למשל:

• להצטיין תמיד, כדי לא לחוות סכנה.
• להיות קשוחה, כי מסוכן לבטא פגיעות.
• להיות חלשה, כי העוצמה שלך מושכת צרות.

המסכה הזאת נשענת גם על הכוחות שלנו.
על היכולות שיש לנו, ואנחנו מגייסות אותן בעת צרה.
אבל – היא לא הסיפור המלא שלנו.
היא לא בחירה אמיתית.
היא אוטומט, שנצרב בתוכנו כהרגל.

ולעיתים, האוטומט הזה כבר לא משרת אותנו.
אולי הוא אפילו לא עובד יותר.
ההצטיינות התמידית מובילה לשחיקה והיעדר אנרגיה.
הקשיחות מקשה עלינו לפתוח את הלב וליצור קרבה.
החולשה הופכת להיות צרה בפני עצמה, והעוצמה הפנימית נדרשת.

מה עושים במצב כזה?

1 – מזהים את המסכה

מהם ההרגלים שאני לא מצליחה לנער?
מהם הדפוסים שפוגעים בי, אבל מפחיד אותי לצאת מהם?
אילו חלקים פגיעים בי אני מנסה להסתיר?

אלו לא יהיו שאלות שהתשובה אליהן ברורה.
לרוב המסכה "דבוקה אל פנינו" כך שלא נדע שהיא שם.
נצטרך לשים לב, לאורך זמן. לעיתים בעזרה ליווי מקצועי.

עם תשומת לב ממושכת, נזהה חלקים שלה.
אולי נצטרך להיעזר בשיקוף של אנשים קרובים.
נוכל לזהות שאנחנו לובשות מסכה – ומשם להתחיל לבחור.

לבדוק מה יש מאחוריה.
לנסות, בעדינות, להסיר אותה.
לחשוף את הפגיעות.

ועם הזמן לגלות – איך לשלב את הכוחות שלנו, והפגיעות שלנו, כחלק מאישיות משולבת ושלמה יותר.

2 – מזהים את מה שיש מאחוריה

זה שלב שיכול להיות פגיע ומפחיד.
מאחורי המסכה מסתתר "הצל".
החלק שלנו שלא היינו מודעים אליו, שדחקנו לצללים.

לרוב זה יהיה חלק צעיר שלנו.
ילד או ילדה, נער או נערה שנאלצנו להדחיק.
הם זקוקים לנוכחות הורית, לאהבה והכלה.

המפגש עם הצל יכול להבהיל אותנו.
הוא דורש נוכחות – אם לא שלנו, אז של אדם אחר. למשל בן זוג, מטפל, חברה.
זהו תהליך: להתחבר לכוחות, לנוע מתוכם אל הצללים, ולשלוף משם את מה שיש שם.

3 – אינטרגציה – שילוב והרמוניה בין החלקים

בשלב הזה ננוע בין המסכה, לבין הצל.
לעיתים נמצא את עצמנו לובשים אותה מבלי משים.
לפחות נהיה מודעות לכך, בזמן אמת.

לעיתים הצל ייחשף בצורה לא מאוזנת.
לא תמיד נדע איך לנהל אותו.
נצטרך לסלוח, לחמול, ללמוד.

עם הזמן, החלקים יתחילו להשתלב.
אולי זה יכאב, אבל זה יוביל לכיוון של הרמוניה.
בסופו של דבר, התמונה תתחבר.

שני חלקים נפרדים – שהם חלק ממעגל שלם.
מעגל האישיות שלך. צבעים על הלוח של נפשך.
כשהם משולבים – ישנה הרמוניה.

ישנה שלמות, ולא נפרדות.
ואז אפשר להתרווח.
ליהנות לנוח…

ולצאת למסע נוסף, כזה בדיוק, לגבי חלק אחר באישיות המגוננת שלך.
חלק אחר בתוך עצמך.
כשהמציאות תזמין אותך לכך.

The post מהי ה-"אישיות המגוננת" שלך, ואיך להשתחרר ממנה? appeared first on המסע הנשי.

בני דור ה-Y וה-Z נכנסים לשוק עבודה שאינו יציב. מסלול סטנדרטי של לימודים, חתונה ומשכנתא, לא בהכרח יבטיח להם חיים רגועים. הם זקוקים לעיתים קרובות לשתי משכורות על מנת לאפשר לעצמם רמת חיים מספקת, וחלוקת התפקידים בין המינים אינה ברורה. כל אלה, לצד משברים גלובליים, זהות מעורערת, והיעדר כלים רגשיים, יכולים להוביל למשבר. סקר מטעם לינקד-אין מצא שלא פחות מ-75% מהמבוגרים הצעירים בגילאי 25-33, חוו משבר שכזה.

אירועים מערערים בחיים האישיים – כמו אובדן או מחלה של אדם קרוב, השתתפות במלחמה, או משבר נפשי – יכולים גם הם להוביל להתפרצות המשבר. אם את מתמודדת עם אחד, ייתכן שאת מרגישה אבודה, חסרת כיוון, או מבולבלת לגבי העתיד שלך. את לא בטוחה לאן לפנות, והאם הצעדים שתקחי, אכן יובילו אותך אל היעד שאת חולמת עליו. יתכן ואת מרגישה שאין בך את הכוח או היכולת להגיע לשם.

ישנם הבדלים בין גברים לנשים בגורמים של משבר רבע-החיים ובביטוי שלו. ככלל, נשים נוטות יותר מגברים לחוות משבר כזה. אז מה הם הגורמים הרלוונטיים לנשים? ואיך ניתן להתמודד איתם?

גורמים משפיעים על משבר רבע החיים אצל נשים

אתייחס כאן גם לגורמים שמשפיעים על נשים במיוחד, וגם לגורמים שרלוונטיים לשני המינים.

מערכות יחסים והשאיפה לנישואין ולהורות

מחקר משנת 2013 מעיד על כך שנשים, יותר מגברים, נוטות לחוות משבר נפשי במהלך שנות ה-10 לחייהן. הגורם המרכזי למשבר בקרב נשים, הוא אתגרים שקשורים למערכות יחסים, כאשר האתגר בעל ההשפעה הגדולה ביותר הוא חוויה של גירושים או פרידה רומנטית.

בניגוד לגברים, לנשים יש שעון ביולוגי דוחק יותר, כשזה נוגע להבאת ילדים בעולם. עם זאת, בימינו, מעל 50% מהנשים מגיעות לגיל 30 ללא ילדים. הנתונים הללו הם שיא היסטורי, שמעורר חשש בקרב רבים. אישה שרוצה להיות אמא, עלולה לחשוש בגיל 30 שיש לה סיכוי "לפספס את הרכבת". הלחץ הזה עלול להביא לתחושות של משבר זהות. אשה שבונה את חייה ואת הקריירה שלה תוך התחשבות ברצון שלה בהורות, עלולה להרגיש נואשת לזוגיות ולנישואין, שיתמכו בהורות באופן אידיאלי. הלחץ הזה עלול להוביל להתפשרות בתחום הזוגי, או לחוויה של משבר קיומי סביב אירועים כמו גירושים או פרידה.

איך להתמודד עם הקושי הזה?

• אפשר לעבור תהליכים מודעים בתחום הרומנטי והזוגי. לצאת לדייטים, לפתוח את הלב, ולעבור תהליכים אישיים סביב נושאים כמו לבדות ופגיעות.
• אם את חוששת במיוחד מהאפשרות שלא תוכלי להיות אמא, אפשר לעבור תהליכים גם בתחום הזה. למשל, לברר אפשרויות להורות יחידנית, ולקחת את הנושא בידיים שלך. למשל, להחליט שאם עד גיל מסוים לא תמצאי זוגיות יציבה, אז תקפיאי ביציות, או תבחרי בהורות משותפת. התעמקות שכזאת יכולה לסייע להוריד את הלחץ הנפשי בנושא, ולהרגיש שיש לך שליטה ובטחון בחייך.
• חשוב להתרכז גם בהיבטים אחרים בחייך – אבל לא באופן שלא משאיר מקום לאפשרות של זוגיות ומשפחה. למשל, להתרכז בהתפתחות אישית, להתפתח מקצועית, וליצור חיי חברה עשירים ומזינים. האושר שאת בונה עם עצמך הוא תשתית שתסייע לך בהמשך חייך. בנוסף, כאמא לילדים קטנים, החופש המעשי מוגבל בהיבטים רבים. למשל, אני מאושרת שהספקתי לטייל בעולם כתרמילאית לפני שנהייתי אמא! כעת, אני יכולה להתרכז בהורות ללא תחושת חרטה.

רוחניות, דת, וחיבור לנשמה

חיבור לנשמה שלנו – או בכלל אמונה בקיומה – הוא נושא מרכזי ומשפיע על החוסן והבריאות הנפשית שלנו. התפיסה שלנו את עצמנו כנשמות, שנמצאות בתהליך התפתחותי בעל משמעות וטעם, יכולה לסייע לנו להתגבר על משברים וקשיים. זהו גורם משמעותי שאינו תלוי במין או במגדר. אם את חיה בתחושה שיש לך לאן להתקדם, ושלתנועה הזאת יש משמעות נצחית, החיים נראים אחרת. הסיכוי שתוכלי למצוא את החוסן להתגבר על קשיים, גדל משמעותית.

מהסיבות הללו, סביר להניח, רוחניות ודת הן גורמים משמעותיים בהתגברות על משבר אמצע החיים, או מניעה שלו.

אז איך אפשר להתחבר לרוחניות, או למשמעות נרחבת יותר בחיים, בגילאים הצעירים?

• אפשר למצוא מורה, הדרכה, או דיספלינה שתתחברו אליה. חשוב שההדרכה תהיה כזאת שתומכת בחופש האישי שלכם. הדרכה רוחנית בריאה לא מחליטה בשבילכם – אלא תומכת ביכולת שלכם לקבל החלטות עבור עצמכם. גישה רוחנית בריאה היא כזאת שמכבדת את הבחירה החופשית שלכם.
• אם את אתאיסטית או אגנוסטית, אפשר לחקור לעומק את הנושאים הללו באופן רציונלי. חקר מדעי מעמיק מוביל לעיתים קרובות דווקא למסקנות אודות הנשגב. אפילו המשוואה המוכרת ביותר בפיזיקה – E=MC^2 – מצביעה על אחדות בין אנרגיה לחומר, ולכן בין כלל ההיבטים של הקיום. כמו כן, גישות מדעיות לרוח מעידות לעיתים קרובות על כך שהשניים לא עומדים בסתירה.
• אפשר להיעזר בכלים פשוטים כמו מדיטציה או מיינדפולנס כדי לפתח יותר שלווה, חוסר תגוביות, וחוסן נפשי.
  • אם את לא מתחברת למדיטציה בישיבה, ישנן טכניקות נוספות. ניתן לפתח מיינדפולנס בתנועה, למשל דרך יוגה, הליכה או ריקוד.
  • ניתן גם להיעזר בכתיבה או ציור מדיטטיבי לצורך כך.
  • ישנן מדיטציות פעילות, בעזרתן תוכלי להתחבר לשקט דווקא דרך הבעה ותנועה.

תמיכה חברתית סביב משבר רבע החיים

תקופת הבגרות המוקדמת היא תקופה שיש בה לחצים רבים. הלחץ למצוא זוגיות מתאימה, ובמקביל לפתח קריירה, יכול להיות לא פשוט להתמודדות. בנוסף, ישנם לחצים כלכליים, והשאיפה לצאת מבית ההורים ולהתחיל חיים עצמאיים. שילוב הלחצים הללו עלול להוביל לעיתים לדכאון וחרדה. התופעות הללו נפוצות יותר אצל מי שיש לה נטייה לרגשות כאלה. הן יתעצמו אם אין בנפש שלך כלים אחרים ששומרים אליך. הכלים הללו כוללים בטחון עצמי, תחושת מסוגלות ועוצמה אישית.

עם זאת, ישנם גם גורמים חיצוניים שיכולים לסייע. לכן, תמיכה חברתית היא אחד הגורמים המאזנים המרכזיים של משבר רבע החיים. תמיכה חברתית כוללת בני משפחה, חברים, או קולגות, שנותים לך אוויר לנשימה. הם מקיימים אתך מערכות יחסים בריאות, בהן יש מקום לכל החלקים שבך. את מוצאת את עצמך בנתינה כלפיהם וגם בקבלה מהם. יש לך אוזן קשבת ותמיכה במקומות בהם את זקוקה לה.

אז איך ליצור קשרים כאלה בשנות ה-20 לחייך?

• תמצאי מסגרות חברתיות שאת מתחברת אליהן. אלה יכולות להיות מסגרות של לימודים, התנדבות, עבודה או העשרה. חשוב שהמסגרת שתבחרי בה תכלול גם מפגשים פיזיים.
  • מפגשים פיזיים מאפשרים יצירה אקראית וטבעית של קשרים. זהו שלב משמעותי, לפני שקשר מגיע לנקודה בה אפשר לפנות לאדם באופן אישי וישיר.
  • מסגרות כאלה מאפשרות היכרות עם כמות גדולה של אנשים. כנראה חלק קטן מהם יוכלו להיות קרובים אליך. אחרים יוכלו להיות חלק ממעגל חברתי רחב יותר.
  • מסגרות סביב תחום עניין משותף יכולות למשוך אנשים שדומים לך. על רקע של תחום עניין משותף, קל יותר להתחיל לבנות את החיבור ביניכם.
• תיזמי, תפעלי ותגדילי ראש. קל להגיד ש-"קשה להכיר בימינו", ובמיוחד "כשאת כבר לא במסגרת ברורה". עם זאת, הצורך בקשר אנושי נותר גדול. אפשר ליזום ולהיות פרואקטיבית. אם תיזמי מפגשים שמתאימים לסוג הקשרים שאת מחפשת, הסיכוי שהם יקרו גדל משמעותית. מהו סוג הקשרים או התמיכה שחסרים לך?
  • למשל, ניתן להקים מעגל נשים שכונתי, עבור נשים בשלב דומה בחיים.
    • כשאני עברתי גירושים, בתחילת שנות ה-30 לחיי, הרגשתי צורך ביותר חברות נשים. בעקבות כך הקמתי מעגל נשים שכונתי. יצרנו מעגל קבוע וחינמי, שהפך למערכת תמיכה משמעותית עבור כולנו. כאמהות צעירות שחיפשו חברה מתאימה, היינו יוצאות לבלות יחד ונפגשות עם הילדים גם מחוץ למעגל. המפגשים הללו הביאו ברכה רבה לחיי כולנו. אם זה מדבר אליך, את יכולה לעשות צעד דומה!
  • ניתן ליזום התנדבות, מעגל סטודנטים, או פעילות חברתית במקום העבודה.
  • ישנם מועדונים של היכרות ומפגשי פנויים\פנויות שהניבו קשרים רומנטיים רבים שהוביל אף לחתונה!

