התשובה בעיני היא – כן. כולנו רוצים ורוצות להתחבר לעוצמה שלנו. העצמה היא תהליך שרלוונטי לכל גבר וכל אישה.

עם זאת, העצמה נשית שונה מהעצמה גברית. איך ומדוע? לכך אתייחס במאמר הנוכחי.

העצמה נשית במאה ה-21: מקורבנות – לגבורה

במאמר קודם בנושא אלימות נגד נשים, התייחסתי לנשים האמיצות של ימינו. נשים שהיו קורבנות, ובחרו לצאת לאור במסע של העצמה וגבורה. הנשים הללו, כחלק מתנועת Me Too, סייעו לחשוף את הקורבנות שנשים חוו מתוך אלימות ושליטה גברית. התנועה הזאת מתחברת למסע נשי עמוק וארכיטיפי יותר: מסע מקורבנות, דרך העצמה, לגבורה.

במחקר המסע הנשי, בניתוח של סוגי המסעות הנשיים, זיהיתי 5 סוגי מסעות. ניתן לחלק אותם לשלושה סוגים: מסעות טרגיים, מסעות העצמה, ומסעות אפיים (מסע גיבורה).

מסע ההעצמה הוא מעין גשר מהמסעות הטרגיים, למסעות האפיים. כלומר, בדומה למתואר בהקשר של Me Too, העצמה היא תהליך שאישה עוברת כדי להפוך מקורבן של הנסיבות, לגיבורה הראשית בסיפור חייה. כלומר, כל עוד אנחנו כנשים, מרגישות שחווינו קורבנות ברמה מסוימת – העצמה יכולה להיות רלוונטית עבורנו.

ניתן לומר שעבור גבר, העצמה היא תהליך דומה. גם גברים חווים קורבנות. גם גבר יכול לנוע מעמדה של קורבנות לעמדה של גבורה. עם זאת, קורבנות נשית נראית אחרת מקורבנות גברית. אולי מתוך כך, העצמה נשית נראית אחרת מהעצמה גברית. במאמר הזה אתמקד בהעצמה נשית – וברלוונטיות שלה לכל אחת ואחד מאיתנו.

אז איך נראית העצמה נשית? למה היא רלוונטית לימינו? ואיך את יכולה לממש אותה בחייך?

העצמה נשית – ממיתוסים לתרבות פופולרית

כולנו מכירים סיפורים על נשים שהצליחו ליצור שינוי בחייהן. הן נעו מעמדה קורבנית – למקום מועצם. אלו סיפורים אנקדוטליים, אישיים, שיכולים לתת לנו כח והשראה. מעבר לכך, אגדות, מיתוסים ופורמטים אמנותיים נוספים, מסכמים את הסיפורים הללו. לכן, ניתוח של אגדות, מיתוסים ואמנות, מאפשר לנו לגלות את הפורמט והמבנה של סיפורי העצמה.

כאשר ביצעתי את הניתוח הזה, המבנה שגיליתי דומה למה שתיארה סימונה מצליח-חנוך בספרה ״אגדות המוות ההפיך״. מדובר בסיפורים כמו כיפה אדומה, שלגיה, והיפהפיה הנרדמת. מקבילה מודרנית שניתחתי לעומק בהקשר זה ישנה בסדרה MAID (עוזרת בית). מדובר על סיפורים בהם דמות נשית שנמצאת בעמדה קורבנית, יוצאת למסע לעבר עצמאות, בטחון חופש. בדרך, היא נכנסת לתרדמת. בהמשך היא מתעוררת, בסיוע של כח חיצוני שתומך בה ואף מציל אותה. מה יש לנו, כנשים בוגרות, ללמוד מהסיפורים הללו?

כמסעות העצמה נשיים, הם כוללים יצירה למסע שלא הייתה יזומה או מתוכננת; כניסה לתרדמת בעקבות חוסר בבשלות, כלים, ידע או מודעות; כוחות מיטיבים שתומכים בגיבורה ומגינים עליה, כך שהתרדמת לא הופכת למוות של ממש; ותחייה מחדש בסיוע כוח חיצוני.

אז מה משמעות השלבים הללו – ואיך הם קשורים אליך?

שלבים במסע העצמה: הפורמט של העצמה נשית

מסע העצמה מתחיל מעמדה בה הגיבורה נמצאת בחולשה יחסית. לרוב, היא ילדה או נערה, או לכל היותר אישה צעירה. אין לה את הכוחות לקבוע את מציאות חייה. לדוגמא, כיפה אדומה היא ילדה; היפהפיה הנרדמת ושלגיה הן נערות; ופרספונה היא אישה צעירה.

גם אם את, כקוראת, לא נמצאת במצב הזה, יתכן שיש חלק בתוכך שמרגיש כך. ילדה, נערה או אישה צעירה – שעוד לא קיבלה את מה שהיא צריכה כדי להתבגר. רובנו לא גדלנו בסביבה שאיפשרה לנו חניכה בריאה ושלמה לנשיות: לעיתים נצטרך להשלים אותה בשלב מאוחר יותר. הילדה, הנערה, או האישה הצעירה הפנימית שבנו, לא בהכרח יכלו לנוע במסלול העוצמתי שהן יועדו אליו. אולי הן חוו קורבנות מסוימת, שבלמה אותן במסלולן. ואולי כעת, יש חלק בתוכך שמתעורר, ומוכן לצאת למסע, למצוא את העוצמה שלך בחזרה.

אז מהם השלבים של מסע העצמה נשי, ואיך הם יכולים לעזור לך להגיע למקום של בטחון, אהבה ועוצמה?

