במעלה השלב הזה. התקדמות זו מובילה עד לנקודה שלעיתים מלווה ביאוש וכאב, שכן לא די בהגיון על מנת להתגבר על פחדים ולפתור תסביכים פנימיים. מעבר דרך היאוש הזה, עם כוונה טובה ואוהבת, מאפשרת לעשות את קפיצת המדרגה לשלב הבא.
השלבים החיוביים שאינם לינאריים בסולם התודעה – 500 עד 1000
בשני השלבים הבאים, שמכונים 'אהבה' ו'אהבה בלתי מותנית\עונג', חווית המציאות מתחילה להיות נעימה באופן משמעותי והיא מבוססת על חיבור נשמתי פנימי ולא על חשיבה. ככל שמתפתחים יותר, החוויה הרוחנית הופכת להיות דומיננטית ולעיתים יש צורך בכלים הנוגעים לתחום הזה על מנת להמשיך ולהתפתח.
500 – אהבה (Love)
העלייה למדרגה של רמה 500 בסולם, היא אחת מקפיצות המדרגה המשמעותיות ביותר בו. זהו מעבר מעולם שמבוסס על השכל, ולכן על הפרדה, סדר והגיון, לעולם שמבוסס על האינטואיציה, ולכן פתוח לאהבה ולקסם. עם המעבר הזה, אנחנו מבינות שהעולם בנוי כמו סיפור, ולא כמו שעון, ולכן מתקיים מתוך סינכרוניות, כאשר לצירופי מקרים לכאורה יש משמעות מובילה בתוך התקדמות העלילה והתפתחות הדמויות. שלב זה הוא רלוונטי במיוחד בהקשר של מודל המסע הנשי, שמתאר את המבנים השונים של סיפורים שאנחנו יכולות לחיות בהם.
ככל שאנחנו לומדות להיפתח לאהבה, ולהסתמך על האינטואיציה, הן הופכות לכוחות מובילים ודומיננטיים יותר בסיפור שלנו. אנחנו לומדות להבדיל בין תנועה מאהבה, שמרגישה כמו תנועה מהנשמה שלנו, לבין תנועה מתוך פחד. בשלב זה של סולם התודעה, אנחנו מזהות יותר ויותר כיצד המחשבות שלנו, ולעיתים הגוף שלנו, יכולים לפעול בשירות הפחד, ולא בשירות האהבה.
עם זאת, בשלב מסוים נגלה שגם לפחד יש מקום בלתי-נפרד בסיפור. כל הרגשות שלנו הם חלק מהשלמות של העלילה הזאת, שלא תוכל להתקדם בלעדיהם. הם לא רק מפריעים לנו לבטא את האור שלנו – הם מספקים תצוגת צבעים מרהיבה, שמאפשרת לו להתבטא על כל גווניו, ועל כל השפע שבו. בשלב זה, אנחנו רוצות לאפשר תנועה חופשית לרגשות, וכן לפעולות נכונות, שמקדמות את העלילה למקום מרגש ובריא, דרך הגוף שלנו. אנחנו רוצות להיפתח לסיפור חיינו באופן מלא, כדי שנוכל לחיות מתוך הנשמה בכל רגע ורגע. על מנת שנוכל לעשות זאת, עלינו להיפתח לאהבה ללא תנאי.
540 – עונג – אהבה ללא תנאי (Joy, Ecstasy, and Unconditional Love)
בשלבים שנמצאים במנעד של אהבה ללא תנאים ועונג, אנחנו לומדות לראות את העולם בצורה אחרת. זה כמו להרכיב משקפיים חדשות בכל פעם, ודורש הפסקות וזמנים להסתגלות. בשלב הזה, אנחנו לומדות לראות את הטוב בכל דבר – גם במה שהוגדר בעבר כרע – וכן לחבק את הכאב, העצב, וכל רגש שלילי שבעבר נתפס כלא נעים. זהו תהליך הדרגתי, במהלכו אנחנו לומדות להתמסר לחיים כפי שהם בכל רגע. להודות על הטוב שבו, בעודנו מביעות גם את הכאב.
זהו השער הראשון לחוויה של חוסר דואליות, שבה יש אחדות בין פנימי לחיצוני, בין אדם לסביבה ולאלוהים. לעיתים נחווה את המצב הזה באופן נקודתי בחוויות של התאהבות, אקסטזה או מדיטציה, ולאחר מכן נמצא את עצמנו שואפות לקיים אותו גם ביומיום.
התהליך לקראת זאת הוא מורכב ודורש התמסרות – גם לדרכים רוחניות שונות, וגם לשחרור שלהן כשהן מפסיקות להיות רלוונטיות עבורנו. בסופו של דבר, ההתקדמות נובעת מדבקות בערכים ובאיכויות של התפתחות, ולעיתים לא בדרך כזאת או אחרת. אהבה ללא תנאי היא מטרה ברת-השגה לתלמידים רוחניים אמיתיים ומסורים, שהולכים בדרך בהתמדה ולאורך זמן. האיכויות והמאפיינים שמתפתחים בשלב הזה כוללים חמלה, סבלנות, וגישה חיובית שאינה מושפעת מהנסיבות החיצוניות.