תהליכים רגשיים כבסיס ליצירת קשרים בריאים של תמיכה

• תעברי תהליכים רגשיים לבירור קשיים פנימיים במערכות יחסים. לעיתים, אנחנו מתקשות ליצור קשרים שיהיו בריאים עבורנו. הסתכלות מעמיקה על הדפוסים הפנימיים שלנו יכולה לסייע לפתור את זה.
  • האם את מחפשת קשר במקומות הלא נכונים, אצל אנשים שלא יכולים לתת לך את מה שאת צריכה?
  • האם את מתכנסת ומתקשה למצוא מסגרות חברתיות מתאימות?
  • אולי יש מיומנויות חברתיות או רגשיות שתוכלי לפתח, כדי ליצור קשרים מתאימים יותר?

לסיכום

לסיכום, ניתן להפוך כל משבר להזדמנות לגדילה ולצמיחה. את יכולה לצאת ממנו מחוזקת, מחוברת יותר לעצמך, ועם כיוון ברור יותר בחיים.

כדי לעשות זאת, תוכלי להיעזר בגישה מפתחת לגבי זוגיות; בחיבור לרוח, לנשמה, למשמעות עמוקה או לדת; ובמערכות תמיכה שיעזרו לך לקום כשאת נופלת.

ואם את רוצה עזרה ותמיכה בכל זה, את מוזמנת גם לקבוצת הלימוד של המסע הנשי. קורס "החניכה הראשונה" מתאים במיוחד לנשים שעוברות או עברו משבר. הוא יסייע לך להבין את הכוחות והחוזקות שלך, וגם את נקודת החולשה. בזכות זאת, תוכלי להבין מי את, לאן את הולכת, ומי נמצא לצדך בדרך הזאת.

The post משבר רבע החיים אצל נשים appeared first on המסע הנשי.

התשובה בעיני היא – כן. כולנו רוצים ורוצות להתחבר לעוצמה שלנו. העצמה היא תהליך שרלוונטי לכל גבר וכל אישה.

עם זאת, העצמה נשית שונה מהעצמה גברית. איך ומדוע? לכך אתייחס במאמר הנוכחי.

העצמה נשית במאה ה-21: מקורבנות – לגבורה

במאמר קודם בנושא אלימות נגד נשים, התייחסתי לנשים האמיצות של ימינו. נשים שהיו קורבנות, ובחרו לצאת לאור במסע של העצמה וגבורה. הנשים הללו, כחלק מתנועת Me Too, סייעו לחשוף את הקורבנות שנשים חוו מתוך אלימות ושליטה גברית. התנועה הזאת מתחברת למסע נשי עמוק וארכיטיפי יותר: מסע מקורבנות, דרך העצמה, לגבורה.

במחקר המסע הנשי, בניתוח של סוגי המסעות הנשיים, זיהיתי 5 סוגי מסעות. ניתן לחלק אותם לשלושה סוגים: מסעות טרגיים, מסעות העצמה, ומסעות אפיים (מסע גיבורה).

מסע ההעצמה הוא מעין גשר מהמסעות הטרגיים, למסעות האפיים. כלומר, בדומה למתואר בהקשר של Me Too, העצמה היא תהליך שאישה עוברת כדי להפוך מקורבן של הנסיבות, לגיבורה הראשית בסיפור חייה. כלומר, כל עוד אנחנו כנשים, מרגישות שחווינו קורבנות ברמה מסוימת – העצמה יכולה להיות רלוונטית עבורנו.

ניתן לומר שעבור גבר, העצמה היא תהליך דומה. גם גברים חווים קורבנות. גם גבר יכול לנוע מעמדה של קורבנות לעמדה של גבורה. עם זאת, קורבנות נשית נראית אחרת מקורבנות גברית. אולי מתוך כך, העצמה נשית נראית אחרת מהעצמה גברית. במאמר הזה אתמקד בהעצמה נשית – וברלוונטיות שלה לכל אחת ואחד מאיתנו.

אז איך נראית העצמה נשית? למה היא רלוונטית לימינו? ואיך את יכולה לממש אותה בחייך?

העצמה נשית – ממיתוסים לתרבות פופולרית

כולנו מכירים סיפורים על נשים שהצליחו ליצור שינוי בחייהן. הן נעו מעמדה קורבנית – למקום מועצם. אלו סיפורים אנקדוטליים, אישיים, שיכולים לתת לנו כח והשראה. מעבר לכך, אגדות, מיתוסים ופורמטים אמנותיים נוספים, מסכמים את הסיפורים הללו. לכן, ניתוח של אגדות, מיתוסים ואמנות, מאפשר לנו לגלות את הפורמט והמבנה של סיפורי העצמה.

כאשר ביצעתי את הניתוח הזה, המבנה שגיליתי דומה למה שתיארה סימונה מצליח-חנוך בספרה ״אגדות המוות ההפיך״. מדובר בסיפורים כמו כיפה אדומה, שלגיה, והיפהפיה הנרדמת. מקבילה מודרנית שניתחתי לעומק בהקשר זה ישנה בסדרה MAID (עוזרת בית). מדובר על סיפורים בהם דמות נשית שנמצאת בעמדה קורבנית, יוצאת למסע לעבר עצמאות, בטחון חופש. בדרך, היא נכנסת לתרדמת. בהמשך היא מתעוררת, בסיוע של כח חיצוני שתומך בה ואף מציל אותה. מה יש לנו, כנשים בוגרות, ללמוד מהסיפורים הללו?

כמסעות העצמה נשיים, הם כוללים יצירה למסע שלא הייתה יזומה או מתוכננת; כניסה לתרדמת בעקבות חוסר בבשלות, כלים, ידע או מודעות; כוחות מיטיבים שתומכים בגיבורה ומגינים עליה, כך שהתרדמת לא הופכת למוות של ממש; ותחייה מחדש בסיוע כוח חיצוני.

אז מה משמעות השלבים הללו – ואיך הם קשורים אליך?

שלבים במסע העצמה: הפורמט של העצמה נשית

מסע העצמה מתחיל מעמדה בה הגיבורה נמצאת בחולשה יחסית. לרוב, היא ילדה או נערה, או לכל היותר אישה צעירה. אין לה את הכוחות לקבוע את מציאות חייה. לדוגמא, כיפה אדומה היא ילדה; היפהפיה הנרדמת ושלגיה הן נערות; ופרספונה היא אישה צעירה.

גם אם את, כקוראת, לא נמצאת במצב הזה, יתכן שיש חלק בתוכך שמרגיש כך. ילדה, נערה או אישה צעירה – שעוד לא קיבלה את מה שהיא צריכה כדי להתבגר. רובנו לא גדלנו בסביבה שאיפשרה לנו חניכה בריאה ושלמה לנשיות: לעיתים נצטרך להשלים אותה בשלב מאוחר יותר. הילדה, הנערה, או האישה הצעירה הפנימית שבנו, לא בהכרח יכלו לנוע במסלול העוצמתי שהן יועדו אליו. אולי הן חוו קורבנות מסוימת, שבלמה אותן במסלולן. ואולי כעת, יש חלק בתוכך שמתעורר, ומוכן לצאת למסע, למצוא את העוצמה שלך בחזרה.

אז מהם השלבים של מסע העצמה נשי, ואיך הם יכולים לעזור לך להגיע למקום של בטחון, אהבה ועוצמה?

יציאה למסע העצמה: לא מתוך בחירה חופשית

הגיבורה שיוצאת למסע העצמה, לא עושה את זה מיוזמתה. בניגוד לגיבורה האפית, היא לא מזהה את המקום הפנימי שמניע אותה, את ההתנגדות החיצונית, וממתינה לזמן המתאים לפעול. הגיבורה הזאת נזרקת למסע – על ידי כוחות שאינם בשליטתה.

אולי אמא שלה מבקשת ממנה להביא אוכל לסבתא; אולי ההורים שלה נמנעו מלהזמין את הפיה הרעה לנשף; ואולי היא נמצאת תחת איום ברצח מאם-חורגת מסוכנת. אולי היא נחטפה על ידי הדוד הרשע שלה, ונמצאת כלואה מתחת לאדמה. בתקופה בה המאמר נכתב, אנחנו זוכים לראות נשים וגברים שיוצאים לחופשי, אחרי ששהו מתחת לאדמה. ניתן להתחבר למיתוסים קדומים הנוגעים לסיפורים כאלה בדיוק, כדי להבין כיצד העצמה מתרחשת, גם אחרי סבל בלתי נתפס.

במציאות האנושית, מסע העצמה יכול להתחיל מתגובה לחוויה טראומטית. הוא יכול להתחיל ממשבר נפשי, או מאירוע חיצוני שדוחף אותנו לפעולה. זהו משבר שלא בחרנו בו ולא רצינו בו, אבל אנחנו מגיבות אליו מתוך כוונה להגיע לפתרון, לנוע למקום טוב יותר.

כך או אחרת, היציאה של הגיבורה למסע נשי של העצמה מגיעה מעמדה הישרדותית של אין-ברירה. עצם הקיום שלה, בנסיבות בהן היא מוצאת את עצמה, דוחף אותה אליו. היא מי שהיא – סקרנית, יפה, חברותית – ואין לה שליטה על כך, או הגנה מפני גורמים אשר מאוימים ממנה ומדרכה. עליה לצאת לדרך – אין לה אפשרויות טובות נוספות.

אם היא תבחר בדרך הרסנית, של השמדה עצמית או אלימות, יתרחש מסע טרגי. היא בוחרת אחרת. היא בוחרת לצאת לדרך, יהיה מה שיהיה.

איפה את הרגשת כך בחייך?

• אולי אירוע קשה, פציעה או מחלה, שלחו אותך למסע בלתי-מתוכנן?
• אולי חוויה של הריון, הורות או לידה הגיעו באופן בלתי-צפוי – או בלי שתביני את המשמעות שלהם עבורך?
• ואולי נסיבות ילדותך, שולחות אותך היום למסע של עיבוד, החלמה או שינוי שלא את בחרת בו?

גורמים שונים בחיים יכולים לשלוח אותנו למסע שלא מבחירתנו – ולמסע הזה יש מבנה שניתן ללמוד מראש.

הדרך במסע נשי של העצמה: צעדים של התמסרות ותמימות

הגיבורה במסע העצמה, לא יודעת מה היא עושה. היא רצה אל היער, יוצרת קשר עם החיות, מחולצת על ידי גמדים. אולי היא מתפתה לרדת מהשביל, ופוגשת זאב, בלי להבין את הסכנה שבכך. ואולי היא קוטפת פרחים בשדה, ולא מכירה את הסכנה שעלולה לבקוע מתחת לרגליה. אולי היא מטיילת בארמון ונתקלת בזקנה עם גלגל טוויה. היא נדחפת לגעת במחט מתוך הרצון הטבעי שלה ליצור, הסקרנות והפתיחות שלה – לא ממקום רע.

התמימות הזאת מגינה עליה. היא מתמסרת אל הדרך הלא נודעת, וכוחות נעלמים שומרים עליה בתוך התנועה המתמסרת הזאת. היא עושה כמיטב יכולתה בכל רגע, והמציאות דואגת שזה יהיה מספיק. עם זאת, למעשים יש השלכות. לבורות שבה נעה הדמות יש משמעות: היא לא יודעת לחלץ את עצמה מהביקור בשאול, מההיבלעות על ידי הזאב, מרעל התפוח או מהתרדמת. לה, כנערה או אישה צעירה שמודעת לעצמה, אין את הכוחות לכך. הכוחות והתמיכה שיש לה, מספיקים כדי להמתיק את המוות ולהביא תרדמת במקומו. הכוח להתעורר – יצטרך להגיע ממקום אחר.

השיא במסע העצמה: כניסה לתרדמת, לא למוות

בכל מסע יש רגע של חשכה. ירידה אל התהום, כשאולי אנחנו לא בטוחות שנוכל אי פעם לצאת ממנה. מוות של חלק מאיתנו, שהוא הכרחי כדי להיוולד מחדש, עוצמתיות יותר משהיינו אי-פעם.

הגיבורה במסע העצמה, אינה מיומנת בתנועה הזאת. זאת הפעם הראשונה שהיא חווה אותה – וללא חניכה מספקת. אין בה את הכוחות, המודעות, או האנרגיה, כדי לעבור את התנועה הזאת בצורה חלקה, יעילה ומהירה. היא נתקעת בשאול, לכאורה ללא דרך חזרה.

עם זאת, היא הגיעה לשם בתנועה מדויקת, מודרכת ומוגנת. גם אם התנועה, ההתקדמות, הפריצה, לא נראית על פני השטח – היא מתרחשת מתחת אליהם. ישנם מספיק כוחות מגנים, שהגיבורה מחוברת אליהם, ופועלים לטובתה, גם כשהיא אינה בהכרה, ולא מודעת לכך.

הכוחות המסייעים במסע העצמה: התמימות מגנה עלינו – ומובילה להצלה

מה לומדת הגיבורה, כשהיא אינה בהכרה, ונמצאת בתרדמת?

