חיבור לנשמה: איך להתחבר לנשמה שאת

אני נצח.

מעבר לגלי הרגשות וזרימתם, מעבר לגוף המשתנה ותנועתו, אני נמצאת. לפני ואחרי ומעבר לזמן, עכשיו ותמיד, אני נצח.

אני אהבה.

רוצה בטובתם של כל הדברים, מחוברת אליהם בטבורי, יודעת אותם, מאירה אליהם, אוהבת אותם. קרובה אליהם בלבי. אני אהבה.

אני תקווה.

מכירה את סוף הסיפורים ותחילתם. מכירה את מהלכם, ויודעת שיכול להיות אחרת, שהטוב יכול לנצח ולהאיר. אני תקווה.

אני אור.

זוהרת בקרניים טהורות מעבר לכל מחסום ומעצור. כאב בוקע בי עוד שכבה של כיסוי ומהותי זוהרת ומתגלה בנקיונה. אני אור.

וכך גם את.

וכך גם אתה.

—

יכול להיות שמושג הנשמה לא מדבר אליך, או שאת משתמשת בו כביטוי בדיבור בלבד – וזה בסדר גמור.

עם זאת, נראה שמושג הנשמה מהדהד במקום עמוק בתוכנו – ולראייה, אנשים לא מוכנים 'למכור אותה' גם תמורת סכום נאה…

כך שנראה שגם אם עבור רבות ורבים בתרבות בה אנחנו חיים, החשיבה הרציונלית מקשה עלינו להאמין ברעיון הנשמה או להתחבר אליו, אנחנו עדיין פועלות ופועלים בפועל כאילו יש לו ממשות. הפיצול הזה יכול לעורר כאב בתוכנו. אם זה לא המצב בתוכך – אולי המאמר הזה פחות מתאים עבורך. אבל אם כן, ואם משהו בתוכך נע ומתנגן בתגובה למילים שנכתבו כאן, את מוזמנת לקרוא כמה רעיונות מהמסע הנשי, על החיבור לנשמה שאת.

על חיבור לנשמה, אני רוצה לכתוב שירה.

כי הנשמה נוגעת לדברים

שהם מעבר לצורה,

בין המרווחים

שיש להם הגדרה

בין נשימה, לעצירה

לפי המסע הנשי, חיבור לנשמה נוגע לכאורה בעיקר לגיבורה היוצרת. היא עוסקת בקשר עם מה שמעבר לחומר. עם זאת, ניתן לראות בנשמה את המוקד של התנועה ההתפתחותית במסע, מוקד שלעיתים מזוהה עם כוח הארוס – החיים, הנשיות, והאהבה – ונמצא מעבר לדמויות הגיבורות השונות. ההזדהות שלנו עם חלק מסוים בנו, גם עם זה ששואף להתחבר אל מה שמעבר לגוף, יכולה להיות מכשול בעצם התהליך הזה ממש. לכן, גם הגיבורה היוצרת, כמו כל גיבורה, פוגשת את הצל שלה בנקודת השיא (או השפל) של מסעה – ובכך לומדת להרפות מההזדהות עם צד אחד בלבד, וליצור חיבור עם הצד השני. החיבור הזה, הוא מה שמאפשר לנשמה להתבטא יותר ויותר.

ברוח הגיבורה היוצרת, אחת הדרכים המשמעותיות ביותר להתחבר לנשמה שלנו, היא דרך יצירה. כל אחד ואחת יכולים למצוא יצירה שמדברת אליהם: בין אם זה תיאטרון, שנוגע למשחק עם הדימוי שאנחנו מביעים כלפי חוץ, או ציור, שמאפשר לנו לבטא את החוויה שלנו על נייר. עבור אחרים זה יהיה בישול, עיצוב הבית (קישור פנימי: ליצור בית), או אפילו יצירה של חזון מקצועי ועסקי. מה מדליק את הנשמה שלכם? מה מזין אותה?

אם תקחו את הזמן לעשות את הדברים הללו, תוכלו להרגיש את אור הנשמה שלכן יותר ויותר.

כל מה שאפשר לעשות בכח

אפשר גם לעשות ברכות.

אפשר למצוא את המגע

שיניע בעדינות

את הצעיפים

ויחשוף אור לא מוכר,

מתוך התנועה העדינה הזאת,

בגל רך

של שלום, של תום, אור שתמיד היה

והסתתר,

כי לא רצה להתגלות בכח.