יציאה למסע העצמה: לא מתוך בחירה חופשית

הגיבורה שיוצאת למסע העצמה, לא עושה את זה מיוזמתה. בניגוד לגיבורה האפית, היא לא מזהה את המקום הפנימי שמניע אותה, את ההתנגדות החיצונית, וממתינה לזמן המתאים לפעול. הגיבורה הזאת נזרקת למסע – על ידי כוחות שאינם בשליטתה.

אולי אמא שלה מבקשת ממנה להביא אוכל לסבתא; אולי ההורים שלה נמנעו מלהזמין את הפיה הרעה לנשף; ואולי היא נמצאת תחת איום ברצח מאם-חורגת מסוכנת. אולי היא נחטפה על ידי הדוד הרשע שלה, ונמצאת כלואה מתחת לאדמה. בתקופה בה המאמר נכתב, אנחנו זוכים לראות נשים וגברים שיוצאים לחופשי, אחרי ששהו מתחת לאדמה. ניתן להתחבר למיתוסים קדומים הנוגעים לסיפורים כאלה בדיוק, כדי להבין כיצד העצמה מתרחשת, גם אחרי סבל בלתי נתפס.

במציאות האנושית, מסע העצמה יכול להתחיל מתגובה לחוויה טראומטית. הוא יכול להתחיל ממשבר נפשי, או מאירוע חיצוני שדוחף אותנו לפעולה. זהו משבר שלא בחרנו בו ולא רצינו בו, אבל אנחנו מגיבות אליו מתוך כוונה להגיע לפתרון, לנוע למקום טוב יותר.

כך או אחרת, היציאה של הגיבורה למסע נשי של העצמה מגיעה מעמדה הישרדותית של אין-ברירה. עצם הקיום שלה, בנסיבות בהן היא מוצאת את עצמה, דוחף אותה אליו. היא מי שהיא – סקרנית, יפה, חברותית – ואין לה שליטה על כך, או הגנה מפני גורמים אשר מאוימים ממנה ומדרכה. עליה לצאת לדרך – אין לה אפשרויות טובות נוספות.

אם היא תבחר בדרך הרסנית, של השמדה עצמית או אלימות, יתרחש מסע טרגי. היא בוחרת אחרת. היא בוחרת לצאת לדרך, יהיה מה שיהיה.

איפה את הרגשת כך בחייך?

• אולי אירוע קשה, פציעה או מחלה, שלחו אותך למסע בלתי-מתוכנן?
• אולי חוויה של הריון, הורות או לידה הגיעו באופן בלתי-צפוי – או בלי שתביני את המשמעות שלהם עבורך?
• ואולי נסיבות ילדותך, שולחות אותך היום למסע של עיבוד, החלמה או שינוי שלא את בחרת בו?

גורמים שונים בחיים יכולים לשלוח אותנו למסע שלא מבחירתנו – ולמסע הזה יש מבנה שניתן ללמוד מראש.

הדרך במסע נשי של העצמה: צעדים של התמסרות ותמימות

הגיבורה במסע העצמה, לא יודעת מה היא עושה. היא רצה אל היער, יוצרת קשר עם החיות, מחולצת על ידי גמדים. אולי היא מתפתה לרדת מהשביל, ופוגשת זאב, בלי להבין את הסכנה שבכך. ואולי היא קוטפת פרחים בשדה, ולא מכירה את הסכנה שעלולה לבקוע מתחת לרגליה. אולי היא מטיילת בארמון ונתקלת בזקנה עם גלגל טוויה. היא נדחפת לגעת במחט מתוך הרצון הטבעי שלה ליצור, הסקרנות והפתיחות שלה – לא ממקום רע.

התמימות הזאת מגינה עליה. היא מתמסרת אל הדרך הלא נודעת, וכוחות נעלמים שומרים עליה בתוך התנועה המתמסרת הזאת. היא עושה כמיטב יכולתה בכל רגע, והמציאות דואגת שזה יהיה מספיק. עם זאת, למעשים יש השלכות. לבורות שבה נעה הדמות יש משמעות: היא לא יודעת לחלץ את עצמה מהביקור בשאול, מההיבלעות על ידי הזאב, מרעל התפוח או מהתרדמת. לה, כנערה או אישה צעירה שמודעת לעצמה, אין את הכוחות לכך. הכוחות והתמיכה שיש לה, מספיקים כדי להמתיק את המוות ולהביא תרדמת במקומו. הכוח להתעורר – יצטרך להגיע ממקום אחר.

השיא במסע העצמה: כניסה לתרדמת, לא למוות

בכל מסע יש רגע של חשכה. ירידה אל התהום, כשאולי אנחנו לא בטוחות שנוכל אי פעם לצאת ממנה. מוות של חלק מאיתנו, שהוא הכרחי כדי להיוולד מחדש, עוצמתיות יותר משהיינו אי-פעם.

הגיבורה במסע העצמה, אינה מיומנת בתנועה הזאת. זאת הפעם הראשונה שהיא חווה אותה – וללא חניכה מספקת. אין בה את הכוחות, המודעות, או האנרגיה, כדי לעבור את התנועה הזאת בצורה חלקה, יעילה ומהירה. היא נתקעת בשאול, לכאורה ללא דרך חזרה.

עם זאת, היא הגיעה לשם בתנועה מדויקת, מודרכת ומוגנת. גם אם התנועה, ההתקדמות, הפריצה, לא נראית על פני השטח – היא מתרחשת מתחת אליהם. ישנם מספיק כוחות מגנים, שהגיבורה מחוברת אליהם, ופועלים לטובתה, גם כשהיא אינה בהכרה, ולא מודעת לכך.

הכוחות המסייעים במסע העצמה: התמימות מגנה עלינו – ומובילה להצלה

מה לומדת הגיבורה, כשהיא אינה בהכרה, ונמצאת בתרדמת?