בדרך למסע הירואי, אנחנו לומדות שאנחנו לא לבד בעולם; שאיננו רעות, דפוקות או פגומות; שזה לא או אנחנו, או אחרים – אלא גם וגם. אנחנו לומדות שאנחנו חלק הרמוני מהשלם שהוא היקום, ולכן ישנם דברים שהם גם טובתנו, וגם לטובת הסביבה. שנועדו להזנתנו, לתמיכתנו ולריפוינו – ושגם מזינים את הסביבה, תומכים בה ומרפאים אותה. ההצלה שלנו היא לא רק עבורנו: היא לטובת כולם. כך נלמד להיות גיבורות אפיות, שיוצאות למסעות שמשלבים בהרמוניה בין הטובה שלהן, לטובת הסביבה שלהן – שמרפאים גם אותן, גם את הקהילה, וגם את העולם כולו.

בדרך לשם, אנחנו מפסיקות לחפש פתרונות בהן צד אחד מנצח על חשבון השני שמפסיד. במקום זה נשאף לפתרונות win win, שמיטיבים עם כל המעורבים בהם. כדי להגיע, אנחנו לומדות שלא כל הכוחות שלנו, נמצאים בתוכנו. אנחנו מגלות שיש כוחות חיצוניים שעומדים לצידנו כשאנחנו זקוקות להם, ושמעניקים לנו חוויה מרפאת, שמתקנת את הדפוסים הפוגעניים שמתוכם נזרקנו למסע הזה מלכתחילה.

עם זאת, כדי לחוות את התיקון, עלינו להגיע ממקום של תמימות ופגיעות. עלינו להסכים להיות פתוחות לעולם, למרות שהוא עלול לפגוע בנו, כמו שלגיה שפותחת למכשפה הרעה את הדלת. זה דורש אמון ואמונה, שהם האומץ שמאפשר לנו להמשיך.

לאחר מכן, גם בזמן התרדמת, הכוחות שתמכו בשלגיה כשהיא הייתה בדרכה – אשר באים לידי ביטוי דרך דמויות הגמדים – שומרים עליה ומגינים עליה. הם מונעים מהתרדמת להפוך למוות, ומאפשרים להצלה האמיתית להתרחש. שלגיה לא ניצלה על ידי כך שהיא הסתגרה בביתה – אלא על ידי העשייה המסורה, הרוח הטובה והפתיחות שלה. האיכויות הללו, לצד היופי שלה, שהוא שיקוף סימבולי של נעורים ותמימות, מביאות לכך שהגמדים שומרים אליה, ומאפשרים לנסיך להגיע אליה. במקרים של כיפה אדומה ופרספונה, עצם הפגיעות וחוסר האונים שלהם, מובילים לכך שכוחות כבירים נלחמים ופועלים לטובתן. כך או אחרת, התנועה ממשיכה, גם כשהגיבורה מנמנמת. היא מגיעה לשיא ברגע של התעוררות, וחזרה לחיים, מתוך השינה והשכחה.

נצחון במסע העצמה: התעוררות הכוחות

רגע ההצלה של הגיבורה, לרוב מערב דמות גברית (נסיך, זאוס, או צייד) שנחלץ לעזרתה. אנחנו לא אמורות לעבור את המסע שלנו לבד! נשים ראויות לעזרה, להכלה ולהגנה של גברים ששמחים לעשות זאת, ומרגישים שזכו בכך שיש להם את ההזדמנות להציל, לתמוך ולסייע. הגיבורה זכתה בהצלה בזכות האיכויות שלה. היא משכה אותה אליה – היא אינה חסרת אונים. היכולת שלה ליצור את הרגע הזה נבעה מתוך מי שהיא. לא כל יצירה היא אקטיבית – ניתן גם למשוך אותה אלינו מתוך ההווייה שלנו. מתוך זה שעשינו כמיטב יכולתנו, כאשר לא הייתה לנו ברירה.

ההצלה מלמדת אותנו שישנה דרך החוצה מהשאול. גם אם חלקו נשאר איתנו – הוא הופך אותנו למלכה, שיודעת לפקד על כוחותיו ולהניע אותם. איננו חסרות אונים יותר. אם נצטרך לצאת למסע נוסף, נעשה זאת אחרת: מתוך בחירה, במודע וברצון.

מהו השלב הבא של העצמה נשית?

במסעות אפיים, הגיבורה לוקחת על עצמה את הירידה לשאול מתוך בחירה. גיבורות מיתיות כמו איננה ופסיכה, וגיבורות מודרניות כמו אלזה ומואנה, יורדות לשאול כי זה הדבר הנכון לעשות. כי זה הצעד הבא במסע שלהן. כי זה חלק מפחיד, קשה, אבל בלתי נפרד מהדרך שלהן, ממי שהן.

הירידה הזאת לשאול, והאומץ שהיא דורשת, נובעת מתוך מסע העצמה מוקדם יותר. גם פסיכה קופצת מהצוק לידיו של קופידון, ואז נכנסת ל-"תרדמת" תודעתית בלילות האהבים שלהם, לפני שהיא יוצאת למסע אפי בכוחות עצמה. הירידה שלה אל השאול היא חלק מהמסע שהחל מהגל האיטי והמשכר של ההעצמה היא חוותה קודם לכן.

אם תתבונני על חייך, ייתכן ותזהי מקומות בהם את חווה מסע העצמה כזה. אולי חלק ממך – יצירה שיצרת, ההורות שלך, חלק באישיותך – נרדם לתקופה, לאחר שלא היו לו את הכלים להתמודד עם האתגרים שהחיים הביאו. האם החלק הזה ממשיך במסעו, בתוך התרדמה? האם חלקים אחרים בתוכך מגנים עליו, בונים את הכוחות, עד הרגע בו ההזדמנות תגיע? הרגע בו כח חיצוני, שהחיים ישלחו אליו, יתמוך בו ויסייע לו להתעורר?

מסגרות של העצמה נשית אמיתית

יכול להיות שתרצי עזרה, הדרכה ותמיכה במסע ההעצמה שלך. ישנן קבוצות, טיפולים, ומסגרות אשר יכולות לתמוך בך. מה מאפיין מסגרות של העצמה נשית אמיתית?

תומכות במהלך מסע העצמה

• מבינות את התמימות, מחבקות את חוסר הידע
• מראות כיצד התרדמת (הדכאון, ההפסקה, חוסר הפריון) באה כהמתקה של משהו חמור יותר, בזכות ההשתדלות וההתמסרות שהבאת
• תומכות בהתעצמות הכוחות עד להתעוררות
• מעודדות את הפתיחות לכוחות מסייעים חיצוניים, ואת השימוש המעצים במשאבים שהם מביאים

מסייעות במעבר למסע אפי

• יש צורך להכיר את המבנה, עולם המושגים והאתגרים שבמסע האפי, כדי לעבור אליו באופן חלק.
• ישנן דרכים רבות לעשות זאת, אך לא רבות שמתמקדות בדרך הנשית במיוחד.
• קורס ״החניכה הראשונה״ שיצא בקרוב, מיועד לעשות זאת. במהלך הקורס לומדים על סוגי גיבורות במסע הנשי, ועל הקשר שלהן לנפש שלך. הוא מסייע להכיר את עצמך ואת הנשיות שלך באמת, באופן שיאפשר לך לנוע מתוך בחירה אמיתית ולא מתגובתיות.
• אשמח אם תצטרפי למסע שלנו. עם זאת, חשוב שתמצאי את הדרך שלך, ואת ההדרכה שמתאימה בדיוק עבורך.
• כל אחת צריכה לבחור עבור עצמה מהו סוג ואופי המסע המתאים לה: להביא ילד? לפתוח עסק? לטפס על הר? המשאלה שבתוכך היא המפתח למסע המתאים. משם, העזרה המתאימה תוכל להגיע.

מגינה ממסע טרגי

• מסגרת של העצמה נשית אמיתית תסייע לך להיזהר מביטויים שליליים של נשיות.
• היבטים כאלה עלולים לכלול התעלמות מהבדלים בין אישיים; יצירה של יחד חונק, על חשבון צרכים שלך או של האחר; החלטות שלא לוקחות בחשבון גם את הפרט וגם את מערכות היחסים שלה – גם אם יש צורך להחליף ולשנות אותן כדי שאפשר יהיה ליצור בטחון ולצאת לדרך.
• במסע טרגי, את "לוקחת את המושכות" ובוחרת בפנייה שמזיקה לך, לסביבתך, או לכולכם גם יחד. מסגרת תומכת תפעל כדי להגן עליך ממעשים כאלה, ולהמשיך לנוע בהתמסרות, תמימות, השתדלות והתמדה.

לסיכום

• מצב של חוסר עוצמה איננו בהכרח טבעי – אלא כנראה נובע מנסיבות שלא היו לטובתך.
• כדי לעבור העצמה, עלינו להבין את ה״תרדמת״ שנופלת עלינו כאמצעי מגונן הנובע מהמצב, ושיש בו שאיפה לריפוי.
• חשוב שנקפיד לא לפעול מאגו, ולשלב בהרמוניה צרכים אישיים ומערכות יחסים.
• כך נוכל בסופו של דבר להתעורר מהחניכה הזאת לעבר תנועה אפית.

The post העצמה נשית במאה ה-21 appeared first on המסע הנשי.

השלבים ההרסניים בסולם התודעה – 0 עד 199

20 – בושה (Shame)

זהו השלב הנמוך ביותר בסולם. אנשים שנמצאים במצב זה באופן קבוע, נמצאים במצב של שנאה עצמית עזה. לעיתים היא חזקה עד כדי כך, שהיא מגיעה לרמה של אובדנות פאסיבית. עם זאת, כולנו מכירים את התחושה הזאת של חוסר אונים: התחושה שמשהו בנו פגום ולכן אין לנו יכולת להשתקם. האנרגיה הזאת צריכה נוכחות אוהבת (באנרגיה של 540 – אהבה ללא תנאי – ומעלה) ותמיכה בשביל להפתר. אצל אנשים רבים היא מהווה עוגן בעייתי שמשפיע לרעה על כל המערך האישיותי שלהם.

30 – אשמה (Guilt)

להרגיש אשמה זה נעים יותר מאשר להרגיש בושה, משום שיש לך תחושה של שליטה מסוימת. עדיין, מדובר בתחושה קשה מאד. היא עלולה להוביל גם להתפרצות של אלימות והאשמה כלפי אחרים. עוגן נפשי של אשמה יכול לשמש לעיתים כדי לכסות על רגשות של בושה וחוסר אונים. במקרים אחרים זהו גורם שמקורו בפגיעה רגשית קשה ששוב, משפיעה באופן הרסני על האישיות כולה.

50 – חוסר תחושה (Apathy)

בשלב זה, אנחנו מרגישים רדומים, חסרי מוטיבציה, תנועה ותחושה. כמו תחת אלחוש, שמונע מאיתנו לחוש את הכאב, אנחנו מנותקים מהחיים, מהעולם, ומעצמנו. חיים-מתים בתוך כאב שאינו מורגש. זוהי חוויה בלתי נסבלת, על כל היעדר התחושה שבה. היא יכולה לאפיין אנשים במצבי הלם לאחר חוויה של אובדן או טראומה קשים במיוחד.

75 – אבל (Grief)

קצת מעבר לתחושות האשמה והאלחוש, נמצאת ההכרה שמה שעבר הלך ואיננו. מצב תודעתי זה, כשהוא המצב המרכזי בנפש, כולל את התחושה שהכל אבד ולא רק דבר מסוים. "כל הטוב אבד לבלי שוב". יש כאן יותר אנרגיה מאשר ברמות הקודמות, אבל עדיין מדובר בכאב גדול ובתחושה קשה של יאוש.

100 – פחד\חרדה (Fear)

האבל מתחלף בפחד. הפחד מלאבד עוד, הפחד מליפול נמוך יותר, מלהרגיש כאב, הפחד שנמצא מלכתחילה מאחורי הנטייה להיות בתוך אנרגיות כואבות כל כך. ככל שחשים את החרדה והיא מתעצמת, מגלים שניתן גם לשכך ולהרגיע אותה. כך מגיעים לשלב הבא.

125 – תאווה (Desire)

בניגוד לתשוקה, שבאה ממקום עוצמתי יותר, תאווה היא הדחף לכיוון הדברים שיגרמו לנו לחוש הקלה מסוימת מהכאב. זהו הדחף שעומד מאחורי התמכרויות והרגלים מזיקים. הדחף הזה, שתעשיות כמו תעשיית הפרסום משחקות עליו, מוביל במהרה לתסכול. משום שהוא לא נותן מענה אמיתי לצורך, אלא רק בריחה, שום סיפוק רגעי לא יכול להרוות אותו. התסכול החזרה על המעגל הזה של תאווה ותסכול, מוביל למיצוי שלה, ולעלייה לשלב הבא בסולם.

150 – כעס (Anger)

בשלב הכעס יש כעס על כל העולם, ללא הכרה בנזק שהכעס הזה גורם. העולם כולו אשם בתסכול הצרכים של הפרט. אין אצלו שום רצון להרגיע את הכעס הזה, אלא רק לבטא אותו. הביטוי שלו עלול לכלולל פעולו הרסניות ואלימות כלפי הסביבה. מיצוי של הכעס מגיע עם התחושה שאין כבר טעם בביטוי האימפולסיבי שלו, שכן גורם הכעס לא משתנה. המיצוי הזה מוביל אל השלב הבא.

175 – גאווה (Pride)

בשלב הגאווה יש תחושה טובה מסוימת, אבל היא שברירית ויכולה להתרסק לתהומות הבושה בכל רגע. האדם תופס את עצמו כטוב ונעלה יותר מאנשים אחרים. הוא משתמש בתחושה הזאת כדי לכסות על תחושות הכעס, האבל, וכל הרגשות שנמצאות בשלבים נמוכים יותר. הרגשות הכואבים לא נעלמים, משום שאין התמודדות ישירה ותהליך מודע מולם. הם לא עוברים הבעה ופורקן, אלא הדחקה. התפתחות השלב הזה יכולה להיות מסוכנת, כפי שהתבטא למשל בנאציזם. האדם צובר יותר ויותר אנרגיה, אבל היא עדיין בכיוון הרסני שמבוסס על שקר.

עד כאן, אלו השלב ההרסניים בסולם. השלבים הבאים מכילים אנרגיה חיובית יותר שעיקרה עוצמה (פנימית, אמיתית) ולא כוח (חיצוני, על אחרים).