כי שאף אל החמלה

שרואה מעבר לצורה,

מעבר לפנים שלו ואל תוכן,

אל המהות שאינה נפרדת מהדברים

אלה שזורה בהם

בוורידים של טוב

נצחיות הנשמה כהסתכלות ארוכת טווח אולטימטיבית

התפתחות

הזחל מחזיק בתוכו את הפרפר

והפרפר את הזחל:

הוא יכול לעוף רק כי למד

להיות קרוב יותר מהכול

לאדמה

נמוך מכולם

כאשר אנחנו מקבלים החלטות, לעיתים ישנה דילמה בין מה שיסייע לנו בטווח הקצר, לבין מה שיפעל בטווח הרחוק. המזון הטעים יענג אותנו עכשיו אבל יגרום לכאב בטן אחר כך; העבודה דורשת השקעה והקרבה אבל מעניקה משמעות ובטחון; הזוגיות דורשת לעיתים להתמודד עם קונפליקטים, אבל נותנת אהבה ויציבות לאורך זמן.

לרוב, החלטה נבונה היא כזאת שלוקחת בחשבון גם את ההסתכלות קדימה – שכן לא ניתן ליהנות באופן מלא מההווה, כשיודעים שההשלכות השליליות שלו נמצאות מעבר לפינה. מהסיבה הזאת, הנאה מההווה מבלי לקיחת אחריות על העתיד היא בריחה מכאב, ומאפיינת למשל מצבים של התמכרות ושל מאניה.

אך על איזה טווח קדימה עלינו להסתכל? האם די שנתייחס למשך הזמן של חיינו? אולי למשך הזמן שאנחנו מסוגלים לתפוס – שלרוב בחברה שלנו לא יכלול, למשל, את תקופת הזקנה (לפי מחקרים בנושא)?

אולי כדאי שנתייחס למשל החיים של הילדים שלנו, של הילדים שלהם? וכיצד אפשר בכלל לתפוס פרק זמן כזה ולהתייחס אליו? האם הוא יכול להיות מעורר השראה, ולא חרדה?

שימוש רציונלי במושג הנצח כפתח לחיבור לנשמה

דתות ותפיסות רוחניות שונות מציעות פתרונות לשאלה הזאת. ברובן, ישנה תפיסה של קיום נצחי להיבטים מהותיים באדם, מעבר לחיים הפיזיים. אותה נשמה אינסופית היא המהות של תודעת האדם וממשיכה להתקיים אחרי המוות.

בעבר, נעשה שימוש בעייתי בגישה הזאת. היא שימשה כדי להקטין את חשיבותם של החיים הפיזיים, ולהכפיף אותם לגורל הנצחי שלאחר המוות. עם זאת, ניתן לעשות בה גם שימוש בונה.

רעיון הנשמה מאפשר לנו להסתכל על דברים מנקודת הזמן הרחוקה ביותר – הנצח. לדברים הפיזיים תמיד יש סוף, אפילו לאדמה שאנחנו חיים עליה; אבל קיום שנמצא מעבר לפיזיות יכול להימשך מעבר לזמן. ההסתכלות על החלטות שאנחנו מקבלים מפרספקטיבת הנצח, היא ההסתכלות ארוכת הטווח ביותר שקיימת, בהגדרה. ככזאת, היא תדרוש לעיתים קורבן בטווח הקצר יותר, גם אם הטווח הקצר הזה כולל את כל חיינו.

עם זאת, המשמעות שנובעת מהסתכלות ארוכת-טווח, נותנת סיפוק יציב, שמאפשר לשמור על חוסן ועוצמה גם בתקופות של משבר. זו גישה שמקבילה במובן מסוים להסתכלות "שבעה דורות קדימה" ממסורת השבטים הילידיים באמריקה.

במסגרת ההסתכלות הזאת, אפשר להתייחס לדברים שיש להם חשיבות עבורנו מעבר לחומר: מערכות היחסים הקרובות והחשובות לנו, האהבה שאנחנו מרגישים, וההתפתחות האישית שלנו. תעדוף של הדברים הללו על פני הישגים קצרי-טווח, יכול לתרום לחוויה יציבה יותר של אושר. אבל איך אפשר לעשות את זה, כשלעיתים החוויה שלנו את עצמנו אינה רציפה ויציבה מספיק, על מנת להתנהל לפי הערכים שחשובים לנו באמת?

חלקים שונים בעצמי – וחיפוש הנשמה בתוכם

אם עברת תהליך כלשהו של ריפוי ומודעות לנפש שלך, יתכן ופגשת כמה מהחלקים האלה. אולי פגשת את הילד או הילדה הפנימית, את המבקרת הפנימית, או העתקים המופנמים של ההורים שלך. בוודאי גילית שהמערכת הפנימית שלך מכילה הרבה כאב, אבל גם הרבה שמחה, עושר ויופי.

