למשל:

• להצטיין תמיד, כדי לא לחוות סכנה.
• להיות קשוחה, כי מסוכן לבטא פגיעות.
• להיות חלשה, כי העוצמה שלך מושכת צרות.

המסכה הזאת נשענת גם על הכוחות שלנו.
על היכולות שיש לנו, ואנחנו מגייסות אותן בעת צרה.
אבל – היא לא הסיפור המלא שלנו.
היא לא בחירה אמיתית.
היא אוטומט, שנצרב בתוכנו כהרגל.

ולעיתים, האוטומט הזה כבר לא משרת אותנו.
אולי הוא אפילו לא עובד יותר.
ההצטיינות התמידית מובילה לשחיקה והיעדר אנרגיה.
הקשיחות מקשה עלינו לפתוח את הלב וליצור קרבה.
החולשה הופכת להיות צרה בפני עצמה, והעוצמה הפנימית נדרשת.

מה עושים במצב כזה?

1 – מזהים את המסכה

מהם ההרגלים שאני לא מצליחה לנער?
מהם הדפוסים שפוגעים בי, אבל מפחיד אותי לצאת מהם?
אילו חלקים פגיעים בי אני מנסה להסתיר?

אלו לא יהיו שאלות שהתשובה אליהן ברורה.
לרוב המסכה "דבוקה אל פנינו" כך שלא נדע שהיא שם.
נצטרך לשים לב, לאורך זמן. לעיתים בעזרה ליווי מקצועי.

עם תשומת לב ממושכת, נזהה חלקים שלה.
אולי נצטרך להיעזר בשיקוף של אנשים קרובים.
נוכל לזהות שאנחנו לובשות מסכה – ומשם להתחיל לבחור.

לבדוק מה יש מאחוריה.
לנסות, בעדינות, להסיר אותה.
לחשוף את הפגיעות.

ועם הזמן לגלות – איך לשלב את הכוחות שלנו, והפגיעות שלנו, כחלק מאישיות משולבת ושלמה יותר.

2 – מזהים את מה שיש מאחוריה

זה שלב שיכול להיות פגיע ומפחיד.
מאחורי המסכה מסתתר "הצל".
החלק שלנו שלא היינו מודעים אליו, שדחקנו לצללים.

לרוב זה יהיה חלק צעיר שלנו.
ילד או ילדה, נער או נערה שנאלצנו להדחיק.
הם זקוקים לנוכחות הורית, לאהבה והכלה.

המפגש עם הצל יכול להבהיל אותנו.
הוא דורש נוכחות – אם לא שלנו, אז של אדם אחר. למשל בן זוג, מטפל, חברה.
זהו תהליך: להתחבר לכוחות, לנוע מתוכם אל הצללים, ולשלוף משם את מה שיש שם.

3 – אינטרגציה – שילוב והרמוניה בין החלקים

בשלב הזה ננוע בין המסכה, לבין הצל.
לעיתים נמצא את עצמנו לובשים אותה מבלי משים.
לפחות נהיה מודעות לכך, בזמן אמת.

לעיתים הצל ייחשף בצורה לא מאוזנת.
לא תמיד נדע איך לנהל אותו.
נצטרך לסלוח, לחמול, ללמוד.

עם הזמן, החלקים יתחילו להשתלב.
אולי זה יכאב, אבל זה יוביל לכיוון של הרמוניה.
בסופו של דבר, התמונה תתחבר.

שני חלקים נפרדים – שהם חלק ממעגל שלם.
מעגל האישיות שלך. צבעים על הלוח של נפשך.
כשהם משולבים – ישנה הרמוניה.

ישנה שלמות, ולא נפרדות.
ואז אפשר להתרווח.
ליהנות לנוח…

ולצאת למסע נוסף, כזה בדיוק, לגבי חלק אחר באישיות המגוננת שלך.
חלק אחר בתוך עצמך.
כשהמציאות תזמין אותך לכך.

The post מהי ה-"אישיות המגוננת" שלך, ואיך להשתחרר ממנה? appeared first on המסע הנשי.

בסופו של דבר, זה לא משנה מי הם הגברים בחוץ. משנה שתוכלי למצוא אחד, שמתאים לך בדיוק. ואם לא תחפשי בצורה הנכונה, יכול להיות שהוא יעבור לך ממש מתחת לאף – ולא תבחיני בו.

עם זאת, רצוי וכדאי להגיע למצב בו את מחוזרת על ידי מגוון של גברים משקיענים. גברים שמעניינים אותך, שמחפשים מחויבות, שרוצים בך וחושקים בך. האם ההתבוננות החוצה עוזרת לך להגיע למצב הזה? את מרגישה שהיא הופכת אותך לאישה מושכת, בטוחה בעצמה ונינוחה? האם היא עוזרת לך לבטא את הנשיות שלך בצורה אותנטית? שתמשוך אליך את הגברים המעניינים והמתאימים?

אני מציעה שכדי למצוא זוגיות, כדאי להסתכל פנימה. בהסתכלות הזאת, אני מזמינה אותך להתרכז בהיבטים הבאים:

בכל אחד מהקשרים המשמעותיים שהיו לי, מה עבד ממש טוב בשבילי?

אם אין לך ניסיון נרחב, אפשר גם לדמיין את הקשר שאת שואפת אליו. מה שחשוב פה זה להתרכז בפן הרגשי-תחושתי, לא בפן הפיזי.

למשל: בקשר עם החבר הרציני הקודם שלי, היה לנו ממש כיף ונהנינו ליצור דברים ביחד. בקשר עם הבחור שיצאתי איתו אחריו, מאד הערכתי את המחויבות והמסירות שהייתה לו. בקשר עם הבחור שיצאתי איתו לזמן קצר לאחר מכן, נהניתי מהגישה שהייתה לו בנושא שפע, והבטחון שהיה לו לגבי היכולת שלו לספק לי את מה שאני צריכה.

ועוד ועוד…

כך אפשר ליצור רשימה של הרבדים התחושתיים שבאמת חשוב לך להרגיש עם גבר – ולכוון אליהם. הוא עשוי להפתיע אותך בדרך בה הוא יספק אותם. אולי הוא לא יראה או יפעל בדיוק כמו שדמיינת, אבל מה שחשוב – זה מה שהוא גורם לך להרגיש. ואם הוא גורם לך להרגיש בדיוק כפי שאת רוצה וצריכה להרגיש בזוגיות, את תהיי מאושרת איתו.

מה הם הדברים שאני נהנית לתת בקשר, ושאני נותנת באופן טבעי?

כולנו רוצות להרגיש שאוהבים אותנו עבור מה שאנחנו. התחושה הזאת מגיעה בקלות כאשר מישהו רוצה מאד ואף זקוק לדברים שאנחנו נהנות לתת.

לעומת זאת, אם גבר רוצה וצריך בזוגיות דברים שאנחנו מתקשות לתת, ואולי מוכנות רק להשקיע בהם באופן זמני וחלקי – סיכוי טוב שנרגיש מתוסכלות ולא מוערכות על ידיו.

למשל, אם אני אוהבת לתת הכוונה ועצות עמוקות, כדאי שאמצא גבר ששמח ומאושר לקבל מאישה מתנה כזאת. לעומת זאת, אם אני לא אוהבת לבשל, לא כדאי שאמצא גבר שהכי מתרגש כשאשתו מבשלת לו. ההיכרות שלנו עם עצמנו יכולה לעזור לנו למצוא את האדם שמתאים לנו, במקום לנסות לשנות את עצמנו ואת אחרים בצורה שלא ניתן להתמיד בה.

אני ממליצה ליצור רשימה של לפחות 4 דברים שאת נהנית לתת בזוגיות, ושחשוב לך שהצד השני ירצה ויתרגש לקבל ממך. ניתן ליצור את הרשימה על בסיס הניסיון שלך מקשרים קודמים, גם מקשרים שאינם זוגיים. אפשר להתמקד בדברים שהיה לך נעים כשהתקבלו בהערכה, וגם בדברים שהרגשת דחויה ולא מוערכת כאשר הם לא התקבלו.

לדוגמא:

• אני נהנית לספק יופי טבעי וחשוב לי שבן הזוג יתלהב ויעריך את המראה שלי.
• אני אמא מסורה וחשוב לי שבן הזוג יעריך את זה ויתמוך בנתינה שלי לילדים קודמים או משותפים שיש בקשר.
• אני רואה דברים לעומק וחשוב לי שבן הזוג יעריך את האינטואיציה, ההכוונה ונקודת המבט שלי.
• אני אוהבת מגע ונהנית להתקרב באופן הזה, חשוב לי שבן הזוג יהיה דומה לי ויעריך את הסוג הזה של הבעת אהבה.

רשימה של 4 גורמים לרוב תכלול את סוגי הנתינה שמהותיים לך ביותר, ותאפשר לך לבדוק האם בן הזוג אכן מעוניין בהם.

מהם הפחדים שיש לי מתהליך ההיכרות, מהרווקות, ומקשר זוגי?

הפחדים שלנו הם מה שמונע מאיתנו לבטא את הנשיות שלנו בצורה חופשית ושלמה, וכך גם למשוך את הגבר הנכון עבורנו.

אם תזהי את הפחדים שלך, ותעברי תהליך רגשי ומעשי איתם, תוכלי להפוך לאישה שאת רוצה להיות מול גברים. בנוסף, תקופת הדייטינג תהיה כמו הרפתקה מהנה של גילוי עצמי! כך, המטרה היא לא ״להשיג גבר״, אלא להתפתח ולהיות מה שאת רוצה להיות בתור אישה.

פחדים נפוצים בתהליך חיפוש זוגיות:

• הפחד להישאר לבד לנצח
• הפחד להיפגע רגשית
• הפחד לאבד אהבה שנוצרה
• הפחד להיכלא בקשר מזיק
• הפחד להתפשר
• הפחד מאלימות גברית
• הפחד מהשלכות של ביטוי עצמי חופשי

האם את מתמודדת עם אחד מהם, ואולי יותר?

אם כן, האם את עושה כל שביכולתך כדי לפתור אותם?

האם יש לך גישה למשאבים שיסייעו לך בכך – ידע, הדרכה, תמיכה?

לסיכום,

התבוננות פנימה יכולה לאפשר לך למצוא העצמה והנאה בתהליך של חיפוש זוגיות. אם לא יודעים מה מחפשים בדיוק, ולא יודעים לבטא את עצמך בצורה שתמשוך את הגברים הנכונים, התהליך הזה יכול להרגיש כמו מציאת מחט בערימת שחת. לעומת זאת, גישה נכונה תהפוך את התהליך, בסופו של דבר, למהנה. כזה שלא תרצי שהוא יסתיים. החוויה הזאת תאפשר לך להיות מספיק רגועה, נינוחה ונשית, כדי לבחון ברוגע את הגברים שמגיעים לחייך, עד שתמצאי את עצמך עם האחד שנכון עבורך.

The post גישה נכונה בחיפוש זוגיות appeared first on המסע הנשי.

בני דור ה-Y וה-Z נכנסים לשוק עבודה שאינו יציב. מסלול סטנדרטי של לימודים, חתונה ומשכנתא, לא בהכרח יבטיח להם חיים רגועים. הם זקוקים לעיתים קרובות לשתי משכורות על מנת לאפשר לעצמם רמת חיים מספקת, וחלוקת התפקידים בין המינים אינה ברורה. כל אלה, לצד משברים גלובליים, זהות מעורערת, והיעדר כלים רגשיים, יכולים להוביל למשבר. סקר מטעם לינקד-אין מצא שלא פחות מ-75% מהמבוגרים הצעירים בגילאי 25-33, חוו משבר שכזה.

אירועים מערערים בחיים האישיים – כמו אובדן או מחלה של אדם קרוב, השתתפות במלחמה, או משבר נפשי – יכולים גם הם להוביל להתפרצות המשבר. אם את מתמודדת עם אחד, ייתכן שאת מרגישה אבודה, חסרת כיוון, או מבולבלת לגבי העתיד שלך. את לא בטוחה לאן לפנות, והאם הצעדים שתקחי, אכן יובילו אותך אל היעד שאת חולמת עליו. יתכן ואת מרגישה שאין בך את הכוח או היכולת להגיע לשם.

ישנם הבדלים בין גברים לנשים בגורמים של משבר רבע-החיים ובביטוי שלו. ככלל, נשים נוטות יותר מגברים לחוות משבר כזה. אז מה הם הגורמים הרלוונטיים לנשים? ואיך ניתן להתמודד איתם?

גורמים משפיעים על משבר רבע החיים אצל נשים

אתייחס כאן גם לגורמים שמשפיעים על נשים במיוחד, וגם לגורמים שרלוונטיים לשני המינים.

מערכות יחסים והשאיפה לנישואין ולהורות

מחקר משנת 2013 מעיד על כך שנשים, יותר מגברים, נוטות לחוות משבר נפשי במהלך שנות ה-10 לחייהן. הגורם המרכזי למשבר בקרב נשים, הוא אתגרים שקשורים למערכות יחסים, כאשר האתגר בעל ההשפעה הגדולה ביותר הוא חוויה של גירושים או פרידה רומנטית.

בניגוד לגברים, לנשים יש שעון ביולוגי דוחק יותר, כשזה נוגע להבאת ילדים בעולם. עם זאת, בימינו, מעל 50% מהנשים מגיעות לגיל 30 ללא ילדים. הנתונים הללו הם שיא היסטורי, שמעורר חשש בקרב רבים. אישה שרוצה להיות אמא, עלולה לחשוש בגיל 30 שיש לה סיכוי "לפספס את הרכבת". הלחץ הזה עלול להביא לתחושות של משבר זהות. אשה שבונה את חייה ואת הקריירה שלה תוך התחשבות ברצון שלה בהורות, עלולה להרגיש נואשת לזוגיות ולנישואין, שיתמכו בהורות באופן אידיאלי. הלחץ הזה עלול להוביל להתפשרות בתחום הזוגי, או לחוויה של משבר קיומי סביב אירועים כמו גירושים או פרידה.

איך להתמודד עם הקושי הזה?

• אפשר לעבור תהליכים מודעים בתחום הרומנטי והזוגי. לצאת לדייטים, לפתוח את הלב, ולעבור תהליכים אישיים סביב נושאים כמו לבדות ופגיעות.
• אם את חוששת במיוחד מהאפשרות שלא תוכלי להיות אמא, אפשר לעבור תהליכים גם בתחום הזה. למשל, לברר אפשרויות להורות יחידנית, ולקחת את הנושא בידיים שלך. למשל, להחליט שאם עד גיל מסוים לא תמצאי זוגיות יציבה, אז תקפיאי ביציות, או תבחרי בהורות משותפת. התעמקות שכזאת יכולה לסייע להוריד את הלחץ הנפשי בנושא, ולהרגיש שיש לך שליטה ובטחון בחייך.
• חשוב להתרכז גם בהיבטים אחרים בחייך – אבל לא באופן שלא משאיר מקום לאפשרות של זוגיות ומשפחה. למשל, להתרכז בהתפתחות אישית, להתפתח מקצועית, וליצור חיי חברה עשירים ומזינים. האושר שאת בונה עם עצמך הוא תשתית שתסייע לך בהמשך חייך. בנוסף, כאמא לילדים קטנים, החופש המעשי מוגבל בהיבטים רבים. למשל, אני מאושרת שהספקתי לטייל בעולם כתרמילאית לפני שנהייתי אמא! כעת, אני יכולה להתרכז בהורות ללא תחושת חרטה.

רוחניות, דת, וחיבור לנשמה

חיבור לנשמה שלנו – או בכלל אמונה בקיומה – הוא נושא מרכזי ומשפיע על החוסן והבריאות הנפשית שלנו. התפיסה שלנו את עצמנו כנשמות, שנמצאות בתהליך התפתחותי בעל משמעות וטעם, יכולה לסייע לנו להתגבר על משברים וקשיים. זהו גורם משמעותי שאינו תלוי במין או במגדר. אם את חיה בתחושה שיש לך לאן להתקדם, ושלתנועה הזאת יש משמעות נצחית, החיים נראים אחרת. הסיכוי שתוכלי למצוא את החוסן להתגבר על קשיים, גדל משמעותית.

מהסיבות הללו, סביר להניח, רוחניות ודת הן גורמים משמעותיים בהתגברות על משבר אמצע החיים, או מניעה שלו.

אז איך אפשר להתחבר לרוחניות, או למשמעות נרחבת יותר בחיים, בגילאים הצעירים?

• אפשר למצוא מורה, הדרכה, או דיספלינה שתתחברו אליה. חשוב שההדרכה תהיה כזאת שתומכת בחופש האישי שלכם. הדרכה רוחנית בריאה לא מחליטה בשבילכם – אלא תומכת ביכולת שלכם לקבל החלטות עבור עצמכם. גישה רוחנית בריאה היא כזאת שמכבדת את הבחירה החופשית שלכם.
• אם את אתאיסטית או אגנוסטית, אפשר לחקור לעומק את הנושאים הללו באופן רציונלי. חקר מדעי מעמיק מוביל לעיתים קרובות דווקא למסקנות אודות הנשגב. אפילו המשוואה המוכרת ביותר בפיזיקה – E=MC^2 – מצביעה על אחדות בין אנרגיה לחומר, ולכן בין כלל ההיבטים של הקיום. כמו כן, גישות מדעיות לרוח מעידות לעיתים קרובות על כך שהשניים לא עומדים בסתירה.
• אפשר להיעזר בכלים פשוטים כמו מדיטציה או מיינדפולנס כדי לפתח יותר שלווה, חוסר תגוביות, וחוסן נפשי.
  • אם את לא מתחברת למדיטציה בישיבה, ישנן טכניקות נוספות. ניתן לפתח מיינדפולנס בתנועה, למשל דרך יוגה, הליכה או ריקוד.
  • ניתן גם להיעזר בכתיבה או ציור מדיטטיבי לצורך כך.
  • ישנן מדיטציות פעילות, בעזרתן תוכלי להתחבר לשקט דווקא דרך הבעה ותנועה.