השלביים החיוביים הלינאריים בסולם התודעה – 200 עד 499

200 – אומץ (Courage)

מתוך הכוח של הגאווה האדם מצליח לעיתים למצוא את האומץ להתמודד עם הפחד באופן ישיר. בשלב זה ניתן לגייס את הכוח לעבוד קשה, להתמיד, ולהיות כנה עם עצמך לגבי המאמצים שלך. השלב הזה הוא המפתח להתקדמות וליצירה של חיים נעימים וחיוביים. זהו השלב של התמודדות, עבודה קשה, נחישות והתמדה. אלה איכויות בסיסיות שמאפשרות תנועה חיובית והתקדמות בכל תחום בחיים, גם תחת מצבים של הישרדות, פחד וקושי. זו האיכות הראשונה של עוצמה ושל יושרה פנימית.

מכאן, כל רמה שנתקדם אליה בסולם התודעה, תהיה נעימה יותר. היא תכלול יותר ויותר יכולת פעולה, בהירות ואושר.
בשלב הראשון, ישנו תהליך התפתחותי שמתרחש תוך חשיבה לינארית. הוא מתחיל בשלב האומץ וממשיך בארבעה נוספים:

250 – נייטרליות (Neutrality)

בשלב זה תחושת הפחד מתמתנת ולמולה מתפתחת תחושה של בטחון. התנועה הנחושה קדימה מובילה למצב בו יש קרקע יציבה שנוצרה, ואפשר כבר להרפות. הגישה בשלב זה היא 'חיה ותן לחיות'. ההתפתחות היא דרך הרפיה אל תחושת הבטחון ואל הבנה פנימית שאפשר ומותר לשחרר. לא עוד מאבק נחוש ועיקש – אלא הרפיה רכה ומרפאת. זהו שלב של נוחות, אבל בשלב מסוים, הנוחות מתחילה למצות את עצמה. בתוכה חוסר הנוחות מהגורמים שעוד לא התמודדנו איתם גובר, ו-'אזור הנוחות' מתחיל להראות כגורם מגביל. אנחנו עשויים להמשך לשיחות של דוברים מעוררי השראה, או לטקסטים שירצו לנוע להמשיך לנוע ולהתפתח. בעקבות זאת, לרגעים, נרגיש נכונים להתמודד עם החיים מתוך שאיפה לאיכות גבוהה יותר של חוויה, הישגים, או שגרה יומיומית. מתוך כך יכול להתרחש לבסוף המעבר לשלב הבא.

310 – נכונות (Willingness)

זהו שלב של התמקדות במטרה ובניית הכוחות הפנימיים על מנת להשיגה. משמעת עצמית, ניהול זמן והשראה יובילו את הפרט לגיוס הולך וגובר של כוחות לכיוון היעד. מי שנמצא בשלב זה הוא כבר על 'המסלול להצלחה'. התודעה שלה מכוונת והיא מוכנה לפעול על מנת להתקדם. עם זאת, בשלב מסוים ההתכווננות מתחילה להרגיש כמו ריצה של אוגר בגלגל. מתוך כך, ישנה תחושה שהגורמים האמיתיים לקושי נמצאים מתחת לפני השטח. התחושה הזו, והרצון לקחת אחריות מלאה על הגורמים הללו, מובילים את המעבר לשלב הבא.

350 – קבלה (לקיחת אחריות – Acceptance)

בשלב זה המבט פונה גם פנימה. שם, נמצא גורמים שבולמים אותנו – שאריות הפחד והגורמים האישיים שבולמים את התנועה לכיוון הטוב. האדם מפסיק בהדרגה להכחיש את החלק שלו בקשיים שיש בחייו. הוא לומד לקחת אחריות ולסלוח, לאחרים ולעצמו. זה השלב ל'עבודת צל', לחיפוש תחושה של השלמה ולחוויה של צדק. מדובר בסוג של התבגרות ביחס לתהליך הפנימי ובלקיחת אחריות עליו, במקום השלכה שלו על הסביבה. ככל שהשלב הזה מתקדם, נהיה יותר ויותר ברור שמאחורי הקושי עומדים דפוסים מורכבים שכדאי להבין. והגישה האינטלקטואלית לפתרון בעיות נהיית מושכת. זה מה שמוביל למעבר לשלב הבא.

400 – הגיון (Reason)

בשלב זה מתחילים להסתכל על הסיטואציה נכוחה, תוך הפרדה בין השכל לבין הרגש. התנודות הרגשיות שהיו מטלטלות מאד נהיות רגועות יותר. המוקד עובר מהן לתהליך מנטלי של הפשטה והבנה לעומק. ברמה זו פעלו מדענים גדולים רבים שהובילו לתגליות וכתבו תאוריות משמעותיות. בשלב זה הרבה מהאנרגיה ותשומת הלב נמצאים בשכל וזה עשוי לתת תחושה של חוסר איזון. הסכנה היא ללכת לאיבוד בין הפרטים בחשיבת יתר. היא גדולה יותר אם מנסים להשתמש בהגיון לצורך אישי בלבד, ללא נסיון לתרום לאחרים. הרצון להשתמש בתוצרי השכל למען הסביבה מאפשר התקדמות במעלה השלב הזה. התקדמות זו מובילה עד לנקודה שלעיתים מלווה ביאוש וכאב, שכן לא די בהגיון על מנת להתגבר על פחדים ולפתור תסביכים פנימיים. מעבר דרך היאוש הזה, עם כוונה טובה ואוהבת, מאפשרת לעשות את קפיצת המדרגה לשלב הבא.

השלבים החיוביים שאינם לינאריים בסולם התודעה – 500 עד 1000

בשני השלבים הבאים, שמכונים 'אהבה' ו'אהבה בלתי מותנית\עונג', חווית המציאות מתחילה להיות נעימה באופן משמעותי והיא מבוססת על חיבור נשמתי פנימי ולא על חשיבה. ככל שמתפתחים יותר, החוויה הרוחנית הופכת להיות דומיננטית ולעיתים יש צורך בכלים הנוגעים לתחום הזה על מנת להמשיך ולהתפתח.

500 – אהבה (Love)

העלייה למדרגה של רמה 500 בסולם, היא אחת מקפיצות המדרגה המשמעותיות ביותר בו. זהו מעבר מעולם שמבוסס על השכל, ולכן על הפרדה, סדר והגיון, לעולם שמבוסס על האינטואיציה, ולכן פתוח לאהבה ולקסם. עם המעבר הזה, אנחנו מבינות שהעולם בנוי כמו סיפור, ולא כמו שעון, ולכן מתקיים מתוך סינכרוניות, כאשר לצירופי מקרים לכאורה יש משמעות מובילה בתוך התקדמות העלילה והתפתחות הדמויות. שלב זה הוא רלוונטי במיוחד בהקשר של מודל המסע הנשי, שמתאר את המבנים השונים של סיפורים שאנחנו יכולות לחיות בהם.

ככל שאנחנו לומדות להיפתח לאהבה, ולהסתמך על האינטואיציה, הן הופכות לכוחות מובילים ודומיננטיים יותר בסיפור שלנו. אנחנו לומדות להבדיל בין תנועה מאהבה, שמרגישה כמו תנועה מהנשמה שלנו, לבין תנועה מתוך פחד. בשלב זה של סולם התודעה, אנחנו מזהות יותר ויותר כיצד המחשבות שלנו, ולעיתים הגוף שלנו, יכולים לפעול בשירות הפחד, ולא בשירות האהבה.

עם זאת, בשלב מסוים נגלה שגם לפחד יש מקום בלתי-נפרד בסיפור. כל הרגשות שלנו הם חלק מהשלמות של העלילה הזאת, שלא תוכל להתקדם בלעדיהם. הם לא רק מפריעים לנו לבטא את האור שלנו – הם מספקים תצוגת צבעים מרהיבה, שמאפשרת לו להתבטא על כל גווניו, ועל כל השפע שבו. בשלב זה, אנחנו רוצות לאפשר תנועה חופשית לרגשות, וכן לפעולות נכונות, שמקדמות את העלילה למקום מרגש ובריא, דרך הגוף שלנו. אנחנו רוצות להיפתח לסיפור חיינו באופן מלא, כדי שנוכל לחיות מתוך הנשמה בכל רגע ורגע. על מנת שנוכל לעשות זאת, עלינו להיפתח לאהבה ללא תנאי.

540 – עונג – אהבה ללא תנאי (Joy, Ecstasy, and Unconditional Love)

בשלבים שנמצאים במנעד של אהבה ללא תנאים ועונג, אנחנו לומדות לראות את העולם בצורה אחרת. זה כמו להרכיב משקפיים חדשות בכל פעם, ודורש הפסקות וזמנים להסתגלות. בשלב הזה, אנחנו לומדות לראות את הטוב בכל דבר – גם במה שהוגדר בעבר כרע – וכן לחבק את הכאב, העצב, וכל רגש שלילי שבעבר נתפס כלא נעים. זהו תהליך הדרגתי, במהלכו אנחנו לומדות להתמסר לחיים כפי שהם בכל רגע. להודות על הטוב שבו, בעודנו מביעות גם את הכאב.

זהו השער הראשון לחוויה של חוסר דואליות, שבה יש אחדות בין פנימי לחיצוני, בין אדם לסביבה ולאלוהים. לעיתים נחווה את המצב הזה באופן נקודתי בחוויות של התאהבות, אקסטזה או מדיטציה, ולאחר מכן נמצא את עצמנו שואפות לקיים אותו גם ביומיום.

התהליך לקראת זאת הוא מורכב ודורש התמסרות – גם לדרכים רוחניות שונות, וגם לשחרור שלהן כשהן מפסיקות להיות רלוונטיות עבורנו. בסופו של דבר, ההתקדמות נובעת מדבקות בערכים ובאיכויות של התפתחות, ולעיתים לא בדרך כזאת או אחרת. אהבה ללא תנאי היא מטרה ברת-השגה לתלמידים רוחניים אמיתיים ומסורים, שהולכים בדרך בהתמדה ולאורך זמן. האיכויות והמאפיינים שמתפתחים בשלב הזה כוללים חמלה, סבלנות, וגישה חיובית שאינה מושפעת מהנסיבות החיצוניות.

האיכות הזאת נדרשת מאיתנו כאשר אנחנו מכילים אדם אחר, למשל פעוט בטנטרום. אנחנו זקוקים לה מהאנשים לצידנו כאשר אנחנו בתהליך של ריפוי, ועולות מתוכנו איכויות שזקוקות לאהבה ללא תנאים כדי להחלים. מהסיבה הזאת, גישות טיפוליות מערביות, מבוססות מיינד (כמו פסיכולוגיה קלינית), לעיתים לא מצליחות להביא את מה שנדרש כדי לרפא טראומות ופצעים נפשיים עמוקים. הגישות הללו מבוססות ברמת התודעה 400+ ומתקשות להבקיע ולהתבסס במרחבי האינטואיציה והאהבה (על כי כמובן יתכנו אנשי מקצוע מתחומים כאלה, שכן מקיימים את הנאמר באופן אישי).

600 – שלום ושלווה (Peace)

בשלב 600, הנשמה שלנו, שהיא האני האמיתי, מתחילה לבצבץ ולהאיר בחוזקה. היא הופכת להיות הגורם העיקרי שאנחנו חיים מתוכו ומזדהים איתו; החלקים הארציים בתוכנו – המחשבות, הרגשות והגוף – מתקיימים בשלווה הרמונית, מתוך אור האהבה של הנשמה, שזורח עליהם ללא תנאים. כאן, מתוך לקיחת הבעלות המלאה על העצמי הארצי שלנו, נוצר שלום בתוכנו. בשלום הזה, העצמי האלוהי והנצחי יכול לבצבץ.

שלב 600 נחווה כשלווה אלוהית ונצחית, שמחלחלת לכל תא בגופנו, מרגיעה בצורה שאין לה מילים. הוא מזמין אותנו להתמסר לאמונה, שהיא ידיעה ואינה מחשבה, ולנוע יותר ויותר מתוך השלווה הנצחית הזאת. ככל שנתקדם בהתמסרות אליה, נוכל לחוות את העצמי הנשמתי שלנו מתמזג עם משהו גדול ממנו – המודעות האלוהית שמאחדת הכל. כשנתמסר אליה לחלוטין, נעבור לשלב הבא.

700 – מודעות מוארת (Enlightment)

כשאין עצמי ואין אחר, גם המילים כבר לא מספיקות כדי לתאר את החוויה. אנחנו נמצאים מעבר להן, בהוויה של תודעה אינסופית. בתוך ההוויה הזאת, אפשר להרפות עוד ועוד, עד שנדמה שאין כלום – שאנחנו כלום, והקיום הוא כלום… רק חלל ריק של תודעה אינסופית. אם נקפוץ אל הריק הזה, ונסכים למות בתוכו, נגיע לחוויה שהיא בין המוארות והעמוקות ביותר שניתן לחוות כבני אדם.

850-1000 הארה מלאה (Full Enlightment)

זוהי, אולי, רמת התודעה הגבוהה ביותר שניתן לחוות מתוכה בגוף אנושי… ובה אנחנו מגלים את המהות שבלב כל הדברים – האהבה האלןהית. אנחנו מגלים שאיננו ריק, ואיננו מרחב תודעתי ללא מוקד. כל אלה הם שאריות של ניסיונות לחוות את המציאות בצורה מנטלית. מעבר להם, מופיעה האהבה האלוהית, כמוקד בוער וזוהר בתוך כל הדברים. אהבה ללא קץ וללא גבולות, שלא ניתן לתארה במילים, והיא המהות של הכל.

מפגש חולף עם רמות תודעה גבוהות בסולם התודעה

לעיתים נעבור תהליכים רוחניים כאלה ואחרים שיאפשרו לנו לגעת ברמות התודעה הגבוהות שבסולם התודעה, ולזהות את האמיתות שהן מכילות. תהליכים כאלה גם עזרו לי להתייחס אליהן במאמר הזה. עם זאת, כשנגיע לחוויית האהבה האולטימטיבית, נבין שאין דבר שלם ונכון יותר לעשות מלחזור לחוות את האני הקטן שלנו. גם היא, או הוא, אהובים ואוהבים בצורה מושלמת בעיני המקור לכל. אם נחיה מתוכם, צעד צעד, כל פעם לשיפור קטן בחוויה, כל פעם לעלייה של צער נוסף בסולם, אנחנו, והיקום כולו, ניתרם מביטוי חדש ומרגש של האהבה האינסופית.

