~מכאן ספוילרים לסדרה~

גיבורי וגיבורות הסדרה הם השורדים. הם אלה שהצליחו לשרוד את ההרס של העולם. ככאלה, הם ממשיכים לשרוד על הרכבת שמקיפה אותו ומתנהלת בנוקשות מחושבת. הם שורדים, אבל מתחילים לרצות יותר מרק הישרדות… למצוא ריפוי, משמעות וצדק, גם במחיר שלא יאמן. אנשי הזנב מחוברים יחד בשייכות של מתמודדים. הם מוכנים להקריב הכל כדי להגן על חבריהם ולזכות בהזדמנות לחיים הוגנים יותר ולהמשכיות. המאבק שלהם מצליח בסופו של דבר, גם אם חלקם משלמים בבריאותם או בחייהם. אתייחס לגיבורות השונות בסנוופירסר – רות׳, ג׳וזי, אודרי ומלאני. אכלול גם את הדור הבא – אלכס ואל-ג'יי – ואת התהליך שהן עוברות בעונות השונות של הסדרה.

מנהיגות נשית על רכבת הקרח

מלאני – מטרגדיה נשית למסע העצמה

מלאני היא המנהיגה החשאית של הרכבת. היא מקבלת את כל ההחלטות הקשות ולא זוכה לקרדיט עבור ההצלחות והתעוזה שלה.

אנחנו מגלים אותה כשילוב של דיקטטורית קרת לב ומדענית אמיצה. היא מוכנה לעשות הכל עבור האנושות – גם לוותר על המצפון ועל הנשמה שלה.

מלאני היא מהנדסת – לא פוליטיקאית. כשמוטל עליה לנהל את שארית הפליטה של האנושות, היא מוצאת את עצמה מתנהלת לפי החוקים שנכתבו לפניה. לאחר מכן, היא טוענת שלא הייתה לה ברירה אחרת.

במידת מה אפשר לומר שזה נכון. היא נדחקה למצב קצה. לכן, הסדרה עושה עמה חסד ושמה אותה על מסלול של ׳מסע העצמה׳, שבו היא עוברת מצב של תרדמה ממושכת וכמו ׳חוזרת מהמתים׳ עם יכולת להתבונן בעיניים להתנהגות העבר שלה ולקבל החלטות ממקום מודע. מלאני של העונה הראשונה היא גיבורה טרגית, שנדחקת לתפקיד ׳הרשעית׳ בסיפור. היא עושה זאת תוך כדי סבל והתנגדות גדולה. היא נושאת על ליבה את האשמה על הכאב שנגרם באשמתה. כך, היא מוכנה למסע הגאולה שלה שמגיע בעונה השנייה. מלאני המנוסה יותר מוכנה שוב לסכן את חייה למען האנושות. הפעם היא לא עושה את זה על גבו של אף אחד. היא כבר לא מבקשת מאחרים לכאוב למען הדברים שהיא מאמינה בהם, אלא יוצאת לבד אל הקור למען הדרך שהיא רואה.

בעונה השלישית, אנחנו מגלים שהיא בילתה חצי שנה בתרדמה לסירוגין בתוך קרון זעיר. ממש כמו שלגיה בארון הזכוכית שלה, היא מוגנת עד שהיא זוכה להתעורר במפגש מחודש עם אהוביה ועם הרכבת שבנתה. אחרי ההתעוררות הזאת היא מקבלת החלטות מתוך נאמנות לערכים חדשים.

עדיין העדיפות הראשונה שלה היא הצלת האנושות. עם זאת, היא מחליפה שקר באמת, וקבלת החלטות חד-צדדית בשיתוף פעולה. הערכים החדשים נלמדו בדרך הקשה של השקר והבדידות שהיא הלכה בה לאורך שנים.

הדרך החדשה של מלאני מובילה את הרכבת לראשונה מתוך אמת ויושרה. היא יוצרת חיים חדשים עבור כל הנוסעים עליה.

אודרי – מסע אפי מול יריב גברי (מסע גיבורה)

אודרי, המרפאת ואמנית המופע של הרכבת, משלבת חיבור לגוף ולאסתטיקה עם חיבור רגשי וחברתי לסובבים אותה. היא לוקחת תפקיד של הנהגה במהלך המרד ופועלת כדי לאפשר לא רק ריפוי אישי, אלא ריפוי קולקטיבי. עם זאת, כשג׳וזף ווילפורד, ה׳אקס המתעלל׳ שלה חוזר לתמונה, נפתחים אצלה פצעים. אלה פצעים שאין לה יכולת להכיל ולנהל.

היא בטוחה ביכולת שלה לעמוד מולו בעזרת היכולות הרבות שלה, אבל מפספסת את העובדה שמשהו בבסיס הרוחני והמוסרי של העשייה שלה מעורער. היא פועלת למען אנשים, למען ריפוי, אבל אין לה חזון רחב יותר לעתיד הרכבת והאנושות. אם היעד הוא עונג וחוויה טובה, אולי כל דרך מתאימה כדי להגיע אליו? אולי גם הדחקה, תוקפנות וכוחנות יכולים לשמש כדי להגיע למטרה? ולמה לא לנסות את הדרך הזאת, רק כדי לוודא?

הקשר בין אודרי לווילפורד הוא קשר טראומטי. הוא נוגע בעצבים הבסיסיים ביותר שלה, כאלה שקשורים לחיים ומוות. החיבור המחודש ביניהם מתרחש כאשר הם נזכרים בסצנה בו ווילפורד כמעט והביא למותה – ואז הציל אותה. ההתקשרות שנוצרת במצב של הצלה כזה היא עוצמתית מאד, ומרגישה הישרדותית. כפי שאודרי מיטיבה לתאר: ׳אני מחוברת אליו באופן עמוק יותר מאשר לכל אדם אחר׳.

קל לבלבל את החיבור העמוק הזה עם אהבה. למעשה מדובר במה שמכונה גם ׳תסמונת שטוקהולם׳ או ׳התקשרות אמביוולנטית׳: כאשר ישנו אדם מסוכן בחדר, המקום הבטוח ביותר להיות בו הוא קרוב אליו, חוסה בצילו.

יש שם אהבה, אך היא אינה הבסיס לקשר. הבסיס הוא פחד, ולכן הקשר מבוסס על משחקי שליטה שמופנים הן אחד כלפי בשנייה והן כלפי חוץ. כשווילפורד מאבד את כוחו הפוליטי אודרי מואסת בו. כשהבטחון שהוא יכול לספק לה נעלם, והפחד אישית ממנו לא רלוונטי יותר. אז היא נזרקת לתחתית, פוגשת את הכאב ותחושת הדיספוריה שעומדת מאחורי התקשרות כל כך הרסנית.

גיבורה אפית

למרבה המזל, אודרי היא גיבורה אפית. היא יצאה לדרך לאחר שכבר יצרה מספיק מערכות יחסים תומכות. המניע שלה היה חיבור לתשוקה שלה ליצור ולרפא את שוכני הרכבת, ברמה האישית והקולקטיבית. החיבורים הללו חזקים דיו כדי שבס תהיה שם עבורה כשהיא נופלת. בס תזכיר לה את הייעוד והתשוקה שהניעו אותה מלכתחילה: התפקיד שלה כמרפאת שלא מספק בטחון מוחלט, אבל יש בו אהבה, נתינה ויצירה.

כשהיא מתאהבת בבס השתיים נמצאות במקום שיוויוני. שתיהן פגיעות, תומכות אחת בשנייה. הן גם חזקות ועוצמתיות בתפקיד שהן ממלאות ברכבת וביכולת שלהן להוביל שינוי. אודרי חוזרת להופיע בקרון הלילה וממשיכה להחזיק תקווה לריפוי עבור נוסעי הרכבת. היא מחברת אותם סביב הרצון המשותף לפתור את פצעי העבר ולהמשיך לחיות במציאות הקשה שנוצרה. היא מביאה יופי ואור. היצירה שלה מראה שגם בתנאים מורכבים אפשר להתעלות מעבר להישרדות ולשאוף לחוויה נעימה ומענגת. השאיפה לעונג היא בטוחה בתוך מסגרת וגבולות, שנותנים לעונג הזה משמעות עמוקה יותר. הגבולות מיוצגים גם דרך החזרה של בס לתפקיד המשטרתי שלה ולמדים של שומרי הסדר.

ווילפורד מייצג הישרדות. ההישרדות מגיעה מתוך סדר יציב ובטחון. הבטחון נרכש במחיר של כל מה שמעבר להישרדות: כבוד עצמי, ערכים, יצירה, וקשר אותנטי.

ג'וזי – מסע הגיבורה לריפוי והחלמה – מסע אפי מול יריבה נשית

האישה שהלכה הכי רחוק למען הדברים שמעבר להישרדות גרידא, היא ג׳וזי. היא הקריבה את שלמות גופה וסיכנה את חייה על מנת לאפשר למורדים לבצע הפיכה ברכבת.

כשהיא שורדת את המאבק שלה מול מלאני, הפציעות שלה קשות מאד. היא נכנסת לתהליך מורכב של שיקום. אם מלאני מראה לנו איך העולם הערכי והמוסרי שלנו עלול להיפגע בנסיבות טראומתיות, ואודרי מראה לנו את ההשפעה שלהן על היקשרות ומערכות יחסים, ג׳וזי מציגה את תהליך השיקום הפיזי המורכב שנדרש לאחר פגיעה שלא בהכרח אפשר להשתקם ממנה באופן מלא. היא מציגה לנו אובדן של דברים שאי אפשר להחזיר. בנוסף, היא מראה רכישה של עוצמות ויכולות שלא הייתה דרך אחרת להגיע אליהן, אלא דרך צמיחה פוסט טראומטית.