האיכות הזאת נדרשת מאיתנו כאשר אנחנו מכילים אדם אחר, למשל פעוט בטנטרום. אנחנו זקוקים לה מהאנשים לצידנו כאשר אנחנו בתהליך של ריפוי, ועולות מתוכנו איכויות שזקוקות לאהבה ללא תנאים כדי להחלים. מהסיבה הזאת, גישות טיפוליות מערביות, מבוססות מיינד (כמו פסיכולוגיה קלינית), לעיתים לא מצליחות להביא את מה שנדרש כדי לרפא טראומות ופצעים נפשיים עמוקים. הגישות הללו מבוססות ברמת התודעה 400+ ומתקשות להבקיע ולהתבסס במרחבי האינטואיציה והאהבה (על כי כמובן יתכנו אנשי מקצוע מתחומים כאלה, שכן מקיימים את הנאמר באופן אישי).
600 – שלום ושלווה (Peace)
בשלב 600, הנשמה שלנו, שהיא האני האמיתי, מתחילה לבצבץ ולהאיר בחוזקה. היא הופכת להיות הגורם העיקרי שאנחנו חיים מתוכו ומזדהים איתו; החלקים הארציים בתוכנו – המחשבות, הרגשות והגוף – מתקיימים בשלווה הרמונית, מתוך אור האהבה של הנשמה, שזורח עליהם ללא תנאים. כאן, מתוך לקיחת הבעלות המלאה על העצמי הארצי שלנו, נוצר שלום בתוכנו. בשלום הזה, העצמי האלוהי והנצחי יכול לבצבץ.
שלב 600 נחווה כשלווה אלוהית ונצחית, שמחלחלת לכל תא בגופנו, מרגיעה בצורה שאין לה מילים. הוא מזמין אותנו להתמסר לאמונה, שהיא ידיעה ואינה מחשבה, ולנוע יותר ויותר מתוך השלווה הנצחית הזאת. ככל שנתקדם בהתמסרות אליה, נוכל לחוות את העצמי הנשמתי שלנו מתמזג עם משהו גדול ממנו – המודעות האלוהית שמאחדת הכל. כשנתמסר אליה לחלוטין, נעבור לשלב הבא.
700 – מודעות מוארת (Enlightment)
כשאין עצמי ואין אחר, גם המילים כבר לא מספיקות כדי לתאר את החוויה. אנחנו נמצאים מעבר להן, בהוויה של תודעה אינסופית. בתוך ההוויה הזאת, אפשר להרפות עוד ועוד, עד שנדמה שאין כלום – שאנחנו כלום, והקיום הוא כלום… רק חלל ריק של תודעה אינסופית. אם נקפוץ אל הריק הזה, ונסכים למות בתוכו, נגיע לחוויה שהיא בין המוארות והעמוקות ביותר שניתן לחוות כבני אדם.
850-1000 הארה מלאה (Full Enlightment)
זוהי, אולי, רמת התודעה הגבוהה ביותר שניתן לחוות מתוכה בגוף אנושי… ובה אנחנו מגלים את המהות שבלב כל הדברים – האהבה האלןהית. אנחנו מגלים שאיננו ריק, ואיננו מרחב תודעתי ללא מוקד. כל אלה הם שאריות של ניסיונות לחוות את המציאות בצורה מנטלית. מעבר להם, מופיעה האהבה האלוהית, כמוקד בוער וזוהר בתוך כל הדברים. אהבה ללא קץ וללא גבולות, שלא ניתן לתארה במילים, והיא המהות של הכל.
מפגש חולף עם רמות תודעה גבוהות בסולם התודעה
לעיתים נעבור תהליכים רוחניים כאלה ואחרים שיאפשרו לנו לגעת ברמות התודעה הגבוהות שבסולם התודעה, ולזהות את האמיתות שהן מכילות. תהליכים כאלה גם עזרו לי להתייחס אליהן במאמר הזה. עם זאת, כשנגיע לחוויית האהבה האולטימטיבית, נבין שאין דבר שלם ונכון יותר לעשות מלחזור לחוות את האני הקטן שלנו. גם היא, או הוא, אהובים ואוהבים בצורה מושלמת בעיני המקור לכל. אם נחיה מתוכם, צעד צעד, כל פעם לשיפור קטן בחוויה, כל פעם לעלייה של צער נוסף בסולם, אנחנו, והיקום כולו, ניתרם מביטוי חדש ומרגש של האהבה האינסופית.
שימוש בסולם התודעה של הוקינס בטיפול ובהתפתחות אישית
בקצרה, סולם התודעה של ד"ר הוקינס משמש להערכה, התאמת גישה, והחזקה של פרספקטיבה הרחבה יותר.