שימוש בסולם התודעה של הוקינס בטיפול ובהתפתחות אישית

בקצרה, סולם התודעה של ד"ר הוקינס משמש להערכה, התאמת גישה, והחזקה של פרספקטיבה הרחבה יותר.
אנשים ברטטים שונים צריכים דברים שונים. בכל מקום בסולם יש צורך בהעצמה של הרטט הנוכחי כדי להמשיך לשלב הבא, אבל חשוב לעשות את זה באופן מאוזן ככל האפשר וכאן עוזר להחזיק את התמונה הרחבה יותר.

הערכה באמצעות סולם התודעה

זיהוי איפה המטופל (או אני) נמצא בסולם, עם הנושא שהוא מביא לפתחי ובאופן כללי. כשמזהים היכן נמצאים בסולם, אפשר לפתח את אותה האיכות, עד שהיא תהיה בשלה למעבר לאיכות הבאה בתור. במידה ומדובר ברמה שנמצאת מתחת לרף ה-200, יש סיכון שהעצמה שלה תוביל לפעולות מסוכנות, כאשר תהיה אנרגיה רבה יותר כדי לבצע אותן. מהסיבה הזאת, קיים סיכון גבוה יותר להתאבדות כאשר מטופלים מדוכאים (ברמות תודעה 0-60) מקבלים לראשונה תרופות נוגדות דכאון.

במידה וזה המצב, חשוב להחזיק את הסיכון הללו. לעיתים ניתן לעשות את זה עם המטופל או המטופלת עצמם, במידה ויש להם עוגנים מספקים ברמות תודעה גבוהות יותר. במקרים אחרים, יש צורך בעזרה מערכתית או צוותית. כך ניתן לטפס בסולם התודעה, ולהתעמק גם ברמות של אבל, חרדה, כעס וגאווה. לרוב יהיה צורך לעבור דרך כל הרמות הללו על מנת שהמטופל או המטופלת יחצו את סף האומץ. לאחר מכן, הם יוכלו להתנהל בחייהם באופן חיובי. שם שינוי מעשי לטובה יכול להתחיל להתרחש. עד רמה 200, תמיכה טיפולית יכולה לסייע בהתקדמות מהירה יותר לנקודת הסף הזאת.

התאמת גישה באמצעות סולם התודעה

התאמה של הכלים והגישה לשלב שהמטופל נמצא בו. ההתאמה קשורה לאנרגיה שצריך להעצים, לצד הסיכונים בשלב הנוכחי. למשל, מטופל שנמצא בשלב האומץ יצטרך עידוד לפעול ולהתמיד, ומטופל שנמצא בשלב שאחריו (נייטרליות) יצטרך אישור להרפות ממאמץ ולראות שהכל בסדר. עם זאת, מטופל בשלב האומץ יצטרך להזהר שלא לקחת צעדים נועזים מדי ולא בטוחים. מטופל בשלב הנייטרליות יצטרך להמנע מבינוניות והשארות ב-'אזור הנוחות' זמן רב מדי. כך, כל שלב כזה יכול לדרוש כלים שונים והנחיות אחרות למטופל ולסביבתו.

ניתן להעמיק בהזדמנויות והסיכונים הטמונים בכל רמה בספר נוסף של ד"ר הוקינס בנושא.

החזקת הפרספקטיבה הרחבה יותר בעזרת סולם התודעה

לעיתים, ניתן לראות או לתאר למטופל או למטופלת במילים נקודת מבט רחבה יותר. הסתכלות זו על הנושא שהוא עוסק בו, יכולה להגיע מתוך שלב מתקדם יותר בסולם. זה חשוב בעיקר בשלבים כמו כעס, כדי למנוע פעולות לא מאוזנות שיכולות לגרום לנפילה בסולם. למשל, התפרצות נקמנית שתגרור פגיעה באחר או בעצמי. בתפרצות כזאת עלולה לגרום לנזק מתמשך, למשל הדחקה של הכעס וחזרה לרמה של אשמה. במקרה כזה חשוב שהאדם ידע שהעצמת הכעס תתרום לו כחלק מתהליך פנימי של התחזקות. עם זאת, עליו להמנע ככל שהוא מסוגל מלהטיח אותו באחרים. תופעות כאלה רלוונטיות מיוחד במקרים של הפרעות אגו-דיסטוניות, כמו פוסט-טראומה, חרדה ודכאון. למשל, במקרים של נפגעות אלימות שיש להן פנטזיות של נקמה בתוקף. חשוב לתמוך בפנטזיות ככלי לביטוי רגשי ולאפשר אותן ברמה הרגשית והמנטלית. עם זאת, לרוב יש מקום לומר במילים שפעולה מתוך האנרגיה הזאת תגרום להרס ושמה שיתרום לריפוי יהיה לשמור את זה כתהליך פנימי.

למידע נוסף לגבי כלים לשימוש בסולם התודעה, ולגבי הנסיון האישי שלי בנושא, את מוזמנת לצפות בראיון שערכה עמי מונה קל-שגב.

The post סולם התודעה של ד"ר הוקינס appeared first on המסע הנשי.

הדינמיקה של תסמונת המתחזה לאורך זמן: מהו אפקט דאנינג-קרוגר?

עם הגשת הצעת המחקר שלי למנחים, הרגשתי את עצמי יוצאת מ-'בור הייאוש' של אפקט דאנינג-קרוגר. בור הייאוש התבטא בחודשיים בהם הרגשתי אי-נוחות גדולה לדבר בבטחון על נושא המחקר שלי. בתקופה הזאת זיהיתי את המגבלות של התחום (נוירוביולוגיה התנהגותית) ושל הכלים שאנחנו עושים בהם שימוש (EEG ו-fNIRS). בתוך זה, הבנתי גם את המגבלות של היכולת של המדע בימינו להבין תופעות כמו רגש, התמודדות, וצמיחה אישית. הבנתי את החשיבות הרבה של כלים אינטואיטיביים ונסיון אישי, במקומות בהם המדע עוד לא יכול לספק תשובה.

זה כאב לי לזהות את המגבלות הללו, ועדיין ההנאה שלי מהמחקר נמשכה. איתה התגבשו תובנות לגבי המצב של הספרות המקצועית כיום והיכולת שלנו במעבדה להמשיך ולהרחיב אותה. אני נהנית לעסוק במחקר – גם אם גבולותיו ברורים לי. אני מצליחה לבטא את התובנות והמחשבות שלי על הנושא. עם זאת, ברור לי שהידע שלי, ושל המדע בכלל, חלקי ביותר. בזכות זאת, התחלתי לפתח מומחיות והבנה אמיתית בתחום המחקר של הדוקטורט שלי – גם אם עוד ארוכה הדרך.

אפקט דאנינג-קרוגר

אז מהו אפקט דאנינג-קרוגר?

הוא אפקט שגורם לאנשים שלא מבינים דבר בנושא, למשל מרצים לא מקצועיים מתחומים אחרים, לדבר עליו בבטחון – בעוד דווקא מומחים, בעיקר בשלבים ראשוניים של ההכשרה שלהם, מהססים בצורה משמעותית ומרגישים חוסר בטחון. הוא מתאר את העובדה שכאשר אנחנו צוללים לעומק של תחום מסוים, מתגלים לנו הקונפליקטים הפנימיים שבו. אנחנו מכירים את הדעות השונות, והמגבלות של תפיסות רבות, גם כאלה שמקובלות על רבים. אנחנו מבינים שלמעשה אנחנו לא יודעים כלום. לכן, אנחנו מפקפקים מאד ביכולת שלנו לתאר את הנושא בצורה מהימנה, ובוודאי ללמד אותו לאחרים.

עם זאת, זה יכול להשתנות אחרי העמקה משמעותית בתוכן.

כשחקרתי וכתבתי את הצעת המחקר, דפוסים של ידע התחילו לעלות. היבטים שימושיים של החומר התחברו ביחד, והיכולת להביע דבר מה, גם אם בענווה, החלה לחזור. עבורי, היא חזרה עם הבנה מחודשת של הכוונות שלי במחקר ובאקדמיה. היא באה עם מוטיבציה מחודשת להמשיך לחקור ולנוע בהרפתקה הזאת שנקראת דוקטורט. כך המשכתי ב-'שיפוע ההארה' אל עבר, בתקווה, בטחון עצמי ריאלי…

• מה אתכן? נתקלתן או נתקלתם בתופעה דומה?
• מזהות קשר גם ל'תסמונת המתחזה' או לחוסר בטחון אחר?
• והאם הפתרון גם לדעתכן כולל העמקה בתוכן ובידע, עד שנוצר בטחון מבוסס יותר?

כאשר למידה וידע זה לא מספיק…

העניין הוא, שלעיתים לא מספיק להעמיק בידע. לעיתים, גם כשאנחנו מקבלות אישורים חיצוניים להבנה שלנו, תסמונת המתחזה נמשכת. אנחנו אפילו עלולות להתעסק יותר מדי בידע ובלמידה. זה עלול לעכב אותו כשאנחנו כבר בשלות לנוע קדימה עם העשייה שלנו. אז מה אפשר לעשות במצב שכזה?

התמודדות עם תסמונת המתחזה

ראשית, אני מציעה שלושה מפתחות. לבטחון עצמי, וליכולת להרגיש בנוח בעור שלכן – וכן בעור השני, שהוא הבגדים והתפקיד שאתן לובשות:

למידה והתפתחות

בכל תפקיד ומקצוע, תוכלי לבצע את התפקיד בצורה טובה יותר ככל שתלמדי ותתפתחי. מצד שני, תביני גם כמה את לא יודעת וכמה עוד יש לך ללמוד. אולי תגלי טעויות שעשית, ותוכלי ללמוד מהן. אז מה היחס שלך ללמידה והתפתחות? האם את מוכנה לראות את הדרך שאת הולכת בה כמסע התפתחותי שלא נגמר? האם את מוכנה להמשיך וללמוד, גם אם את כבר מנוסה ויודעת?

נסי לשאול את עצמך גם את השאלות הבאות:

• עד כמה את מקבלת את העובדה שאף פעם אין מספיק ידע בשביל לדעת משהו בוודאות? ושאם כולם היו מחכים להיות מושלמות כדי לפעול, כמעט כלום לא היה קורה בעולם?
• האם את לומדת בכמות הנכונה? לא פחות מדי, מתוך ענווה והכרה בצורך להתפתח – אבל גם לא יותר מדי, מתוך פחד לא לדעת, לטעות או לצאת לאור לא מוכנה?
• האם יש גורמים או תהליכים של לימוד והדרכה שמלווים אותך בדרך?
• האם את מרגישה בנוח עם הידע והניסיון שיש לך?
• האם את יודעת מהם המגבלות של היכולת שלך?
• איך תוכלי לפעול כדי לדעת בבטחון שאת עושה כמיטב יכולתך לתת שירות ממקום מקצועי ומיודע?

למידה והתפתחות מאוזנת במקרה של תסמונת המתחזה

המעורבות המודעת בתהליכים של למידה והתפתחות, מאפשרת לנו לבוא לעשייה מתוך ענווה בריאה. מה אם נקבל רגשית את הרעיון שאנחנו "הכי גרועות בעולם" בעשייה שלנו? עדיין נוכל לקום ולעשות את המיטב שלנו בכל יום. נוכל לעזור לאנשים שפונים אלינו, או ליצור את מה שאנחנו רוצות ליצור. נפעל מתוך שאיפה להשתפר – לא מתוך ציפייה בלתי מציאותית לשלמות, הצלחה תמידית, או מצב סטטי של דיוק ללא פשרות. כולנו עושות טעויות, אבל מטעויות אפשר ללמוד ולהתפתח, אל עבר מסוגלות הולכת וגוברת. המסוגלות היא בסיס ריאלי לתחושת בטחון אמיתית, ולהכרה ובעלות על הערך שאנחנו נותנות.

יחד עם זאת, חשוב לדעת גם לא לדרוש מעצמנו יותר מדי בתחום הזה. אם כבר קיבלנו אישורים חיצוניים למיומנות וליכולת שלנו, חשוב לדעת להפנים אותם. אחרת, אנחנו עלולות להישאר "סטודנטית נצחית". זה בעייתי אם כך יקרה מתוך חוסר בטחון לנוע קדימה, גם כשהמציאות מראה לנו שהתנועה הזאת בשלה והכרחית. אז איך להתמודד עם הצורך באישור חיצוני?

הפנמה של אישורים חיצוניים והצלחות

לעיתים, גם אם הצלחנו, וזכינו באישור חיצוני, נתקשה להפנים אותו. גם אחרי בחוויה חיובית שמאשרת לנו את היכולת שלנו, יהיה לנו קשה להאמין בעצמנו. אנחנו נפחד לנשום אותה פנימה, לקחת עליה בעלות – להגיד "הצלחתי", "אני יכולה". האהבה שקיבלנו, בדמות ההצלחה או האישור, עלולה לעורר בתוכנו כאבים. הכאבים הללו קשורים למצבים בעבר בהם לא קיבלנו אישור. יתכן שלא ניתנה לנו בעבר הזדמנות הוגנת להצלחה. אם אני חזקה, יכולה ומסוגלת – אז זה מאד כואב שבעבר לא ראו את זה. עצוב שלא האמינו בי, תמכו בי, או עזרו לי.

לכן, חשוב לאפשר לעצמנו לקחת בעלות על הצלחות באופן מודע. חשוב שנעצור רגע, ונאמר – הנה: קיבלתי אישור. המאמר שלי התפרסם, הבוס שיבח אותי, הקבוצה שהנחיתי הייתה הצלחה ברורה. נאפשר לעצמנו להרגיש את המלאות שבהצלחה – וגם את הכאב שיבוא בעקבותיה. כאב של צער, אובדן או פספוס, על דברים שהיו בעבר. אולי דברים שאנחנו לא יודעות לזכור ולהגדיר, אבל יודעות להרגיש.