אחרי השחרור של הסדר העריץ של מלאני, עדיין אין סדר בריא. תושבי סנוופירסר צריכים ללכת ׳40 שנה במדבר׳ של כאוס, סכנה ופחד. רבים מהם, כמו בני ישראל, מתגעגעים אל ׳סיר הבשר׳ של ווילפורד ורוצים לחזור למצרים. אפשר להבין אותם – המסע דרך המרחב הלא-נודע הוא מאיים ומעורר חרדה. סדר חיצוני הוא חלק מהדרך של הנפש שלנו לשמור על שלווה ולשים בצד את הרגשות המאיימים. היעדרו פותח תיבת פנדורה של כאב וקושי. מי שלא מוכן לפגוש את הכאב הזה, מבקש מיד לחזור אל הסדר הישן. מולם, מי שמתמודד עם הכאב באופן ישיר יודע שאי אפשר ללכת אחורה.

התמודדות עם כאב פיזי

ג׳וזי פוגשת את הכאב הפיזי בתהליך השיקום של כוויות הקור החמורות שהיא ספגה. היא לומדת איך להתמודד איתו דרך החצנה במקום הפנמה שלו. הריפוי מגיע דרך שחרור רגשי ושליטה במוקד תשומת הלב שלה. התהליך ארוך וכואב, אך בסופו יש מתנה – יכולת על-אנושית להתמודד עם הקור. זהו אותו קור שפצע אותה; כך מי שמתמודדת עם טראומה ועוברת תהליך של ריפוי, זוכה בכוחות מיוחדים דווקא בתחומים שנפגעו וכאבו הכי הרבה.

הצמיחה הפוסט-טראומטית לא מבטיחה להחזיר את מה שאבד. היד של ג׳וזי שלא תוכל לגדול מחדש, אך היא מספקת במקום זאת יכולות כוחות אחרים שמסייעים לפרט ולקהילה בתקופות של קושי.

ככה ג׳וזי מוצאת מחדש את היעוד שלה. היא מסייעת לפלג הדמוקרטי ברכבת דרך חיבור בין המרחב המוגן למרחב החיצוני המסוכן. מתוך כך היא זוכה גם לתותבת שכמעט משכיחה מאיתנו את האובדן שהיא חוותה. כך היא מראה שאפשר להתאושש ממצבים קשים בעזרת אמונה, נחישות ואומץ. הרצון של ג׳וזי להמשיך ולתרום לאנשים שיקרים לה מחזיק אותה דרך תקופת השיקום. הוא מוביל לריפוי מוצלח הרבה יותר ממה שאפשר היה לצפות.

רות' – ממסע טרגי למסע העצמה

בעוד כל הפלגים על הרכבת שואפים להישרדות – יש להם גישות שונות להגיע למטרה הזאת. ווילפורד מאמין שסדר הוא הערך העליון. הוא מוכן להקריב כל מטרה וכל תקווה למען שמירה על הסדר שמאפשר לו להתענג באופן הדוניסטי עד החורבן. לאנשים (ונשים) שונות ברכבת יש גישה אחרת. למשל, כזאת שאומרת שהצרכים שנמצאים מעבר להישרדות, הכרחיים על מנת להבטיח הישרדות לאורך זמן.

אחת הנשים שמייצגות את הגישה הזאת היא רות׳ ממחלקת האירוח. היא מתחזקת ביד רמה את האווירה התרבותית ברכבת ומנהלת את היחסים בין הנוסעים.

עבור רות׳, השימוש בכוס היין הנכונה עבור המשקה זוכה להתייחסות של חשיבות תהומית. אותה חשיבות שאנשי מחלקת החקלאות מייחסים להזנה והתחזוקה השוטפת של משאבי הרכבת.

עבורה, התרבות היא ערך בסיסי שמייצג משהו נשגב יותר מסדר – איזון שיש בו גם מעט כאוס. כזה שמאפשר יופי, התעלות, השראה; כזה שאפשר להתכנס סביבו ולשאוב ממנו כוח בזמנים קשים. כפי שהמדע של מלאני מספק תקווה ברמה החומרית, התרבות של רות׳ (וגם אודרי) מספקת תקווה ברמה הרגשית… תקווה לסיכוי לקיים חברה אנושית משגשגת, שלווה ובריאה. התרבות היא ההיבט המפותח של השאיפה לסדר. זהו סדר שיש בו הרמוני ומקום לביטוי אינדיווידואלי, במסגרת גבולות שמגנות על החברה.

רות׳ מתחילה את הסדרה במסע טרגי. היא דמות אכזרית שקוטעת את הידיים של מתנגדי הסדר לפקודתה של חברתה, בתקווה שהיא ממלאת את פקודותיו של מר ווילפורד.

היא נאחזת בתקווה שווילפורד קיים ומוכנה להוציא את מלאני להורג על כך ששיקרה לה. עם זאת, במקביל היא ממלאת את תפקידה בנאמנות ודואגת לתושבי הרכבת כמיטב יכולתה.

מסע העצמה

בעונה השנייה, היא מתחילה תהליך התפכחות. אז, היא מוכנה לכפר על הפשעים שלה דרך נאמנות חד משמעית למורדים ולרכבת כולה. היא יוצאת למסע העצמה. תוצאות המסע ייתנו לה את הכח בהמשך להיות חלק בלתי נפרד מהנהגת הרכבת החדשה. כדי להגיע לשם, היא עוברת תקופת ׳תרדמה׳ בקור, כמו מלאני. התקופה הזאת, כמו פרפר בתוך גולם, מאפשרת לה לעבור טרנספורמציה ולבקוע כחברה שווה בצוות המוביל של הדרכים הדמוקרטיות וההוגנות. כשהיא נותרת כמנהיגת המחתרת, האכפתיות שלה כלפי הנוסעים מספקת אלטרנטיבה לרודנות של ווילפורד. היא מפיחה תקווה באנשים ומכינה את השטח להשתלטות מחודשת. היא הלב של הרכבת, תיאור שמתאים לנטייה הרגשית שלה. היא מזילה דמעות לעיתים קרובות וכך עוברת את התהליך שבו היא מבינה את חומרת מעשיה בעונה הראשונה, ומתמודדת ברוח איתנה עם כל השינויים והאתגרים.

הגישה ששואפת לדברים שמעבר להישרדות עשתה אינטגרציה לרצון לשרוד. היא לא וויתרה עליו, אלא מאפשרת לו להתקיים לצד האמונה בכוחן של מערכות יחסים, אמונה וחופש. כשההישרדות האישית אינה הפוקוס המידי, כי ברור ששווה להקריב אותה למען דברים חשובים יותר, ניתן לקיים חברה שמבוססת על אכפתיות וקרבה גם בתנאים לא פשוטים.

כל אחת מהגיבורות שלנו מבינה את זה בזמן שלה. יחד הן מראות לנו פנים שונות של הדרך להתמודד עם טראומה מתמשכת ולצאת מחוזקות. על סנוופירסר, על כל קרונותיה, או מחוץ לה…

עבור רות׳, הרצון שלה להיות משמעותית ולתרום לחבריה למחתרת, גדול מהרצון שלה לשמור על שלמות גופנית. היא מוכנה להקריב את הזרוע שלה (בעונה שלוש פרק שתיים) על מנת לאפשר ללייטון הזדמנות לחבור לרכבת ולהשתלט עליה.

כשווילפורד לוכד אותה, היא מסבירה לו שהוא טועה בדרכו. היא מכריזה שמה שמניע אותה זו אהבה, ובזאת יוצאת ממסע ההעצמה שלה כמנהיגה וחברה שוות ערך בצוות המוביל של הרכבת.

ההישרדות של האנושות ושל חבריה חשובה בעיניה יותר מהחיים שלה. היא מראה את זה גם בפרק הסיום של העונה השנייה. הכח הזה מניע אותה לפעול באומץ ובעוצמה.

אלכס – בין אב רודני לאם נוטשת

אלכס, במסע שלה מהאב (המאמץ) הרודני לאמא (הנוטשת), מהדהדת משהו מהתחושות של רבות מאיתנו.

אמא טבע, שמתבטאת בחיבור לגוף, לאהבה ולאחדות, 'נטשה' אותנו בילדותנו. היא השאירה אותנו בידיים של אבא-תרבות אכזר, שמקבל אלימות כדבר שבשגרה ולא מכיל את הפרספקטיבה הנשית כשווה אליו.

גדלנו תחת ההגנה שלו. מודות לו על שאיפשר לנו לשרוד, ומקווה בתוכנו למשהו אחר. משהו שאנחנו זוכרות בתוכנו, גם אם אין לו פנים ושם.

ציירנו את הדמות של אמא בלילה, בתקווה לפגוש אותה ולהתאחד איתה שוב. גם אם לא ידענו איך זה אפשרי, הנה – היא הגיעה! העולם השתנה ושוב ניתן לחוש באנרגיה הנשית ולשתול זרעים של תרבות חדשה. היא איתנו, אבל אנחנו סקפטיות, רוצות בחיבוק שלה ועדיין חוששות. האם היא תגן עלינו ותבטיח את עתידנו, כפי שהאב האכזר הבטיח לספק עבורנו?