כל תיאוריה פסיכולוגית מתייחסת לאופן בו הנפש מחולקת לחלקים שונים. העצמי שלנו, אומרים פרויד, יונג ואחרים, אינו אחיד והרמוני. הוא מחולק לחלקים שונים, שמערכת היחסים ביניהם מכתיבה את החוויה הפנימית שלנו ואת איכות חיינו.

לפעמים נרגיש שהחלקים האלה הם אנחנו – כמו פאזל שנשבר להמוני חלקים, שכעת מחפשים סדר והרמוניה. מניסיוני, ככל שנפעל ונשקיע בהרכבת הפאזל, ביצירת איזון בין החלקים, ההרמוניה תיגדל, ועדיין זה יראה לעיתים בלתי אפשרי לבנות את התמונה בשלמותה. בעיני, זה בלתי אפשרי כי החלקים האלה הם לא המהות הבסיסית של מי אנחנו – המהות הבסיסית היא שלמה ובלתי ניתנת לחלוקה.

מהי הנשמה שלנו – ומהו חיבור לנשמה

זוהי הנשמה שלנו: היא האור עצמו, היא חוויית הטוב, הקרבה, הנועם והאושר. זוהי מהות שלא ניתן באמת לשבור, לפרק, לרסק או להפריד לחלקים. החלקים של הנפש שייכים לגוף שלנו – הם פנים שונות של היכולות, ההיסטוריה והרגשות שהצטברו בו – והמהות של הנשמה היא מעבר לגוף ולכל דבר זמני. התבוננות דרך כל הפרספקטיבות, יכולת לעבור מאחת לאחת, לחבר ביניהן ולאהוב אותן, היא דבר שמתאפשר רק כי הן לא באמת המהות של מה שאנחנו, אלא עדשות צבעוניות שונות דרכן האור שהוא אנחנו יכול לעבור, לחוות, להתרחב ולהתבטא בעולם.

לתובנות הללו הגעתי, בין השאר, דרך מדיטציה, שהיא כלי מומלץ משמעותי לחיבור לנשמה שלנו. למדיטציה יש השפעות פסיכולוגיות ניכרות, והיא חלק מדרכים רוחניות שונות, שיכולות לסייע לרבים להתחבר לנשמה שלהם ולהגיע לאושר.

עם זאת, יש גם כלים אחרים, שנוגעים לרבדים צבעוניים ומגוונים של הגוף והנפש. אז איך אפשר להתחבר לנשמה דרך מסע עם ארכיטיפים ליצירת הרמוניה פנימית?

מסע בנפש בדרך לנשמה

ניתן לראות את התפקידים השונים במערכת הפנימית, כמעין תאים פנימיים המכילים בתוכם רגשות המעוניינים להתבטא. כשהם אינם מודעים, הרגשות מודחקים ויוצרים חוויה כהה ואטומה של סבל שלא בא לידי ביטוי. כאשר הם עולים על פני השטח, הרגשות הכואבים יכולים להשתחרר, ולאפשר לאור הנשמה לקרון דרכם בצורה יותר מלאה ומודעת.

על מנת להבין את החלקים הללו בפשטות, ניתן להיעזר בשלושה מושגים פשוטים: המסכה (או הפרסונה), הצל, והנשמה. שני המושגים הראשונים מגיעים מהגותו של יונג. השימוש בהם בהקשר של החיבור לנשמה נובע מניסיוני בעבודה מעשית עם הארכיטיפים הללו עם קהלים שונים, במסגרת הדרכה של סדנאות והתערבויות חוסן. 

לפעמים כדי שנוכל לגעת בצל שלנו,

עלינו להתיידד עם המסכה שמכסה אותו.

לעצב ולבחור אותה –

עד שנרגיש בטוחות ובטוחים מאחוריה.

בטוחים מספיק כדי להסיר אותה,

לפגוש את מה שיש מתחתיה,

במסתרי הרחם הבטוחה שבביתנו או במסגרת מפגש מרפא,

ולדעת –

שכאשר נצא משם,

אם נרצה,

נעטה שוב את המסכה,

המעוצבת לטעמנו ולבחירתנו,

ונהיה מאחוריה אמיצים

ובטוחים.