לאחר שנביע את הכאב הזה, יתפנה בתוכנו מקום לריפוי. הריפוי הזה עשוי להגיע בדמות של הכרה יציבה בעוצמה, ביכולות ובכישורים שהם שלנו בזכות. בנוסף, אנחנו יכולות לקבל הכרה ריאלית לגבי הלמידה וההדרכה שיכולה לשמור עלינו בתהליך, וכן להמשיך ולקדם אותנו בדרך.

יושרה מקצועית ואחדות פנימית

לעיתים, התחושה של התחזות והעמדת פנים באה מתחושה של חוסר אחדות פנימית. למשל, מהעובדה שאנחנו פועלות מתוך ידע שיש לנו בראש, אבל לא מחובר ללב ולגוף שלנו. ידע שלא ישמנו או הפקנו בעצמנו – ולכן אנחנו מרגישות כנציגות לא ראויות עבורו.

תשאלי את עצמך:

• האם את מיישמת את מה שאת מלמדת?
• האם את מחוברת לעשייה שלך ברמה הרגשית והמעשית?
• האם את מבינה ברמה הרגשית והמעשית את המקום והתפקיד שלך ושל העבודה שלך בעולם?
• האם את מרגישה בנוח להוביל דברים בדרך בה את מובילה אותם, כי את מרגישה את המשמעות של מה שאת עושה?

חיבור לתכנים ולמעשים נותן תחושה של "I walk my talk". זה מאפשר רמה אחרת של  בטחון בביטוי המקצועי שלך לעולם. אם את מיישמת את הידע, והוא עובד עבורך – תרגישי הרבה יותר בנח ללמד אותו ולתת אותו לאחרים. לעומת זאת, אם את מרגישה שיש בתוכך פערים בהתייחס לאמון שלך בדברים שאת עושה, לתחושת המשמעות והערך מאחוריהם, או למסוגלות שלך לבצע אותם – יתכן וכדאי לבחון את הנושא יותר לעומק.

ניסיון

בטחון מגיע מניסיון; אם את עושה משהו בפעם הראשונה, טבעי שתרגישי ספקות וחוסר בטחון מסוים, אך ככל שתרגיש ניסיון ותראי את התוצאות הטובות של העבודה שלך, הבטחון העצמי יגדל. אם את מרגישה שקשה לך לעמוד ביושרה מקצועית מאחורי העשייה שלך, ייתכן וחסר לך ניסיון מספק איתה. הניסיון יוכל להראות לך עד כמה הכלים המקצועיים שלך תקפים, והאם את זקוקה ללמידה בכיוונים נוספים, או נמצאת במקום יציב ובטוח מבחינה אישית או מקצועית.

• אז איפה בעשייה שלך חסר לך ניסיון?
• איך תוכלי לרכוש אותו?
• האם תוכלי להיעזר באחרות שיש להם ניסיון רב יותר?
• והאם יש לך כבר ניסיון חיובי, ואת רק צריכה להיזכר בו ולהיעזר בו כדי לנוע קדימה?

מוזמנת לשתף בחוויה שלך עם הנושא, ומה עזר לך לפרוץ!

היתרונות של תסמונת המתחזה

אם עברתן תקופה של "תסמונת המתחזה", במהלכה הרגשתן חסרות אונים בנעליים המקצועיות שלכם, כאילו הן גדולות עליכם ולא מתאימות – ויצאתן מהצד השני, יש סיכוי טוב שהרווחתם כמה איכויות חשובות, שעושות אתכם מקצועיות ומדויקות יותר בעשייה שלכם:

ענווה 

אחרי שחוויתם את ה-"נפילה" שבאפקט דאנינג-קרוגר, אתן יודעות שאתן לא יודעות הכל. אתן יודעות שגם הידע הקיים שלכן, שכעת אתן מבססות עליו עשייה ממשית, לאחר חקר עמוק ומשמעותי – יכול להסתבר כחסר, לא מספק, או שגוי. הסיכוי שתחשבו שיש מפה ששקולה לטריטוריה נמוך משמעותית. ועדיין אתן יכולות לפעול – על בסיס ידיעה מספקת, ניסיון מספק, אך כאלה שלא שואפים להיות מושלמים, חסרי פגמים, או בלתי-משתנים.

אומץ

הבחירה לנוע קדימה, להתמסר לעשייה ולאחריות שבה, מתוך ההבנה שאף תפיסה היא לא שלמה ומושלמת, דורשת אומץ. זו ההבנה שגם אם לא ניתן לפעול בצורה מושלמת, או לדעת בצורה מושלמת – עדיין עדיף לפעול, עדיין עדיף לעשות. זה הזיהוי לגבי העובדה שאת, שחקרת, העמקת ולמדת. כנראה שאת יודעת לפעול בצורה מדויקת יותר מאלה שנמצאים בשלב הראשון של האפקט, בו בטחון עצמי מופרז נובע מחוסר ידע וחוסר ניסיון. לכן, חשוב שתמצאי את האומץ לבטא את עצמך. לפעול, לעשות, ולנוע קדימה בתחום שבו את מתמחה ועוסקת.

אחריות

ההבנה לגבי מורכבות התחום שאת עוסקת בו, וחוסר היכולת להגיע לידע שלם ומושלם, שמה אותך בעמדה של אחריות, בנוסף לענווה ולאומץ שבכך. בתור אחת שיש לה יותר ידע והבנה בתחום מאשר לרוב האוכלוסייה, יש לך סמכות. היא מאפשרת לך מצד אחד לקדם עשייה שמבוססת על ידע מקצועי ומעמיק, ומצד שני לבטא את נקודת המבט שמכירה בגבולות הידע הזה. יתכן ואף תרצי להדגיש את החשיבות של ידיעה אינטואיטיבית וניסיון אישי, ככלים עוצמתיים שיכולים להשלים או לספק תשובות, במקומות בהם הידע המסורתי לא מגיע לכך. אינטואיציה שמגיעה מתוך ידע מעמיק, יכולה להימנע מנפילה לפינות רגשיות שנובעות מבורות, ולהתבטא בצורה נקייה ושלמה יותר.

לסיכום

אפקט "דאנינג-קרוגר" מראה לנו את מגבלות הידע האנושי, לצד הצורך האמיתי לנוע, לפעול ולקחת אחריות גם לאור המגבלות הללו. אם עברת את שלב "תסמונת המתחזה" והצלחת להיכנס לתפקיד חדש בצורה מספקת שיש בה בטחון, אני מקווה שהמתנות שרכשת ילוו אותך לאורך הדרך. ואם את עדיין מרגישה קצת כמתחזה, המשך העמקה, השקעה בלימודים, וצבירת ניסיון, יוכלו לסייע לך לעבור את המשוכה. בנוסף, עבודה רגשית סביב הפחדים והמקומות הפנימיים שגורמים לך להרגיש חוסר בטחון, תסייע למנוע השקעת-יתר, ולמצוא את האיזון הבריא בתפקיד בו את נמצאת.

The post תסמונת המתחזה: איך להתמודד איתה – ולצמוח מתוכה? appeared first on המסע הנשי.

עם זאת, הרגישות עצמה, יכולה להיות מתנה. בחברה של ימינו, ובוודאי בזו שגדלנו בה, אנשים לרוב לא מחשיבים את היותך ״רגישה״ כמחמאה. עם זאת, כפי שישנם ״פילמים״ שונים למצלמה עם דרגות שונות של רגישות לאור (בני דור המילניום ומעלה מבינים למה התכוונתי…), ישנן דרגות שונות של רגישות גם אצל בני אדם. וכפי שכל סרט צילום נותן את התוצאה האופטימלית בתנאים מסוימים, כך גם בני אדם שונים מתאימים לסביבות שונות ותפקידים שונים, בתלות ברמת הרגישות שלהם. במקום הנכון – הרגישות היא מתנה.

• האם יש מקום בו הרגישות שלך, יכולה להפוך למתנה עבורך?

• באילו מערכות יחסים זה יכול לקרות?

• באילו תפקידים מקצועיים?

עבורי, למשל, הרגישות שלי עוזרת לי מאד בעיסוק במחקר. טוב לי שאני יכולה לבלות פרקי זמן ארוכים בעיסוק במידע ובפרטים קטנים. אני חשה הבדלים עדינים ביניהם ויודעת ליצור ביניהם סינתזה. גם בעבודה טיפולית, הרגישות יכולה לסייע לזהות דקויות אצל המטופל, ולהגיב אליהם בהתאם. בוודאי תעדיפי שרופא, אחות, פסיכולוגית או עובד סוציאלי יגלו רגישות אליך. הלא כך?

אז נשאלת השאלה – איך להפוך את הרגישות למתנה? איך להיות אישה רגישה – ומאושרת?

פיתוח מודעות רגשית ויכולת הבעה רגשית

אנחנו חיים בחברה שבה יש מעט מאד ידע על התמודדות עם רגשות. רובנו, כשגדלנו, לא קיבלנו הדרכה, תמיכה ועידוד בהתמודדות שלנו עם רגשות שליליים. אנשים רגישים מגיבים עם רגשות עוצמתיים יותר מאשר אנשים רגישים פוחות. זו אחת הסיבות שהרגישות לא נתפסת כמעלה בימינו.

אז איך אפשר להפוך את הרגישות למעלה? למצוא את הדרכים להתיידד עם הרגשות שלנו. לאחר מכן, נוכל להתייחס לתגובה רגשית בחיוביות ובסקרנות. נלמד שכל גל רגשי מכיל מידע מהותי, שיעזור להוביל לשיפור. השיפור הזה יכול להיות עבורנו – או עבור אנשים אחרים, שאכפת לנו מהם או שאנחנו אחראיים עליהם. שם, הרגישות הופכת למתנה גם עבורם.

על מנת להגיע לנקודה הזאת, עלינו להבין שהרגשות שלנו הם בעדינו. הם מכילים מידע משמעותי, שעוזר לנו לראות את המציאות, שלנו ושל אחרים. בעזרת המידע הזה, אפשר להתנהל בעולם בצורה טובה, יעילה ומדויקת יותר. לאנשים רגישים יש יותר מידע – ולכן יותר הזדמנות לשיפור ההתנהלות שלהם, ולתרומה בזכות כך גם לסביבתם.

לכן, אחת העצות שלי לאנשים רגישים היא ללמוד איך להתנהל עם העולם הרגשי שלהם. ללמוד וויסות רגשי אמיתי, שמשמעו היא לדעת איך לפתוח את הברז הרגשי עד הסוף, להתייפח, לפרוק ולייבב – ואיך לסגור אותו, לנגב את הדמעות, ולקום לעשייה. המיומנות הזאת, בהדרגה, הופכת את הרגשות לחברים שלנו, ומשנה את תפיסת עולמנו לחלוטין, וכן את התפיסה שלנו את עצמנו.

אנשים רגישים נמצאים תחת לחץ לעשות זאת, בשל האינטנסיביות הרגשית שהם חווים. בכך הם זכו במתנה וביתרון משמעותי. הם יכולים להיות אלה שמובילים את המהפכה של המודעות הרגשית, חלוצים שילמדו אחרים את משמעותם של רגשות ואת חשיבותם.

המסרים השליליים שקיבלת כאישה רגישה

בחברה בה רגשות נחשבים, למרבה הצער, למגרעה ולחולשה, אין תגובה חיובית למי שמרגישה הרבה מהם. רוב הנשים הרגישות קיבלו את התווית של "רגישות" כסוג של קללה, או תווית שלילית. רגשות שהפגנת עוררו תגובה רגשית אצל הזולת. הם לא ידעו להתמודד איתה, ובמקום לפתור את העניין, ביישו אותך. הם נתנו לך את התחושה שבגלל שאת רגישה, משהו אצלך לא בסדר. הרגישות תוארה כבעיה שצריך לפתור, או כעדות לכך שאת "דפוקה" ויהיו לך חיים קשים.

כדי להפוך את הרגישות שלך למתנה, חשוב להציף את המסרים הללו למודעות. כשתוכלי לתת להם מענה הגיוני, יפתח השער גם לתהליך רגשי ומעשי של ריפוי ביחס לרגישות שלך. תוכלי להביע את הכאב על היחס שקיבלת. במקביל, תוכלי להתחיל להתייחס לרגישות שלך אחרת. תוכלי לקבל אותה, ולאחר מכן לזהות איך היא יכולה להפוך למתנה עבורך.

קבלת המגבלה שבלהיות אישה רגישה או אדם רגיש

״קבלת המגבלה היא הבסיס להתעלות״

רמות רגישות שונות דורשות סביבות שונות והתנהלות שונה. אדם עם רגישות נמוכה, לעיתים ירגיש שהוא זקוק לגירויים רבים ואינטנסיביים על מנת לחוש בנח. לעומת זאת, עבור רמת רגישות גבוהה, הצורך יהיה הפוך.

סביבות עם גירויים חושיים אינטנסיביים, כמו רעש, תנועה, ריחות ועוד, עשויים להחוות כמציפים ומעייפים עבור אנשים רגישים. תפקידים שדורשים חשיפה אליהם לאורך זמן יהיו מתישים. לעומת זאת, סביבה אסתטית ונעימה, ללא גירויים חודרניים, תאפשר רוגע, פתיחות, וביטוי עצמי מיטיבי.

זיהוי של המגבלה הזאת יכול לסייע לאנשים רגישים ונשים רגישות לשמור על עצמם בצורה טובה יותר. זו הגנה טובה ממצבים של שחיקה, עייפות יתר וחוסר התאמה מקצועית. הצד השני של אותה מגבלה, היא הזיהוי של המקומות, האנשים, והתפקידים, שאיתם האיכויות הקסומות של הרגישות יוכלו להתבטא ולפרוח.