תמיכה חברתית סביב משבר רבע החיים

תקופת הבגרות המוקדמת היא תקופה שיש בה לחצים רבים. הלחץ למצוא זוגיות מתאימה, ובמקביל לפתח קריירה, יכול להיות לא פשוט להתמודדות. בנוסף, ישנם לחצים כלכליים, והשאיפה לצאת מבית ההורים ולהתחיל חיים עצמאיים. שילוב הלחצים הללו עלול להוביל לעיתים לדכאון וחרדה. התופעות הללו נפוצות יותר אצל מי שיש לה נטייה לרגשות כאלה. הן יתעצמו אם אין בנפש שלך כלים אחרים ששומרים אליך. הכלים הללו כוללים בטחון עצמי, תחושת מסוגלות ועוצמה אישית.

עם זאת, ישנם גם גורמים חיצוניים שיכולים לסייע. לכן, תמיכה חברתית היא אחד הגורמים המאזנים המרכזיים של משבר רבע החיים. תמיכה חברתית כוללת בני משפחה, חברים, או קולגות, שנותים לך אוויר לנשימה. הם מקיימים אתך מערכות יחסים בריאות, בהן יש מקום לכל החלקים שבך. את מוצאת את עצמך בנתינה כלפיהם וגם בקבלה מהם. יש לך אוזן קשבת ותמיכה במקומות בהם את זקוקה לה.

אז איך ליצור קשרים כאלה בשנות ה-20 לחייך?

• תמצאי מסגרות חברתיות שאת מתחברת אליהן. אלה יכולות להיות מסגרות של לימודים, התנדבות, עבודה או העשרה. חשוב שהמסגרת שתבחרי בה תכלול גם מפגשים פיזיים.
  • מפגשים פיזיים מאפשרים יצירה אקראית וטבעית של קשרים. זהו שלב משמעותי, לפני שקשר מגיע לנקודה בה אפשר לפנות לאדם באופן אישי וישיר.
  • מסגרות כאלה מאפשרות היכרות עם כמות גדולה של אנשים. כנראה חלק קטן מהם יוכלו להיות קרובים אליך. אחרים יוכלו להיות חלק ממעגל חברתי רחב יותר.
  • מסגרות סביב תחום עניין משותף יכולות למשוך אנשים שדומים לך. על רקע של תחום עניין משותף, קל יותר להתחיל לבנות את החיבור ביניכם.
• תיזמי, תפעלי ותגדילי ראש. קל להגיד ש-"קשה להכיר בימינו", ובמיוחד "כשאת כבר לא במסגרת ברורה". עם זאת, הצורך בקשר אנושי נותר גדול. אפשר ליזום ולהיות פרואקטיבית. אם תיזמי מפגשים שמתאימים לסוג הקשרים שאת מחפשת, הסיכוי שהם יקרו גדל משמעותית. מהו סוג הקשרים או התמיכה שחסרים לך?
  • למשל, ניתן להקים מעגל נשים שכונתי, עבור נשים בשלב דומה בחיים.
    • כשאני עברתי גירושים, בתחילת שנות ה-30 לחיי, הרגשתי צורך ביותר חברות נשים. בעקבות כך הקמתי מעגל נשים שכונתי. יצרנו מעגל קבוע וחינמי, שהפך למערכת תמיכה משמעותית עבור כולנו. כאמהות צעירות שחיפשו חברה מתאימה, היינו יוצאות לבלות יחד ונפגשות עם הילדים גם מחוץ למעגל. המפגשים הללו הביאו ברכה רבה לחיי כולנו. אם זה מדבר אליך, את יכולה לעשות צעד דומה!
  • ניתן ליזום התנדבות, מעגל סטודנטים, או פעילות חברתית במקום העבודה.
  • ישנם מועדונים של היכרות ומפגשי פנויים\פנויות שהניבו קשרים רומנטיים רבים שהוביל אף לחתונה!

תהליכים רגשיים כבסיס ליצירת קשרים בריאים של תמיכה

• תעברי תהליכים רגשיים לבירור קשיים פנימיים במערכות יחסים. לעיתים, אנחנו מתקשות ליצור קשרים שיהיו בריאים עבורנו. הסתכלות מעמיקה על הדפוסים הפנימיים שלנו יכולה לסייע לפתור את זה.
  • האם את מחפשת קשר במקומות הלא נכונים, אצל אנשים שלא יכולים לתת לך את מה שאת צריכה?
  • האם את מתכנסת ומתקשה למצוא מסגרות חברתיות מתאימות?
  • אולי יש מיומנויות חברתיות או רגשיות שתוכלי לפתח, כדי ליצור קשרים מתאימים יותר?

לסיכום

לסיכום, ניתן להפוך כל משבר להזדמנות לגדילה ולצמיחה. את יכולה לצאת ממנו מחוזקת, מחוברת יותר לעצמך, ועם כיוון ברור יותר בחיים.

כדי לעשות זאת, תוכלי להיעזר בגישה מפתחת לגבי זוגיות; בחיבור לרוח, לנשמה, למשמעות עמוקה או לדת; ובמערכות תמיכה שיעזרו לך לקום כשאת נופלת.

ואם את רוצה עזרה ותמיכה בכל זה, את מוזמנת גם לקבוצת הלימוד של המסע הנשי. קורס "החניכה הראשונה" מתאים במיוחד לנשים שעוברות או עברו משבר. הוא יסייע לך להבין את הכוחות והחוזקות שלך, וגם את נקודת החולשה. בזכות זאת, תוכלי להבין מי את, לאן את הולכת, ומי נמצא לצדך בדרך הזאת.

The post משבר רבע החיים אצל נשים appeared first on המסע הנשי.

בשלות אישית לקבלת החלטה לגבי עתיד הקשר

כדי להיות מוכן, או מוכנה, להתחייב לזוגיות, חשוב קודם כל להכיר את עצמך. ההיכרות העצמית הזאת מאפשרת להיכנס לתלות בריאה בבן או בת הזוג – כזו שיוצרת ריקוד משותף, של התמסרות ואהבה – ולא תלות לא בריאה. בתלות לא בריאה אנחנו מרגישים נזקקות לבן או בת הזוג; מפחדים מאד ממה שיקרה בחיינו אם הקשר ייגמר; ולא בטוחים מה בדיוק הצרכים עליהם הזוגיות עונה עבורנו, ואיך אפשר לקבל להם מענה גם בהקשר אחר.

התהליך של שחרור הנזקקות לזוגיות הוא תהליך של התפתחות אישית. זהו תהליך שמוביל למצב שבו אתם מאושרים בלבדות, אבל יודעים גם להתמסר לאהבה. מצב בו את יודעת מה את צריכה, אבל לא נזקקת לכך. מתוך כך, את נהנית מהרווקות, חוגגת אותה – וכך אהבה אמיתית יכולה להגיע.

אם את או אתה עדיין לא שם, זה הזמן להתמסר לתהליך של הכנה לזוגיות.

תהליך הכנה לזוגיות

• לבכות, לכאוב ולעבד את תחושת הבדידות והחוסר. לרוב תגלו שהיא קשורה לא רק להווה – אלא גם לעבר. מדובר במטען רגשי, שניתן לפרוק, להביע, ולהשתחרר ממנו. היכולת להביע מטען רגשי ולהתמודד עם בדידות, היא הכרחית גם בזוגיות, כאשר לעיתים ישנה התרחקות בין בני הזוג. גם אם חשוב שתדברו ותתקרבו, התקרבות לא תוכל לקרות מבלי ששני בני הזוג יהיו בטוב גם בלבד ובמרחק שנוצר.
• ליהנות מהלבד – ללמוד לצאת לבלות, לטייל, להכיר. להתמסר לחוויות, לחופש ולתנועה שהרווקות מאפשרת. אם וכאשר תיכנסו לזוגיות, ותקימו משפחה, אתם עוד תתגעגעו לזה! ההנאה מהלבדות מאפשרת לכם גם להכיר את עצמכם. ההיכרות הזאת הכרחית כדי שתוכלו ליצור זוגיות נכונה עבורכם, כפי שאפרט בהמשך.
• לפתוח את הלב, להכיר ולהיפגע – אם לא תצאי לדייטים, ותתנסי בהתאהבות, בשברון לב, ובחוויות מעשירות, לא תצליחי להתגבר על הפחד מפגיעות. פגיעות היא הכרחית גם במערכת יחסים טובה. אם תפחדי ממנה, יהיה מאד קשה ליצור זוגיות טובה, כמו זו שאת מחפשת. כשאת נפגעת, את לומדת מה הם הצרכים האמיתיים שלך בקשר. מה הם הקווים האדומים שלך. את לומדת גם מה פחות חשוב לך, אילו תהליכים של בן הזוג את יכולה להכיל. כשתהיה לך בהירות לגבי מה שאת צריכה, ולגבי היכולת שלך למצוא, לבטא ולקבל את זה במערכות יחסים, תביני שלהיפגע זה לאפשר לכאב רגשי לצוף. אם מביעים את הכאב, ומתקשרים את הצורך, הפגיעות הופכת מדרגה להתפחות אישית וזוגית.

אז אם את מרגישה מוכנה… האם זה אומר שאת בזוגיות נכונה? לא בהכרח.

כדי שזוגיות תוכל לעבוד לאורך זמן, ובתקווה לנצח, צריכה להיות התאמה טובה במספר היבטים מרכזיים. אפרט לגביהם במידת האפשר, כדי לתמוך בך בנסיון להבין – האם זו הזוגיות הנכונה עבורך. כך תוכלי לקבל החלטה בהירה יותר לגבי המשך הקשר והעתיד המשותף שלכם. קל יותר לדעת אם הוא האחד עבורך, כאשר אתם עוברים תהליכים עמוקים ומשמעותיים של בירור עצמי, חקירה זוגית והתקרבות.

היבטים עיקריים של התאמה זוגית

ההחלטה לגבי זוגיות נכונה מתקיימת באופן טבעי, לאחר שישנה חקירה והעמקה משותפת בכוונות שלכם בהווה ובעתיד. בתקופה הזאת, תקופת ה-"דייטינג", חשוב להכיר אחד את השנייה לעומק. שימו דגש על ההיבטים הבאים בחיבור ביניכם:

התאמה בנתינה וקבלה בזוגיות נכונה

לכולנו יש דברים שאנחנו צריכים לקבל בזוגיות, כדי להיות מאושרים בה.

יש לנו גם דברים שאנחנו רוצים ורוצות לתת, ושיתקבלו באהבה על ידי בן או בת הזוג.

רק כך נוכל להרגיש שאנחנו מסופקים ומאושרים בתוך הקשר. ישנם צרכים שאנחנו רוצים ורוצות שיקבלו מענה במסגרת הזוגית: במצב כזה, לא נצטרך לחפש מענה עבורם מחוץ לה. אם אנחנו בשלים לזוגיות, נדע לעשות רשימה של כל אחד מהצרכים הללו:

הנתינה שלי בזוגיות נכונה

• מה הם הדברים שחשוב לי לתת בזוגיות, כדי להרגיש מאושרת?
  • כדאי לבחון מה חשוב לי לתת בתחומים הבאים:
    • חיבור רגשי
    • התפתחות משותפת
    • מיניות
    • דיאלוג ודינמיקה זוגית
    • הורות
    • חיים משותפים
  • ניתן להתייחס גם לנושאים הבאים:
    • שפות אהבה
    • חוזקות וחולשות אישיות
    • הדברים שאני לא רוצה לתת, ועשויים לצפות ממני

כשאת יוצרת, או אתה יוצר את הרשימה הזאת, שימו לב לכך שלא כל אחד ירצה לקבל את הדברים שאתם אוהבים לתת. אולי את אוהבת לנהל משק בית – ובן הזוג שלך רוצה חיים של נדודים. אם אתה אוהב לספק פרנסה ויציבות כלכלית – אולי תרצה בת זוג שמאושרת ומעוניינת לקבל את הדברים הללו ממך. אולי את אוהבת לספק משוב, הדרכה ועצה – ובן הזוג נבהל משיקופים שעשויים לדחוף אותו מחוץ לאזור הנוחות.

מצב כזה הוא מצב של חוסר התאמה. אם חשוב לי לתת משהו, והוא לא מתקבל על ידי בן או בת הזוג שלי, אני ארגיש דחויה. אני ארגיש לא אהובה, לא רצויה, ושלא מקבלים אותי כפי שהייתי רוצה. גם אם ישנה אהבה במערכת יחסים, חוסר התאמה מהסוג הזה ייצור תסכול או מרירות לאורך זמן.

לכן, חשוב לדעת מה את רוצה לתת במערכת יחסים – ו-"לשווק" את עצמך בהתאם. חשוב ליצור קשר עם בני זוג שמתלהבים ומתרגשים מהאפשרות לקבל את מה שאת רוצה לתת, ונותנת בקלילות, בטבעיות ובאהבה! זו תחושה נהדרת להביא את מה שאת הכי אוהבת לתת – ולזכות להכרה, תודה והתרגשות בתמורה לכך. זו הרגשה נהדרת כשמבקשים ממך בדיוק את מה שאת מתלהבת, שמחה, ונהנית לתת בתוך קשר זוגי. אל תתפשרי על פחות מכך!

הקבלה שלי בזוגיות נכונה

בדיוק כפי שיש דברים שתרצי לתת בזוגיות שלך, יש דברים שתרצי לקבל. מערכות היחסים הקודמות שלך, והמצבים בהן נפגעת בתוכן, יכולות לעזור לך להבין מה הם הדברים הללו.

• מה עבד טוב בכל קשר שהייתי בו?
• מה במערכת היחסים נתן לי מענה מספק על צורך שהיה לי?
• מה היו היתרונות בכל אחד מהקשרים הללו?

ייתכן ויש דברים שחשוב לך לקבל בקשר, ושעדיין מעולם לא קיבלת. במצב כזה, ייתכן ויש צורך לחוות ולהתנסות בהיכרויות נוספות, כדי שתוכלי לראות שהדברים הללו אפשריים וזמינים לך. אפשר לשים לב מה מושך אותך בגברים כאלה ואחרים, ולנסות לשים על זה את האצבע. גם כאן, אפשר לבחון את התחומים הבאים:

תחומים של קבלה בזוגיות

• חיבור רגשי
  • האם האיכות, העומק, והסוג של החיבור שיש לי עם בן הזוג, מספק אותי באופן עמוק?
  • לאחר שהכאבים שלנו צפים בקשר, ויש התרחקות או קונפליקט, האם אנחנו מצליחים להתקרב שוב? האם הקונפליקט באמת נפתר, וישנה קרבה שהולכת ומתעצמת?
  • מהי החוויה הבסיסית שלי בקשר? האם היא נעימה וטובה?
• התפתחות משותפת
  • האם הדינמיקה בינינו מעודדת גדילה והתפתחות אצל שני הצדדים?
  • ניתן לזהות מגמה של שיפור בקשר לאורך זמן?
  • לאחר שאני עושה תהליך ומשתנה לטובה, האם בן\בת הזוג "משלימים את הפער"? האם במוקדם או במאוחר, הוא\היא מצטרפ\ת אליי במקום החדש שאני נמצא בו?
• מיניות
  • האם יש, או הייתה בינינו, תשוקה ומשיכה?
  • מבחינת הצרכים שלנו במיניות, האם הם דומים או ניתנים לגישור – מבחינת תדירות, איכות וגישה?
  • האם ישנו חיבור בסיסי מבחינת הדברים שמושכים ומדליקים אתכם מבחינה מינית? האם אתם יכולים "לשחק יחד", במיטה ובחיים?
• דיאלוג ודינמיקה זוגית
  • האם יש ביניכם דיאלוג פתוח, שבו אפשר, או הייתם רוצים שאפשר יהיה, לדבר בכנות?
  • האם אתם יכולים לנהל משא ומתן ולהגיע לפתרונות המיטיבים עם שני הצדדים?
  • האם צפים ביניכם כאבים עמוקים, כאלה שאפשר לעבור איתם תהליכי ריפוי והחלמה הדדית?
• הורות
  • האם יש לכם מטרות דומות מבחינת מספר ילדים, סגנון החיים וההורות?
  • האם הילדים שיש לכם, או הילדים שאתם מתכננים שיהיו לכן, משתלבים באופן הרמוני במסגרת סגנון החיים שאתם יוצרים?
  • מבחינת מסורת, דת, וגישה חינוכית – האם הגישות שלכם יכולות להשתלב?
• חיים משותפים
  • מהו סגנון החיים שאתם מעוניינים בו? האם ניתן ליצור סגנון חיים שיתאים לשניכם?
  • היכן תרצו לגור? האם יש הסכמה ביניכם על כך?
  • אילו היבטים חשובים לכם בסגנון החיים שלכם? האם תוכלו לספק את ההיבטים הללו יחדיו?