בדרך למסע הירואי, אנחנו לומדות שאנחנו לא לבד בעולם; שאיננו רעות, דפוקות או פגומות; שזה לא או אנחנו, או אחרים – אלא גם וגם. אנחנו לומדות שאנחנו חלק הרמוני מהשלם שהוא היקום, ולכן ישנם דברים שהם גם טובתנו, וגם לטובת הסביבה. שנועדו להזנתנו, לתמיכתנו ולריפוינו – ושגם מזינים את הסביבה, תומכים בה ומרפאים אותה. ההצלה שלנו היא לא רק עבורנו: היא לטובת כולם. כך נלמד להיות גיבורות אפיות, שיוצאות למסעות שמשלבים בהרמוניה בין הטובה שלהן, לטובת הסביבה שלהן – שמרפאים גם אותן, גם את הקהילה, וגם את העולם כולו.

בדרך לשם, אנחנו מפסיקות לחפש פתרונות בהן צד אחד מנצח על חשבון השני שמפסיד. במקום זה נשאף לפתרונות win win, שמיטיבים עם כל המעורבים בהם. כדי להגיע, אנחנו לומדות שלא כל הכוחות שלנו, נמצאים בתוכנו. אנחנו מגלות שיש כוחות חיצוניים שעומדים לצידנו כשאנחנו זקוקות להם, ושמעניקים לנו חוויה מרפאת, שמתקנת את הדפוסים הפוגעניים שמתוכם נזרקנו למסע הזה מלכתחילה.

עם זאת, כדי לחוות את התיקון, עלינו להגיע ממקום של תמימות ופגיעות. עלינו להסכים להיות פתוחות לעולם, למרות שהוא עלול לפגוע בנו, כמו שלגיה שפותחת למכשפה הרעה את הדלת. זה דורש אמון ואמונה, שהם האומץ שמאפשר לנו להמשיך.

לאחר מכן, גם בזמן התרדמת, הכוחות שתמכו בשלגיה כשהיא הייתה בדרכה – אשר באים לידי ביטוי דרך דמויות הגמדים – שומרים עליה ומגינים עליה. הם מונעים מהתרדמת להפוך למוות, ומאפשרים להצלה האמיתית להתרחש. שלגיה לא ניצלה על ידי כך שהיא הסתגרה בביתה – אלא על ידי העשייה המסורה, הרוח הטובה והפתיחות שלה. האיכויות הללו, לצד היופי שלה, שהוא שיקוף סימבולי של נעורים ותמימות, מביאות לכך שהגמדים שומרים אליה, ומאפשרים לנסיך להגיע אליה. במקרים של כיפה אדומה ופרספונה, עצם הפגיעות וחוסר האונים שלהם, מובילים לכך שכוחות כבירים נלחמים ופועלים לטובתן. כך או אחרת, התנועה ממשיכה, גם כשהגיבורה מנמנמת. היא מגיעה לשיא ברגע של התעוררות, וחזרה לחיים, מתוך השינה והשכחה.

נצחון במסע העצמה: התעוררות הכוחות

רגע ההצלה של הגיבורה, לרוב מערב דמות גברית (נסיך, זאוס, או צייד) שנחלץ לעזרתה. אנחנו לא אמורות לעבור את המסע שלנו לבד! נשים ראויות לעזרה, להכלה ולהגנה של גברים ששמחים לעשות זאת, ומרגישים שזכו בכך שיש להם את ההזדמנות להציל, לתמוך ולסייע. הגיבורה זכתה בהצלה בזכות האיכויות שלה. היא משכה אותה אליה – היא אינה חסרת אונים. היכולת שלה ליצור את הרגע הזה נבעה מתוך מי שהיא. לא כל יצירה היא אקטיבית – ניתן גם למשוך אותה אלינו מתוך ההווייה שלנו. מתוך זה שעשינו כמיטב יכולתנו, כאשר לא הייתה לנו ברירה.

ההצלה מלמדת אותנו שישנה דרך החוצה מהשאול. גם אם חלקו נשאר איתנו – הוא הופך אותנו למלכה, שיודעת לפקד על כוחותיו ולהניע אותם. איננו חסרות אונים יותר. אם נצטרך לצאת למסע נוסף, נעשה זאת אחרת: מתוך בחירה, במודע וברצון.

מהו השלב הבא של העצמה נשית?

במסעות אפיים, הגיבורה לוקחת על עצמה את הירידה לשאול מתוך בחירה. גיבורות מיתיות כמו איננה ופסיכה, וגיבורות מודרניות כמו אלזה ומואנה, יורדות לשאול כי זה הדבר הנכון לעשות. כי זה הצעד הבא במסע שלהן. כי זה חלק מפחיד, קשה, אבל בלתי נפרד מהדרך שלהן, ממי שהן.

הירידה הזאת לשאול, והאומץ שהיא דורשת, נובעת מתוך מסע העצמה מוקדם יותר. גם פסיכה קופצת מהצוק לידיו של קופידון, ואז נכנסת ל-"תרדמת" תודעתית בלילות האהבים שלהם, לפני שהיא יוצאת למסע אפי בכוחות עצמה. הירידה שלה אל השאול היא חלק מהמסע שהחל מהגל האיטי והמשכר של ההעצמה היא חוותה קודם לכן.

אם תתבונני על חייך, ייתכן ותזהי מקומות בהם את חווה מסע העצמה כזה. אולי חלק ממך – יצירה שיצרת, ההורות שלך, חלק באישיותך – נרדם לתקופה, לאחר שלא היו לו את הכלים להתמודד עם האתגרים שהחיים הביאו. האם החלק הזה ממשיך במסעו, בתוך התרדמה? האם חלקים אחרים בתוכך מגנים עליו, בונים את הכוחות, עד הרגע בו ההזדמנות תגיע? הרגע בו כח חיצוני, שהחיים ישלחו אליו, יתמוך בו ויסייע לו להתעורר?