זו שאלה שדורשת ניסיון כדי למצוא תשובה. כפי שאלכס פוגשת את אימה ונותנת לה להיכנס אל ליבה, גם רבות מאיתנו נפגשו עם האנרגיה הנשית ואיפשרו לה להתמיר אותן. אחרי המפגש הזה, אלכס יכולה אולי לנטות לעיתים לפחד ההישרדותי שחיבר אותה לגבריות הישנה, אבל הנאמנות האמיתית שלה נתונה לאם ולדרך התקווה שהיא מטווה.

אלכס מגלה שהיא יכולה להשתמש במתנות שקיבלה מווילפורד גם מבלי להתפתות לצד האפל שלו. המידע שקיבלה ממנו תומך בעצמאות שלה כמהנדסת/נהגת קטר ברכבת הקרח, כי בעזרת הדמות המופנמת של אמא שלה היא יכולה להשתמש בו לטובה. כשהיא מעזה לפגוש את הרגשות שלה ביחס אליו – על כל הסקאלה בין שנאה לאהבה – היכולות שהוא לימד אותה הופכות להיות שלה.

כך גם אנחנו יכולות להיעזר בכלים שלמדנו ופיתחנו בתרבות הגברית. מנגנוני ההתמודדות שעזרו לנו לשרוד בתוכה, יהפכו לכלים שיסייעו לנו לשגשג בחיבור שלנו לנשיות ולתרבות החדשה.

אל ג'יי – הצד האפל של הארוס

אל ג׳יי מייצגת את הצד האפל של הארוס – השאיפה לכח, שמופיעה כשהאנרגיה של החיבור והאהבה מודחקת ולא מודעת; שליטה במשהו היא גם חיבור אליו, שיכול לספק תחושה של אחדות, וכך אל ג׳יי שואפת לשלוט בהכל ובכולם.

היא מוכנה להקריב כל הזדמנות לאהבה ולחיבור אמיתי למען הסיכוי לזכות בכח ובשליטה, שכן לחיבור שבאהבה היא לא מסוגלת להתמסר, ולכן לא מרגישה שלמה בתוכו. רק בעמדת השליטה היא מרגישה בטוחה מספיק בשביל לאפשר לעצמה להרגיש. אל ג׳יי מאמינה שהחיים הם משחק סכום אפס, כפי שהיא אומרת לווילפורד בפרק השני בעונה השלישית, ולכן תמיד מישהו נפגע: במציאות כזאת, אכזריות היא מעלה הכרחית להישרדות ולא חולשה.

התפיסה של אל ג׳יי הופכת אותה לבת ברית טבעית לווילפורד, שמייצג את הקוטב השלילי של האנרגיה הזכרית. לרוב נראה את הגברי השלילי והנקבית השלילית יחדיו, משתפים פעולה ביצירה של נתקים מזיקים וחיבורים מסוכנים, כעובר משותף של אימה. אוז הוא בן הזוג שלה שהיא נתמכת בו ברגעי משבר, אך הוא משמש קודם כל כדי לענות על הצרכים האנושיים שלה בהגנה ובקרבה, ורק לאחר מכן כבן זוג ואדם שהיא בקשר אישי איתו. לכן, כאשר היא מאבדת שליטה עליו היא מוכנה לאיים על חייו (בפרק התשיעי בעונה השלישית).

לאחר המעשה הזה, אוז מבין שהקשר איתה הרסני, קצת כמו הקשר שהוא זוכר מילדותו שהיה לאימו עם גבר אלים. הוא נמצא במסלול של שיקום ומותיר אותה על הרכבת כשהוא יוצא לחיים חדשים עם לייטון על האדמה.

המוות שלה בסוף הסדרה, כשהיא מנסה למצוא נחמה בעין התותבת של אביה, מראה שלגישה שלה לא נותר מקום על הרכבת. בין אם היא בוחרת להישאר או לרדת, השאיפה לכח נותרת ריקה מתוכן כשבסוף הדרך כולם מחפשים אמת, קירבה ואהבה. ללא בני ברית אי אפשר לשרוד על רכבת הקרי וגם לא לצאת למסע גיבורה מוצלח, והכוחנות מובילה תמיד לטרגדיה.

מה המקום של מדע בתהליך קבלת החלטות?

במלחמה שבסוף העונה השלישית של הסדרה, כל אחד מהצדדים בטוח שהמדע עומד לצידו, ומסתבר שלא די בנתונים ובמספרים כדי לקבל החלטה: בסופו של דבר הגורם האנושי אינו ניתן לרדוקציה.

הדרך היחידה היא לתת לכל אחד ואחת לפעול לפי צו ליבה – לפרש את הנתונים ולקבל החלטה מנקודת מבט סובייקטיבית ואישית.

הגישה הזאת מתאפשרת רק תחת מספר תנאים:

1. אמירת אמת ושקיפות של נתונים

2. יחסים טובים בין הכוחות המובילים, תוך נטרול גורמים שמתנגדים לדמוקרטיה

3. מנגנון שמאפשר לכל אחד ואחת להחליט מבלי לגרור את הצד השני למשחק סכום-אפס

לפי סולם התודעה של ד"ר הוקינס, זוהי גישה שמשקפת גם את המעבר מאזור ה-400 (Reason) ל-500 (Love).

כששני הצדדים כוללים גיבורים וגיבורות ששבעים ממלחמות ושכבר עברו את התהליך האישי שלהם לגבי ההשלכות של כוחנות ודיקטטורה, הפתרון מצליח להגיע, וזהו מפתח לשלום פנימי וחיצוני; כוחות שלא יכולים לשתף פעולה, כדוגמת ווילפורד, מסולקים מהרכבת על מנת להגן על כל השאר. ההגנה היא לא לצורך הישרדות גרידה, אלא לצורך שימור המערך החברתי והפוליטי שמאפשר חופש ואוטונומיה לפרט. לא ניתן להכחיד את הכוחות הללו, שכן הם חלק מהמנגנון שאיפשר את ההישרדות שלנו בעבר, אך ניתן לקוות שאפשר לבודד אותם, לשמור עליהם תחת שליטה ולשאוף ליום בו לא יהיה בהם צורך.

בתקווה, נוכל להחיל את הכללים הללו גם לחיינו ולהימנע מאפוקליפסה כמו זו שמתוארת בסדרה.

לעיתים יש צורך לחזור על שיעורים קשים כדי ללמוד אותם עד הסוף – אך דרך המידע והריפוי שעובר באמנות, אפשר לעיתים גם להימנע מכך, ולעבור את התהליך ברמה הרגשית והמנטלית, במקום להיתקל בחוויה קשה באופן ממשי. סדרות פוסט אפוקליפטיות יכולות לסייע לנו בכך כקולקטיב, ולהצעיד אותנו ברמה הפנימית על דרך של אחריות הדדית, שקיפות ושיתוף פעולה.

The post על רכבת הקרח: Snowpiercer והמופעים של טראומה קולקטיבית appeared first on המסע הנשי.

מעבר לגלי הרגשות וזרימתם, מעבר לגוף המשתנה ותנועתו, אני נמצאת. לפני ואחרי ומעבר לזמן, עכשיו ותמיד, אני נצח.

אני אהבה.

רוצה בטובתם של כל הדברים, מחוברת אליהם בטבורי, יודעת אותם, מאירה אליהם, אוהבת אותם. קרובה אליהם בלבי. אני אהבה.

אני תקווה.

מכירה את סוף הסיפורים ותחילתם. מכירה את מהלכם, ויודעת שיכול להיות אחרת, שהטוב יכול לנצח ולהאיר. אני תקווה.

אני אור.

זוהרת בקרניים טהורות מעבר לכל מחסום ומעצור. כאב בוקע בי עוד שכבה של כיסוי ומהותי זוהרת ומתגלה בנקיונה. אני אור.

וכך גם את.

וכך גם אתה.

—

יכול להיות שמושג הנשמה לא מדבר אליך, או שאת משתמשת בו כביטוי בדיבור בלבד – וזה בסדר גמור.

עם זאת, נראה שמושג הנשמה מהדהד במקום עמוק בתוכנו – ולראייה, אנשים לא מוכנים 'למכור אותה' גם תמורת סכום נאה…

כך שנראה שגם אם עבור רבות ורבים בתרבות בה אנחנו חיים, החשיבה הרציונלית מקשה עלינו להאמין ברעיון הנשמה או להתחבר אליו, אנחנו עדיין פועלות ופועלים בפועל כאילו יש לו ממשות. הפיצול הזה יכול לעורר כאב בתוכנו. אם זה לא המצב בתוכך – אולי המאמר הזה פחות מתאים עבורך. אבל אם כן, ואם משהו בתוכך נע ומתנגן בתגובה למילים שנכתבו כאן, את מוזמנת לקרוא כמה רעיונות מהמסע הנשי, על החיבור לנשמה שאת.

על חיבור לנשמה, אני רוצה לכתוב שירה.

כי הנשמה נוגעת לדברים

שהם מעבר לצורה,

בין המרווחים

שיש להם הגדרה

בין נשימה, לעצירה

לפי המסע הנשי, חיבור לנשמה נוגע לכאורה בעיקר לגיבורה היוצרת. היא עוסקת בקשר עם מה שמעבר לחומר. עם זאת, ניתן לראות בנשמה את המוקד של התנועה ההתפתחותית במסע, מוקד שלעיתים מזוהה עם כוח הארוס – החיים, הנשיות, והאהבה – ונמצא מעבר לדמויות הגיבורות השונות. ההזדהות שלנו עם חלק מסוים בנו, גם עם זה ששואף להתחבר אל מה שמעבר לגוף, יכולה להיות מכשול בעצם התהליך הזה ממש. לכן, גם הגיבורה היוצרת, כמו כל גיבורה, פוגשת את הצל שלה בנקודת השיא (או השפל) של מסעה – ובכך לומדת להרפות מההזדהות עם צד אחד בלבד, וליצור חיבור עם הצד השני. החיבור הזה, הוא מה שמאפשר לנשמה להתבטא יותר ויותר.