לסיכום

אם ישנה אי התאמה באחד הסעיפים הללו, יתכן וניתן לפתור את זה. אלא אם ישנה אלימות בקשר, תמיד אמליץ להישען פנימה, ולנסות לפתור את הקונפליקט. גם אם הניסיון לא יצלח, הבהירות שתתקבל מהתהליך, תאפשר למצוא זוגיות מתאימה ונכונה בהרבה לאחר הפרידה. הניסיון לפתור קונפליקטים בזוגיות, מסייע לזקק את ההבנה לגבי הצרכים שלנו. כשנדע בדיוק מה אנחנו מחפשים לקבל ולתת, נוכל לבטא את זה, ולמצוא זוגיות נכונה ומתאימה.

לסיכום, את מוזמנת (ואתה מוזמן) לשאול את עצמך את השאלות הבאות:

• האם בן הזוג מקבל ממני, בטבעיות ובשמחה, את הדברים שאני רוצה וצריכה לתת בזוגיות כדי להיות מאושרת בתוכה?
• האם בן הזוג נותן לי, בטבעיות ובשמחה, את הדברים שאני רוצה וצריכה לקבל בזוגיות כדי להיות מאושרת בתוכה?
• סגנונות החיים שלנו, האופי שלנו, ההעדפות והבחירות שלנו – האם הן משתלבות ביחד באופן הרמוני, שנעים לשנינו?
  

ערכים משותפים בזוגיות נכונה

האם אנחנו יכולים להסכים על הערכים המובילים בזוגיות שלנו?

בזוגיות נכונה, גם אם יהיו הבדלים בערכים שלכם, הם יעמדו בתנאים הבאים:

• יהיו מתאימים אלה לאלה, או ניתנים לגישור – למשל, אם לאחד מכם חשובה יותר הצלחה מקצועית, ולשנייה חשובה יותר משפחה. ייתכן וניתן לגשר על הערכים הללו במסגרת הבנייה של החיים המשותפים שלכם, כי הם מתאימים, גם אם יש הבדל ביניהם.
• הערכים בהקשר של הזוגיות עצמה יהיו מתאימים – למשל, חשוב שיהיו לכם תפיסות דומות לגבי הבחירה במונוגמיה או פוליאמוריה. כך גם לגבי חשיבות של כנות ופתיחות, לגבי המשמעות הרוחנית של זוגיות וכדומה
• הערכים המרכזיים יהיו דומים או זהים – ייתכן ויש ערך משני יותר בחייכם, שלא תהיה ביניכם הסכמה לגביו. ניתן לגשר זאת אם הוא לא אחד מעמודי התווך של חייכם. למשל, לעיתים ניתן לגשר על תפיסה דתית, פוליטית או סביבתית שונה. זה מתאפשר בהם התפיסה הזאת אינה היבט מרכזי בדרך בה אדם רוצה לבנות את חייו הזוגיים והמשפחתיים.

מניסיוני כדאי להסכים על ארבעה ערכים מובילים בזוגיות שלכם. חשוב שהסדר ביניהם יהיה ברור. בייחוד חשוב להסכים על הערך הראשון והמוביל.

זה יכול להיות תהליך ארוך של בירור פנימי. יש צורך לעבור תהליכים משותפים על מנת להבין את המניעים האמיתיים שלכם לקשר. מתוך כך תוכלו לברר מהם הרצון והמוטיבציה שלכם. הערכים מייצגים את הדברים שאתם מתחייבים להם, כשאתם מתחייבים לחתונה, נישואין, וחיים משותפים.

חזון משותף בזוגיות נכונה

בתקופת הדייטינג שלכם, תוכלו "לשחק" עם הכוונות, הרצונות והחלומות שלכם. כמו פאזל, תחקרו את ההיבטים הללו של חייכם. כך, תוכלו לבנות חזון משותף לעתיד.

• האם אנחנו יכולים ליצור תמונת עתיד ששנינו מצפים לה בהתרגשות, בשמחה ובהתלהבות?
• כיצד ניתן ליישב את הרצונות של כל אחד מאיתנו בתמונה אחת, ששנינו חותמים עליה בלב שלם?
• האם ניתן לקדם את המטרות, החלומות והתשוקות העמוקות לעתיד של כל אחד מאיתנו במסגרת הזוגיות? (קריירה, ילדים, סגנון חיים, מיניות, מצב כלכלי…)

חזון משותף הוא מלהיב ומרגש. אתם נהנים לבנות אותו, ומצליחים ליישב אותו עם כלל הערכים והצרכים שלכם. הוא מצביע על התאמה ברמה המעשית, אבל גם על התאמה רוחנית, עמוקה יותר. אתם שואפים למשהו משותף – מבפנים ומבחוץ – ולכן יכולים להתחיל לבנות אותו יחד. במצב כזה, יהיה לכם קשה לחכות ולא להתחיל מיד בחיים המשותפים שלכם. החזון צריך לקחת בחשבון את כללי ההיבטים שתיארתי מעלה בהקשר של ערכים וצרכים, אך לאורך זמן – אם אפשר, לנצח.

קבלת החלטה לגבי נישואין ועתיד הקשר בזוגיות נכונה

הבירור שנערך בארבעת התחומים הללו, בין אם באופן מודע או בלתי מודע, יכול להוביל באופן טבעי לנקודת החלטה. בנקודה הזאת, את תרגישי שיש לך מספיק מידע כדי להחליט לגבי העתיד שלך עם בן או בת הזוג. את תרגישי מוכנה לבחור ולהתחייב לבחירה הזאת.

לעבור לגור יחד: מגורים משותפים לפני חתונה?

מהניסיון שלי, עדיף לעבור לגור ביחד לאחר שהתקבלה ההחלטה לגבי המחויבות שלנו לבן הזוג. לא הייתי עוברת לגור ביחד עם בן זוג שאינני רוצה להיות אתו לנצח – והוא איתי.

האם לעבור לגור יחד לפני קבלת ההחלטה לגבי עתיד משותף?

לעיתים, נראה לעבור לגור יחד מסיבות שונות. למשל, מסיבות כלכליות או מעשיות, שגורסות שמגורים משותפים יהיו עדיפים על מגורים נפרדים. לחלופין, נרצה לבחון את האפשרות של מגורים משותפים, כדרך להכיר את בן הזוג ואולי גם את עצמנו, במסגרת שלב ה-"דייטינג" של הקשר שלנו. אולי אנחנו לא רואים סיבה מעשית ורגשית לגור בנפרד. אולי אנחנו צעירים ורוצים להתנסות בחוויה של חיים משותפים, אבל לא מרגישים בשלים לחתונה.

בכל אחד מהמקרים הללו, כדאי לבחון לעומק את המניעים שלנו, ואת ההשלכות של המעשים שלנו, לפני קבלת ההחלטה. אחרת, אנחנו עלולים להרגיש טינה ומרירות, אם הקשר לא ימשיך לכיוון שחשבנו שהוא ילך אליו. חשוב להבין מה עומד מאחורי ההחלטה שלנו לגור יחד; האם יש הסכמה בינינו לגבי הסיבה, הכוונות, והמטרה של המגורים המשותפים; ומהו הסדר השותפות המדויק בינינו, בהתחשב במצב.

אם לאחר בחינת כלל הרעיונות הללו, אנחנו מרגישים שלמים עם המגורים המשותפים, ומתואמים זה עם זו בעניין הזה, ייתכן ומדובר בצעד הנכון עבורנו. אם לא, כדאי לחקור בצורה מודעת את הפערים בינינו, או בין כל אחד לעצמו, לפני שמתקבלת ההחלטה. פעולה אוטומטית ושאינה מודעת בתחומים הללו, עלולה להוביל למשברים וקשיים, אישיים וזוגיים, כשהמניעים והציפיות יצופו לפני השטח. תהליך מודע ואחראי יאפשר לטפל בעניינים הללו כשהם קטנים יחסית, וכן כשההשלכות שלהם עוד קטנות יחסית.

מבחינה סטטיסטית, מגורים משותפים לפני החתונה מגדילים את הסיכוי לגירושין – ולא להיפך.
עם זאת, חשוב שכל זוג יפעל באופן אותנטי, מתוך השיקולים, האמונות, והצרכים האישיים שלהם.

כשההחלטה מתעכבת

במידה ואת צעירה, או שמסיבה אחרת ההיבטים הללו לא מפותחים עדיין בחייך (למשל – לא ברור לך מה את רוצה לתת ולקבל בקשר; אין לך תשוקות ברורות לעתיד שלך; את לא יודעת מה הם הערכים המניעים אותך, או אלה שאת בוחרת לחיות את חייך לאורם) – יתכן והתהליך בדרך לקבלת החלטה שקולה לגבי עתיד הקשר, ייקח זמן רב יותר.

אם תקבלי החלטה בחיפזון, יש סיכוי שיתגלה בהמשך, קושי באחד ההיבטים הללו. יתכן ותגלי שבן הזוג לא יכול לתת לך את מה שאת צריכה כדי להיות מאושרת. יתכן ותגלי שהחזון שלכם לעתיד לא מתואם, ואתם "מושכים את העגלה" בשני כיוונים שונים. ייתכן שתגלי שהערכים שלכם שונים, ולכן אתם מתקשים לפתור דילמות בצורה מקדמת, ולהישאר "On the same page". ישנם זוגות שמצליחים לצלוח משברים כאלה, אך ככלל עדיף לפתור את הדילמות הללו לפני קבלה של החלטה סופית, מבחינת המחויבות לקשר.

כשההחלטה מגיעה במהירות

הפתרון של הדילמות דורש תהליכים רגשיים, שלוקחים זמן, ולכן ברוב המקרים, עדיף לא לקבל החלטה בחיפזון. עם זאת, ישנם זוגות שקיבלו החלטות בשלב מוקדם מאד בקשר, והצליחו ליצור נישואים מוצלחים. לכן, חשוב מאד להכיר את עצמך ואת בן הזוג, כדי לדעת מה יעבוד עבורכם.

בהקשר הזה, יכול להיות מועיל להיעזר במערכת אנרגטית להיכרות עצמית, למשל העיצוב האנושי. בעיצוב האנושי מוגדרים סוגים שונים של "סמכויות פנימיות", שמאפשרות לנו לקבל החלטות מיטיביות. סוגים מסוימים של סמכות, למשל סמכות ספלינית, בנויים לקבלת החלטות ספונטניות מתוך אינטואיציה רגעית. סוגים אחרים, כמו סמכות רגשית, דורשים סבלנות, אורך רוח, וקבלת החלטות לאחר בחינה של הדברים מכיוונים שונים. אם תבדקי מה היא הסמכות המשותפת שלך ושל בן הזוג, זה יכול לסייע להגיע לתובנות לגבי הקצב המתאים עבורכם יחד.

כמו כן, חשוב להיזהר ממצב בו החלטה נמהרת מתקבלת ממקום של ניסיון שליטה. בזוגיות טובה, יהיה מקום גם לספקות שלך. בן (או בת) הזוג יוכלו להחזיק עבורך מרחב לחקור, לבדוק ולדרוש בכל מה שאפשר, על מנת שתוכלי להיות שלמה עם הצעד הבא בקשר.

לאחר קבלת ההחלטה

אם ברור לכם שאתם הולכים להיות ביחד לנצח, ושניכם עומדים מאחורי זה בלב שלם, מזל טוב!

כעת הגיע הזמן להבין את המשמעות המעשית של החלטה כזאת. לרוב, היא תדרוש תהליכים מעשיים, כגון מעבר למגורים משותפים, יצירת שיתוף פעולה כלכלי, חתונה, הריון וכדומה.

• מה הם הצעדים הללו עבורכם? האם ניתן לחלק אותם לשלבים? למשימות קטנות, ברות ביצוע?
• מה הוא הקצב והסדר בו יהיה לכם נעים לבצע את התהליכים הללו?
• איך תוכלו לנהל אותם כך שכל אחד מהם יוכל לקבל את תשומת הלב הנדרשת – מעשית, רגשית וכלכלית?
• מה הדרך לנהל אותם, בהתאם לערכים, לצרכים ולחזון המשותפים שלכם?

התובנות הללו יוכלו לסייע לכם להחליט מתי נכון לכם לעבור לגור יחד, או לבצע כל צעד אחר של התקדמות ומחוייבות זוגית.

האם אנחנו נשמות תאומות?

האם הוא האחד עבורי? היא האחת עבורי? האם נוכל להיות ביחד לנצח? יש אנשים שמסתכלים על נושא הזוגיות מנקודת מבט נשמתית. הם מחפשים זיווג משורש הנשמה – זיווג שבו יש תחושה שהם נועדו זה לזו. איך הכלים שתיארתי במאמר הזה, יכולים לסייע בהקשר הזה?

כשאנחנו מחפשים נשמה תאומה, קשר שיימשך בפוטנציאל לנצח, או זיווג משורש הנשמה, אנחנו מחפשים התאמה שתהיה לטווח הארוך ביותר. זוגות שנפרדו או יתגרשו, יגידו לכם לעיתים קרובות שההתאמה ביניהם הייתה זמנית: היו דברים שהתחברו ועבדו, אבל הם היו רלוונטיים לטווח הקצר. בטווח הארוך, כשהדברים הללו השתנו, הם כבר לא התאימו – לעיתים רבות לצערם.

לכן, ככל שתכירו את עצמכם, ובתוך כך את מה שאתם רוצים לקבל ולתת בזוגיות;

את הערכים שלכם, בנפרד וביחד;

ואת החזון שלכם לעתיד,

וכן ככל שתדעו לנהל שיח כנה, עמוק ופתוח על הנושאים הללו,

הסיכוי שתוכלו ליצור קשר שיחזיק לטווח הארוך ביותר – גדל.

ואם תעשו זאת, ותראו שאתם ממשיכים להתקרב, להתגבר על מכשולים, לפתור כל קושי בצורה מתואמת ומופלאה…

יתכן ולא תהיה לכם ברירה,

לראות את בן או בת הזוג שלכם כנשמה התאומה שלכם.

זה או זו שתהיו שמחים ומאושרים

להמשיך להיות לצידם

לנצח נצחים.

The post האם זו הזוגיות הנכונה עבורי? איך לדעת אם להתחייב, או להמשיך הלאה? appeared first on המסע הנשי.

התשובה בעיני היא – כן. כולנו רוצים ורוצות להתחבר לעוצמה שלנו. העצמה היא תהליך שרלוונטי לכל גבר וכל אישה.

עם זאת, העצמה נשית שונה מהעצמה גברית. איך ומדוע? לכך אתייחס במאמר הנוכחי.

העצמה נשית במאה ה-21: מקורבנות – לגבורה

במאמר קודם בנושא אלימות נגד נשים, התייחסתי לנשים האמיצות של ימינו. נשים שהיו קורבנות, ובחרו לצאת לאור במסע של העצמה וגבורה. הנשים הללו, כחלק מתנועת Me Too, סייעו לחשוף את הקורבנות שנשים חוו מתוך אלימות ושליטה גברית. התנועה הזאת מתחברת למסע נשי עמוק וארכיטיפי יותר: מסע מקורבנות, דרך העצמה, לגבורה.

במחקר המסע הנשי, בניתוח של סוגי המסעות הנשיים, זיהיתי 5 סוגי מסעות. ניתן לחלק אותם לשלושה סוגים: מסעות טרגיים, מסעות העצמה, ומסעות אפיים (מסע גיבורה).

מסע ההעצמה הוא מעין גשר מהמסעות הטרגיים, למסעות האפיים. כלומר, בדומה למתואר בהקשר של Me Too, העצמה היא תהליך שאישה עוברת כדי להפוך מקורבן של הנסיבות, לגיבורה הראשית בסיפור חייה. כלומר, כל עוד אנחנו כנשים, מרגישות שחווינו קורבנות ברמה מסוימת – העצמה יכולה להיות רלוונטית עבורנו.

ניתן לומר שעבור גבר, העצמה היא תהליך דומה. גם גברים חווים קורבנות. גם גבר יכול לנוע מעמדה של קורבנות לעמדה של גבורה. עם זאת, קורבנות נשית נראית אחרת מקורבנות גברית. אולי מתוך כך, העצמה נשית נראית אחרת מהעצמה גברית. במאמר הזה אתמקד בהעצמה נשית – וברלוונטיות שלה לכל אחת ואחד מאיתנו.

אז איך נראית העצמה נשית? למה היא רלוונטית לימינו? ואיך את יכולה לממש אותה בחייך?

העצמה נשית – ממיתוסים לתרבות פופולרית

כולנו מכירים סיפורים על נשים שהצליחו ליצור שינוי בחייהן. הן נעו מעמדה קורבנית – למקום מועצם. אלו סיפורים אנקדוטליים, אישיים, שיכולים לתת לנו כח והשראה. מעבר לכך, אגדות, מיתוסים ופורמטים אמנותיים נוספים, מסכמים את הסיפורים הללו. לכן, ניתוח של אגדות, מיתוסים ואמנות, מאפשר לנו לגלות את הפורמט והמבנה של סיפורי העצמה.