מסגרות של העצמה נשית אמיתית

יכול להיות שתרצי עזרה, הדרכה ותמיכה במסע ההעצמה שלך. ישנן קבוצות, טיפולים, ומסגרות אשר יכולות לתמוך בך. מה מאפיין מסגרות של העצמה נשית אמיתית?

תומכות במהלך מסע העצמה

• מבינות את התמימות, מחבקות את חוסר הידע
• מראות כיצד התרדמת (הדכאון, ההפסקה, חוסר הפריון) באה כהמתקה של משהו חמור יותר, בזכות ההשתדלות וההתמסרות שהבאת
• תומכות בהתעצמות הכוחות עד להתעוררות
• מעודדות את הפתיחות לכוחות מסייעים חיצוניים, ואת השימוש המעצים במשאבים שהם מביאים

מסייעות במעבר למסע אפי

• יש צורך להכיר את המבנה, עולם המושגים והאתגרים שבמסע האפי, כדי לעבור אליו באופן חלק.
• ישנן דרכים רבות לעשות זאת, אך לא רבות שמתמקדות בדרך הנשית במיוחד.
• קורס ״החניכה הראשונה״ שיצא בקרוב, מיועד לעשות זאת. במהלך הקורס לומדים על סוגי גיבורות במסע הנשי, ועל הקשר שלהן לנפש שלך. הוא מסייע להכיר את עצמך ואת הנשיות שלך באמת, באופן שיאפשר לך לנוע מתוך בחירה אמיתית ולא מתגובתיות.
• אשמח אם תצטרפי למסע שלנו. עם זאת, חשוב שתמצאי את הדרך שלך, ואת ההדרכה שמתאימה בדיוק עבורך.
• כל אחת צריכה לבחור עבור עצמה מהו סוג ואופי המסע המתאים לה: להביא ילד? לפתוח עסק? לטפס על הר? המשאלה שבתוכך היא המפתח למסע המתאים. משם, העזרה המתאימה תוכל להגיע.

מגינה ממסע טרגי

• מסגרת של העצמה נשית אמיתית תסייע לך להיזהר מביטויים שליליים של נשיות.
• היבטים כאלה עלולים לכלול התעלמות מהבדלים בין אישיים; יצירה של יחד חונק, על חשבון צרכים שלך או של האחר; החלטות שלא לוקחות בחשבון גם את הפרט וגם את מערכות היחסים שלה – גם אם יש צורך להחליף ולשנות אותן כדי שאפשר יהיה ליצור בטחון ולצאת לדרך.
• במסע טרגי, את "לוקחת את המושכות" ובוחרת בפנייה שמזיקה לך, לסביבתך, או לכולכם גם יחד. מסגרת תומכת תפעל כדי להגן עליך ממעשים כאלה, ולהמשיך לנוע בהתמסרות, תמימות, השתדלות והתמדה.

לסיכום

• מצב של חוסר עוצמה איננו בהכרח טבעי – אלא כנראה נובע מנסיבות שלא היו לטובתך.
• כדי לעבור העצמה, עלינו להבין את ה״תרדמת״ שנופלת עלינו כאמצעי מגונן הנובע מהמצב, ושיש בו שאיפה לריפוי.
• חשוב שנקפיד לא לפעול מאגו, ולשלב בהרמוניה צרכים אישיים ומערכות יחסים.
• כך נוכל בסופו של דבר להתעורר מהחניכה הזאת לעבר תנועה אפית.

The post העצמה נשית במאה ה-21 appeared first on המסע הנשי.

השלבים ההרסניים בסולם התודעה – 0 עד 199

20 – בושה (Shame)

זהו השלב הנמוך ביותר בסולם. אנשים שנמצאים במצב זה באופן קבוע, נמצאים במצב של שנאה עצמית עזה. לעיתים היא חזקה עד כדי כך, שהיא מגיעה לרמה של אובדנות פאסיבית. עם זאת, כולנו מכירים את התחושה הזאת של חוסר אונים: התחושה שמשהו בנו פגום ולכן אין לנו יכולת להשתקם. האנרגיה הזאת צריכה נוכחות אוהבת (באנרגיה של 540 – אהבה ללא תנאי – ומעלה) ותמיכה בשביל להפתר. אצל אנשים רבים היא מהווה עוגן בעייתי שמשפיע לרעה על כל המערך האישיותי שלהם.

30 – אשמה (Guilt)

להרגיש אשמה זה נעים יותר מאשר להרגיש בושה, משום שיש לך תחושה של שליטה מסוימת. עדיין, מדובר בתחושה קשה מאד. היא עלולה להוביל גם להתפרצות של אלימות והאשמה כלפי אחרים. עוגן נפשי של אשמה יכול לשמש לעיתים כדי לכסות על רגשות של בושה וחוסר אונים. במקרים אחרים זהו גורם שמקורו בפגיעה רגשית קשה ששוב, משפיעה באופן הרסני על האישיות כולה.

50 – חוסר תחושה (Apathy)

בשלב זה, אנחנו מרגישים רדומים, חסרי מוטיבציה, תנועה ותחושה. כמו תחת אלחוש, שמונע מאיתנו לחוש את הכאב, אנחנו מנותקים מהחיים, מהעולם, ומעצמנו. חיים-מתים בתוך כאב שאינו מורגש. זוהי חוויה בלתי נסבלת, על כל היעדר התחושה שבה. היא יכולה לאפיין אנשים במצבי הלם לאחר חוויה של אובדן או טראומה קשים במיוחד.