ברוח הגיבורה היוצרת, אחת הדרכים המשמעותיות ביותר להתחבר לנשמה שלנו, היא דרך יצירה. כל אחד ואחת יכולים למצוא יצירה שמדברת אליהם: בין אם זה תיאטרון, שנוגע למשחק עם הדימוי שאנחנו מביעים כלפי חוץ, או ציור, שמאפשר לנו לבטא את החוויה שלנו על נייר. עבור אחרים זה יהיה בישול, עיצוב הבית (קישור פנימי: ליצור בית), או אפילו יצירה של חזון מקצועי ועסקי. מה מדליק את הנשמה שלכם? מה מזין אותה?

אם תקחו את הזמן לעשות את הדברים הללו, תוכלו להרגיש את אור הנשמה שלכן יותר ויותר.

כל מה שאפשר לעשות בכח

אפשר גם לעשות ברכות.

אפשר למצוא את המגע

שיניע בעדינות

את הצעיפים

ויחשוף אור לא מוכר,

מתוך התנועה העדינה הזאת,

בגל רך

של שלום, של תום, אור שתמיד היה

והסתתר,

כי לא רצה להתגלות בכח.

כי שאף אל החמלה

שרואה מעבר לצורה,

מעבר לפנים שלו ואל תוכן,

אל המהות שאינה נפרדת מהדברים

אלה שזורה בהם

בוורידים של טוב

נצחיות הנשמה כהסתכלות ארוכת טווח אולטימטיבית

התפתחות

הזחל מחזיק בתוכו את הפרפר

והפרפר את הזחל:

הוא יכול לעוף רק כי למד

להיות קרוב יותר מהכול

לאדמה

נמוך מכולם

כאשר אנחנו מקבלים החלטות, לעיתים ישנה דילמה בין מה שיסייע לנו בטווח הקצר, לבין מה שיפעל בטווח הרחוק. המזון הטעים יענג אותנו עכשיו אבל יגרום לכאב בטן אחר כך; העבודה דורשת השקעה והקרבה אבל מעניקה משמעות ובטחון; הזוגיות דורשת לעיתים להתמודד עם קונפליקטים, אבל נותנת אהבה ויציבות לאורך זמן.

לרוב, החלטה נבונה היא כזאת שלוקחת בחשבון גם את ההסתכלות קדימה – שכן לא ניתן ליהנות באופן מלא מההווה, כשיודעים שההשלכות השליליות שלו נמצאות מעבר לפינה. מהסיבה הזאת, הנאה מההווה מבלי לקיחת אחריות על העתיד היא בריחה מכאב, ומאפיינת למשל מצבים של התמכרות ושל מאניה.

אך על איזה טווח קדימה עלינו להסתכל? האם די שנתייחס למשך הזמן של חיינו? אולי למשך הזמן שאנחנו מסוגלים לתפוס – שלרוב בחברה שלנו לא יכלול, למשל, את תקופת הזקנה (לפי מחקרים בנושא)?

אולי כדאי שנתייחס למשל החיים של הילדים שלנו, של הילדים שלהם? וכיצד אפשר בכלל לתפוס פרק זמן כזה ולהתייחס אליו? האם הוא יכול להיות מעורר השראה, ולא חרדה?

שימוש רציונלי במושג הנצח כפתח לחיבור לנשמה

דתות ותפיסות רוחניות שונות מציעות פתרונות לשאלה הזאת. ברובן, ישנה תפיסה של קיום נצחי להיבטים מהותיים באדם, מעבר לחיים הפיזיים. אותה נשמה אינסופית היא המהות של תודעת האדם וממשיכה להתקיים אחרי המוות.

בעבר, נעשה שימוש בעייתי בגישה הזאת. היא שימשה כדי להקטין את חשיבותם של החיים הפיזיים, ולהכפיף אותם לגורל הנצחי שלאחר המוות. עם זאת, ניתן לעשות בה גם שימוש בונה.

רעיון הנשמה מאפשר לנו להסתכל על דברים מנקודת הזמן הרחוקה ביותר – הנצח. לדברים הפיזיים תמיד יש סוף, אפילו לאדמה שאנחנו חיים עליה; אבל קיום שנמצא מעבר לפיזיות יכול להימשך מעבר לזמן. ההסתכלות על החלטות שאנחנו מקבלים מפרספקטיבת הנצח, היא ההסתכלות ארוכת הטווח ביותר שקיימת, בהגדרה. ככזאת, היא תדרוש לעיתים קורבן בטווח הקצר יותר, גם אם הטווח הקצר הזה כולל את כל חיינו.

עם זאת, המשמעות שנובעת מהסתכלות ארוכת-טווח, נותנת סיפוק יציב, שמאפשר לשמור על חוסן ועוצמה גם בתקופות של משבר. זו גישה שמקבילה במובן מסוים להסתכלות "שבעה דורות קדימה" ממסורת השבטים הילידיים באמריקה.

במסגרת ההסתכלות הזאת, אפשר להתייחס לדברים שיש להם חשיבות עבורנו מעבר לחומר: מערכות היחסים הקרובות והחשובות לנו, האהבה שאנחנו מרגישים, וההתפתחות האישית שלנו. תעדוף של הדברים הללו על פני הישגים קצרי-טווח, יכול לתרום לחוויה יציבה יותר של אושר. אבל איך אפשר לעשות את זה, כשלעיתים החוויה שלנו את עצמנו אינה רציפה ויציבה מספיק, על מנת להתנהל לפי הערכים שחשובים לנו באמת?

חלקים שונים בעצמי – וחיפוש הנשמה בתוכם

אם עברת תהליך כלשהו של ריפוי ומודעות לנפש שלך, יתכן ופגשת כמה מהחלקים האלה. אולי פגשת את הילד או הילדה הפנימית, את המבקרת הפנימית, או העתקים המופנמים של ההורים שלך. בוודאי גילית שהמערכת הפנימית שלך מכילה הרבה כאב, אבל גם הרבה שמחה, עושר ויופי.

כל תיאוריה פסיכולוגית מתייחסת לאופן בו הנפש מחולקת לחלקים שונים. העצמי שלנו, אומרים פרויד, יונג ואחרים, אינו אחיד והרמוני. הוא מחולק לחלקים שונים, שמערכת היחסים ביניהם מכתיבה את החוויה הפנימית שלנו ואת איכות חיינו.

לפעמים נרגיש שהחלקים האלה הם אנחנו – כמו פאזל שנשבר להמוני חלקים, שכעת מחפשים סדר והרמוניה. מניסיוני, ככל שנפעל ונשקיע בהרכבת הפאזל, ביצירת איזון בין החלקים, ההרמוניה תיגדל, ועדיין זה יראה לעיתים בלתי אפשרי לבנות את התמונה בשלמותה. בעיני, זה בלתי אפשרי כי החלקים האלה הם לא המהות הבסיסית של מי אנחנו – המהות הבסיסית היא שלמה ובלתי ניתנת לחלוקה.

מהי הנשמה שלנו – ומהו חיבור לנשמה

זוהי הנשמה שלנו: היא האור עצמו, היא חוויית הטוב, הקרבה, הנועם והאושר. זוהי מהות שלא ניתן באמת לשבור, לפרק, לרסק או להפריד לחלקים. החלקים של הנפש שייכים לגוף שלנו – הם פנים שונות של היכולות, ההיסטוריה והרגשות שהצטברו בו – והמהות של הנשמה היא מעבר לגוף ולכל דבר זמני. התבוננות דרך כל הפרספקטיבות, יכולת לעבור מאחת לאחת, לחבר ביניהן ולאהוב אותן, היא דבר שמתאפשר רק כי הן לא באמת המהות של מה שאנחנו, אלא עדשות צבעוניות שונות דרכן האור שהוא אנחנו יכול לעבור, לחוות, להתרחב ולהתבטא בעולם.

לתובנות הללו הגעתי, בין השאר, דרך מדיטציה, שהיא כלי מומלץ משמעותי לחיבור לנשמה שלנו. למדיטציה יש השפעות פסיכולוגיות ניכרות, והיא חלק מדרכים רוחניות שונות, שיכולות לסייע לרבים להתחבר לנשמה שלהם ולהגיע לאושר.

עם זאת, יש גם כלים אחרים, שנוגעים לרבדים צבעוניים ומגוונים של הגוף והנפש. אז איך אפשר להתחבר לנשמה דרך מסע עם ארכיטיפים ליצירת הרמוניה פנימית?

מסע בנפש בדרך לנשמה

ניתן לראות את התפקידים השונים במערכת הפנימית, כמעין תאים פנימיים המכילים בתוכם רגשות המעוניינים להתבטא. כשהם אינם מודעים, הרגשות מודחקים ויוצרים חוויה כהה ואטומה של סבל שלא בא לידי ביטוי. כאשר הם עולים על פני השטח, הרגשות הכואבים יכולים להשתחרר, ולאפשר לאור הנשמה לקרון דרכם בצורה יותר מלאה ומודעת.