כאשר ביצעתי את הניתוח הזה, המבנה שגיליתי דומה למה שתיארה סימונה מצליח-חנוך בספרה ״אגדות המוות ההפיך״. מדובר בסיפורים כמו כיפה אדומה, שלגיה, והיפהפיה הנרדמת. מקבילה מודרנית שניתחתי לעומק בהקשר זה ישנה בסדרה MAID (עוזרת בית). מדובר על סיפורים בהם דמות נשית שנמצאת בעמדה קורבנית, יוצאת למסע לעבר עצמאות, בטחון חופש. בדרך, היא נכנסת לתרדמת. בהמשך היא מתעוררת, בסיוע של כח חיצוני שתומך בה ואף מציל אותה. מה יש לנו, כנשים בוגרות, ללמוד מהסיפורים הללו?

כמסעות העצמה נשיים, הם כוללים יצירה למסע שלא הייתה יזומה או מתוכננת; כניסה לתרדמת בעקבות חוסר בבשלות, כלים, ידע או מודעות; כוחות מיטיבים שתומכים בגיבורה ומגינים עליה, כך שהתרדמת לא הופכת למוות של ממש; ותחייה מחדש בסיוע כוח חיצוני.

אז מה משמעות השלבים הללו – ואיך הם קשורים אליך?

שלבים במסע העצמה: הפורמט של העצמה נשית

מסע העצמה מתחיל מעמדה בה הגיבורה נמצאת בחולשה יחסית. לרוב, היא ילדה או נערה, או לכל היותר אישה צעירה. אין לה את הכוחות לקבוע את מציאות חייה. לדוגמא, כיפה אדומה היא ילדה; היפהפיה הנרדמת ושלגיה הן נערות; ופרספונה היא אישה צעירה.

גם אם את, כקוראת, לא נמצאת במצב הזה, יתכן שיש חלק בתוכך שמרגיש כך. ילדה, נערה או אישה צעירה – שעוד לא קיבלה את מה שהיא צריכה כדי להתבגר. רובנו לא גדלנו בסביבה שאיפשרה לנו חניכה בריאה ושלמה לנשיות: לעיתים נצטרך להשלים אותה בשלב מאוחר יותר. הילדה, הנערה, או האישה הצעירה הפנימית שבנו, לא בהכרח יכלו לנוע במסלול העוצמתי שהן יועדו אליו. אולי הן חוו קורבנות מסוימת, שבלמה אותן במסלולן. ואולי כעת, יש חלק בתוכך שמתעורר, ומוכן לצאת למסע, למצוא את העוצמה שלך בחזרה.

אז מהם השלבים של מסע העצמה נשי, ואיך הם יכולים לעזור לך להגיע למקום של בטחון, אהבה ועוצמה?

יציאה למסע העצמה: לא מתוך בחירה חופשית

הגיבורה שיוצאת למסע העצמה, לא עושה את זה מיוזמתה. בניגוד לגיבורה האפית, היא לא מזהה את המקום הפנימי שמניע אותה, את ההתנגדות החיצונית, וממתינה לזמן המתאים לפעול. הגיבורה הזאת נזרקת למסע – על ידי כוחות שאינם בשליטתה.

אולי אמא שלה מבקשת ממנה להביא אוכל לסבתא; אולי ההורים שלה נמנעו מלהזמין את הפיה הרעה לנשף; ואולי היא נמצאת תחת איום ברצח מאם-חורגת מסוכנת. אולי היא נחטפה על ידי הדוד הרשע שלה, ונמצאת כלואה מתחת לאדמה. בתקופה בה המאמר נכתב, אנחנו זוכים לראות נשים וגברים שיוצאים לחופשי, אחרי ששהו מתחת לאדמה. ניתן להתחבר למיתוסים קדומים הנוגעים לסיפורים כאלה בדיוק, כדי להבין כיצד העצמה מתרחשת, גם אחרי סבל בלתי נתפס.

במציאות האנושית, מסע העצמה יכול להתחיל מתגובה לחוויה טראומטית. הוא יכול להתחיל ממשבר נפשי, או מאירוע חיצוני שדוחף אותנו לפעולה. זהו משבר שלא בחרנו בו ולא רצינו בו, אבל אנחנו מגיבות אליו מתוך כוונה להגיע לפתרון, לנוע למקום טוב יותר.

כך או אחרת, היציאה של הגיבורה למסע נשי של העצמה מגיעה מעמדה הישרדותית של אין-ברירה. עצם הקיום שלה, בנסיבות בהן היא מוצאת את עצמה, דוחף אותה אליו. היא מי שהיא – סקרנית, יפה, חברותית – ואין לה שליטה על כך, או הגנה מפני גורמים אשר מאוימים ממנה ומדרכה. עליה לצאת לדרך – אין לה אפשרויות טובות נוספות.

אם היא תבחר בדרך הרסנית, של השמדה עצמית או אלימות, יתרחש מסע טרגי. היא בוחרת אחרת. היא בוחרת לצאת לדרך, יהיה מה שיהיה.

איפה את הרגשת כך בחייך?

• אולי אירוע קשה, פציעה או מחלה, שלחו אותך למסע בלתי-מתוכנן?
• אולי חוויה של הריון, הורות או לידה הגיעו באופן בלתי-צפוי – או בלי שתביני את המשמעות שלהם עבורך?
• ואולי נסיבות ילדותך, שולחות אותך היום למסע של עיבוד, החלמה או שינוי שלא את בחרת בו?

גורמים שונים בחיים יכולים לשלוח אותנו למסע שלא מבחירתנו – ולמסע הזה יש מבנה שניתן ללמוד מראש.

הדרך במסע נשי של העצמה: צעדים של התמסרות ותמימות

הגיבורה במסע העצמה, לא יודעת מה היא עושה. היא רצה אל היער, יוצרת קשר עם החיות, מחולצת על ידי גמדים. אולי היא מתפתה לרדת מהשביל, ופוגשת זאב, בלי להבין את הסכנה שבכך. ואולי היא קוטפת פרחים בשדה, ולא מכירה את הסכנה שעלולה לבקוע מתחת לרגליה. אולי היא מטיילת בארמון ונתקלת בזקנה עם גלגל טוויה. היא נדחפת לגעת במחט מתוך הרצון הטבעי שלה ליצור, הסקרנות והפתיחות שלה – לא ממקום רע.

התמימות הזאת מגינה עליה. היא מתמסרת אל הדרך הלא נודעת, וכוחות נעלמים שומרים עליה בתוך התנועה המתמסרת הזאת. היא עושה כמיטב יכולתה בכל רגע, והמציאות דואגת שזה יהיה מספיק. עם זאת, למעשים יש השלכות. לבורות שבה נעה הדמות יש משמעות: היא לא יודעת לחלץ את עצמה מהביקור בשאול, מההיבלעות על ידי הזאב, מרעל התפוח או מהתרדמת. לה, כנערה או אישה צעירה שמודעת לעצמה, אין את הכוחות לכך. הכוחות והתמיכה שיש לה, מספיקים כדי להמתיק את המוות ולהביא תרדמת במקומו. הכוח להתעורר – יצטרך להגיע ממקום אחר.

השיא במסע העצמה: כניסה לתרדמת, לא למוות

בכל מסע יש רגע של חשכה. ירידה אל התהום, כשאולי אנחנו לא בטוחות שנוכל אי פעם לצאת ממנה. מוות של חלק מאיתנו, שהוא הכרחי כדי להיוולד מחדש, עוצמתיות יותר משהיינו אי-פעם.

הגיבורה במסע העצמה, אינה מיומנת בתנועה הזאת. זאת הפעם הראשונה שהיא חווה אותה – וללא חניכה מספקת. אין בה את הכוחות, המודעות, או האנרגיה, כדי לעבור את התנועה הזאת בצורה חלקה, יעילה ומהירה. היא נתקעת בשאול, לכאורה ללא דרך חזרה.

עם זאת, היא הגיעה לשם בתנועה מדויקת, מודרכת ומוגנת. גם אם התנועה, ההתקדמות, הפריצה, לא נראית על פני השטח – היא מתרחשת מתחת אליהם. ישנם מספיק כוחות מגנים, שהגיבורה מחוברת אליהם, ופועלים לטובתה, גם כשהיא אינה בהכרה, ולא מודעת לכך.

הכוחות המסייעים במסע העצמה: התמימות מגנה עלינו – ומובילה להצלה

מה לומדת הגיבורה, כשהיא אינה בהכרה, ונמצאת בתרדמת?

בדרך למסע הירואי, אנחנו לומדות שאנחנו לא לבד בעולם; שאיננו רעות, דפוקות או פגומות; שזה לא או אנחנו, או אחרים – אלא גם וגם. אנחנו לומדות שאנחנו חלק הרמוני מהשלם שהוא היקום, ולכן ישנם דברים שהם גם טובתנו, וגם לטובת הסביבה. שנועדו להזנתנו, לתמיכתנו ולריפוינו – ושגם מזינים את הסביבה, תומכים בה ומרפאים אותה. ההצלה שלנו היא לא רק עבורנו: היא לטובת כולם. כך נלמד להיות גיבורות אפיות, שיוצאות למסעות שמשלבים בהרמוניה בין הטובה שלהן, לטובת הסביבה שלהן – שמרפאים גם אותן, גם את הקהילה, וגם את העולם כולו.

בדרך לשם, אנחנו מפסיקות לחפש פתרונות בהן צד אחד מנצח על חשבון השני שמפסיד. במקום זה נשאף לפתרונות win win, שמיטיבים עם כל המעורבים בהם. כדי להגיע, אנחנו לומדות שלא כל הכוחות שלנו, נמצאים בתוכנו. אנחנו מגלות שיש כוחות חיצוניים שעומדים לצידנו כשאנחנו זקוקות להם, ושמעניקים לנו חוויה מרפאת, שמתקנת את הדפוסים הפוגעניים שמתוכם נזרקנו למסע הזה מלכתחילה.

עם זאת, כדי לחוות את התיקון, עלינו להגיע ממקום של תמימות ופגיעות. עלינו להסכים להיות פתוחות לעולם, למרות שהוא עלול לפגוע בנו, כמו שלגיה שפותחת למכשפה הרעה את הדלת. זה דורש אמון ואמונה, שהם האומץ שמאפשר לנו להמשיך.

לאחר מכן, גם בזמן התרדמת, הכוחות שתמכו בשלגיה כשהיא הייתה בדרכה – אשר באים לידי ביטוי דרך דמויות הגמדים – שומרים עליה ומגינים עליה. הם מונעים מהתרדמת להפוך למוות, ומאפשרים להצלה האמיתית להתרחש. שלגיה לא ניצלה על ידי כך שהיא הסתגרה בביתה – אלא על ידי העשייה המסורה, הרוח הטובה והפתיחות שלה. האיכויות הללו, לצד היופי שלה, שהוא שיקוף סימבולי של נעורים ותמימות, מביאות לכך שהגמדים שומרים אליה, ומאפשרים לנסיך להגיע אליה. במקרים של כיפה אדומה ופרספונה, עצם הפגיעות וחוסר האונים שלהם, מובילים לכך שכוחות כבירים נלחמים ופועלים לטובתן. כך או אחרת, התנועה ממשיכה, גם כשהגיבורה מנמנמת. היא מגיעה לשיא ברגע של התעוררות, וחזרה לחיים, מתוך השינה והשכחה.

נצחון במסע העצמה: התעוררות הכוחות

רגע ההצלה של הגיבורה, לרוב מערב דמות גברית (נסיך, זאוס, או צייד) שנחלץ לעזרתה. אנחנו לא אמורות לעבור את המסע שלנו לבד! נשים ראויות לעזרה, להכלה ולהגנה של גברים ששמחים לעשות זאת, ומרגישים שזכו בכך שיש להם את ההזדמנות להציל, לתמוך ולסייע. הגיבורה זכתה בהצלה בזכות האיכויות שלה. היא משכה אותה אליה – היא אינה חסרת אונים. היכולת שלה ליצור את הרגע הזה נבעה מתוך מי שהיא. לא כל יצירה היא אקטיבית – ניתן גם למשוך אותה אלינו מתוך ההווייה שלנו. מתוך זה שעשינו כמיטב יכולתנו, כאשר לא הייתה לנו ברירה.

ההצלה מלמדת אותנו שישנה דרך החוצה מהשאול. גם אם חלקו נשאר איתנו – הוא הופך אותנו למלכה, שיודעת לפקד על כוחותיו ולהניע אותם. איננו חסרות אונים יותר. אם נצטרך לצאת למסע נוסף, נעשה זאת אחרת: מתוך בחירה, במודע וברצון.

מהו השלב הבא של העצמה נשית?

במסעות אפיים, הגיבורה לוקחת על עצמה את הירידה לשאול מתוך בחירה. גיבורות מיתיות כמו איננה ופסיכה, וגיבורות מודרניות כמו אלזה ומואנה, יורדות לשאול כי זה הדבר הנכון לעשות. כי זה הצעד הבא במסע שלהן. כי זה חלק מפחיד, קשה, אבל בלתי נפרד מהדרך שלהן, ממי שהן.

הירידה הזאת לשאול, והאומץ שהיא דורשת, נובעת מתוך מסע העצמה מוקדם יותר. גם פסיכה קופצת מהצוק לידיו של קופידון, ואז נכנסת ל-"תרדמת" תודעתית בלילות האהבים שלהם, לפני שהיא יוצאת למסע אפי בכוחות עצמה. הירידה שלה אל השאול היא חלק מהמסע שהחל מהגל האיטי והמשכר של ההעצמה היא חוותה קודם לכן.

אם תתבונני על חייך, ייתכן ותזהי מקומות בהם את חווה מסע העצמה כזה. אולי חלק ממך – יצירה שיצרת, ההורות שלך, חלק באישיותך – נרדם לתקופה, לאחר שלא היו לו את הכלים להתמודד עם האתגרים שהחיים הביאו. האם החלק הזה ממשיך במסעו, בתוך התרדמה? האם חלקים אחרים בתוכך מגנים עליו, בונים את הכוחות, עד הרגע בו ההזדמנות תגיע? הרגע בו כח חיצוני, שהחיים ישלחו אליו, יתמוך בו ויסייע לו להתעורר?

מסגרות של העצמה נשית אמיתית

יכול להיות שתרצי עזרה, הדרכה ותמיכה במסע ההעצמה שלך. ישנן קבוצות, טיפולים, ומסגרות אשר יכולות לתמוך בך. מה מאפיין מסגרות של העצמה נשית אמיתית?

תומכות במהלך מסע העצמה

• מבינות את התמימות, מחבקות את חוסר הידע
• מראות כיצד התרדמת (הדכאון, ההפסקה, חוסר הפריון) באה כהמתקה של משהו חמור יותר, בזכות ההשתדלות וההתמסרות שהבאת
• תומכות בהתעצמות הכוחות עד להתעוררות
• מעודדות את הפתיחות לכוחות מסייעים חיצוניים, ואת השימוש המעצים במשאבים שהם מביאים

מסייעות במעבר למסע אפי

• יש צורך להכיר את המבנה, עולם המושגים והאתגרים שבמסע האפי, כדי לעבור אליו באופן חלק.
• ישנן דרכים רבות לעשות זאת, אך לא רבות שמתמקדות בדרך הנשית במיוחד.
• קורס ״החניכה הראשונה״ שיצא בקרוב, מיועד לעשות זאת. במהלך הקורס לומדים על סוגי גיבורות במסע הנשי, ועל הקשר שלהן לנפש שלך. הוא מסייע להכיר את עצמך ואת הנשיות שלך באמת, באופן שיאפשר לך לנוע מתוך בחירה אמיתית ולא מתגובתיות.
• אשמח אם תצטרפי למסע שלנו. עם זאת, חשוב שתמצאי את הדרך שלך, ואת ההדרכה שמתאימה בדיוק עבורך.
• כל אחת צריכה לבחור עבור עצמה מהו סוג ואופי המסע המתאים לה: להביא ילד? לפתוח עסק? לטפס על הר? המשאלה שבתוכך היא המפתח למסע המתאים. משם, העזרה המתאימה תוכל להגיע.

מגינה ממסע טרגי

• מסגרת של העצמה נשית אמיתית תסייע לך להיזהר מביטויים שליליים של נשיות.
• היבטים כאלה עלולים לכלול התעלמות מהבדלים בין אישיים; יצירה של יחד חונק, על חשבון צרכים שלך או של האחר; החלטות שלא לוקחות בחשבון גם את הפרט וגם את מערכות היחסים שלה – גם אם יש צורך להחליף ולשנות אותן כדי שאפשר יהיה ליצור בטחון ולצאת לדרך.
• במסע טרגי, את "לוקחת את המושכות" ובוחרת בפנייה שמזיקה לך, לסביבתך, או לכולכם גם יחד. מסגרת תומכת תפעל כדי להגן עליך ממעשים כאלה, ולהמשיך לנוע בהתמסרות, תמימות, השתדלות והתמדה.

לסיכום

• מצב של חוסר עוצמה איננו בהכרח טבעי – אלא כנראה נובע מנסיבות שלא היו לטובתך.
• כדי לעבור העצמה, עלינו להבין את ה״תרדמת״ שנופלת עלינו כאמצעי מגונן הנובע מהמצב, ושיש בו שאיפה לריפוי.
• חשוב שנקפיד לא לפעול מאגו, ולשלב בהרמוניה צרכים אישיים ומערכות יחסים.
• כך נוכל בסופו של דבר להתעורר מהחניכה הזאת לעבר תנועה אפית.