75 – אבל (Grief)

קצת מעבר לתחושות האשמה והאלחוש, נמצאת ההכרה שמה שעבר הלך ואיננו. מצב תודעתי זה, כשהוא המצב המרכזי בנפש, כולל את התחושה שהכל אבד ולא רק דבר מסוים. "כל הטוב אבד לבלי שוב". יש כאן יותר אנרגיה מאשר ברמות הקודמות, אבל עדיין מדובר בכאב גדול ובתחושה קשה של יאוש.

100 – פחד\חרדה (Fear)

האבל מתחלף בפחד. הפחד מלאבד עוד, הפחד מליפול נמוך יותר, מלהרגיש כאב, הפחד שנמצא מלכתחילה מאחורי הנטייה להיות בתוך אנרגיות כואבות כל כך. ככל שחשים את החרדה והיא מתעצמת, מגלים שניתן גם לשכך ולהרגיע אותה. כך מגיעים לשלב הבא.

125 – תאווה (Desire)

בניגוד לתשוקה, שבאה ממקום עוצמתי יותר, תאווה היא הדחף לכיוון הדברים שיגרמו לנו לחוש הקלה מסוימת מהכאב. זהו הדחף שעומד מאחורי התמכרויות והרגלים מזיקים. הדחף הזה, שתעשיות כמו תעשיית הפרסום משחקות עליו, מוביל במהרה לתסכול. משום שהוא לא נותן מענה אמיתי לצורך, אלא רק בריחה, שום סיפוק רגעי לא יכול להרוות אותו. התסכול החזרה על המעגל הזה של תאווה ותסכול, מוביל למיצוי שלה, ולעלייה לשלב הבא בסולם.

150 – כעס (Anger)

בשלב הכעס יש כעס על כל העולם, ללא הכרה בנזק שהכעס הזה גורם. העולם כולו אשם בתסכול הצרכים של הפרט. אין אצלו שום רצון להרגיע את הכעס הזה, אלא רק לבטא אותו. הביטוי שלו עלול לכלולל פעולו הרסניות ואלימות כלפי הסביבה. מיצוי של הכעס מגיע עם התחושה שאין כבר טעם בביטוי האימפולסיבי שלו, שכן גורם הכעס לא משתנה. המיצוי הזה מוביל אל השלב הבא.

175 – גאווה (Pride)

בשלב הגאווה יש תחושה טובה מסוימת, אבל היא שברירית ויכולה להתרסק לתהומות הבושה בכל רגע. האדם תופס את עצמו כטוב ונעלה יותר מאנשים אחרים. הוא משתמש בתחושה הזאת כדי לכסות על תחושות הכעס, האבל, וכל הרגשות שנמצאות בשלבים נמוכים יותר. הרגשות הכואבים לא נעלמים, משום שאין התמודדות ישירה ותהליך מודע מולם. הם לא עוברים הבעה ופורקן, אלא הדחקה. התפתחות השלב הזה יכולה להיות מסוכנת, כפי שהתבטא למשל בנאציזם. האדם צובר יותר ויותר אנרגיה, אבל היא עדיין בכיוון הרסני שמבוסס על שקר.

עד כאן, אלו השלב ההרסניים בסולם. השלבים הבאים מכילים אנרגיה חיובית יותר שעיקרה עוצמה (פנימית, אמיתית) ולא כוח (חיצוני, על אחרים).

השלביים החיוביים הלינאריים בסולם התודעה – 200 עד 499

200 – אומץ (Courage)

מתוך הכוח של הגאווה האדם מצליח לעיתים למצוא את האומץ להתמודד עם הפחד באופן ישיר. בשלב זה ניתן לגייס את הכוח לעבוד קשה, להתמיד, ולהיות כנה עם עצמך לגבי המאמצים שלך. השלב הזה הוא המפתח להתקדמות וליצירה של חיים נעימים וחיוביים. זהו השלב של התמודדות, עבודה קשה, נחישות והתמדה. אלה איכויות בסיסיות שמאפשרות תנועה חיובית והתקדמות בכל תחום בחיים, גם תחת מצבים של הישרדות, פחד וקושי. זו האיכות הראשונה של עוצמה ושל יושרה פנימית.

מכאן, כל רמה שנתקדם אליה בסולם התודעה, תהיה נעימה יותר. היא תכלול יותר ויותר יכולת פעולה, בהירות ואושר.
בשלב הראשון, ישנו תהליך התפתחותי שמתרחש תוך חשיבה לינארית. הוא מתחיל בשלב האומץ וממשיך בארבעה נוספים:

250 – נייטרליות (Neutrality)

בשלב זה תחושת הפחד מתמתנת ולמולה מתפתחת תחושה של בטחון. התנועה הנחושה קדימה מובילה למצב בו יש קרקע יציבה שנוצרה, ואפשר כבר להרפות. הגישה בשלב זה היא 'חיה ותן לחיות'. ההתפתחות היא דרך הרפיה אל תחושת הבטחון ואל הבנה פנימית שאפשר ומותר לשחרר. לא עוד מאבק נחוש ועיקש – אלא הרפיה רכה ומרפאת. זהו שלב של נוחות, אבל בשלב מסוים, הנוחות מתחילה למצות את עצמה. בתוכה חוסר הנוחות מהגורמים שעוד לא התמודדנו איתם גובר, ו-'אזור הנוחות' מתחיל להראות כגורם מגביל. אנחנו עשויים להמשך לשיחות של דוברים מעוררי השראה, או לטקסטים שירצו לנוע להמשיך לנוע ולהתפתח. בעקבות זאת, לרגעים, נרגיש נכונים להתמודד עם החיים מתוך שאיפה לאיכות גבוהה יותר של חוויה, הישגים, או שגרה יומיומית. מתוך כך יכול להתרחש לבסוף המעבר לשלב הבא.