על מנת להבין את החלקים הללו בפשטות, ניתן להיעזר בשלושה מושגים פשוטים: המסכה (או הפרסונה), הצל, והנשמה. שני המושגים הראשונים מגיעים מהגותו של יונג. השימוש בהם בהקשר של החיבור לנשמה נובע מניסיוני בעבודה מעשית עם הארכיטיפים הללו עם קהלים שונים, במסגרת הדרכה של סדנאות והתערבויות חוסן. 

לפעמים כדי שנוכל לגעת בצל שלנו,

עלינו להתיידד עם המסכה שמכסה אותו.

לעצב ולבחור אותה –

עד שנרגיש בטוחות ובטוחים מאחוריה.

בטוחים מספיק כדי להסיר אותה,

לפגוש את מה שיש מתחתיה,

במסתרי הרחם הבטוחה שבביתנו או במסגרת מפגש מרפא,

ולדעת –

שכאשר נצא משם,

אם נרצה,

נעטה שוב את המסכה,

המעוצבת לטעמנו ולבחירתנו,

ונהיה מאחוריה אמיצים

ובטוחים.

"המסכה", או הפרסונה, כוללת את החלקים בנו שאנחנו בוחרים לבטא כלפי חוץ. לעיתים (במצב אידיאלי) מדובר בבחירה מודעת, אך לרוב זה לא המצב. לרוב, המסכה שלנו בנויה מחלקים שלמדנו במהלך חיינו שיתקבלו בצורה סבירה על ידי החברה. במקרה כזה, אנחנו נפחד מאד להסיר אותה. מה מסתתר מאחורי המסכה? אם היא אינה מודעת, אלה יהיו כל החלקים בתוכנו שנפסלו, נדחו, ונדחקו מהמודעות שלנו. אלה תחושות, חוויות, כשרונות ויכולות, שלמדנו שהם "רעים", "לא מקובלים", "אסורים". זהו הצל.

עם מסכה שהכנתי במסגרת קורס "מסתגלים לגלים" לבני נוער

המפגש עם הצל

בגלל שהצל לרוב מפחיד אותנו מאד, המפגש איתו לרוב דורש מסע בפני עצמו. הוא מכיל כאב, בין אם זה בגלל הדחייה שהוא חווה, או בגלל שהגורם הדחוי היה הכאב בעצמו. זה מפחיד לפתוח את הכאב הזה – כמו לגעת בפיסה של גיהנום… אבל מאחריו, הנשמה מסתתרת. לעיתים קרובות, האור שלה הוא חלק ממה שהמסכה בוחרת להסתיר. כשנפגוש את הצל שלנו, את החלק הלא-מודע של העצמי, נוכל להתחבר גם לאור שלה.

המגע עם הנשמה לאחר עימות עם הצל מקביל לשלב 7 במסע הגיבורה – התחדשות הכוחות.

ההתנגדויות לרגשות הקשים הם כמו תפקידים,

מסכות, דמויות על במה, שעוטה הנשמה.

היא מתמסרת לתפקיד באופן טוטאלי – כדי לחוות אותו במלואו, לאסוף את כל המידע שהוא מספק לה על היקום, שבו יש דואליות, קוטביות, דרמה קוסמית. הכאב שמסתתר בתוכם הוא חלק ממנה, אבל לא מי שהיא באמת, אלא משחק שאמיתותו הופכת אותו להצגה האשלייתית שהוא באמת, ומראה איך הנשמה יוצאת ממנו כמציאות עליונה ואולטימטיבית.

לכן, ככל שתשחקי את התפקיד בהתמסרות מלאה, ככל שתכאבי ותבואי את עצמך במלוא העוצמה, כך תצאי בצד השני; נקייה, מאושרת, ובלתי-מנוצחת.

לכן, אם יש רגש שקשה לך להתמודד איתו; זה תפקיד שקשה לך לשחק אותו – וזה הזמן לעשות עבודה, לתרגל אותו עד שתהיי מומחית עד כדי כך שתתעלמי בתוכו, לא תזדהי איתו, לא תהיי תלויה במסכה, וכך האור שלך שוב יזרח.

בהסתכלות כזאת, למעשה המסכה היא האגו – מאחוריו מסתתר הרגש. כאשר מביעים את הרגש, משתחררים מהמסכה, והאור יכול לזהור.

סוגי גיבורות במסע הנשי – כחלקים פנימיים בדרך להיכרות עם הנשמה שלך

במסע הנשי אנחנו פוגשות ארבעה סוגי גיבורות: הגיבורה היוצרת, החושנית, הרגשית והחברתית.

ניתן לראות בגיבורות הללו כמייצגות חלקים פנימיים בנפש האישה, כאשר הן מחולקות לזוגות מנוגדים: הגיבורה היוצרת, המחוברת לרוח, היא המשלימה של הגיבורה החושנית, המחוברת לחומר. באופן דומה, הגיבורה הרגשית, המחוברת לעולמה הפנימי, מנוגדת לגיבורה החברתית, אשר מחוברת לעולם החיצוני ולתפקידים החברתיים שבו. באופן הזה, אם נזדהה עם אחת הגיבורות, כפי שלרוב קורה – נגלה שהגיבורה המנוגדת לה מסתתרת בצל שלנו.

בנוסף, ניתן לזהות איך כל אחד מהחלקים האלה מתבטא בנפשנו, ובנפשן של נשים הקרובות לנו. הזיהוי של כל החלקים, על צד האור (המסכה) וצד הצל שלהן, מאפשר לנו לשחרר את ההזדהות איתן, לעבור מסעות פרודוקטיביים ומקדמים, ולזהות את הנשמה שאנחנו, שזורחת דרך הפנים השונות והמשתנות של הנשיות הבריאה.

כדי ללמוד על זה עוד, ניתן להצטרף לקבוצת הלימוד הנשית, שתכלול את תכני הקורס "מסע הגיבורה מהאגדות – חניכה לנשיות חדשה", שעוסק בצורה מעשית בדיוק בתהליך הזה.

The post חיבור לנשמה: איך להתחבר לנשמה שאת appeared first on המסע הנשי.

כדי להגיע לחופש המיוחל, גיבורת הסדרה הפופולרית תעבור דרך חתחתים שכוללת מצבים לא פשוטים, כולל מצב בו היא סופגת התנהלות קשה מאד – אבל למה?

מהו סוג המסע שהיא עוברת, ואיך המבנה שלו מוביל אותה לשינוי?

(מכאן – ספוילרים לסדרה Maid, ולספר שהיא מבוססת עליו)

סוג המסע של אלכס – מהתעללות לעצמאות

ניתן לחלק את המסע של אלכס לשני חלקים – היציאה הראשונה שלה מהבית והיציאה השנייה.

היציאה הראשונה מהבית אמנם מלאה בתקווה, אך היא מובילה לסדרה של מפלות וכשלונות, למידה בדרך הארוכה, שמובילה בסופו של דבר חזרה לחיים משותפים עם בן הזוג המתעלל. לאחר מכן, היציאה השנייה מהבית מובילה להצלחה אמיתית, והמשך יציב של חיים עצמאיים עם תקווה אמיתית. מה ההבדל? מדוע הפעם הראשונה נכשלה לכאורה, והשנייה הצליחה?

התהליך של אלכס בנוי בצורה של "מסע העצמה". מסע כזה שמוביל לתוצאות טובות בסופו של דבר, אך הן נשענות על בתשתית פנימית וחיצונית שנוצרת לאורך זמן. מסע כזה הוא תשתית למסע גיבורה חיובי ואפי יותר שניתן לעבור לאחריו, שכן ההצלחה במסע גיבורה תלויה בתשתית חברתית תומכת ובעוצמה אישית מספקת.

מתי נוצר מסע העצמה

על מנת להצליח במסע אפי, הגיבורה צריכה ששני הכוחות המרכזיים בחייה יפעלו בכיוון אחד; התשוקה שלה – ומערכות היחסים שלה. אם אחר מהשניים פונה נגד השני המסע צפוי להיכשל, אבל אם אחד מהם פשוט חלש מדי ולא בשל לתנועה, נוכל לראות את הפורמט של מסע העצמה.

במסע שכזה הגיבורה מתחילה במצב של חוסר אונים. היא חלשה לא בעקבות טעויות מודעות שהיא עשתה, אלא מתוך גיל צעיר, תלות, או חוסר נסיון. במהלכו, היא מוצאת את הכוחות שלה מתוך תהליך בו היא ממצה את התנועה שאפשרית עבורה, אך אינה מספיקה כדי "לברוח משדה הכבידה" או לחתוך את ההשפעה של גורמים שמזיקים לה, ברשלנות או בזדון. לאחר מיצוי התנועה הדמות "נופלת ברשתה" (או נופלת חזרה לשדה ההשפעה) של הגורמים המזיקים הללו, וזה מתבטא בכך שהיא נופלת לסוג של תרדמת. עם זאת, המצב הרדום לעיתים מחליף מוות או סכנה של ממש, ומהווה מעין הגנה זמנית על הדמות, לה היא ראויה בשל תמימותה וחולשתה הראשונית. בתוך התרדמת, כוחותיה של הדמות מגיעים להבשלה באופן פסיבי. כך היא מגיעה למצב בו היא יכולה להיחלץ מהצרה שהיא נמצאת בה – ולצאת למסע חדש ומוצלח יותר.