זיהוי היתרונות והמתנות הייחודיות שברגישות שלך

עבור כל אחד ואחת מאיתנו, הכשרונות שלנו מתבטאים באופן שונה. גם לרגישות יש פנים שונות בהן היא יכולה לבטא את עצמה. חלקנו יהיו רגישים במיוחד לרגשות של אחרים. אחרים יהיו רגישים מבחינה אסתטית וערים להרמוניה עיצובית, או היעדרה. אחרות יהיו פתוחות במיוחד לקלוט מידע ומילים, ולהתבטא באמצעותן.

הזיהוי של הקשר בין אזור הגאונות שלך, לבין הרגישות שלך, הוא הדובדבן שבקצפת. כשתלמדי איך הרגישות משרתת אותך, ועוזרת לך ליצור את הדברים שמרגש אותך ליצור, תוכלי ללמוד לאהוב אותה. כשהמגבלה שבה תכוון אותך למקומות שנכונים עבורך, לתפקיד הנכון עבורך בעולם, תוכלי לקבל אותה כמתנה.

לסיכום

מזהה את עצמך כאישה רגישה? את מוזמנת לשאול את עצמך את השאלות הבאות:

• איפה אני יכולה להתפתח מבחינת המודעות הרגשית שלי? איך זה יהפוך את הרגישות שלי למתנה?
  • מהם המסרים השליליים שקיבלתי לגבי הרגישות שלי? לגבי רגישות באופן כללי?
  • אילו שינויים עליי לעשות, כדי להפוך את הרגישות שלי למשאב?
  • איך אוכל להתייחס לעצמי בצורה טובה יותר, בהתחשב ברגישות שלי?
• מהן המגבלות שלי בעקבות הרגישות שלי? אילו? גבולות עליי להציב לעצמי ולאחרים בשל כך?
  • האם יש סביבות וגירויים שמעייפים אותי?
  • האם יש סביבות וגירויים שתומכים בי?
  • כיצד אוכל להיות מוזנת יותר, בצורה שמתחשבת ברגישות שלי?
• איך הרגישות שלי קשורה לאיכויות הייחודיות שלי? איך היא תורמת לדברים שאני אשמח ליצור בעולם?
  • איך הרגישות תורמת לי בהורות?
  • איך היא תורמת לי בזוגיות? במערכות יחסים אחרות?
  • איך היא תורמת לי בקריירה ובעשייה שלי?
    • שאלת בונוס: איך המחסומים שיש לי לביטוי הרגישות שלי, מקשים עליה להתבטא בצורה חיובית בכל אחד מהתחומים האלה? האם היא הופכת למכשול, במקום למתנה?

The post אישה רגישה ומאושרת: היתרונות של אנשים רגישים, ואיך להפיק מהם את המיטב appeared first on המסע הנשי.

האם ברור לך מהם המטרות והיעדים שתכווני את דרכך לאורם?

מה תפסיקי לעשות, ומה את בוחרת להמשיך?

אילו דברים יצאו מחייך, ואילו ייכנסו?

האם תרצי לקבל החלטות לשנה החדשה?

התחדשות הכוחות – שלב 7 במסע הגיבורה

התחדשות הכוחות שבשלב 7 של המסע הנשי האפי, מגיעה אחרי שעברת את האפלה. החושך הגדול מאחורייך, ועכשיו האור מתחזק והולך. זה הזמן להשאיר את לחישותיו מאחור, ולנוע אל האור, קדימה.

השלב הזה מייצג שינוי בגישה ובתפיסה. עם השנה הקודמת שמתה באפלה, מתו תפיסות, רעיונות וגישות, שכבר עבר זמנן. הובעו כאבים ודמעות, שכבר היו צריכים להשתחרר ולצאת ממך. את קמה מחדש נקייה, חדשה, ומחוברת מחדש לכוחותיך. מה הם הכוחות הללו?

החלטות לשנה החדשה בגישת המסע הנשי

זה זמן טוב לעשות רשימה של האורות שבחייך. קחי דף וחלקי אותו לארבעה חלקים: עולם פנימי, עולם חברתי, יצירה, וקרקע (אלא המרחבים של ארבעת סוגי הגיבורות הנשיות). בכל אחד מהחלקים, את יכולה לצייר, או לעשות רשימה, של גורמים שמאירים את חייך, ומוספים להם טוב, תקווה ונועם.

למשל:

עולם פנימי

• חוש ההומור שלי
• אופטימיות
• אהבה למשפחתי ולילדיי

עולם חיצוני

• בן הזוג שלי
• הכלב שלי
• השכנים שלי
• הבוס שלי

יצירה

• הפרויקט החדש בעבודה
• השיפוץ שאנחנו עושים בבית
• השיר שאני לומדת בגיטרה

קרקע

• הבגדים היפים שקניתי לחורף
• הצמחים שגדלים בגינה
• הנוף לחוף הים

את מוזמנת לפרט כמה שתרצי, כדי להשריש בתוכך את החוויה של הטוב, הנעים והמאיר. לאחר מכן, על כל אחד מהפריטים ברשימה – את מוזמנת לומר תודה. ומתוך הכרת התודה על הקיים, להציב לעצמך מטרה, יעד או השראה שתמשוך אותך קדימה באותו התחום.

דוגמא להחלטות לשנה החדשה

למשל:

עולם פנימי

להיות מחוברת יותר לרגשות שלי, ולמצוא מקום להביע אותם.

עולם חברתי

להשתפר בסבלנות והכלה כלפי הילדים שלי, בעיקר ברגעים בהם היום אני מאבדת את עשתונותיי.

יצירה

להתמיד בנגינה על גיטרה, למרות שתמיד נראה שאין לי זמן לזה. לתת לזה מקום בלו״ז.

קרקע

להמשיך לטפח את הגינה ולהגיע למצב שאני מגדלת ירקות שם.

בין המטרות הללו, ניתן לבחור במטרה עיקרית, שהיא אור שמוביל את הדרך עבורכן, ומטרות משניות, שנלוות אליה או מושפעות ממנה.

ניסיתן את התרגיל?

הוא עזר לכן?

אשמח אם תוכלו לשתף אותנו בתגובות!

תחזית לשנה החדשה – טיל סוואן

הכותבת והמורה הרוחנית טיל סוואן מוציאה מדי שנה תחזית אנרגטית לשנה החדשה. מניסיוני בשנים האחרונות, מאז 2019, התחזיות הללו מדויקות מאד. הן משמשות כלי יעיל להתבוננות והתפתחות אישית במהלך השנה, לקראתה, ואחריה. מסיבה זו אני ממליצה לכם לצפות בתחזית הזאת. במידה ולא תתחברו אליה, ניתן להיעזר במגוון של כלים ומורים רוחניים, על מנת לקבל תחזית, מסר, או הדרכה לשנה החדשה.

סיכום התחזיות של טיל סוואן לשנת 2025

• הדגש העיקרי בשנה הקרובה הוא על "לסרב להתפשר על פחות". זוהי הזדמנות מבורכת לצאת לדרך אל החיים שאנחנו באמת רוצים וראויים לחיות.
  • Go big or go home – מה יהיו חיים מופלאים באמת ויוצאי דופן עבורכם? בסוף חייכם, מה תרצו לדעת שהייתם מוכנים להסתכן עבורו?
• כדי שנוכל להכיר ברצונות, בצרכים ובתשוקות האמיתיים שלנו, יהיה עלינו להתמודד עם מנגנוני ההגנה הנפשיים שלנו. העיקרי מביניהם הוא ה"אישיות המגוננת" שפיתחנו, על מנת להתאים את עצמנו לתנאים סביבתיים שלא היו אופטימליים עבורנו. לדבריה של טיל סוואן, השנה, המסכה הזאת לא תעבוד יותר – ונצטרך לפגוש את העצמי האמיתי והפגיע שלנו.
  • מהו מנגנון ההגנה הזה אצלך?
  • איזו מסכה את שמה על עצמך, כדי להתמודד עם הסביבה שלך?
  • איזו פגיעות את עתידה להרגיש אם תסירי אותה?
  • ומהו העצמי האמיתי שלך, שנסתר מאחוריה?
• על מנת לחיות מתוך מי שאנחנו באמת, נצטרך לקבל החלטות בצורה יסודית, יעילה, ואמיצה.
  • אילו כלים מסייעים לך בתהליכי קבלת החלטות?
  • איך תוכלי לוודא שאת שלמה עם ההחלטות שאת מקבלת?
  • מי יוכל לעזור לך בתהליכים שאת עוברת?
• את התהליכים העמוקים הללו של שינוי והתמרה, לא נוכל לעבור לבד.
  • מהם גורמי התמיכה שלך, ואיך תוכלי לחזק את רשת מערכות היחסים שיש בחייך?

הזמנה

אם תרצי תמיכה נוספת בתהליכי ריפוי ושינוי, את מוזמנת להצטרף לקבוצת הלימוד המרפא של המסע הנשי. תוכלי לקבל שם תמיכה ממני, ומנשים נוספות, וחניכה לנשיות כנה, יפה ואוהבת. לפרטים נוספים לחצי כאן.

בקבוצה תוכלי ללמוד עוד על כל השלבים במסע הגיבורה. בכל חודש יערך מפגש מיוחד עבור השלב המסונכרן עם אותו שלב בשנה, וכך תוכלי לשמור על הקשר בין המסע האישי שלך, לבין השמש, הירח והאדמה.

מה המשמעות של עבודה עם מסע הגיבור-ה במעגל השנה?

הטבע נותן רקע מסוים לסיפורים שלנו. ימים מתארכים או מתקצרים, פרחים פורחים ושלכת מהעצים, כל אלה נוגעים ברמה עמוקה בגוף, בנפש וברוח שלנו. יכול להיות שלפעמים נהיה מסונכרנים איתם – ולפעמים הפוכים לחלוטין, אבל כך או כך מדובר בתוכן שנמצא סביבנו, בתוכנו ובחיבור בינינו לבין הסביבה. לעיתים, חיבור לתנועה הזאת בצורה שיש לה משמעות רגשית ונפשית, יכול להעצים, לחזק את החיבור בינינו לבין העולם והטבע, ובכך לחזק את החיבור שלנו לעצמנו.

בנוסף, מודעות לתהליכים הללו שמחברים בינינו לבין הטבע והאדמה, יכולה להציף לפני השטח תופעות שעד אותו הרגע היו נסתרות מאיתנו. מצבי רוח, גלים באנרגיה ובחשק, כל אלה יכולים לקבל משמעות ברורה ולהפסיק להיות כוחות שאנחנו חסרי אונים מולם. כשאנחנו רואים איך הכל אינטנסיבי, אבל חולף, כמו העונות, אפשר ללמוד לרכב על הגלים ולא לטבוע מתחתם.

The post שלב 7 של המסע הנשי – התחדשות הכוחות – והחלטות לשנה החדשה appeared first on המסע הנשי.

לפני שאפרט, חשוב לציין שבעיני חשוב מאד להתמסר לזוגיות שנמצאים בה, ולא לשבת על הגדר. אם את לא בטוחה אם הזוגיות מתאימה לך, אלא אם יש חלילה אלימות או סיכון ממשי, תצטרכי לנסות ולבדוק את הקשר, כדי לדעת בוודאות אם יש או אין התאמה. בניסיון כזה, שנעשה מתוך בחירה טוטאלית להתמסר לזוגיות כפי שהיא, מגלים את הלב הפועם של זוגיות אוהבת, או את הסיבה הברורה והחד-משמעית לחוסר התאמה.

כשמזהים סיבה כזאת, הרבה יותר קל להימנע מלהיכנס שוב לקשר שהיא מופיעה בו. אם אנחנו מחפשות ומחפשים קשר ארוך-טווח, עוזר מאד לזהות את הצרכים שלנו בזוגיות בצורה מדויקת, וכן גם את הגורמים שיכולים למנוע מזוגיות להתפתח. הזיהוי המלא של הגורמים הללו, מתוך ההתמסרות לאהבה, מאפשר בחירה מדויקת יותר בקשר שיבוא לאחר מכן.

וכעת, לרשימה – מהם המאפיינים של זוגיות טובה?

חברות

למדתי מיפעת מזרחי שהבסיס הראשוני של זוגיות טובה הוא חברות. בזוגיות שנמשכת לאורך זמן את תרצי להיות מסוגלת לדבר עם בן או בת הזוג שלך, ליהנות איתו, להסתדר כשותפים במצבים מורכבים. החברות כוללת שפה משותפת, אמון הדדי, ואחריות הדדית לגבי החוויה של הצד השני מולכם. היא חלק בלתי נפרד מקשר שיש בו בטחון, נעימות ושותפות. 

כשבן או בת הזוג הם גם החברים הכי טובים שלכם, יש בסיס יציב להישען עליו גם בזמנים של משבר וקושי. יש אכפתיות הדדית, ודאגה לרווחתו של הצד השני. אתם יודעים לשמוח בשמחתם ולכאוב בכאבם, וכך גם הם עבורכם, כך שיש לכם שותף רגשי בזמן הגלישה על הגלים של החיים – וגם ההתרסקויות אל המים המלוחים.

אם את מחפשת זוגיות טובה, אולי כדאי לשים לב אם בן הזוג הפוטנציאלי יכול היה להיות ידיד קרוב שלך. מה הם הדברים שאת זקוקה להם בחברות? למשל מודעות רגשית, כיף ביחד, שיחות עומק? האם את יכולה ליצור או למצוא את האיכויות הללו עם בן הזוג הפוטניצאלי?

כשאת יוצאת לדייט עם בן זוג פוטנציאלי, שימי לב לדברים הללו – כדי לזהות האם הוא יכול להיות גבר (או אישה) שמתאים עבורך.

עם זאת, לא די בחברות. קשרים זוגיים רבים נגמרים על רקע של חברות טובה בין בני הזוג, שהופכות לשותפות "כמו בין שותפים לדירה", בלי תשוקה, רומנטיקה, או חזון משותף לעתיד. אז מה הם הגורמים הנוספים שעוזרים ליצור זוגיות טובה?

מיניות

מהסתכלות זריזה בקבוצות המיועדות לנשים עם קשיים בזוגיות, גיליתי שנשים רבות (ואף גברים) "מתפשרות" על קשר שהמיניות בו לא עובדת. הן מתרכזות ברכיבים אחרים של החיים המשותפים – חברות, הורות, ניהול משק בית ופרנסה – ושמות עליהם את הדגש, כשהמיניות תופסת מקום משני.