310 – נכונות (Willingness)

זהו שלב של התמקדות במטרה ובניית הכוחות הפנימיים על מנת להשיגה. משמעת עצמית, ניהול זמן והשראה יובילו את הפרט לגיוס הולך וגובר של כוחות לכיוון היעד. מי שנמצא בשלב זה הוא כבר על 'המסלול להצלחה'. התודעה שלה מכוונת והיא מוכנה לפעול על מנת להתקדם. עם זאת, בשלב מסוים ההתכווננות מתחילה להרגיש כמו ריצה של אוגר בגלגל. מתוך כך, ישנה תחושה שהגורמים האמיתיים לקושי נמצאים מתחת לפני השטח. התחושה הזו, והרצון לקחת אחריות מלאה על הגורמים הללו, מובילים את המעבר לשלב הבא.

350 – קבלה (לקיחת אחריות – Acceptance)

בשלב זה המבט פונה גם פנימה. שם, נמצא גורמים שבולמים אותנו – שאריות הפחד והגורמים האישיים שבולמים את התנועה לכיוון הטוב. האדם מפסיק בהדרגה להכחיש את החלק שלו בקשיים שיש בחייו. הוא לומד לקחת אחריות ולסלוח, לאחרים ולעצמו. זה השלב ל'עבודת צל', לחיפוש תחושה של השלמה ולחוויה של צדק. מדובר בסוג של התבגרות ביחס לתהליך הפנימי ובלקיחת אחריות עליו, במקום השלכה שלו על הסביבה. ככל שהשלב הזה מתקדם, נהיה יותר ויותר ברור שמאחורי הקושי עומדים דפוסים מורכבים שכדאי להבין. והגישה האינטלקטואלית לפתרון בעיות נהיית מושכת. זה מה שמוביל למעבר לשלב הבא.

400 – הגיון (Reason)

בשלב זה מתחילים להסתכל על הסיטואציה נכוחה, תוך הפרדה בין השכל לבין הרגש. התנודות הרגשיות שהיו מטלטלות מאד נהיות רגועות יותר. המוקד עובר מהן לתהליך מנטלי של הפשטה והבנה לעומק. ברמה זו פעלו מדענים גדולים רבים שהובילו לתגליות וכתבו תאוריות משמעותיות. בשלב זה הרבה מהאנרגיה ותשומת הלב נמצאים בשכל וזה עשוי לתת תחושה של חוסר איזון. הסכנה היא ללכת לאיבוד בין הפרטים בחשיבת יתר. היא גדולה יותר אם מנסים להשתמש בהגיון לצורך אישי בלבד, ללא נסיון לתרום לאחרים. הרצון להשתמש בתוצרי השכל למען הסביבה מאפשר התקדמות במעלה השלב הזה. התקדמות זו מובילה עד לנקודה שלעיתים מלווה ביאוש וכאב, שכן לא די בהגיון על מנת להתגבר על פחדים ולפתור תסביכים פנימיים. מעבר דרך היאוש הזה, עם כוונה טובה ואוהבת, מאפשרת לעשות את קפיצת המדרגה לשלב הבא.

השלבים החיוביים שאינם לינאריים בסולם התודעה – 500 עד 1000

בשני השלבים הבאים, שמכונים 'אהבה' ו'אהבה בלתי מותנית\עונג', חווית המציאות מתחילה להיות נעימה באופן משמעותי והיא מבוססת על חיבור נשמתי פנימי ולא על חשיבה. ככל שמתפתחים יותר, החוויה הרוחנית הופכת להיות דומיננטית ולעיתים יש צורך בכלים הנוגעים לתחום הזה על מנת להמשיך ולהתפתח.

500 – אהבה (Love)

העלייה למדרגה של רמה 500 בסולם, היא אחת מקפיצות המדרגה המשמעותיות ביותר בו. זהו מעבר מעולם שמבוסס על השכל, ולכן על הפרדה, סדר והגיון, לעולם שמבוסס על האינטואיציה, ולכן פתוח לאהבה ולקסם. עם המעבר הזה, אנחנו מבינות שהעולם בנוי כמו סיפור, ולא כמו שעון, ולכן מתקיים מתוך סינכרוניות, כאשר לצירופי מקרים לכאורה יש משמעות מובילה בתוך התקדמות העלילה והתפתחות הדמויות. שלב זה הוא רלוונטי במיוחד בהקשר של מודל המסע הנשי, שמתאר את המבנים השונים של סיפורים שאנחנו יכולות לחיות בהם.

ככל שאנחנו לומדות להיפתח לאהבה, ולהסתמך על האינטואיציה, הן הופכות לכוחות מובילים ודומיננטיים יותר בסיפור שלנו. אנחנו לומדות להבדיל בין תנועה מאהבה, שמרגישה כמו תנועה מהנשמה שלנו, לבין תנועה מתוך פחד. בשלב זה של סולם התודעה, אנחנו מזהות יותר ויותר כיצד המחשבות שלנו, ולעיתים הגוף שלנו, יכולים לפעול בשירות הפחד, ולא בשירות האהבה.

עם זאת, בשלב מסוים נגלה שגם לפחד יש מקום בלתי-נפרד בסיפור. כל הרגשות שלנו הם חלק מהשלמות של העלילה הזאת, שלא תוכל להתקדם בלעדיהם. הם לא רק מפריעים לנו לבטא את האור שלנו – הם מספקים תצוגת צבעים מרהיבה, שמאפשרת לו להתבטא על כל גווניו, ועל כל השפע שבו. בשלב זה, אנחנו רוצות לאפשר תנועה חופשית לרגשות, וכן לפעולות נכונות, שמקדמות את העלילה למקום מרגש ובריא, דרך הגוף שלנו. אנחנו רוצות להיפתח לסיפור חיינו באופן מלא, כדי שנוכל לחיות מתוך הנשמה בכל רגע ורגע. על מנת שנוכל לעשות זאת, עלינו להיפתח לאהבה ללא תנאי.