The post העצמה נשית במאה ה-21 appeared first on המסע הנשי.

השלבים ההרסניים בסולם התודעה – 0 עד 199

20 – בושה (Shame)

זהו השלב הנמוך ביותר בסולם. אנשים שנמצאים במצב זה באופן קבוע, נמצאים במצב של שנאה עצמית עזה. לעיתים היא חזקה עד כדי כך, שהיא מגיעה לרמה של אובדנות פאסיבית. עם זאת, כולנו מכירים את התחושה הזאת של חוסר אונים: התחושה שמשהו בנו פגום ולכן אין לנו יכולת להשתקם. האנרגיה הזאת צריכה נוכחות אוהבת (באנרגיה של 540 – אהבה ללא תנאי – ומעלה) ותמיכה בשביל להפתר. אצל אנשים רבים היא מהווה עוגן בעייתי שמשפיע לרעה על כל המערך האישיותי שלהם.

30 – אשמה (Guilt)

להרגיש אשמה זה נעים יותר מאשר להרגיש בושה, משום שיש לך תחושה של שליטה מסוימת. עדיין, מדובר בתחושה קשה מאד. היא עלולה להוביל גם להתפרצות של אלימות והאשמה כלפי אחרים. עוגן נפשי של אשמה יכול לשמש לעיתים כדי לכסות על רגשות של בושה וחוסר אונים. במקרים אחרים זהו גורם שמקורו בפגיעה רגשית קשה ששוב, משפיעה באופן הרסני על האישיות כולה.

50 – חוסר תחושה (Apathy)

בשלב זה, אנחנו מרגישים רדומים, חסרי מוטיבציה, תנועה ותחושה. כמו תחת אלחוש, שמונע מאיתנו לחוש את הכאב, אנחנו מנותקים מהחיים, מהעולם, ומעצמנו. חיים-מתים בתוך כאב שאינו מורגש. זוהי חוויה בלתי נסבלת, על כל היעדר התחושה שבה. היא יכולה לאפיין אנשים במצבי הלם לאחר חוויה של אובדן או טראומה קשים במיוחד.

75 – אבל (Grief)

קצת מעבר לתחושות האשמה והאלחוש, נמצאת ההכרה שמה שעבר הלך ואיננו. מצב תודעתי זה, כשהוא המצב המרכזי בנפש, כולל את התחושה שהכל אבד ולא רק דבר מסוים. "כל הטוב אבד לבלי שוב". יש כאן יותר אנרגיה מאשר ברמות הקודמות, אבל עדיין מדובר בכאב גדול ובתחושה קשה של יאוש.

100 – פחד\חרדה (Fear)

האבל מתחלף בפחד. הפחד מלאבד עוד, הפחד מליפול נמוך יותר, מלהרגיש כאב, הפחד שנמצא מלכתחילה מאחורי הנטייה להיות בתוך אנרגיות כואבות כל כך. ככל שחשים את החרדה והיא מתעצמת, מגלים שניתן גם לשכך ולהרגיע אותה. כך מגיעים לשלב הבא.

125 – תאווה (Desire)

בניגוד לתשוקה, שבאה ממקום עוצמתי יותר, תאווה היא הדחף לכיוון הדברים שיגרמו לנו לחוש הקלה מסוימת מהכאב. זהו הדחף שעומד מאחורי התמכרויות והרגלים מזיקים. הדחף הזה, שתעשיות כמו תעשיית הפרסום משחקות עליו, מוביל במהרה לתסכול. משום שהוא לא נותן מענה אמיתי לצורך, אלא רק בריחה, שום סיפוק רגעי לא יכול להרוות אותו. התסכול החזרה על המעגל הזה של תאווה ותסכול, מוביל למיצוי שלה, ולעלייה לשלב הבא בסולם.

150 – כעס (Anger)

בשלב הכעס יש כעס על כל העולם, ללא הכרה בנזק שהכעס הזה גורם. העולם כולו אשם בתסכול הצרכים של הפרט. אין אצלו שום רצון להרגיע את הכעס הזה, אלא רק לבטא אותו. הביטוי שלו עלול לכלולל פעולו הרסניות ואלימות כלפי הסביבה. מיצוי של הכעס מגיע עם התחושה שאין כבר טעם בביטוי האימפולסיבי שלו, שכן גורם הכעס לא משתנה. המיצוי הזה מוביל אל השלב הבא.

175 – גאווה (Pride)

בשלב הגאווה יש תחושה טובה מסוימת, אבל היא שברירית ויכולה להתרסק לתהומות הבושה בכל רגע. האדם תופס את עצמו כטוב ונעלה יותר מאנשים אחרים. הוא משתמש בתחושה הזאת כדי לכסות על תחושות הכעס, האבל, וכל הרגשות שנמצאות בשלבים נמוכים יותר. הרגשות הכואבים לא נעלמים, משום שאין התמודדות ישירה ותהליך מודע מולם. הם לא עוברים הבעה ופורקן, אלא הדחקה. התפתחות השלב הזה יכולה להיות מסוכנת, כפי שהתבטא למשל בנאציזם. האדם צובר יותר ויותר אנרגיה, אבל היא עדיין בכיוון הרסני שמבוסס על שקר.

עד כאן, אלו השלב ההרסניים בסולם. השלבים הבאים מכילים אנרגיה חיובית יותר שעיקרה עוצמה (פנימית, אמיתית) ולא כוח (חיצוני, על אחרים).

השלביים החיוביים הלינאריים בסולם התודעה – 200 עד 499

200 – אומץ (Courage)

מתוך הכוח של הגאווה האדם מצליח לעיתים למצוא את האומץ להתמודד עם הפחד באופן ישיר. בשלב זה ניתן לגייס את הכוח לעבוד קשה, להתמיד, ולהיות כנה עם עצמך לגבי המאמצים שלך. השלב הזה הוא המפתח להתקדמות וליצירה של חיים נעימים וחיוביים. זהו השלב של התמודדות, עבודה קשה, נחישות והתמדה. אלה איכויות בסיסיות שמאפשרות תנועה חיובית והתקדמות בכל תחום בחיים, גם תחת מצבים של הישרדות, פחד וקושי. זו האיכות הראשונה של עוצמה ושל יושרה פנימית.

מכאן, כל רמה שנתקדם אליה בסולם התודעה, תהיה נעימה יותר. היא תכלול יותר ויותר יכולת פעולה, בהירות ואושר.
בשלב הראשון, ישנו תהליך התפתחותי שמתרחש תוך חשיבה לינארית. הוא מתחיל בשלב האומץ וממשיך בארבעה נוספים:

250 – נייטרליות (Neutrality)

בשלב זה תחושת הפחד מתמתנת ולמולה מתפתחת תחושה של בטחון. התנועה הנחושה קדימה מובילה למצב בו יש קרקע יציבה שנוצרה, ואפשר כבר להרפות. הגישה בשלב זה היא 'חיה ותן לחיות'. ההתפתחות היא דרך הרפיה אל תחושת הבטחון ואל הבנה פנימית שאפשר ומותר לשחרר. לא עוד מאבק נחוש ועיקש – אלא הרפיה רכה ומרפאת. זהו שלב של נוחות, אבל בשלב מסוים, הנוחות מתחילה למצות את עצמה. בתוכה חוסר הנוחות מהגורמים שעוד לא התמודדנו איתם גובר, ו-'אזור הנוחות' מתחיל להראות כגורם מגביל. אנחנו עשויים להמשך לשיחות של דוברים מעוררי השראה, או לטקסטים שירצו לנוע להמשיך לנוע ולהתפתח. בעקבות זאת, לרגעים, נרגיש נכונים להתמודד עם החיים מתוך שאיפה לאיכות גבוהה יותר של חוויה, הישגים, או שגרה יומיומית. מתוך כך יכול להתרחש לבסוף המעבר לשלב הבא.

310 – נכונות (Willingness)

זהו שלב של התמקדות במטרה ובניית הכוחות הפנימיים על מנת להשיגה. משמעת עצמית, ניהול זמן והשראה יובילו את הפרט לגיוס הולך וגובר של כוחות לכיוון היעד. מי שנמצא בשלב זה הוא כבר על 'המסלול להצלחה'. התודעה שלה מכוונת והיא מוכנה לפעול על מנת להתקדם. עם זאת, בשלב מסוים ההתכווננות מתחילה להרגיש כמו ריצה של אוגר בגלגל. מתוך כך, ישנה תחושה שהגורמים האמיתיים לקושי נמצאים מתחת לפני השטח. התחושה הזו, והרצון לקחת אחריות מלאה על הגורמים הללו, מובילים את המעבר לשלב הבא.

350 – קבלה (לקיחת אחריות – Acceptance)

בשלב זה המבט פונה גם פנימה. שם, נמצא גורמים שבולמים אותנו – שאריות הפחד והגורמים האישיים שבולמים את התנועה לכיוון הטוב. האדם מפסיק בהדרגה להכחיש את החלק שלו בקשיים שיש בחייו. הוא לומד לקחת אחריות ולסלוח, לאחרים ולעצמו. זה השלב ל'עבודת צל', לחיפוש תחושה של השלמה ולחוויה של צדק. מדובר בסוג של התבגרות ביחס לתהליך הפנימי ובלקיחת אחריות עליו, במקום השלכה שלו על הסביבה. ככל שהשלב הזה מתקדם, נהיה יותר ויותר ברור שמאחורי הקושי עומדים דפוסים מורכבים שכדאי להבין. והגישה האינטלקטואלית לפתרון בעיות נהיית מושכת. זה מה שמוביל למעבר לשלב הבא.

400 – הגיון (Reason)

בשלב זה מתחילים להסתכל על הסיטואציה נכוחה, תוך הפרדה בין השכל לבין הרגש. התנודות הרגשיות שהיו מטלטלות מאד נהיות רגועות יותר. המוקד עובר מהן לתהליך מנטלי של הפשטה והבנה לעומק. ברמה זו פעלו מדענים גדולים רבים שהובילו לתגליות וכתבו תאוריות משמעותיות. בשלב זה הרבה מהאנרגיה ותשומת הלב נמצאים בשכל וזה עשוי לתת תחושה של חוסר איזון. הסכנה היא ללכת לאיבוד בין הפרטים בחשיבת יתר. היא גדולה יותר אם מנסים להשתמש בהגיון לצורך אישי בלבד, ללא נסיון לתרום לאחרים. הרצון להשתמש בתוצרי השכל למען הסביבה מאפשר התקדמות במעלה השלב הזה. התקדמות זו מובילה עד לנקודה שלעיתים מלווה ביאוש וכאב, שכן לא די בהגיון על מנת להתגבר על פחדים ולפתור תסביכים פנימיים. מעבר דרך היאוש הזה, עם כוונה טובה ואוהבת, מאפשרת לעשות את קפיצת המדרגה לשלב הבא.

השלבים החיוביים שאינם לינאריים בסולם התודעה – 500 עד 1000

בשני השלבים הבאים, שמכונים 'אהבה' ו'אהבה בלתי מותנית\עונג', חווית המציאות מתחילה להיות נעימה באופן משמעותי והיא מבוססת על חיבור נשמתי פנימי ולא על חשיבה. ככל שמתפתחים יותר, החוויה הרוחנית הופכת להיות דומיננטית ולעיתים יש צורך בכלים הנוגעים לתחום הזה על מנת להמשיך ולהתפתח.

500 – אהבה (Love)

העלייה למדרגה של רמה 500 בסולם, היא אחת מקפיצות המדרגה המשמעותיות ביותר בו. זהו מעבר מעולם שמבוסס על השכל, ולכן על הפרדה, סדר והגיון, לעולם שמבוסס על האינטואיציה, ולכן פתוח לאהבה ולקסם. עם המעבר הזה, אנחנו מבינות שהעולם בנוי כמו סיפור, ולא כמו שעון, ולכן מתקיים מתוך סינכרוניות, כאשר לצירופי מקרים לכאורה יש משמעות מובילה בתוך התקדמות העלילה והתפתחות הדמויות. שלב זה הוא רלוונטי במיוחד בהקשר של מודל המסע הנשי, שמתאר את המבנים השונים של סיפורים שאנחנו יכולות לחיות בהם.

ככל שאנחנו לומדות להיפתח לאהבה, ולהסתמך על האינטואיציה, הן הופכות לכוחות מובילים ודומיננטיים יותר בסיפור שלנו. אנחנו לומדות להבדיל בין תנועה מאהבה, שמרגישה כמו תנועה מהנשמה שלנו, לבין תנועה מתוך פחד. בשלב זה של סולם התודעה, אנחנו מזהות יותר ויותר כיצד המחשבות שלנו, ולעיתים הגוף שלנו, יכולים לפעול בשירות הפחד, ולא בשירות האהבה.

עם זאת, בשלב מסוים נגלה שגם לפחד יש מקום בלתי-נפרד בסיפור. כל הרגשות שלנו הם חלק מהשלמות של העלילה הזאת, שלא תוכל להתקדם בלעדיהם. הם לא רק מפריעים לנו לבטא את האור שלנו – הם מספקים תצוגת צבעים מרהיבה, שמאפשרת לו להתבטא על כל גווניו, ועל כל השפע שבו. בשלב זה, אנחנו רוצות לאפשר תנועה חופשית לרגשות, וכן לפעולות נכונות, שמקדמות את העלילה למקום מרגש ובריא, דרך הגוף שלנו. אנחנו רוצות להיפתח לסיפור חיינו באופן מלא, כדי שנוכל לחיות מתוך הנשמה בכל רגע ורגע. על מנת שנוכל לעשות זאת, עלינו להיפתח לאהבה ללא תנאי.

540 – עונג – אהבה ללא תנאי (Joy, Ecstasy, and Unconditional Love)

בשלבים שנמצאים במנעד של אהבה ללא תנאים ועונג, אנחנו לומדות לראות את העולם בצורה אחרת. זה כמו להרכיב משקפיים חדשות בכל פעם, ודורש הפסקות וזמנים להסתגלות. בשלב הזה, אנחנו לומדות לראות את הטוב בכל דבר – גם במה שהוגדר בעבר כרע – וכן לחבק את הכאב, העצב, וכל רגש שלילי שבעבר נתפס כלא נעים. זהו תהליך הדרגתי, במהלכו אנחנו לומדות להתמסר לחיים כפי שהם בכל רגע. להודות על הטוב שבו, בעודנו מביעות גם את הכאב.

זהו השער הראשון לחוויה של חוסר דואליות, שבה יש אחדות בין פנימי לחיצוני, בין אדם לסביבה ולאלוהים. לעיתים נחווה את המצב הזה באופן נקודתי בחוויות של התאהבות, אקסטזה או מדיטציה, ולאחר מכן נמצא את עצמנו שואפות לקיים אותו גם ביומיום.

התהליך לקראת זאת הוא מורכב ודורש התמסרות – גם לדרכים רוחניות שונות, וגם לשחרור שלהן כשהן מפסיקות להיות רלוונטיות עבורנו. בסופו של דבר, ההתקדמות נובעת מדבקות בערכים ובאיכויות של התפתחות, ולעיתים לא בדרך כזאת או אחרת. אהבה ללא תנאי היא מטרה ברת-השגה לתלמידים רוחניים אמיתיים ומסורים, שהולכים בדרך בהתמדה ולאורך זמן. האיכויות והמאפיינים שמתפתחים בשלב הזה כוללים חמלה, סבלנות, וגישה חיובית שאינה מושפעת מהנסיבות החיצוניות.

האיכות הזאת נדרשת מאיתנו כאשר אנחנו מכילים אדם אחר, למשל פעוט בטנטרום. אנחנו זקוקים לה מהאנשים לצידנו כאשר אנחנו בתהליך של ריפוי, ועולות מתוכנו איכויות שזקוקות לאהבה ללא תנאים כדי להחלים. מהסיבה הזאת, גישות טיפוליות מערביות, מבוססות מיינד (כמו פסיכולוגיה קלינית), לעיתים לא מצליחות להביא את מה שנדרש כדי לרפא טראומות ופצעים נפשיים עמוקים. הגישות הללו מבוססות ברמת התודעה 400+ ומתקשות להבקיע ולהתבסס במרחבי האינטואיציה והאהבה (על כי כמובן יתכנו אנשי מקצוע מתחומים כאלה, שכן מקיימים את הנאמר באופן אישי).

600 – שלום ושלווה (Peace)

בשלב 600, הנשמה שלנו, שהיא האני האמיתי, מתחילה לבצבץ ולהאיר בחוזקה. היא הופכת להיות הגורם העיקרי שאנחנו חיים מתוכו ומזדהים איתו; החלקים הארציים בתוכנו – המחשבות, הרגשות והגוף – מתקיימים בשלווה הרמונית, מתוך אור האהבה של הנשמה, שזורח עליהם ללא תנאים. כאן, מתוך לקיחת הבעלות המלאה על העצמי הארצי שלנו, נוצר שלום בתוכנו. בשלום הזה, העצמי האלוהי והנצחי יכול לבצבץ.