דוגמאות באגדה ובמיתוס למסע העצמה

דוגמא טובה למסע כזה היא שלגיה – כנערה התשוקה האישית שלה עדיין אינה מגובשת, אך נכפה עליה מסע מתוך הצורך להתמודד עם אמה החורגת. היא מתרחקת מהמלכה ככל יכולתה, ובדרך יוצרת קשרים (עם הגמדים וחיות היער) ומפתחת את יכולותיה (חריצות ורוח חיובית לנוכח הקושי). עם זאת, המסע מוביל חזרה לידיה של המכשפה הרעה והיא נופלת לתרדמה מכושפת. בזמן התרדמת, הקשרים שהיא יצרה והתוצאות הטובות של המעשים שלה (מעין "קארמה טובה") מבטיחות שהגמדים ימשיכו להגן עליה, ולהציב אותה כך שנוצר מצב בו מציל אותה הנסיך. יש הרואים בנסיך ביטוי סימבולי של כוחותיה הפנימיים של שלגיה. הכוחות המתחדשים מאפשרים לה להתעורר ולהיחלץ מהמצב שהיא נמצאת בו. שלגיה מסיימת את הסיפור בעמדה מועצמת, ממנה הצעד הבא שלה יכול כבר להתקיים ביציבות ובעוצמה.

דוגמאות נוספות למבנה מסע כזה ניתן לקרוא בספר אגדות המוות ההפיך מאת סימונה מצליח חנוך. התיאור של מצליח-חנוך את הדכאון ככוח מרפא, כאשר הוא מופיע כסוג של תרדמת נפשית, מתאים גם לסיפורה של אלכס.

רק לאחר שנדחפנו אל השאול שלא בשליטתנו, שחווינו את הקשיים והמפלות הכרוכים בכך, נוכל לנוע לשם בהמשך – מתוך בחירה. רק אחרי שעברנו דרך האש וראינו שאנחנו יכולות לה, נוכל בהמשך להתכונן היטב (כמו איננה מהמיתולוגיה השומרית במסעה לשאול) ולנוע בתזמון ובצורה הנכונים אל המפגש החשוך עם הצל שלנו – ובחזרה.

עבור אלכס, בתחילת מסעה, התשוקה שלה מוכוונת לחופש ולביטחון אך אינה מגובשת דיו. מערכות הלא תומכות במקום אליו היא חולמת הלגיע. הן נמצאות כולן בתוך מעגל של אלימות ועוני. אז איך היא נעה במסע הזה, לעבר שינוי והתחלה חדשה?

מסע ההעצמה של אלכס

הצעדים שאלכס עושה במסע שלה מחוץ להישג ידיו של בן הזוג המתעלל מאפשרת לכוחות שלה להתפתח בשלושה היבטים עיקריים:

תשוקה

אלכס מבינה שיש לך חלום, חזון ותשוקה: ללמוד כתיבה יוצרת, ולהתפרנס מהכתיבה שלה. החלום הזה מאפשר לה, בהמשך, לקבל החלטה שתוציא אותה מכל מערכות היחסים הפוגעניות שסביבה, ותתן לה התחלה חדשה.

מערכות יחסים

הקשר שאלכס יוצרת עם רגינה, הלקוחה העשירה שלה, היא כזאת שמבוססות על ריפוי ועל שפע. כך גם עם הנשים שתומכות בה במעון לנשים מוכות ובקבוצת התמיכה. היא לומדת להודות על מה שיש לה; להבין אנשים ששונים ממנה; ולגלות דרכים חדשות לנוע קדימה, כאלה שהיא לא העלתה בדעתה. זו תשתית שהיא יכולה ליפול עליה כאשר היא מתעוררת מה-׳תרדמת׳ הדיכאונית שהיא נופלת אליה לאחר החזרה לסביבה המתעללת, כאשר הכוחות שלה מבשילים ומאפשרים לה להתעורר ולעזוב באמת.

פרנסה

בתפקידה כעוזרת בית, אלכס מפתחת מיומנות, יכולת התמודדות, ואמונה בעצמה. בעבודתה כ-"עובדת קבלן" בתחום זה היא לא מסופקת, וסובלת מעוני, השפלה וזלזול, אבל היכולות שהיא מפתחת בתקופה הזאת, מאפשרות לה בהמשך למצוא את הדרך שלה כעצמאית, אצל לקוחות שמעריכים אותה ועם מקצוע שמאפשר לה לפרנס בגמישות את עצמה ואת בתה.

תרדמת והתעוררות – מה אפשר ללמוד מאלכס על מסע ההעצמה שלך?

הניסיון הראשון של אלכס לבנות את חייה באופן עצמאי כושל בסופו של דבר. היא לא יודעת לאן היא הולכת ומי יכול לפגוש אותה בדרך. לא ידוע לה מי יכול לתמוך במסע שלה או להפריע לו. אין לה תמיכה מספקת ומתוך כך היא נשברת וחוזרת למערכת היחסים הבעייתית. בן-זוגה לשעבר הוא היחיד שמתחבר אליה כשהיא במצוקה ומבין את המקום בו היא נמצאת.

החזרה אל ההתעללות מכניסה אותה לתרדמה רגשית. היא מתעוררת ממנה רק כשהיא רואה איך הבת שלה נפגעת מההעברה הבין-דורית של הדפוסים האלימים. ההבנה הזאת מטלטלת אותה בעוצמה שמאפשרת לה לעשות מעשה. כעת, היא יודעת בדיוק לאן היא הולכת ומי יהיה שם לצידה.

היא יודעת למי להתקשר ולאן לנסוע כדי לקבל מקלט ותמיכה. התמיכה הזאת מאפשרת לה להתמודד גם עם יריביה – הבירוקרטיה, האטימות המערכתית וכמובן בן-הזוג-לשעבר האלים בעצמו. עם תשוקה ברורה ותמיכה חזקה, לצד בטחון ביכולת שלה לדאוג לפרנסה, הדרך שלה מובילה לביטחון ולהצלחה. כל אלה לא התאפשרו במהלך הניסיון הראשון שלה לצאת לדרך, אך גם לא היו מתאפשרים בלעדיו.

האם את נמצאת במסע העצמה?

רובנו יכולות לזהות בחיינו נקודות בהן היינו במסע העצמה. אולי את נמצאת באחד ממש עכשיו. זהו מסע שנדחפנו אליו ללא בשלות שתאפשר הצלחה. יצאנו אליו מתוך נסיבות פנימיות או חיצוניות שלא סבלו דיחוי. זה לא פשוט, ועדיין אנחנו מתחזקות, לומדות ובונות תשתית של יכולות, תובנות וקשרים. אם נדע להבין את עצמנו ואת הדרך שלנו ולחמול על עצמנו, נדע לעשות את מה שאנחנו יכולות. נדע להתחבר לתשוקה שלנו, לאנשים הקרובים לנו וליכולות המעשיות שלנו – הכוחות שלנו עוד יתעוררו, ויובילו אותנו להצלחה, ולמסע חדש.

ממסעות ההעצמה אפשר ללמוד שגם אם ניפול לתרדמה או ניבלע בבטן הזאב, לא הכל אבוד. אם יצאנו למסע באמת מחוסר ברירה ולא מתוך החלטה שנוסעת מפחד, זו תהיה תרדמת זמנית. הנפילה תאפשר לכוחות שלנו להיבנות במהלך הדרך. היא תיצור עבורנו בסיס שיאפשר למהלך הבא להוביל היישר להצלחה אמיתית.

התחברת?

מזכיר לך חלק מחייך?

אשמח להמחיש את המבנה וההקשר של מסע העצמה בחיי היומיום, עם דוגמא קטנה מחיי האישיים, שקשורה למחקר שלי.

דוגמה אישית

במסגרת המחקר, הייתי צריכה לפנות לכ-200 חיילים לתיאום מפגש המשך של המחקר. זו משימה בהיקף וסגנון שלא בוצע קודם בצוות שלי. לא היה לי מושג איך לעשות את זה בצורה טובה ויעילה. בשלב מסוים פשוט ניסיתי כל מיני דברים… לכתוב הודעות, להתקשר… ולא בהצלחה מרובה. באחד הימים, כשהייתי צריכה לבצע סדרה של טלפונים לחיילים, פשוט לא עמדתי במשימה. הגעתי למבוי סתום. נסחפתי באותו היום למשימות אחרות. הן קרצו לי יותר, ובכל פעם שהתרכזתי בתקשורת עם החיילים, עייפות וחוסר ריכוז תפסו אותי אחרי מספר שיחות קצרות. בשלב הזה הייתי מדלגת למשימה אחרת, שסחפה ועניינה אותי, וכך לא עמדתי ביעדי העבודה שלי באותו היום. סיימתי את היום מתוסכלת, ושיתפתי בכך את רובי, בן זוגי, בדרך לדייט השבועי שלנו באותו הערב.
הוא ישר התחיל להציע לי פתרונות, ואני הגבתי בתסכול, כי לא ראיתי איך פתרון חיצוני יכול לשנות את המצב. רציתי הקשבה ולא פתרונות… אבל אחרי שנכנסנו לעומק המצב, הסתבר שפתרונות הם בדיוק מה שיעזור לי.
לרובי היו את הכלים הנדרשים, מתחום השיווק והמכירות, כדי לסייע לי בדיוק בבעיה שנתקלתי בה. למחרת הוא עזר לי לנתח את הבעיה לעומק והציע לה פתרון מדויק. הפתרון הפך את החוויה של התקשורת עם החיילים לנעימה, זורמת ומקדמת. פתאום ההנאה והתשוקה חזרו, ויכולתי לנוע קדימה, ולהמשיך במחקר שלי, כמו שרציתי מההתחלה (תודה רובי!).