540 – עונג – אהבה ללא תנאי (Joy, Ecstasy, and Unconditional Love)

בשלבים שנמצאים במנעד של אהבה ללא תנאים ועונג, אנחנו לומדות לראות את העולם בצורה אחרת. זה כמו להרכיב משקפיים חדשות בכל פעם, ודורש הפסקות וזמנים להסתגלות. בשלב הזה, אנחנו לומדות לראות את הטוב בכל דבר – גם במה שהוגדר בעבר כרע – וכן לחבק את הכאב, העצב, וכל רגש שלילי שבעבר נתפס כלא נעים. זהו תהליך הדרגתי, במהלכו אנחנו לומדות להתמסר לחיים כפי שהם בכל רגע. להודות על הטוב שבו, בעודנו מביעות גם את הכאב.

זהו השער הראשון לחוויה של חוסר דואליות, שבה יש אחדות בין פנימי לחיצוני, בין אדם לסביבה ולאלוהים. לעיתים נחווה את המצב הזה באופן נקודתי בחוויות של התאהבות, אקסטזה או מדיטציה, ולאחר מכן נמצא את עצמנו שואפות לקיים אותו גם ביומיום.

התהליך לקראת זאת הוא מורכב ודורש התמסרות – גם לדרכים רוחניות שונות, וגם לשחרור שלהן כשהן מפסיקות להיות רלוונטיות עבורנו. בסופו של דבר, ההתקדמות נובעת מדבקות בערכים ובאיכויות של התפתחות, ולעיתים לא בדרך כזאת או אחרת. אהבה ללא תנאי היא מטרה ברת-השגה לתלמידים רוחניים אמיתיים ומסורים, שהולכים בדרך בהתמדה ולאורך זמן. האיכויות והמאפיינים שמתפתחים בשלב הזה כוללים חמלה, סבלנות, וגישה חיובית שאינה מושפעת מהנסיבות החיצוניות.

האיכות הזאת נדרשת מאיתנו כאשר אנחנו מכילים אדם אחר, למשל פעוט בטנטרום. אנחנו זקוקים לה מהאנשים לצידנו כאשר אנחנו בתהליך של ריפוי, ועולות מתוכנו איכויות שזקוקות לאהבה ללא תנאים כדי להחלים. מהסיבה הזאת, גישות טיפוליות מערביות, מבוססות מיינד (כמו פסיכולוגיה קלינית), לעיתים לא מצליחות להביא את מה שנדרש כדי לרפא טראומות ופצעים נפשיים עמוקים. הגישות הללו מבוססות ברמת התודעה 400+ ומתקשות להבקיע ולהתבסס במרחבי האינטואיציה והאהבה (על כי כמובן יתכנו אנשי מקצוע מתחומים כאלה, שכן מקיימים את הנאמר באופן אישי).

600 – שלום ושלווה (Peace)

בשלב 600, הנשמה שלנו, שהיא האני האמיתי, מתחילה לבצבץ ולהאיר בחוזקה. היא הופכת להיות הגורם העיקרי שאנחנו חיים מתוכו ומזדהים איתו; החלקים הארציים בתוכנו – המחשבות, הרגשות והגוף – מתקיימים בשלווה הרמונית, מתוך אור האהבה של הנשמה, שזורח עליהם ללא תנאים. כאן, מתוך לקיחת הבעלות המלאה על העצמי הארצי שלנו, נוצר שלום בתוכנו. בשלום הזה, העצמי האלוהי והנצחי יכול לבצבץ.

שלב 600 נחווה כשלווה אלוהית ונצחית, שמחלחלת לכל תא בגופנו, מרגיעה בצורה שאין לה מילים. הוא מזמין אותנו להתמסר לאמונה, שהיא ידיעה ואינה מחשבה, ולנוע יותר ויותר מתוך השלווה הנצחית הזאת. ככל שנתקדם בהתמסרות אליה, נוכל לחוות את העצמי הנשמתי שלנו מתמזג עם משהו גדול ממנו – המודעות האלוהית שמאחדת הכל. כשנתמסר אליה לחלוטין, נעבור לשלב הבא.

700 – מודעות מוארת (Enlightment)

כשאין עצמי ואין אחר, גם המילים כבר לא מספיקות כדי לתאר את החוויה. אנחנו נמצאים מעבר להן, בהוויה של תודעה אינסופית. בתוך ההוויה הזאת, אפשר להרפות עוד ועוד, עד שנדמה שאין כלום – שאנחנו כלום, והקיום הוא כלום… רק חלל ריק של תודעה אינסופית. אם נקפוץ אל הריק הזה, ונסכים למות בתוכו, נגיע לחוויה שהיא בין המוארות והעמוקות ביותר שניתן לחוות כבני אדם.

850-1000 הארה מלאה (Full Enlightment)

זוהי, אולי, רמת התודעה הגבוהה ביותר שניתן לחוות מתוכה בגוף אנושי… ובה אנחנו מגלים את המהות שבלב כל הדברים – האהבה האלןהית. אנחנו מגלים שאיננו ריק, ואיננו מרחב תודעתי ללא מוקד. כל אלה הם שאריות של ניסיונות לחוות את המציאות בצורה מנטלית. מעבר להם, מופיעה האהבה האלוהית, כמוקד בוער וזוהר בתוך כל הדברים. אהבה ללא קץ וללא גבולות, שלא ניתן לתארה במילים, והיא המהות של הכל.