שלב 600 נחווה כשלווה אלוהית ונצחית, שמחלחלת לכל תא בגופנו, מרגיעה בצורה שאין לה מילים. הוא מזמין אותנו להתמסר לאמונה, שהיא ידיעה ואינה מחשבה, ולנוע יותר ויותר מתוך השלווה הנצחית הזאת. ככל שנתקדם בהתמסרות אליה, נוכל לחוות את העצמי הנשמתי שלנו מתמזג עם משהו גדול ממנו – המודעות האלוהית שמאחדת הכל. כשנתמסר אליה לחלוטין, נעבור לשלב הבא.

700 – מודעות מוארת (Enlightment)

כשאין עצמי ואין אחר, גם המילים כבר לא מספיקות כדי לתאר את החוויה. אנחנו נמצאים מעבר להן, בהוויה של תודעה אינסופית. בתוך ההוויה הזאת, אפשר להרפות עוד ועוד, עד שנדמה שאין כלום – שאנחנו כלום, והקיום הוא כלום… רק חלל ריק של תודעה אינסופית. אם נקפוץ אל הריק הזה, ונסכים למות בתוכו, נגיע לחוויה שהיא בין המוארות והעמוקות ביותר שניתן לחוות כבני אדם.

850-1000 הארה מלאה (Full Enlightment)

זוהי, אולי, רמת התודעה הגבוהה ביותר שניתן לחוות מתוכה בגוף אנושי… ובה אנחנו מגלים את המהות שבלב כל הדברים – האהבה האלןהית. אנחנו מגלים שאיננו ריק, ואיננו מרחב תודעתי ללא מוקד. כל אלה הם שאריות של ניסיונות לחוות את המציאות בצורה מנטלית. מעבר להם, מופיעה האהבה האלוהית, כמוקד בוער וזוהר בתוך כל הדברים. אהבה ללא קץ וללא גבולות, שלא ניתן לתארה במילים, והיא המהות של הכל.

מפגש חולף עם רמות תודעה גבוהות בסולם התודעה

לעיתים נעבור תהליכים רוחניים כאלה ואחרים שיאפשרו לנו לגעת ברמות התודעה הגבוהות שבסולם התודעה, ולזהות את האמיתות שהן מכילות. תהליכים כאלה גם עזרו לי להתייחס אליהן במאמר הזה. עם זאת, כשנגיע לחוויית האהבה האולטימטיבית, נבין שאין דבר שלם ונכון יותר לעשות מלחזור לחוות את האני הקטן שלנו. גם היא, או הוא, אהובים ואוהבים בצורה מושלמת בעיני המקור לכל. אם נחיה מתוכם, צעד צעד, כל פעם לשיפור קטן בחוויה, כל פעם לעלייה של צער נוסף בסולם, אנחנו, והיקום כולו, ניתרם מביטוי חדש ומרגש של האהבה האינסופית.

שימוש בסולם התודעה של הוקינס בטיפול ובהתפתחות אישית

בקצרה, סולם התודעה של ד"ר הוקינס משמש להערכה, התאמת גישה, והחזקה של פרספקטיבה הרחבה יותר.
אנשים ברטטים שונים צריכים דברים שונים. בכל מקום בסולם יש צורך בהעצמה של הרטט הנוכחי כדי להמשיך לשלב הבא, אבל חשוב לעשות את זה באופן מאוזן ככל האפשר וכאן עוזר להחזיק את התמונה הרחבה יותר.

הערכה באמצעות סולם התודעה

זיהוי איפה המטופל (או אני) נמצא בסולם, עם הנושא שהוא מביא לפתחי ובאופן כללי. כשמזהים היכן נמצאים בסולם, אפשר לפתח את אותה האיכות, עד שהיא תהיה בשלה למעבר לאיכות הבאה בתור. במידה ומדובר ברמה שנמצאת מתחת לרף ה-200, יש סיכון שהעצמה שלה תוביל לפעולות מסוכנות, כאשר תהיה אנרגיה רבה יותר כדי לבצע אותן. מהסיבה הזאת, קיים סיכון גבוה יותר להתאבדות כאשר מטופלים מדוכאים (ברמות תודעה 0-60) מקבלים לראשונה תרופות נוגדות דכאון.

במידה וזה המצב, חשוב להחזיק את הסיכון הללו. לעיתים ניתן לעשות את זה עם המטופל או המטופלת עצמם, במידה ויש להם עוגנים מספקים ברמות תודעה גבוהות יותר. במקרים אחרים, יש צורך בעזרה מערכתית או צוותית. כך ניתן לטפס בסולם התודעה, ולהתעמק גם ברמות של אבל, חרדה, כעס וגאווה. לרוב יהיה צורך לעבור דרך כל הרמות הללו על מנת שהמטופל או המטופלת יחצו את סף האומץ. לאחר מכן, הם יוכלו להתנהל בחייהם באופן חיובי. שם שינוי מעשי לטובה יכול להתחיל להתרחש. עד רמה 200, תמיכה טיפולית יכולה לסייע בהתקדמות מהירה יותר לנקודת הסף הזאת.

התאמת גישה באמצעות סולם התודעה

התאמה של הכלים והגישה לשלב שהמטופל נמצא בו. ההתאמה קשורה לאנרגיה שצריך להעצים, לצד הסיכונים בשלב הנוכחי. למשל, מטופל שנמצא בשלב האומץ יצטרך עידוד לפעול ולהתמיד, ומטופל שנמצא בשלב שאחריו (נייטרליות) יצטרך אישור להרפות ממאמץ ולראות שהכל בסדר. עם זאת, מטופל בשלב האומץ יצטרך להזהר שלא לקחת צעדים נועזים מדי ולא בטוחים. מטופל בשלב הנייטרליות יצטרך להמנע מבינוניות והשארות ב-'אזור הנוחות' זמן רב מדי. כך, כל שלב כזה יכול לדרוש כלים שונים והנחיות אחרות למטופל ולסביבתו.

ניתן להעמיק בהזדמנויות והסיכונים הטמונים בכל רמה בספר נוסף של ד"ר הוקינס בנושא.

החזקת הפרספקטיבה הרחבה יותר בעזרת סולם התודעה

לעיתים, ניתן לראות או לתאר למטופל או למטופלת במילים נקודת מבט רחבה יותר. הסתכלות זו על הנושא שהוא עוסק בו, יכולה להגיע מתוך שלב מתקדם יותר בסולם. זה חשוב בעיקר בשלבים כמו כעס, כדי למנוע פעולות לא מאוזנות שיכולות לגרום לנפילה בסולם. למשל, התפרצות נקמנית שתגרור פגיעה באחר או בעצמי. בתפרצות כזאת עלולה לגרום לנזק מתמשך, למשל הדחקה של הכעס וחזרה לרמה של אשמה. במקרה כזה חשוב שהאדם ידע שהעצמת הכעס תתרום לו כחלק מתהליך פנימי של התחזקות. עם זאת, עליו להמנע ככל שהוא מסוגל מלהטיח אותו באחרים. תופעות כאלה רלוונטיות מיוחד במקרים של הפרעות אגו-דיסטוניות, כמו פוסט-טראומה, חרדה ודכאון. למשל, במקרים של נפגעות אלימות שיש להן פנטזיות של נקמה בתוקף. חשוב לתמוך בפנטזיות ככלי לביטוי רגשי ולאפשר אותן ברמה הרגשית והמנטלית. עם זאת, לרוב יש מקום לומר במילים שפעולה מתוך האנרגיה הזאת תגרום להרס ושמה שיתרום לריפוי יהיה לשמור את זה כתהליך פנימי.

למידע נוסף לגבי כלים לשימוש בסולם התודעה, ולגבי הנסיון האישי שלי בנושא, את מוזמנת לצפות בראיון שערכה עמי מונה קל-שגב.

The post סולם התודעה של ד"ר הוקינס appeared first on המסע הנשי.

הדינמיקה של תסמונת המתחזה לאורך זמן: מהו אפקט דאנינג-קרוגר?

עם הגשת הצעת המחקר שלי למנחים, הרגשתי את עצמי יוצאת מ-'בור הייאוש' של אפקט דאנינג-קרוגר. בור הייאוש התבטא בחודשיים בהם הרגשתי אי-נוחות גדולה לדבר בבטחון על נושא המחקר שלי. בתקופה הזאת זיהיתי את המגבלות של התחום (נוירוביולוגיה התנהגותית) ושל הכלים שאנחנו עושים בהם שימוש (EEG ו-fNIRS). בתוך זה, הבנתי גם את המגבלות של היכולת של המדע בימינו להבין תופעות כמו רגש, התמודדות, וצמיחה אישית. הבנתי את החשיבות הרבה של כלים אינטואיטיביים ונסיון אישי, במקומות בהם המדע עוד לא יכול לספק תשובה.

זה כאב לי לזהות את המגבלות הללו, ועדיין ההנאה שלי מהמחקר נמשכה. איתה התגבשו תובנות לגבי המצב של הספרות המקצועית כיום והיכולת שלנו במעבדה להמשיך ולהרחיב אותה. אני נהנית לעסוק במחקר – גם אם גבולותיו ברורים לי. אני מצליחה לבטא את התובנות והמחשבות שלי על הנושא. עם זאת, ברור לי שהידע שלי, ושל המדע בכלל, חלקי ביותר. בזכות זאת, התחלתי לפתח מומחיות והבנה אמיתית בתחום המחקר של הדוקטורט שלי – גם אם עוד ארוכה הדרך.

אפקט דאנינג-קרוגר

אז מהו אפקט דאנינג-קרוגר?

הוא אפקט שגורם לאנשים שלא מבינים דבר בנושא, למשל מרצים לא מקצועיים מתחומים אחרים, לדבר עליו בבטחון – בעוד דווקא מומחים, בעיקר בשלבים ראשוניים של ההכשרה שלהם, מהססים בצורה משמעותית ומרגישים חוסר בטחון. הוא מתאר את העובדה שכאשר אנחנו צוללים לעומק של תחום מסוים, מתגלים לנו הקונפליקטים הפנימיים שבו. אנחנו מכירים את הדעות השונות, והמגבלות של תפיסות רבות, גם כאלה שמקובלות על רבים. אנחנו מבינים שלמעשה אנחנו לא יודעים כלום. לכן, אנחנו מפקפקים מאד ביכולת שלנו לתאר את הנושא בצורה מהימנה, ובוודאי ללמד אותו לאחרים.

עם זאת, זה יכול להשתנות אחרי העמקה משמעותית בתוכן.

כשחקרתי וכתבתי את הצעת המחקר, דפוסים של ידע התחילו לעלות. היבטים שימושיים של החומר התחברו ביחד, והיכולת להביע דבר מה, גם אם בענווה, החלה לחזור. עבורי, היא חזרה עם הבנה מחודשת של הכוונות שלי במחקר ובאקדמיה. היא באה עם מוטיבציה מחודשת להמשיך לחקור ולנוע בהרפתקה הזאת שנקראת דוקטורט. כך המשכתי ב-'שיפוע ההארה' אל עבר, בתקווה, בטחון עצמי ריאלי…

• מה אתכן? נתקלתן או נתקלתם בתופעה דומה?
• מזהות קשר גם ל'תסמונת המתחזה' או לחוסר בטחון אחר?
• והאם הפתרון גם לדעתכן כולל העמקה בתוכן ובידע, עד שנוצר בטחון מבוסס יותר?

כאשר למידה וידע זה לא מספיק…

העניין הוא, שלעיתים לא מספיק להעמיק בידע. לעיתים, גם כשאנחנו מקבלות אישורים חיצוניים להבנה שלנו, תסמונת המתחזה נמשכת. אנחנו אפילו עלולות להתעסק יותר מדי בידע ובלמידה. זה עלול לעכב אותו כשאנחנו כבר בשלות לנוע קדימה עם העשייה שלנו. אז מה אפשר לעשות במצב שכזה?

התמודדות עם תסמונת המתחזה

ראשית, אני מציעה שלושה מפתחות. לבטחון עצמי, וליכולת להרגיש בנוח בעור שלכן – וכן בעור השני, שהוא הבגדים והתפקיד שאתן לובשות:

למידה והתפתחות

בכל תפקיד ומקצוע, תוכלי לבצע את התפקיד בצורה טובה יותר ככל שתלמדי ותתפתחי. מצד שני, תביני גם כמה את לא יודעת וכמה עוד יש לך ללמוד. אולי תגלי טעויות שעשית, ותוכלי ללמוד מהן. אז מה היחס שלך ללמידה והתפתחות? האם את מוכנה לראות את הדרך שאת הולכת בה כמסע התפתחותי שלא נגמר? האם את מוכנה להמשיך וללמוד, גם אם את כבר מנוסה ויודעת?

נסי לשאול את עצמך גם את השאלות הבאות:

• עד כמה את מקבלת את העובדה שאף פעם אין מספיק ידע בשביל לדעת משהו בוודאות? ושאם כולם היו מחכים להיות מושלמות כדי לפעול, כמעט כלום לא היה קורה בעולם?
• האם את לומדת בכמות הנכונה? לא פחות מדי, מתוך ענווה והכרה בצורך להתפתח – אבל גם לא יותר מדי, מתוך פחד לא לדעת, לטעות או לצאת לאור לא מוכנה?
• האם יש גורמים או תהליכים של לימוד והדרכה שמלווים אותך בדרך?
• האם את מרגישה בנוח עם הידע והניסיון שיש לך?
• האם את יודעת מהם המגבלות של היכולת שלך?
• איך תוכלי לפעול כדי לדעת בבטחון שאת עושה כמיטב יכולתך לתת שירות ממקום מקצועי ומיודע?

למידה והתפתחות מאוזנת במקרה של תסמונת המתחזה

המעורבות המודעת בתהליכים של למידה והתפתחות, מאפשרת לנו לבוא לעשייה מתוך ענווה בריאה. מה אם נקבל רגשית את הרעיון שאנחנו "הכי גרועות בעולם" בעשייה שלנו? עדיין נוכל לקום ולעשות את המיטב שלנו בכל יום. נוכל לעזור לאנשים שפונים אלינו, או ליצור את מה שאנחנו רוצות ליצור. נפעל מתוך שאיפה להשתפר – לא מתוך ציפייה בלתי מציאותית לשלמות, הצלחה תמידית, או מצב סטטי של דיוק ללא פשרות. כולנו עושות טעויות, אבל מטעויות אפשר ללמוד ולהתפתח, אל עבר מסוגלות הולכת וגוברת. המסוגלות היא בסיס ריאלי לתחושת בטחון אמיתית, ולהכרה ובעלות על הערך שאנחנו נותנות.

יחד עם זאת, חשוב לדעת גם לא לדרוש מעצמנו יותר מדי בתחום הזה. אם כבר קיבלנו אישורים חיצוניים למיומנות וליכולת שלנו, חשוב לדעת להפנים אותם. אחרת, אנחנו עלולות להישאר "סטודנטית נצחית". זה בעייתי אם כך יקרה מתוך חוסר בטחון לנוע קדימה, גם כשהמציאות מראה לנו שהתנועה הזאת בשלה והכרחית. אז איך להתמודד עם הצורך באישור חיצוני?

הפנמה של אישורים חיצוניים והצלחות

לעיתים, גם אם הצלחנו, וזכינו באישור חיצוני, נתקשה להפנים אותו. גם אחרי בחוויה חיובית שמאשרת לנו את היכולת שלנו, יהיה לנו קשה להאמין בעצמנו. אנחנו נפחד לנשום אותה פנימה, לקחת עליה בעלות – להגיד "הצלחתי", "אני יכולה". האהבה שקיבלנו, בדמות ההצלחה או האישור, עלולה לעורר בתוכנו כאבים. הכאבים הללו קשורים למצבים בעבר בהם לא קיבלנו אישור. יתכן שלא ניתנה לנו בעבר הזדמנות הוגנת להצלחה. אם אני חזקה, יכולה ומסוגלת – אז זה מאד כואב שבעבר לא ראו את זה. עצוב שלא האמינו בי, תמכו בי, או עזרו לי.

לכן, חשוב לאפשר לעצמנו לקחת בעלות על הצלחות באופן מודע. חשוב שנעצור רגע, ונאמר – הנה: קיבלתי אישור. המאמר שלי התפרסם, הבוס שיבח אותי, הקבוצה שהנחיתי הייתה הצלחה ברורה. נאפשר לעצמנו להרגיש את המלאות שבהצלחה – וגם את הכאב שיבוא בעקבותיה. כאב של צער, אובדן או פספוס, על דברים שהיו בעבר. אולי דברים שאנחנו לא יודעות לזכור ולהגדיר, אבל יודעות להרגיש.

לאחר שנביע את הכאב הזה, יתפנה בתוכנו מקום לריפוי. הריפוי הזה עשוי להגיע בדמות של הכרה יציבה בעוצמה, ביכולות ובכישורים שהם שלנו בזכות. בנוסף, אנחנו יכולות לקבל הכרה ריאלית לגבי הלמידה וההדרכה שיכולה לשמור עלינו בתהליך, וכן להמשיך ולקדם אותנו בדרך.

יושרה מקצועית ואחדות פנימית

לעיתים, התחושה של התחזות והעמדת פנים באה מתחושה של חוסר אחדות פנימית. למשל, מהעובדה שאנחנו פועלות מתוך ידע שיש לנו בראש, אבל לא מחובר ללב ולגוף שלנו. ידע שלא ישמנו או הפקנו בעצמנו – ולכן אנחנו מרגישות כנציגות לא ראויות עבורו.