ניתוח – מבנה והקשר

אפשר לראות את הניסיון הראשון שלי לפנות לחיילים כחלק הראשון של מסע ההעצמה. בשלב זה נזרקתי למשימה בלי כלים מספקים. הכשלון לא היה באשמתי – אלא כי לא היו לי כלים ותמיכה מתאימים. התשוקה למחקר הייתה שם, אך גם היא נשחקה. בשל היעדר הכלים, הפעולות שעשיתי לא קידמו אותי לעבר היעד. לכן, הן היו מנותקות מהתשוקה שלי שכוונה למחקר עצמו.

לאחר מכן, אפשר לראות בשלב בו עייפות, חוסר מיקוד וקושי לא מודע גרמו לי להיכשל בדרך ליעד. זוהי דוגמא (נקודתית ומינורית כמובן) לשלב התרדמת במסע. בשלב הזה אנחנו לא מודעות לסוג הבעיה שלנו, לדרך לפתור אותה, ולמה שקורה לנו. התנועה מתוך חוסר מודעות, שמשול גם הוא לשינה, מובילה לכשלון – אבל גם לניסיון ולתובנות. מתוך כך, הפתרון יכול להגיע.

בשלב השלישי, בן הזוג שלי הגיע לעזרה, כמו הנסיך של שלגיה או הציד בכיפה אדומה…
מניסיוני, לרוב הכוח המושיע במסע ההעצמה – הוא באמת כוח חיצוני, ואפילו כוח גברי. אפשר אולי לומר שהכוח הפנימי פוגש את הכוח החיצוני. זה הכח לשתף, להיות פתוחה לעזרה, מה שלקח לי גם זמן במקרה הזה. עם זאת, חשוב בעיני לזכור שבחיים, כבני אדם, לרוב עדיף ויעיל בהרבה לפתור בעיות ביחד. לא צריך לעשות הכל לבד. זה בסדר ואף מומלץ לקבל עזרה מכוח חיצוני. ובוודאי אם הוא שם ומוכן לקדם אותנו ולהתקדם איתנו בשיתוף פעולה!

תלות בכח מושיע חיצוני

יש הבדל גדול בין תלות לא בריאה לתלות הדדית בריאה. בתלות לא בריאה, שבה את במצב של נזקקות לאחר, לא תפעלי ולא תשפרי את המצב באופן עצמאי. תלות בריאה, היא הישענות והיעזרות באחר שבאה מתוך בחירה חופשית. במצב כזה, אנחנו יודעות שיש לנו משאבים אחרים, ויכולת להתמודד עם המצב גם בעצמנו. עם זאת, אנחנו בוחרות להתמודד ביחד. את בוחרת לעשות ביחד, כי זה יותר טוב, יעיל, כיפי ונעים.
במצב כזה, הכוח המושיע החיצוני באמת פוגש את הכוחות הפנימיים שלנו. יחד, ללא נזקקות, אפשר לנוע קדימה, להתחלה חדשה ומפתיעה. מי שעשתה כמיטב יכולתה כדי להגיע ליעד, ולא הצליחה בהיעדר כלים או תמיכה, תרגיש ראויה לקבל את העזרה הזאת גם מבחוץ – ומוכנה אליה כשהיא תגיע.

המתנות שבמסע העצמה

מעבר לדרך החדשה שאת יוצאת אליה, תנועה מודעת במסע העצמה יכולה להעניק לך מתנות נוספות. העיקרית שבהן היא החוויה של היקום כמקום מאפשר ומיטיב. היקום הוא אמא שתומכת בך, גם אם דרך כלים בלתי צפויים, או עליות וירידות. בסופו של דבר, התנועה שיצאת אליה בתום לב ולא הצליחה – זוכה להזדמנות נוספת. זה מתאפשר בזכות המסירות, ההשקעה והנכונות שלך. את לומדת שלעיתים זה בסדר לעשות טעויות. אפשר ליפול ולקום, או ללמוד תוך כדי תנועה. כל עוד את פועלת ביושר, בטוטאליות ובאהבה – התוצאה הטובה עוד יכולה להגיע. יהיו כוחות שיבואו לתמוך בך, מבפנים או מבחוץ.

לסיכום, ההבנה המנטלית של התהליכים שאנחנו עוברות עוזרת לנו להרגיש רגועות. כך אנחנו יכולות למצוא מנוחה גם במצבים של חוסר בהירות, תקיעות וקושי. מניסיוני, מסע הגיבורה נותן מסגרת של התבוננות מעצימה. היא עוזרת לראות את הקסם והפלא שבחיים, ולמנף את הקושי – להזדמנות.

The post מהו מסע העצמה: דוגמא ממסע הגיבורה של אלכס בסדרה Maid (עוזרת בית) appeared first on המסע הנשי.

במאמר הזה אתמקד בנשים בשר הטבעות. אנתח את התפקידים שלהן, למרות שהתפקידים הללו נוגעים לגברים באותה המידה, באופן המשלים כמובן. יתכן שבהמשך אתייחס גם לגברים בהקשר הזה. אם זה מעניין אתכם, אתם מוזמנים ומוזמנות לכתוב בתגובות.

אז איך נגיע לאושר, הגשמה וביטוי עצמי? החוויה האישית שלי היא שהחוויות האלה מגיעות אליי מתוך ההתמסרות לארבעה תפקידים עיקריים. הם נוגעים לארבעה תחומי הגשמה עיקריים בחיי: הורות, זוגיות, עשייה מקצועית והתפתחות אישית.

אני ממלאת גם תפקידים נוספים, כמו חברה, אחות, בת ודברים שקשורים לחיי הפנאי שלי. עם זאת, לתחושתי תומכים בתפקידים העיקריים, ולא לוקחים את עיקר הבמה. הם מקומות של תמיכה הדדית, הזנה ונעימות שעוזרים למלא את התפקידים המרכזיים בצורה הטובה ביותר.

שלוש דמויות הגיבורה המרכזיות באתוס של 'שר הטבעות' הן גלדריאל, ארוון ואאווין. דמות נוספת, מינורית יותר, היא רוזי קוטון. רוז הופכת להיות אשתו של סמוויז גמג'י. ניתן לראות כל אחת מהדמויות הללו כמתייחסת לאחד מהתפקידים המרכזיים שמניתי למעלה. אולי אפשר לקבל ממנה השראה, לגבי הגשמת התפקיד הזה בצורה הטובה והמלאה ביותר

תפקיד האם, הסבתא או המלכה

גלדריאל היא דמות האם, הסבתא והמלכה. היא סבתה של ארוון . כמו כן, היא נוהגת בגישה אימהית כלפי כל הממלכה שלה, וכל כלפי אנשי אחוות הטבעת. היא מספקת להם אוכל, לבוש, תובנות, חיוך והגנה מפני השדים הפנימיים שרודפים אחריהם. בעזרת ההסתכלות החדה שלה, האינטלקט והתובנה האינטואיטיבית, היא עוזרת לפרודו להבין את הדרך שלו. היא עוזרת לשאר חברי האחווה לקבל הזנה, מנוחה וכיוון. היא חיה בהרמוניה ואחדות עם הטבע והתרבות ומנצחת על קהילה משגשגת בעוצמה שכולם סביבה מכבדים. ובסוף, היא מוכנה לוותר על ההנהגה הזאת. לוותר על הממלכה שלה, כדי להגן על האנשים שהיא אחראית עליהם. בדיוק כפי שעל אם לוותר בסופו של דבר על השליטה וההובלה של חיי ילדיה… לאפשר להם לבחור את דרכם. כך היא גם עוברת את מסע הגיבורה שלה – מהשאיפה לעוצמה וכח, עד לוויתור עליהם. בסוף הסיפור היא חוזרת לממלכות המערב, אותן עזבה כעלמה. היא מאפשרת לאנשי הארץ התיכונה לנהל בבגרות את חייהם, כשהזמן שלה למלוך שם תם.

מבחינת מסע הגיבורה, גלדריאל מתייחסת לדמות של "הגיבורה היוצרת". זוהי דמות שמקושרת גם לקסם, חיבור לרוח, והבאת חיים חדשים לעולם. כאחת הנשים ב-"שר הטבעות", היא מייצגת ארכיטיפ שיכול להתאים לנשים בוגרות יותר, או לנשים צעירות שמחפשים דמות נשית שמציעה השראה והכוונה.

תפקיד הלוחמת, או אשת הקריירה

אאווין היא הדמות שמתייחסת להגשמה המקצועית שלנו בעולם. היא חולמת על לוחמה, תעוזה וגדולה שמתבטאת בזמן קרב, ולא מוכנה להקשיב לאיש שמנסה לחסום אותה. היא חושבת שתמות בדרך, אבל אין לה דרך אחרת ללכת בה… היא לא מצליחה להיפתח באמת לתפקידים אחרים כמו רעיה ואם, לפני שהמקום שלה בעולם החברתי מתמלא באופן מספק. אאווין מנצחת את הקרב על מינאס טירית'. היא מכריעה בדרכה את המלחמה בסאורון לצידם של בני האנוש החופשיים. היא עושה את זה בזכות הנחישות שלה למלא את תפקידה, האהבה שלה למלך שגידל אותה כבת, והחיבור העוצמתי לבני רוהאן הלוחמים לצידה – וגם למרי, שהוא 'חריג בנוף' כמוה. רק לאחר הניצחון הגדול, מוכנה אאווין לשים בצד את המגן והחרב, ולהיפתח לריפוי ולאהבה. היא ממשיכה בדרכה המקצועית בגידול של צמחי מרפא וסיוע לאלה שזקוקים לכך. זהו תפקיד שמתאים לה ולסביבה לאחר שתמה המלחמה.