מפגש חולף עם רמות תודעה גבוהות בסולם התודעה

לעיתים נעבור תהליכים רוחניים כאלה ואחרים שיאפשרו לנו לגעת ברמות התודעה הגבוהות שבסולם התודעה, ולזהות את האמיתות שהן מכילות. תהליכים כאלה גם עזרו לי להתייחס אליהן במאמר הזה. עם זאת, כשנגיע לחוויית האהבה האולטימטיבית, נבין שאין דבר שלם ונכון יותר לעשות מלחזור לחוות את האני הקטן שלנו. גם היא, או הוא, אהובים ואוהבים בצורה מושלמת בעיני המקור לכל. אם נחיה מתוכם, צעד צעד, כל פעם לשיפור קטן בחוויה, כל פעם לעלייה של צער נוסף בסולם, אנחנו, והיקום כולו, ניתרם מביטוי חדש ומרגש של האהבה האינסופית.

שימוש בסולם התודעה של הוקינס בטיפול ובהתפתחות אישית

בקצרה, סולם התודעה של ד"ר הוקינס משמש להערכה, התאמת גישה, והחזקה של פרספקטיבה הרחבה יותר.
אנשים ברטטים שונים צריכים דברים שונים. בכל מקום בסולם יש צורך בהעצמה של הרטט הנוכחי כדי להמשיך לשלב הבא, אבל חשוב לעשות את זה באופן מאוזן ככל האפשר וכאן עוזר להחזיק את התמונה הרחבה יותר.

הערכה באמצעות סולם התודעה

זיהוי איפה המטופל (או אני) נמצא בסולם, עם הנושא שהוא מביא לפתחי ובאופן כללי. כשמזהים היכן נמצאים בסולם, אפשר לפתח את אותה האיכות, עד שהיא תהיה בשלה למעבר לאיכות הבאה בתור. במידה ומדובר ברמה שנמצאת מתחת לרף ה-200, יש סיכון שהעצמה שלה תוביל לפעולות מסוכנות, כאשר תהיה אנרגיה רבה יותר כדי לבצע אותן. מהסיבה הזאת, קיים סיכון גבוה יותר להתאבדות כאשר מטופלים מדוכאים (ברמות תודעה 0-60) מקבלים לראשונה תרופות נוגדות דכאון.

במידה וזה המצב, חשוב להחזיק את הסיכון הללו. לעיתים ניתן לעשות את זה עם המטופל או המטופלת עצמם, במידה ויש להם עוגנים מספקים ברמות תודעה גבוהות יותר. במקרים אחרים, יש צורך בעזרה מערכתית או צוותית. כך ניתן לטפס בסולם התודעה, ולהתעמק גם ברמות של אבל, חרדה, כעס וגאווה. לרוב יהיה צורך לעבור דרך כל הרמות הללו על מנת שהמטופל או המטופלת יחצו את סף האומץ. לאחר מכן, הם יוכלו להתנהל בחייהם באופן חיובי. שם שינוי מעשי לטובה יכול להתחיל להתרחש. עד רמה 200, תמיכה טיפולית יכולה לסייע בהתקדמות מהירה יותר לנקודת הסף הזאת.

התאמת גישה באמצעות סולם התודעה

התאמה של הכלים והגישה לשלב שהמטופל נמצא בו. ההתאמה קשורה לאנרגיה שצריך להעצים, לצד הסיכונים בשלב הנוכחי. למשל, מטופל שנמצא בשלב האומץ יצטרך עידוד לפעול ולהתמיד, ומטופל שנמצא בשלב שאחריו (נייטרליות) יצטרך אישור להרפות ממאמץ ולראות שהכל בסדר. עם זאת, מטופל בשלב האומץ יצטרך להזהר שלא לקחת צעדים נועזים מדי ולא בטוחים. מטופל בשלב הנייטרליות יצטרך להמנע מבינוניות והשארות ב-'אזור הנוחות' זמן רב מדי. כך, כל שלב כזה יכול לדרוש כלים שונים והנחיות אחרות למטופל ולסביבתו.

ניתן להעמיק בהזדמנויות והסיכונים הטמונים בכל רמה בספר נוסף של ד"ר הוקינס בנושא.

החזקת הפרספקטיבה הרחבה יותר בעזרת סולם התודעה

לעיתים, ניתן לראות או לתאר למטופל או למטופלת במילים נקודת מבט רחבה יותר. הסתכלות זו על הנושא שהוא עוסק בו, יכולה להגיע מתוך שלב מתקדם יותר בסולם. זה חשוב בעיקר בשלבים כמו כעס, כדי למנוע פעולות לא מאוזנות שיכולות לגרום לנפילה בסולם. למשל, התפרצות נקמנית שתגרור פגיעה באחר או בעצמי. בתפרצות כזאת עלולה לגרום לנזק מתמשך, למשל הדחקה של הכעס וחזרה לרמה של אשמה. במקרה כזה חשוב שהאדם ידע שהעצמת הכעס תתרום לו כחלק מתהליך פנימי של התחזקות. עם זאת, עליו להמנע ככל שהוא מסוגל מלהטיח אותו באחרים. תופעות כאלה רלוונטיות מיוחד במקרים של הפרעות אגו-דיסטוניות, כמו פוסט-טראומה, חרדה ודכאון. למשל, במקרים של נפגעות אלימות שיש להן פנטזיות של נקמה בתוקף. חשוב לתמוך בפנטזיות ככלי לביטוי רגשי ולאפשר אותן ברמה הרגשית והמנטלית. עם זאת, לרוב יש מקום לומר במילים שפעולה מתוך האנרגיה הזאת תגרום להרס ושמה שיתרום לריפוי יהיה לשמור את זה כתהליך פנימי.

למידע נוסף לגבי כלים לשימוש בסולם התודעה, ולגבי הנסיון האישי שלי בנושא, את מוזמנת לצפות בראיון שערכה עמי מונה קל-שגב.

The post סולם התודעה של ד"ר הוקינס appeared first on המסע הנשי.