תשאלי את עצמך:

• האם את מיישמת את מה שאת מלמדת?
• האם את מחוברת לעשייה שלך ברמה הרגשית והמעשית?
• האם את מבינה ברמה הרגשית והמעשית את המקום והתפקיד שלך ושל העבודה שלך בעולם?
• האם את מרגישה בנוח להוביל דברים בדרך בה את מובילה אותם, כי את מרגישה את המשמעות של מה שאת עושה?

חיבור לתכנים ולמעשים נותן תחושה של "I walk my talk". זה מאפשר רמה אחרת של  בטחון בביטוי המקצועי שלך לעולם. אם את מיישמת את הידע, והוא עובד עבורך – תרגישי הרבה יותר בנח ללמד אותו ולתת אותו לאחרים. לעומת זאת, אם את מרגישה שיש בתוכך פערים בהתייחס לאמון שלך בדברים שאת עושה, לתחושת המשמעות והערך מאחוריהם, או למסוגלות שלך לבצע אותם – יתכן וכדאי לבחון את הנושא יותר לעומק.

ניסיון

בטחון מגיע מניסיון; אם את עושה משהו בפעם הראשונה, טבעי שתרגישי ספקות וחוסר בטחון מסוים, אך ככל שתרגיש ניסיון ותראי את התוצאות הטובות של העבודה שלך, הבטחון העצמי יגדל. אם את מרגישה שקשה לך לעמוד ביושרה מקצועית מאחורי העשייה שלך, ייתכן וחסר לך ניסיון מספק איתה. הניסיון יוכל להראות לך עד כמה הכלים המקצועיים שלך תקפים, והאם את זקוקה ללמידה בכיוונים נוספים, או נמצאת במקום יציב ובטוח מבחינה אישית או מקצועית.

• אז איפה בעשייה שלך חסר לך ניסיון?
• איך תוכלי לרכוש אותו?
• האם תוכלי להיעזר באחרות שיש להם ניסיון רב יותר?
• והאם יש לך כבר ניסיון חיובי, ואת רק צריכה להיזכר בו ולהיעזר בו כדי לנוע קדימה?

מוזמנת לשתף בחוויה שלך עם הנושא, ומה עזר לך לפרוץ!

היתרונות של תסמונת המתחזה

אם עברתן תקופה של "תסמונת המתחזה", במהלכה הרגשתן חסרות אונים בנעליים המקצועיות שלכם, כאילו הן גדולות עליכם ולא מתאימות – ויצאתן מהצד השני, יש סיכוי טוב שהרווחתם כמה איכויות חשובות, שעושות אתכם מקצועיות ומדויקות יותר בעשייה שלכם:

ענווה 

אחרי שחוויתם את ה-"נפילה" שבאפקט דאנינג-קרוגר, אתן יודעות שאתן לא יודעות הכל. אתן יודעות שגם הידע הקיים שלכן, שכעת אתן מבססות עליו עשייה ממשית, לאחר חקר עמוק ומשמעותי – יכול להסתבר כחסר, לא מספק, או שגוי. הסיכוי שתחשבו שיש מפה ששקולה לטריטוריה נמוך משמעותית. ועדיין אתן יכולות לפעול – על בסיס ידיעה מספקת, ניסיון מספק, אך כאלה שלא שואפים להיות מושלמים, חסרי פגמים, או בלתי-משתנים.

אומץ

הבחירה לנוע קדימה, להתמסר לעשייה ולאחריות שבה, מתוך ההבנה שאף תפיסה היא לא שלמה ומושלמת, דורשת אומץ. זו ההבנה שגם אם לא ניתן לפעול בצורה מושלמת, או לדעת בצורה מושלמת – עדיין עדיף לפעול, עדיין עדיף לעשות. זה הזיהוי לגבי העובדה שאת, שחקרת, העמקת ולמדת. כנראה שאת יודעת לפעול בצורה מדויקת יותר מאלה שנמצאים בשלב הראשון של האפקט, בו בטחון עצמי מופרז נובע מחוסר ידע וחוסר ניסיון. לכן, חשוב שתמצאי את האומץ לבטא את עצמך. לפעול, לעשות, ולנוע קדימה בתחום שבו את מתמחה ועוסקת.

אחריות

ההבנה לגבי מורכבות התחום שאת עוסקת בו, וחוסר היכולת להגיע לידע שלם ומושלם, שמה אותך בעמדה של אחריות, בנוסף לענווה ולאומץ שבכך. בתור אחת שיש לה יותר ידע והבנה בתחום מאשר לרוב האוכלוסייה, יש לך סמכות. היא מאפשרת לך מצד אחד לקדם עשייה שמבוססת על ידע מקצועי ומעמיק, ומצד שני לבטא את נקודת המבט שמכירה בגבולות הידע הזה. יתכן ואף תרצי להדגיש את החשיבות של ידיעה אינטואיטיבית וניסיון אישי, ככלים עוצמתיים שיכולים להשלים או לספק תשובות, במקומות בהם הידע המסורתי לא מגיע לכך. אינטואיציה שמגיעה מתוך ידע מעמיק, יכולה להימנע מנפילה לפינות רגשיות שנובעות מבורות, ולהתבטא בצורה נקייה ושלמה יותר.

לסיכום

אפקט "דאנינג-קרוגר" מראה לנו את מגבלות הידע האנושי, לצד הצורך האמיתי לנוע, לפעול ולקחת אחריות גם לאור המגבלות הללו. אם עברת את שלב "תסמונת המתחזה" והצלחת להיכנס לתפקיד חדש בצורה מספקת שיש בה בטחון, אני מקווה שהמתנות שרכשת ילוו אותך לאורך הדרך. ואם את עדיין מרגישה קצת כמתחזה, המשך העמקה, השקעה בלימודים, וצבירת ניסיון, יוכלו לסייע לך לעבור את המשוכה. בנוסף, עבודה רגשית סביב הפחדים והמקומות הפנימיים שגורמים לך להרגיש חוסר בטחון, תסייע למנוע השקעת-יתר, ולמצוא את האיזון הבריא בתפקיד בו את נמצאת.

The post תסמונת המתחזה: איך להתמודד איתה – ולצמוח מתוכה? appeared first on המסע הנשי.

מקרים כאלה מעלים גאווה בקרב נשים, שמתחברות לאחיותיהן שמעיזות לעמוד על שלהן בגלוי. הן נעמדות מול גברים אלימים, ואומרות – לא עוד. בכך, הן הופכות את העולם למקום בטוח יותר, ויוצרות גלים של שינוי חברתי בנושא. לצד זה, הגישה הגברית האלימה מתועררת גם מול נשים אמיצות כאלה. יש כאלה שמאשימים אותן, משפילים אותן, ומעדיפים שהן ישתקו, יספגו, ויאפשרו לאנסים שלהן להסתובב חופשי.

לעיתים נגיב בצורה שאיננו שלמות איתה מתוך הזעזוע שכולנו חוות מתיאורים של מקרי אלימות שכאלה. הם יכולים לגרום לחלקנו לרצות להדחיק, לא להרגיש, לא לחשוב על זה. משם, הדרך קצרה להאשמת הקורבן, שמראה לנו ש-"לנו זה לא יקרה". אבל האמת היא, שאלימות נגד נשים יכולה לקרות בכל מקום. הדרך היחידה שיכולה למנוע אותה – זה אם כולנו נעמוד ונגיד: לא עוד. לא עוד עצימת עיניים מול נשים שנפגעות. די לנרמול של התנהגות מחפיצה ומשפילה. לא עוד ביוש של הקורבן, והגנה על הפוגע.

אז מה כל אחת מאיתנו יכולה לעשות כדי להביא לשינוי חברתי מקיף בנושא?

דפוסים חברתיים שמאפשרים אלימות נגד נשים

הפרשיה האחרונה שעלתה לכותרת מראה עד כמה האלימות נגד נשים נמצאת עמוק ב-DNA התרבותי שגדלנו עליו. אך המקרים הקיצוניים שמגיעים לחדשות הם רק קצה הקרחון: ניסיונות למנוע את מקרה הקיצון הבא צריכים להתייחס למקום עמוק בהרבה. השורש הוא בדפוסים החברתיים שמאפשרים לתופעות כאלה להתרחש ברמה נורמטיבית, שלעיתים נדירות מגיעה לאירוע אלימות קיצוני.

תנועת me too היא התחלה של תיקון שמשקף לגברים את החוויה של להיות אישה בעולם. תחת פחד מתמיד מתקיפה כזו או אחרת, למדנו לעגל את הגבולות שלנו. רבות מאיתנו נוטות, או נטו, לומר כן כשמתכוונות ללא ולהיפך, לקבל הטרדה כמחמאה והצקה כחיזור. ההתנהגות הנשית הזאת היא מנגנון הישרדותי הגיוני. אם למדנו, מניסיון ישיר או עקיף, שגברים יכולים להיות מסוכנים לנו, אנחנו נחשוש מהם. במקביל, נחפש את הגנתם. כך או כך, סביר שנחשוש מהתגובה שנקבל אם נעמוד על שלנו.

עם זאת, ההתנהגות הזאת יוצרת דינמיקה בעייתית כשאנחנו כנשים בוגרות מבקשות ליצור מציאות אחרת. גם מול גברים שרוצים לסייע לנו, אם לא נגיד מה אנחנו רוצות וצריכות – לא יבינו אותנו. אם לא נציב גבול – סיכוי סביר שיעקפו אותו, מבלי להבין את משמעות הדבר. לכן, על מנת ליצור אקלים חברתי בטוח יותר, עלינו למצוא את קולנו כנשים. עלינו למצוא את הדרך לבטא את הצרכים, הרצונות, והאמת הפנימית שלנו. מבלי שנבטא אותם – הסיכוי שהם יקבלו מענה, קשב ותשומת לב, הוא קטן מאד.

האחריות הנשית מול גברים

זו האחריות שלנו כנשים להבין מה אנחנו רוצות וצריכות. אנחנו יכולות לדעת מה חשוב ומשמעותי לנו, מה אנחנו מרגישות וחושבות – ולעבור תהליך כדי להעביר את המסרים הללו בצורה ברורה ונקיה לסביבה. יכול להיות שנצטרך עזרה של גבר תומך בתהליך כזה. לפעמים צריך לחוות אמון ובטחון, כדי להעז לצאת החוצה. יחד עם זאת, הצעד החוצה מההסתרה, ההקטנה והצמצום העצמי – הוא שלנו.

גברים רבים לא מבינים בכלל מהי החוויה הנשית, וזה חלק מהבעיה. אנחנו יכולות לקבל השראה מנשים אמיצות כמו ג'יזל וטאיסיה, ולהעז לבטא את עצמנו. לספר את הסיפור שלנו במקום ובזמן הנכון. לעמוד על שלנו, היכן שבטוח לנו לעשות זאת, ולחוות את ההעצמה שנובעת מכך.

גבריים אחראיים במידה שווה במצב הזה, וגם הם יכולים להוביל שינוי. עליהם להבין שהם חיים עם מישהי ששונה מהם באופן משמעותי. יעזור אם הם יבינו שיש לנו נקודות רגישות רבות שהם כלל לא מודעים אליהן. לכן, אם אישה מביעה כאב, קושי או אי נוחות – זה המקום להיות רגישים אליה. זו הזדמנות ללמוד על האשה שלצדך, להקשיב לה ולהבין אותה טוב יותר.

אז מהם השינויים שגברים ונשים יכולים לעשות, כדי ליצור חברה בטוחה יותר לכולנו?

השינוי שגברים צריכים לעשות: הגנה ויוזמה

גברים התייחסו לנשים כאל משוגעות במשך תקופה כל כך ארוכה, שרובנו הפנמנו את זה ומתייחסות כך גם כלפי עצמנו. אז, נשים וגברים כאחד – שימו לב לרגשות שלכם ואחד של השנייה.

גברים – שימו לב לרגשות ולתחושות של נשים. שם נמצא המפתח להפוך אותן לשמחות ומסופקות במחיצתכם; הקשיבו למילים שלהן וגם לשפת הגוף. העדיפו תמיד את המעשה שיגרום לאישה להרגיש בטוחה יותר, גם אם הוא נראה פחות נועז או גברי בסטנדרט הישן. רוב הנשים בימינו יודעות להעריך את זה, וגם יזמינו אתכם להיות יותר חופשיים ונועזים כשהן יהיו מוכנות לכך.

שימו לב לרגשות של עצמכם, לחרדה ולפחד שנמצאים מאחורי הכעס, לחוסר האונים והכאב שעומדים מאחורי הזעם. דברו על הרגשות הללו עם גברים אחרים, לכן לפתור אותם לפני שאתם הופכים להר געש מבעבע. כך תוכלו להגיע אל האישה שלכם כשאתם רגועים ומאוזנים, וגם להיעזר בה כדי להגיע לתובנות לגבי המשך הדרך שלכם.

השינוי שנשים צריכות לעשות: תקשורת ישירה

תקשורת ישירה היא תקשורת נשית ברורה, שמבטאת חוויות, רגשות, צרכים ורצונות ללא בושה. אף אחד לא יודע לקרוא מחשבות: אנחנו צריכות ללמוד לתקשר את החוויה הפנימית שלנו עם העולם.

נשים – היו מודעות לחוסר ההבנה של גברים את החוויה הנשית. חימלו להם על הדלות התקשורתית והרגשית שבה הם גדלו, והמשיכו הלאה רק עם גבר שמוכן לקחת אחריות, ללמוד ולהתמסר. מגיע לכן הכי טוב, וכדי לבנות עולם חדש של אהבה וחיבור נעים צריך שניים שמוכנים להתבונן באומץ במציאות הרגשית ולפעול כדי לשפר אותה, להביא ריפוי והרמוניה למקומות שמבקשים זאת.

שימו לב לרגשות של עצמכן, לאיתותים ולאינסטינקטים. פנו לקבלת תמיכה ועזרה אם צריך, כי לפעמים קול חיצוני שאומר לך שאת לא משוגעת הוא מה שנדרש כדי לצאת ממעגל של אימה ולהמשיך הלאה, עם הגבר או בלעדיו.

שלום בין המינים כמפתח לשינוי

כנשים שנפגעו מגברים, לעיתים קל לנו לחשוב שאנחנו לא זקוקות להם. להתעטף בשיריון, וללכת לעשות הכל לבד. אבל האמת היא, שגם אם אנחנו יכולות לעשות הכל, וכל מה שגברים עושים – עדיין טוב ונעים יותר ביחד. עדיין, ההשתבללות המתגוננת היא תגובה לכאב ולטראומה, ולא התנהגות שבאמת נעימה ומיטיבה איתנו. הריפוי שלנו יצטרך בשלב מסוים, אחרי שלמדנו את העוצמה שלנו לבד, לכלול השטת יד אל הצד השני. לכלול למידה מחודשת של דברים כמו פתיחות, אמון, שיתוף פעולה, ושותפות בין שונים. בשותפות כזאת, כל אחד מהשותפים, וכל אחד מהמינים, יוכל להישען על החוזקות היחודיות שלו. כך אפשר ליצור שלם, שגדול מסך חלקיו.

מפתחות לשלום בין המינים במסע הגיבורה

במסע הגיבורה, לרוב יהיה גיבור שעובר מסע מקביל לשל הגיבורה. הם זקוקים זה לזו למען ההתפתחות שלהם, ולצורך מסע מוצלח ומספק. הם תומכים זה בזו, ויחדיו מצליחים ליצור חיים חדשים ועולם הרמוני, אוהב ושלם יותר. התמיכה ההדדית בין המינים נוכחת יותר במסע הגיבורה מאשר במסע הגיבור. היא מובילה לתוצאה הרמונית יותר. בעוד ישנם מסעות גיבור רבים שמסתיימים בהפסד מוחץ של צד שלא ברור אם זה בכלל מגיע לו, מסעות הגיבורה מובילים לחיבורים עמוקים יותר בין קבוצות שונות בעולם ומרחבים שונים בו. אם גורם מסוים צריך להיות מושמד, זה רק כי הוא הביע איום עקבי על החיבורים הללו, באופן שלא ניתן היה לפתור אחרת.

הגישה ההרמונית יותר נשענת על שיתוף פעולה. במסגרתה יש שימוש באלימות רק לצורך הגנה ורק כאשר זה הכרחי. זוהי גישה שמאפשרת ריפוי, תיקון ובטחון לכל מי שרוצה לקחת חלק בעולם המבוסס על אהבה, תמיכה, והתחשבות הדדית. הגישה הזאת, שמתבטאת במסע הגיבורה (או במסעות גיבור שיש בהם גיבורה תומכת, אך שהסיפור שלה פחות מפורט), מציגה סיפור חדש, שבעיני כולנו יכולות ויכולים לקבל ממנו השראה ולחיות לאורו.

חברה שמבוססת על הסיפור הזה – תהפוך בעיני את האלימות נגד נשים מתופעה נפוצה, לאירועים נדירים ומזעזעים. אם הם יקרו, לעיתים נדירות, הם רק יזכירו לכולם את החשיבות של הריפוי, התמיכה, וההתחשבות ההדדית בין המינים.

The post אלימות נגד נשים: התמודדות וריפוי appeared first on המסע הנשי.