ניתן לראות בפרודו כמקביל לאאווין במובן מסוים. לצד זאת המשימה שלו אפלה, כבדה ומורכבת יותר. גברים רבים חשים כך לגבי עבודות לא פשוטות שהם קמים עבורן יום יום… ונאבקים על מנת להמשיך ולשאת את הנטל כדי להגן ולתמוך ביקרים להם. פרודו מסור למשימה שלו לפני שהוא מסור למערכות יחסים אחרות. הוא לא מתפנה לחיות את חייו עד שהיא מוגשמת במלואה. במקרה שלו, בגלל שהמשימה אפלה כל כך, גם החיים לאחר מכן אינם שלמים. מי שמתפנה לחיים מלאים הוא רק סמווייז גמג'י, שמתחתן, מוליד ילדים ונבחר כראש עיר. פרודו עוזב לארצות המערב, למרחב קדום ומופשט שמעבר לחוויה האנושית הרגילה.

אאווין כגיבורה חושנית, במסע אפי מול יריב גברי

מבחינת מסע הגיבורה, אאווין מתייחסת לדמות של "הגיבורה החושנית". היא משתמשת בגוף, בעשייה ובפרקטיקה על מנת להגדיר את עצמה ולבנות את חייה. אאווין היא לוחמת. היא מתחברת לייעוד שלה דרך העשייה והמיומנות הפיזית, שנבנית לאורך שנים ומגיעה להגשמה מלאה ברגע הנכון. כאחת הנשים ב-"שר הטבעות", היא מייצגת דמות שהיא נפוצה ומקבולת מאד בחברה היום. באופן אבסורדי אולי, היא מגיעה לתפקיד שלה ממקום של סבל וכאב. היא מוכנה לאבד את חייה, מתוך תחושה שאין לה מקום משמעותי ואמיתי בחברה בה היא חייה. היא לא מתחברת לתפקיד הנשי המסורתי… אבל גם לא מכירה שום חלופה, מלבד התפקיד הגברי, שדורש ממנה לסכן את עצמה. עם זאת, האימוץ של התפקיד הגברי המסורתי, מאפשר לה לגלות את הייחוד והעוצמה שלה. לאחר מכן, היא נמצאת בעמדה שמאפשרת לה לשלב נשיות והגשמה. היא מאמצת נשיות מסורתית שכוללת זוגיות והורות, לצד תפקיד משמעותי שתורם לחברה שבה היא חיה.

במסגרת המסע שלה היא מביסה יריב גברי – המלך המכשף של אנגמר. יריב גברי מייצג נורמות חברתיות ותרבויות שעבר זמנן (כפי שניתן לראות גם בסיפור של מולאן). הנצחון שלה עליו הוא הנצחון על הרעיון שנשים לא יכולות להיות לוחמות… שאשה לא צריכה לעולם לצאת לקרב. עם הנצחון הזה, היא חופשיה להחלים מפצעיה, הפיזיים והנפשיים. כך היא יכולה למצוא מקום וזהות שמאזנים נשיות ומשפחתיות, עם הצורך לתרום מבחינה מקצועית למען הכלל.

תפקיד הרעייה או בת-הזוג

ארוון היא בת הזוג האולטימטיבית. היא מעודדת את אראגורן לפסוע אל התפקיד שיועד לו. זה נעשה גם באופן אקטיבי (מגישה לו את החרב שמחברת אותו אל השושלת שלו ואל תפקידו כמלך, וכן מאמינה בו, תומכת בו ואוהבת אותו) וגם באופן יותר פאסיבי (בוחרת להישאר בארץ התיכונה ולסבול את הרשע שנמצא שם, כשהיא למעשה מוסרת את חייה בידיו וקושרת את גורלה עם המשימה שהוא מופקד עליה). היא חזקה, עוצמתית ויפהפייה. שאיפתה העיקרית היא חיים משותפים והקמת משפחה עם הגבר שהיא אוהבת. אלה חלומות שהיא מוכנה לסכן את עצמה עבורם – כי היא מאמינה בו וביכולת שלהם להצליח יחד. דרך ההצלחה הזוגית והמשפחתית, יש הזדמנות לגאולה עבור העם והעולם כולו. ארוון נותנת תכלית, מוטיבציה וכוח לאראגורן לצאת להציל את הארץ התיכונה, ובסוף לזכות בכס של גונדור ולמלוך איתה יחד. היא זוכה בחיים מלאים אתו, במשפחה ובמקומה על כס המלוכה, בזכות האמונה, ההקרבה והאהבה שלה.

במובן מסוים, אראגורן הוא המקביל הגברי לתפקיד הזה. המוטיבציה שלו להגיע לכס המלכות, כלומר לראש ההיררכיה שהוא חלק ממנה באופן שהולם את היכולת והיחוס שלו, היא כדי לזכות באפשרות לשאת את ארוון לאישה. הוא יוצא למסע קודם כל עבורה… גם אם בהמשך הוא מונע גם מחברות, תחושת יעוד, מסירות ואמונה בדרך. היא מחברת אותו אל המצפן הפנימי שלו. אל הגבר שהוא יכול להיות. המסירות אליה מאפשרת לו להמשיך במעלה ההר ולכבוש כל פחד בדרך למטרה. הנחישות, האומץ והעוצמה שלו, באים מתוך החיבור והמסירות אליה.

מבחינת מסע הגיבורה, ארוון מתייחסת לדמות של "הגיבורה החברתית". היא יודעת לפעול במסגרת מערכות יחסים כדי להגדיר את עצמה, למצוא לה מקום בעולם, ולקדם את האנשים שסביבה לחיים נעימים, שלמים ומלאים יותר. כאחת הנשים ב-"שר הטבעות", היא משמשת כמדריכה לאראגורן, כח עוצמתי, ומודל מעורר השראה לנשיות אפית ולגבורה נשית.

התפתחות אישית בחיי היומיום

רוזי קוטון היא דמות ראויה להערכה בעיניי, גם מבלי שהיא מבצעת מהלכים הירואיים בולטים ועוצמתיים, כמו הדמויות הקודמות. היא ההוביטית היחידה ממין נקבה שמוזכרת באופן עקבי בספר, ובתוך כך היא מייצגת כמה מהערכים שההוביטים חיים לפיהם: הנאה מהיומיום, פשטות, קהילה ומשפחה. ניתן לשער שככל ההוביטים, רוזי יודעת ליצור לעצמה חיים מזינים, מטפחים ונעימים – ולשמור על בריאות במסגרת חיים שמגנים עליה פיזית, רגשית ורוחנית.

היכולת להקשיב פנימה, לשמור על עצמנו, ולעשות מה שנעים לנו ומזין אותנו, הכרחית על מנת לשמור על בריאות ואיזון פנימי. היכולת הזאת חשובה בוודאי אם אנחנו ממלאות את כל שלושת התפקידים המצוינים מעלה. אם לא ניקח את הרגע להתייחס לעצמנו, לבדוק למה אנחנו זקוקות, מה יקל עלינו, ינעים את זמננו או יתמוך בנו, אנחנו נמצאות בסיכון לצאת מאיזון. במצב כזה, נפגע לא רק בעצמנו – אלא גם באנשים אחרים שתלויים ביכולות שלנו, במסגרת התפקידים השונים. אנחנו בסיכון להיסחף עם תחושה של חשיבות עצמית, ומתוך כך לשכוח את הפשטות היומיומית, שמזינה אותנו ואת הסובבים אותנו. לכן, גם אם טיפוח עצמי ופשטות יומיומית נראים פחות הירואיים, לעיתים הם חשוב ביותר וגם דורשים אומץ גדול. לעיתים נדרש אומץ על מנת לתעדף את הצרכים שלנו. נצטרך להסתכל פנימה, ולעשות מה שאנחנו מרגישות ויודעות שנכון – כפי שההוביטים יודעים לעשות, ובכך ליצור חיים בריאים, מוגנים ויציבים.

מבחינת מסע הגיבורה, רוזי מתייחסת לדמות "הגיבורה הרגשית". היא יודעת לאזן את עולמה הפנימי במצבים שונים, וליצור חיים נעימים ככל האפשר בלי תלות בתפקיד או במיקום החברתי שהיא נמצאת בו.

סיכום – נשים בשר הטבעות

כל אחת מהדמויות הללו מלמדת אותנו משהו על האומץ והעוצמה הנשית לנוע לחיים מלאים של אהבה, הגשמה ואושר. כל אחת מהן מתמסרת לתפקיד שהיא מייצגת באופן מלא, על אף שגם התפקידים האחרים זוכים בסופו של דבר למקום בחייה. הגיבורות הנשיות מראות לנו את האפשרות למצוא הרמוניה עם סביבתנו לא מתוך ניסיון לחבור לאנרגיה גברית ולהזדהות איתה, אלא מתוך חיבור לעוצמות, התשוקות והמקום הייחודי שלנו כנשים. גם סיפורים גבריים יחסית כמו 'שר הטבעות' מראים לנו כיצד ניתן להביא את העוצמות הללו לידי ביטוי בהרמוניה עם סביבתנו, לא מתוך שאיפה לכח, אלא מנעימות וענווה.

אז עם איזו דמות הכי התחברת?
ואיזו דמות יכולה ללמד אותך כיצד למלא תפקיד כזה או אחר בחייכן על הצד הטוב ביותר?

מוזמנות לשתף אותנו בתגובות:

The post נשים בשר הטבעות – ותפקידים נשיים שמביאים לנו לאושר appeared first on המסע הנשי.