"המסכה", או הפרסונה, כוללת את החלקים בנו שאנחנו בוחרים לבטא כלפי חוץ. לעיתים (במצב אידיאלי) מדובר בבחירה מודעת, אך לרוב זה לא המצב. לרוב, המסכה שלנו בנויה מחלקים שלמדנו במהלך חיינו שיתקבלו בצורה סבירה על ידי החברה. במקרה כזה, אנחנו נפחד מאד להסיר אותה. מה מסתתר מאחורי המסכה? אם היא אינה מודעת, אלה יהיו כל החלקים בתוכנו שנפסלו, נדחו, ונדחקו מהמודעות שלנו. אלה תחושות, חוויות, כשרונות ויכולות, שלמדנו שהם "רעים", "לא מקובלים", "אסורים". זהו הצל.

עם מסכה שהכנתי במסגרת קורס "מסתגלים לגלים" לבני נוער

המפגש עם הצל

בגלל שהצל לרוב מפחיד אותנו מאד, המפגש איתו לרוב דורש מסע בפני עצמו. הוא מכיל כאב, בין אם זה בגלל הדחייה שהוא חווה, או בגלל שהגורם הדחוי היה הכאב בעצמו. זה מפחיד לפתוח את הכאב הזה – כמו לגעת בפיסה של גיהנום… אבל מאחריו, הנשמה מסתתרת. לעיתים קרובות, האור שלה הוא חלק ממה שהמסכה בוחרת להסתיר. כשנפגוש את הצל שלנו, את החלק הלא-מודע של העצמי, נוכל להתחבר גם לאור שלה.

המגע עם הנשמה לאחר עימות עם הצל מקביל לשלב 7 במסע הגיבורה – התחדשות הכוחות.

ההתנגדויות לרגשות הקשים הם כמו תפקידים,

מסכות, דמויות על במה, שעוטה הנשמה.

היא מתמסרת לתפקיד באופן טוטאלי – כדי לחוות אותו במלואו, לאסוף את כל המידע שהוא מספק לה על היקום, שבו יש דואליות, קוטביות, דרמה קוסמית. הכאב שמסתתר בתוכם הוא חלק ממנה, אבל לא מי שהיא באמת, אלא משחק שאמיתותו הופכת אותו להצגה האשלייתית שהוא באמת, ומראה איך הנשמה יוצאת ממנו כמציאות עליונה ואולטימטיבית.

לכן, ככל שתשחקי את התפקיד בהתמסרות מלאה, ככל שתכאבי ותבואי את עצמך במלוא העוצמה, כך תצאי בצד השני; נקייה, מאושרת, ובלתי-מנוצחת.

לכן, אם יש רגש שקשה לך להתמודד איתו; זה תפקיד שקשה לך לשחק אותו – וזה הזמן לעשות עבודה, לתרגל אותו עד שתהיי מומחית עד כדי כך שתתעלמי בתוכו, לא תזדהי איתו, לא תהיי תלויה במסכה, וכך האור שלך שוב יזרח.

בהסתכלות כזאת, למעשה המסכה היא האגו – מאחוריו מסתתר הרגש. כאשר מביעים את הרגש, משתחררים מהמסכה, והאור יכול לזהור.

סוגי גיבורות במסע הנשי – כחלקים פנימיים בדרך להיכרות עם הנשמה שלך

במסע הנשי אנחנו פוגשות ארבעה סוגי גיבורות: הגיבורה היוצרת, החושנית, הרגשית והחברתית.

ניתן לראות בגיבורות הללו כמייצגות חלקים פנימיים בנפש האישה, כאשר הן מחולקות לזוגות מנוגדים: הגיבורה היוצרת, המחוברת לרוח, היא המשלימה של הגיבורה החושנית, המחוברת לחומר. באופן דומה, הגיבורה הרגשית, המחוברת לעולמה הפנימי, מנוגדת לגיבורה החברתית, אשר מחוברת לעולם החיצוני ולתפקידים החברתיים שבו. באופן הזה, אם נזדהה עם אחת הגיבורות, כפי שלרוב קורה – נגלה שהגיבורה המנוגדת לה מסתתרת בצל שלנו.

בנוסף, ניתן לזהות איך כל אחד מהחלקים האלה מתבטא בנפשנו, ובנפשן של נשים הקרובות לנו. הזיהוי של כל החלקים, על צד האור (המסכה) וצד הצל שלהן, מאפשר לנו לשחרר את ההזדהות איתן, לעבור מסעות פרודוקטיביים ומקדמים, ולזהות את הנשמה שאנחנו, שזורחת דרך הפנים השונות והמשתנות של הנשיות הבריאה.

כדי ללמוד על זה עוד, ניתן להצטרף לקבוצת הלימוד הנשית, שתכלול את תכני הקורס "מסע הגיבורה מהאגדות – חניכה לנשיות חדשה", שעוסק בצורה מעשית בדיוק בתהליך הזה.