עם זאת, הרגישות עצמה, יכולה להיות מתנה. בחברה של ימינו, ובוודאי בזו שגדלנו בה, אנשים לרוב לא מחשיבים את היותך ״רגישה״ כמחמאה. עם זאת, כפי שישנם ״פילמים״ שונים למצלמה עם דרגות שונות של רגישות לאור (בני דור המילניום ומעלה מבינים למה התכוונתי…), ישנן דרגות שונות של רגישות גם אצל בני אדם. וכפי שכל סרט צילום נותן את התוצאה האופטימלית בתנאים מסוימים, כך גם בני אדם שונים מתאימים לסביבות שונות ותפקידים שונים, בתלות ברמת הרגישות שלהם. במקום הנכון – הרגישות היא מתנה.

• האם יש מקום בו הרגישות שלך, יכולה להפוך למתנה עבורך?

• באילו מערכות יחסים זה יכול לקרות?

• באילו תפקידים מקצועיים?

עבורי, למשל, הרגישות שלי עוזרת לי מאד בעיסוק במחקר. טוב לי שאני יכולה לבלות פרקי זמן ארוכים בעיסוק במידע ובפרטים קטנים. אני חשה הבדלים עדינים ביניהם ויודעת ליצור ביניהם סינתזה. גם בעבודה טיפולית, הרגישות יכולה לסייע לזהות דקויות אצל המטופל, ולהגיב אליהם בהתאם. בוודאי תעדיפי שרופא, אחות, פסיכולוגית או עובד סוציאלי יגלו רגישות אליך. הלא כך?

אז נשאלת השאלה – איך להפוך את הרגישות למתנה? איך להיות אישה רגישה – ומאושרת?

פיתוח מודעות רגשית ויכולת הבעה רגשית

אנחנו חיים בחברה שבה יש מעט מאד ידע על התמודדות עם רגשות. רובנו, כשגדלנו, לא קיבלנו הדרכה, תמיכה ועידוד בהתמודדות שלנו עם רגשות שליליים. אנשים רגישים מגיבים עם רגשות עוצמתיים יותר מאשר אנשים רגישים פוחות. זו אחת הסיבות שהרגישות לא נתפסת כמעלה בימינו.

אז איך אפשר להפוך את הרגישות למעלה? למצוא את הדרכים להתיידד עם הרגשות שלנו. לאחר מכן, נוכל להתייחס לתגובה רגשית בחיוביות ובסקרנות. נלמד שכל גל רגשי מכיל מידע מהותי, שיעזור להוביל לשיפור. השיפור הזה יכול להיות עבורנו – או עבור אנשים אחרים, שאכפת לנו מהם או שאנחנו אחראיים עליהם. שם, הרגישות הופכת למתנה גם עבורם.

על מנת להגיע לנקודה הזאת, עלינו להבין שהרגשות שלנו הם בעדינו. הם מכילים מידע משמעותי, שעוזר לנו לראות את המציאות, שלנו ושל אחרים. בעזרת המידע הזה, אפשר להתנהל בעולם בצורה טובה, יעילה ומדויקת יותר. לאנשים רגישים יש יותר מידע – ולכן יותר הזדמנות לשיפור ההתנהלות שלהם, ולתרומה בזכות כך גם לסביבתם.

לכן, אחת העצות שלי לאנשים רגישים היא ללמוד איך להתנהל עם העולם הרגשי שלהם. ללמוד וויסות רגשי אמיתי, שמשמעו היא לדעת איך לפתוח את הברז הרגשי עד הסוף, להתייפח, לפרוק ולייבב – ואיך לסגור אותו, לנגב את הדמעות, ולקום לעשייה. המיומנות הזאת, בהדרגה, הופכת את הרגשות לחברים שלנו, ומשנה את תפיסת עולמנו לחלוטין, וכן את התפיסה שלנו את עצמנו.

אנשים רגישים נמצאים תחת לחץ לעשות זאת, בשל האינטנסיביות הרגשית שהם חווים. בכך הם זכו במתנה וביתרון משמעותי. הם יכולים להיות אלה שמובילים את המהפכה של המודעות הרגשית, חלוצים שילמדו אחרים את משמעותם של רגשות ואת חשיבותם.

המסרים השליליים שקיבלת כאישה רגישה

בחברה בה רגשות נחשבים, למרבה הצער, למגרעה ולחולשה, אין תגובה חיובית למי שמרגישה הרבה מהם. רוב הנשים הרגישות קיבלו את התווית של "רגישות" כסוג של קללה, או תווית שלילית. רגשות שהפגנת עוררו תגובה רגשית אצל הזולת. הם לא ידעו להתמודד איתה, ובמקום לפתור את העניין, ביישו אותך. הם נתנו לך את התחושה שבגלל שאת רגישה, משהו אצלך לא בסדר. הרגישות תוארה כבעיה שצריך לפתור, או כעדות לכך שאת "דפוקה" ויהיו לך חיים קשים.

כדי להפוך את הרגישות שלך למתנה, חשוב להציף את המסרים הללו למודעות. כשתוכלי לתת להם מענה הגיוני, יפתח השער גם לתהליך רגשי ומעשי של ריפוי ביחס לרגישות שלך. תוכלי להביע את הכאב על היחס שקיבלת. במקביל, תוכלי להתחיל להתייחס לרגישות שלך אחרת. תוכלי לקבל אותה, ולאחר מכן לזהות איך היא יכולה להפוך למתנה עבורך.

קבלת המגבלה שבלהיות אישה רגישה או אדם רגיש

״קבלת המגבלה היא הבסיס להתעלות״

רמות רגישות שונות דורשות סביבות שונות והתנהלות שונה. אדם עם רגישות נמוכה, לעיתים ירגיש שהוא זקוק לגירויים רבים ואינטנסיביים על מנת לחוש בנח. לעומת זאת, עבור רמת רגישות גבוהה, הצורך יהיה הפוך.

סביבות עם גירויים חושיים אינטנסיביים, כמו רעש, תנועה, ריחות ועוד, עשויים להחוות כמציפים ומעייפים עבור אנשים רגישים. תפקידים שדורשים חשיפה אליהם לאורך זמן יהיו מתישים. לעומת זאת, סביבה אסתטית ונעימה, ללא גירויים חודרניים, תאפשר רוגע, פתיחות, וביטוי עצמי מיטיבי.

זיהוי של המגבלה הזאת יכול לסייע לאנשים רגישים ונשים רגישות לשמור על עצמם בצורה טובה יותר. זו הגנה טובה ממצבים של שחיקה, עייפות יתר וחוסר התאמה מקצועית. הצד השני של אותה מגבלה, היא הזיהוי של המקומות, האנשים, והתפקידים, שאיתם האיכויות הקסומות של הרגישות יוכלו להתבטא ולפרוח.

זיהוי היתרונות והמתנות הייחודיות שברגישות שלך

עבור כל אחד ואחת מאיתנו, הכשרונות שלנו מתבטאים באופן שונה. גם לרגישות יש פנים שונות בהן היא יכולה לבטא את עצמה. חלקנו יהיו רגישים במיוחד לרגשות של אחרים. אחרים יהיו רגישים מבחינה אסתטית וערים להרמוניה עיצובית, או היעדרה. אחרות יהיו פתוחות במיוחד לקלוט מידע ומילים, ולהתבטא באמצעותן.

הזיהוי של הקשר בין אזור הגאונות שלך, לבין הרגישות שלך, הוא הדובדבן שבקצפת. כשתלמדי איך הרגישות משרתת אותך, ועוזרת לך ליצור את הדברים שמרגש אותך ליצור, תוכלי ללמוד לאהוב אותה. כשהמגבלה שבה תכוון אותך למקומות שנכונים עבורך, לתפקיד הנכון עבורך בעולם, תוכלי לקבל אותה כמתנה.

לסיכום

מזהה את עצמך כאישה רגישה? את מוזמנת לשאול את עצמך את השאלות הבאות:

• איפה אני יכולה להתפתח מבחינת המודעות הרגשית שלי? איך זה יהפוך את הרגישות שלי למתנה?
  • מהם המסרים השליליים שקיבלתי לגבי הרגישות שלי? לגבי רגישות באופן כללי?
  • אילו שינויים עליי לעשות, כדי להפוך את הרגישות שלי למשאב?
  • איך אוכל להתייחס לעצמי בצורה טובה יותר, בהתחשב ברגישות שלי?
• מהן המגבלות שלי בעקבות הרגישות שלי? אילו? גבולות עליי להציב לעצמי ולאחרים בשל כך?
  • האם יש סביבות וגירויים שמעייפים אותי?
  • האם יש סביבות וגירויים שתומכים בי?
  • כיצד אוכל להיות מוזנת יותר, בצורה שמתחשבת ברגישות שלי?
• איך הרגישות שלי קשורה לאיכויות הייחודיות שלי? איך היא תורמת לדברים שאני אשמח ליצור בעולם?
  • איך הרגישות תורמת לי בהורות?
  • איך היא תורמת לי בזוגיות? במערכות יחסים אחרות?
  • איך היא תורמת לי בקריירה ובעשייה שלי?
    • שאלת בונוס: איך המחסומים שיש לי לביטוי הרגישות שלי, מקשים עליה להתבטא בצורה חיובית בכל אחד מהתחומים האלה? האם היא הופכת למכשול, במקום למתנה?

The post אישה רגישה ומאושרת: היתרונות של אנשים רגישים, ואיך להפיק מהם את המיטב appeared first on המסע הנשי.

האם ברור לך מהם המטרות והיעדים שתכווני את דרכך לאורם?

מה תפסיקי לעשות, ומה את בוחרת להמשיך?

אילו דברים יצאו מחייך, ואילו ייכנסו?

האם תרצי לקבל החלטות לשנה החדשה?

התחדשות הכוחות – שלב 7 במסע הגיבורה

התחדשות הכוחות שבשלב 7 של המסע הנשי האפי, מגיעה אחרי שעברת את האפלה. החושך הגדול מאחורייך, ועכשיו האור מתחזק והולך. זה הזמן להשאיר את לחישותיו מאחור, ולנוע אל האור, קדימה.

השלב הזה מייצג שינוי בגישה ובתפיסה. עם השנה הקודמת שמתה באפלה, מתו תפיסות, רעיונות וגישות, שכבר עבר זמנן. הובעו כאבים ודמעות, שכבר היו צריכים להשתחרר ולצאת ממך. את קמה מחדש נקייה, חדשה, ומחוברת מחדש לכוחותיך. מה הם הכוחות הללו?

החלטות לשנה החדשה בגישת המסע הנשי

זה זמן טוב לעשות רשימה של האורות שבחייך. קחי דף וחלקי אותו לארבעה חלקים: עולם פנימי, עולם חברתי, יצירה, וקרקע (אלא המרחבים של ארבעת סוגי הגיבורות הנשיות). בכל אחד מהחלקים, את יכולה לצייר, או לעשות רשימה, של גורמים שמאירים את חייך, ומוספים להם טוב, תקווה ונועם.

למשל:

עולם פנימי

• חוש ההומור שלי
• אופטימיות
• אהבה למשפחתי ולילדיי

עולם חיצוני

• בן הזוג שלי
• הכלב שלי
• השכנים שלי
• הבוס שלי

יצירה

• הפרויקט החדש בעבודה
• השיפוץ שאנחנו עושים בבית
• השיר שאני לומדת בגיטרה

קרקע

• הבגדים היפים שקניתי לחורף
• הצמחים שגדלים בגינה
• הנוף לחוף הים

את מוזמנת לפרט כמה שתרצי, כדי להשריש בתוכך את החוויה של הטוב, הנעים והמאיר. לאחר מכן, על כל אחד מהפריטים ברשימה – את מוזמנת לומר תודה. ומתוך הכרת התודה על הקיים, להציב לעצמך מטרה, יעד או השראה שתמשוך אותך קדימה באותו התחום.

דוגמא להחלטות לשנה החדשה

למשל:

עולם פנימי

להיות מחוברת יותר לרגשות שלי, ולמצוא מקום להביע אותם.

עולם חברתי

להשתפר בסבלנות והכלה כלפי הילדים שלי, בעיקר ברגעים בהם היום אני מאבדת את עשתונותיי.

יצירה

להתמיד בנגינה על גיטרה, למרות שתמיד נראה שאין לי זמן לזה. לתת לזה מקום בלו״ז.

קרקע

להמשיך לטפח את הגינה ולהגיע למצב שאני מגדלת ירקות שם.

בין המטרות הללו, ניתן לבחור במטרה עיקרית, שהיא אור שמוביל את הדרך עבורכן, ומטרות משניות, שנלוות אליה או מושפעות ממנה.

ניסיתן את התרגיל?

הוא עזר לכן?

אשמח אם תוכלו לשתף אותנו בתגובות!

תחזית לשנה החדשה – טיל סוואן

הכותבת והמורה הרוחנית טיל סוואן מוציאה מדי שנה תחזית אנרגטית לשנה החדשה. מניסיוני בשנים האחרונות, מאז 2019, התחזיות הללו מדויקות מאד. הן משמשות כלי יעיל להתבוננות והתפתחות אישית במהלך השנה, לקראתה, ואחריה. מסיבה זו אני ממליצה לכם לצפות בתחזית הזאת. במידה ולא תתחברו אליה, ניתן להיעזר במגוון של כלים ומורים רוחניים, על מנת לקבל תחזית, מסר, או הדרכה לשנה החדשה.

סיכום התחזיות של טיל סוואן לשנת 2025

• הדגש העיקרי בשנה הקרובה הוא על "לסרב להתפשר על פחות". זוהי הזדמנות מבורכת לצאת לדרך אל החיים שאנחנו באמת רוצים וראויים לחיות.
  • Go big or go home – מה יהיו חיים מופלאים באמת ויוצאי דופן עבורכם? בסוף חייכם, מה תרצו לדעת שהייתם מוכנים להסתכן עבורו?
• כדי שנוכל להכיר ברצונות, בצרכים ובתשוקות האמיתיים שלנו, יהיה עלינו להתמודד עם מנגנוני ההגנה הנפשיים שלנו. העיקרי מביניהם הוא ה"אישיות המגוננת" שפיתחנו, על מנת להתאים את עצמנו לתנאים סביבתיים שלא היו אופטימליים עבורנו. לדבריה של טיל סוואן, השנה, המסכה הזאת לא תעבוד יותר – ונצטרך לפגוש את העצמי האמיתי והפגיע שלנו.
  • מהו מנגנון ההגנה הזה אצלך?
  • איזו מסכה את שמה על עצמך, כדי להתמודד עם הסביבה שלך?
  • איזו פגיעות את עתידה להרגיש אם תסירי אותה?
  • ומהו העצמי האמיתי שלך, שנסתר מאחוריה?
• על מנת לחיות מתוך מי שאנחנו באמת, נצטרך לקבל החלטות בצורה יסודית, יעילה, ואמיצה.
  • אילו כלים מסייעים לך בתהליכי קבלת החלטות?
  • איך תוכלי לוודא שאת שלמה עם ההחלטות שאת מקבלת?
  • מי יוכל לעזור לך בתהליכים שאת עוברת?
• את התהליכים העמוקים הללו של שינוי והתמרה, לא נוכל לעבור לבד.
  • מהם גורמי התמיכה שלך, ואיך תוכלי לחזק את רשת מערכות היחסים שיש בחייך?

הזמנה

אם תרצי תמיכה נוספת בתהליכי ריפוי ושינוי, את מוזמנת להצטרף לקבוצת הלימוד המרפא של המסע הנשי. תוכלי לקבל שם תמיכה ממני, ומנשים נוספות, וחניכה לנשיות כנה, יפה ואוהבת. לפרטים נוספים לחצי כאן.

בקבוצה תוכלי ללמוד עוד על כל השלבים במסע הגיבורה. בכל חודש יערך מפגש מיוחד עבור השלב המסונכרן עם אותו שלב בשנה, וכך תוכלי לשמור על הקשר בין המסע האישי שלך, לבין השמש, הירח והאדמה.

מה המשמעות של עבודה עם מסע הגיבור-ה במעגל השנה?

הטבע נותן רקע מסוים לסיפורים שלנו. ימים מתארכים או מתקצרים, פרחים פורחים ושלכת מהעצים, כל אלה נוגעים ברמה עמוקה בגוף, בנפש וברוח שלנו. יכול להיות שלפעמים נהיה מסונכרנים איתם – ולפעמים הפוכים לחלוטין, אבל כך או כך מדובר בתוכן שנמצא סביבנו, בתוכנו ובחיבור בינינו לבין הסביבה. לעיתים, חיבור לתנועה הזאת בצורה שיש לה משמעות רגשית ונפשית, יכול להעצים, לחזק את החיבור בינינו לבין העולם והטבע, ובכך לחזק את החיבור שלנו לעצמנו.

בנוסף, מודעות לתהליכים הללו שמחברים בינינו לבין הטבע והאדמה, יכולה להציף לפני השטח תופעות שעד אותו הרגע היו נסתרות מאיתנו. מצבי רוח, גלים באנרגיה ובחשק, כל אלה יכולים לקבל משמעות ברורה ולהפסיק להיות כוחות שאנחנו חסרי אונים מולם. כשאנחנו רואים איך הכל אינטנסיבי, אבל חולף, כמו העונות, אפשר ללמוד לרכב על הגלים ולא לטבוע מתחתם.

The post שלב 7 של המסע הנשי – התחדשות הכוחות – והחלטות לשנה החדשה appeared first on המסע הנשי.