אנשים ברטטים שונים צריכים דברים שונים. בכל מקום בסולם יש צורך בהעצמה של הרטט הנוכחי כדי להמשיך לשלב הבא, אבל חשוב לעשות את זה באופן מאוזן ככל האפשר וכאן עוזר להחזיק את התמונה הרחבה יותר.
הערכה באמצעות סולם התודעה
זיהוי איפה המטופל (או אני) נמצא בסולם, עם הנושא שהוא מביא לפתחי ובאופן כללי. כשמזהים היכן נמצאים בסולם, אפשר לפתח את אותה האיכות, עד שהיא תהיה בשלה למעבר לאיכות הבאה בתור. במידה ומדובר ברמה שנמצאת מתחת לרף ה-200, יש סיכון שהעצמה שלה תוביל לפעולות מסוכנות, כאשר תהיה אנרגיה רבה יותר כדי לבצע אותן. מהסיבה הזאת, קיים סיכון גבוה יותר להתאבדות כאשר מטופלים מדוכאים (ברמות תודעה 0-60) מקבלים לראשונה תרופות נוגדות דכאון.
במידה וזה המצב, חשוב להחזיק את הסיכון הללו. לעיתים ניתן לעשות את זה עם המטופל או המטופלת עצמם, במידה ויש להם עוגנים מספקים ברמות תודעה גבוהות יותר. במקרים אחרים, יש צורך בעזרה מערכתית או צוותית. כך ניתן לטפס בסולם התודעה, ולהתעמק גם ברמות של אבל, חרדה, כעס וגאווה. לרוב יהיה צורך לעבור דרך כל הרמות הללו על מנת שהמטופל או המטופלת יחצו את סף האומץ. לאחר מכן, הם יוכלו להתנהל בחייהם באופן חיובי. שם שינוי מעשי לטובה יכול להתחיל להתרחש. עד רמה 200, תמיכה טיפולית יכולה לסייע בהתקדמות מהירה יותר לנקודת הסף הזאת.
התאמת גישה באמצעות סולם התודעה
התאמה של הכלים והגישה לשלב שהמטופל נמצא בו. ההתאמה קשורה לאנרגיה שצריך להעצים, לצד הסיכונים בשלב הנוכחי. למשל, מטופל שנמצא בשלב האומץ יצטרך עידוד לפעול ולהתמיד, ומטופל שנמצא בשלב שאחריו (נייטרליות) יצטרך אישור להרפות ממאמץ ולראות שהכל בסדר. עם זאת, מטופל בשלב האומץ יצטרך להזהר שלא לקחת צעדים נועזים מדי ולא בטוחים. מטופל בשלב הנייטרליות יצטרך להמנע מבינוניות והשארות ב-'אזור הנוחות' זמן רב מדי. כך, כל שלב כזה יכול לדרוש כלים שונים והנחיות אחרות למטופל ולסביבתו.
ניתן להעמיק בהזדמנויות והסיכונים הטמונים בכל רמה בספר נוסף של ד"ר הוקינס בנושא.
החזקת הפרספקטיבה הרחבה יותר בעזרת סולם התודעה
לעיתים, ניתן לראות או לתאר למטופל או למטופלת במילים נקודת מבט רחבה יותר. הסתכלות זו על הנושא שהוא עוסק בו, יכולה להגיע מתוך שלב מתקדם יותר בסולם. זה חשוב בעיקר בשלבים כמו כעס, כדי למנוע פעולות לא מאוזנות שיכולות לגרום לנפילה בסולם. למשל, התפרצות נקמנית שתגרור פגיעה באחר או בעצמי. בתפרצות כזאת עלולה לגרום לנזק מתמשך, למשל הדחקה של הכעס וחזרה לרמה של אשמה. במקרה כזה חשוב שהאדם ידע שהעצמת הכעס תתרום לו כחלק מתהליך פנימי של התחזקות. עם זאת, עליו להמנע ככל שהוא מסוגל מלהטיח אותו באחרים. תופעות כאלה רלוונטיות מיוחד במקרים של הפרעות אגו-דיסטוניות, כמו פוסט-טראומה, חרדה ודכאון. למשל, במקרים של נפגעות אלימות שיש להן פנטזיות של נקמה בתוקף. חשוב לתמוך בפנטזיות ככלי לביטוי רגשי ולאפשר אותן ברמה הרגשית והמנטלית. עם זאת, לרוב יש מקום לומר במילים שפעולה מתוך האנרגיה הזאת תגרום להרס ושמה שיתרום לריפוי יהיה לשמור את זה כתהליך פנימי.
למידע נוסף לגבי כלים לשימוש בסולם התודעה, ולגבי הנסיון האישי שלי בנושא, את מוזמנת לצפות בראיון שערכה עמי מונה קל-שגב.