למרבה הצער, פתרון כזה לרוב לא יעבוד לאורך זמן. המיניות מייצגת תשוקות עמוקות ושורשיות שאנחנו שואפות (ושואפים) לחוות במסגרת הקשר הקרוב ביותר עבורנו. אם אין כימיה מינית עם בן או בת הזוג; אם יש פערים משמעותיים בגישה ובתפיסה לגבי מיניות; או אם יש קושי לפתור משברים במיניות מבלי שתיווצר התרחקות וסטגנציה, אנחנו עלולות למצוא את עצמנו במצב מתמשך של חוסר סיפוק עמוק ומציק.

כאשר נחווה חוסר סיפוק שכזה, אנחנו עשויות לחפש דרכים לפצות או לכסות עליו. חלקן עשויות להיות הרסניות לאורך זמן לזוגיות עצמה. להרגיש נחשקת, להתבטא מבחינה מינית, ליהנות ולהתענג יחד – אלה צרכים שיש לכל אדם ואישה כמעט. מגיע לך לקבל מענה עבורם.

לכן, אחד ההיבטים של זוגיות טובה הוא מיניות עמוקה, טובה, מענגת ומתפתחת. בזוגיות טובה קיימת אש של תשוקה ומשיכה, שניתן להעצים ולפתח. לאורך זמן, גם אם יש עליות וירידות, החיבור המיני הולך ומשתפר. מתוך ניסיון, אם מופיעים מחסומים, קשיים או ריחוק במיניות, מתפתחת ההבנה שאלה פערים שניתנים לגישור. ההתגברות על הפערים היא הזדמנות ליצור תשוקה וחיבור עוצמתיים אף יותר.

אם את רוצה לחוות דבר כזה – אל תוותרי על האפשרות לזכות בו! כמובן, שווה לנסות לבנות חיבור בכל קשר שיש בו פוטנציאל אמיתי. עדיין, לא הייתי ממליצה לכבות את החלק המיני שבך, אם הוא לא מקבל מענה בשל חוסר בהתאמה זוגית. שווה להיאבק ולהילחם למען חיבור מיני טוב, ולשאוף לזוגיות שבה הוא קיים, מעמיק ומתפתח לאורך זמן.

התאמה

שימו לב שלא כתבתי "אהבה" באף אחד מהסעיפים. לדעתי ברור לכולנו, שאהבה היא הכרחית בזוגיות אמיתית. העניין הוא, שלעומת האהבה, שחשיבותה ברורה ומוכרת בחברה שלנו, חשיבותה של ההתאמה היא נושא שפחות מדובר. אז מה היא התאמה זוגית, ואיך אפשר למצוא אותה?

קודם כל, כדאי לבחון את מערכת היחסים שלנו עם מושג ה-"פשרה". המושג הזה יכול לשמש לשתי משמעויות שונות. אחת מהן מתארת דינמיקה בריאה ביחסים, והשנייה דינמיקה הרסנית, שיוצרת שחיקה אישית וזוגית לאורך זמן.

פשרה בריאה

לפשרה בריאה אפשר לקרוא גם גמישות או התחשבות הדדית. זוהי היכולת שלנו למצוא פתרונות לבעיות בשיתוף פעולה עם בן הזוג שלנו. הפתרונות שנשאף אליהם יהיו כאלה של win-win, שגם אנחנו וגם בן הזוג מרוצים ושמחים איתם. הם יהיו פתרונות שנשמח לממש, ונעשה את זה בלי כעס או טינה.

למשל, נגיד שאני רוצה לנסוע לחופשה בצפון, אבל בן הזוג שלי חושש מהמצב הבטחוני. במצב כזה אפשר למצוא פשרה בריאה. אנחנו מפעילים גמישות והתחשבות ומוצאים מקום קרוב יותר המוסכם על שנינו ומשמח אותנו. מצאנו פתרון win-win שלוקח את הצרכים של שנינו בחשבון.

פשרה שאינה בריאה

פשרה שאינה בריאה, כוללת וויתור על משהו משמעותי ומהותי עבורנו, למען הרמוניה בקשר. זה יהיה פתרון של win-lose; לרוב נרצה לפצות עליו בעזרת נצחון (והפסד של בן הזוג שלנו) בנושא אחר. זה מפתח להתחשבנות, טינה ומתח, שיכולים להזין אינטראקציה שלילית שמדרדרת מערכת יחסים לאורך זמן.

לעיתים נבחר בפשרה כזאת מתוך אמונה שהעניין ישתנה לאורך זמן. השאלה היא, האם יש לנו סיבה אמיתית להאמין בכך? למשל, ייתכן ואנחנו רוצות להביא ילדים לעולם, אבל יוצאות עם גבר שממש לא מעוניין בכך. הוא מתעקש על זה לאורך זמן, ואנחנו ממשיכות לספר לעצמנו שאולי זה ישתנה… אולי הוא ירצה… בלי שיש עדויות ממשיות לכך שיש סיכוי שזה יקרה. מצב כזה הוא פשרה שאינה בריאה, שעלולה להוביל להצטברות של כעס וטינה כלפי בן הזוג.

דוגמא נוספת לפשרה שאינה בריאה, הוא המצב המתואר מעלה. מצב בו איננו מסופקות מהמיניות הזוגית, אבל אנחנו מוותרות על הנושא בגלל היבטים אחרים בקשר. לאורך זמן, התשוקה שלנו יורדת. אולי אנחנו אפילו מרגישות מנוצלות ופגועות בשל הדינמיקה המינית שאינה מותאמת לנו. יש להבדיל בין זה לבין מצב בו יש תהליך מפתח, מצידנו או בשיתוף פעולה, לפתרון של בעיות שעולות בקשר, למשל לתכנון של משפחה משותפת או לחיבור מיני חזק ומדויק יותר.

פשרות לא בריאות יכולות להתקיים גם בצורה מעודנת יותר – למשל, לך חשובה מאד תזונה בריאה, ובן הזוג מכניס לבית מזון לא בריא, חולק אותו איתך ומפריע לך ליצור שגרה תזונתית שנעימה לך. קונפליקטים כאלה ניתן לנהל כל עוד שני הצדדים משתפים פעולה ומתחשבים, כמתואר מעלה. אחרת – ישנה שחיקה, ועלול להגיע פיצוץ.

איך לזהות התאמה בזוגיות

בזוגיות יש בה התאמה, ישנה חוויה של אהבה, נעימות והרמוניה. עדיין, לעיתים קרובות או רחוקות יותר, ההרמוניה מופרעת על ידי קונפליקט. הקונפליקט עלול להיות עוצמתי, ואף להעיר כאבים חבויים אצל שני בני הזוג. עם זאת, לאחר שהוא נפתר, ישנה התקדמות אצל שני בני הזוג. ההתקדמות מובילה לשיפור גם באיכות הדינימיקה ביניהם.

בנוסף, לרוב נזהה דמיון בערכים, בתפיסת העולם ובגישה לחיים של בני הזוג. אם יהיו הבדלים בתחומים הללו, ניתן יהיה לגשר עליהם. לחלופין, הם יזינו אלה את אלה באופן מפרה ומשלים.

לסיכום

בעזרת הרכיבים הבסיסיים הללו, תוכלי לבחון בעדינות את החוויה שלך מול הזוגיות שאת נמצאת בה, או מול תהליך חיפוש הזוגיות והדייטים שאת יוצאת אליהם. אני מקווה שתוכלי להיעזר בהם כדי להבין מה את צריכה ומחפשת בקשר, ושהם יעזרו לך לכוון למקום של אהבה אמיתית, בין אם זה בקשר שאת נמצאת בו או בקשר שתרצי ליצור.

אז מה דעתך? האם שלושת הרכיבים הללו הכרחיים? האם את יודעת איך למצוא או ליצור אותם?

The post מאפיינים של זוגיות טובה appeared first on המסע הנשי.

בתקופה של טראומה לאומית, החשיפה לאירועים טראומטיים, ולכן עם השכיחות של סימפטומים פוסט-טראומטיים, גדולה מהרגיל. הדבר הראשון שחשוב לזכור בהקשר הזה, הוא שתופעות פוסט-טראומטיות הן דבר נורמלי. אלה תופעות קוגניטיביות, רגשיות ופיזיולוגיות שקשורות לטראומה, לאחר החשיפה אליה. תגובות נורמליות בתקופה הראשונית לאחר החשיפה לאירוע מורכב כוללות סיוטים, פלשבקים, עוררות גבוהה, חרדה וכדומה. עם זאת, כדאי למצוא הזדמנויות לספר את סיפור הטראומה בסביבה מוגנת. לאחר מכן ניתן להביע את הכאבים שקשורים אליו, ולחזור לשגרת חיים ותפקוד בצורה סבלנית וקשובה. הצעדים הללו יוכלו לסייע בעיבוד הזכרון הטראומטי. כך ניתן לעזור לו להפוך להיות חלק אינטגרלי, אולי כואב, אבל גם מעצים, בסיפור חיינו.

אז איך אפשר לבצע את שלושת הצעדים הבסיסיים הללו בצורה איכותית ויעילה ככל האפשר?

כלים בסיסיים להתמודדות עם פוסט טראומה

חשוב לשים לב במידה ועבר חודש ויותר מאירוע טראומטי, ואתם עדיין מרגישים את התופעות שתוארו מעלה. לחלופין, אם ישנן תופעות אחרות שקשורות לאירוע הטראומטי, ייתכן ותרצו להקדיש תשומת לב ומשאבים לתהליך הריפוי שלכם. זה תהליך אפשרי, אבל קשה ולא פשוט, שדורש אומץ, מסירות ואמונה. אז מאיפה להתחיל?

להגיע למקום בטוח.

לפני שתוכלו לעבד בצורה מלאה את החוויה הטראומטית שעברתם, עליכם לצאת מכלל סכנה. במידה ואתם מתקשים בעיבוד החוויה, כדאי לשאול את עצמכם – האם אני מרגיש בטוח בסביבה שבה אני חי? האם אני בטוח פיזית, רגשית, חברתית? במידה והתשובה היא לא, חשוב לקחת צעדים ליצירת שינוי. כדאי לרוב שאלה יהיו צעדים שקולים ומתונים. צעדים קיצוניים עלולים להעצים את חוויית הסכנה במקום לצמצם אותה.

למשל, אם אתה משרת עדיין בצבא בתפקיד קרבי, ייתכן ותחוש לא בטוח פיזית. זה מצב מציאותי, אם אתה עלול להיות מוקפץ לאירוע שיהיה דומה לחוויה הטראומטית שחווית. במצב כזה, כדאי להתייעץ עם גורמים פיקודיים ועם קב"ן כדי להבין כיצד ניתן לסייע לך.

אם אין לך מקום בו תוכלי לבכות, להתפרק ולצעוק כשיש לך צורך בכך, ייתכן ותרגישי לא בטוחה מבחינה רגשית. כדאי שתוכלי לעשות זאת בלי שמישהו ייבהל, יילחץ או יגיב בצורה לא מאוזנת. בתהליך הריפוי, חשוב למצוא סביבה תומכת להבעת רגשות. מדובר בסטינג טיפולי או במקום פיזי בו תרגישו בטוחים להביע את עצמכם כך שתוכלו להרגיש שחרור. אפשרות נוספת היא לדבר עם בני הבית שלכם. לעיתים כדאי לבדוק אפשרות שהם ירגישו בנח עם הצורך שלכם. למשל, להגיע להבנה שתלכו לבכות בחדר כשאתם מוצפים. אפשר שתצאו לריצה או הליכה כדי להוציא כעסים, תצעקו אל כרית וכדומה. תהליכים כאלה יכולים לסייע לך להרגיש בטוחה מבחינה רגשית.

אם אתם נמצאים בסביבה חברתית שלוחצת עליכם בעוצמה רבה מדי "להמשיך הלאה"… שלא פתוחה לשמוע על החוויה שעברתם… או מוקפים באנשים שקשה להם מדי להתמודד עם הרגשות שעולים בכם בעקבות החוויה הטראומטית… יתכן שתרגישו לא בטוחים מבחינה חברתית. במצב כזה, ייתכן וכדאי למצוא גורם טיפולי או מסגרת חברתית שיש בה פתיחות לחוויות שלכם. אולי כדאי להכניס למעגל החברתי שלכם אנשים עם יכולת הכלה משמעותית יותר. סביבה חברתית שתתמוך בכם יותר, לצד עזרה מקצועית מתאימה, יכולה לעזור לכם להרגיש בטוחים יותר מבחינה חברתית.

לספר את סיפור הטראומה בצורה מודעת ונשלטת.

לאחר כל חוויה שאנחנו חווים, יש חלק בנו שרוצה לספר את הסיפור שלה. אפשר לספר את הסיפור הזה לעצמנו, או למישהו שקרוב אלינו. הסידור של החוויה בתור סיפור הוא חלק מהעיבוד שלה במח. העיבוד הזה הופך אותה ממשהו שכאילו מתרחש בהווה, למשהו שקרה בעבר. כשאנחנו מספרים את הסיפור, לעיתים יצופו רגשות שקשורים אליו. לעיתים נבין שעלינו לבצע, או לא לבצע, פעולות מסוימות. 

החלק במח שמשוייך לאחסון חוויות כזכרונות נקרא היפוקמפוס. הוא אחד החלקים במח שנמצא קשר עקבי בינו לבין היבטים שונים של תגובה לאירועים טראומטיים. אותו חלק במח אחראי גם על ניווט במרחב. ייתכן והוא עוזר לנו לספר סיפורים על התנועה שלנו בזמן. איך הגענו מנקודה א', לנקודה ב', כפי שהוא מסייע לניווט במרחב באופן דומה.

האם סיפרתם כבר את סיפור הטראומה, לפחות לעצמכם (למשל בכתב)? אם לא, יכול להיות שאתם עדיין חיים כאילו הוא לא נגמר. יכול להיות שהסכנה חלפה – ואתם מגיבים כאילו היא עדיין ישנה. מהסיבה הזאת, הסיפור של סיפור הטראומה הוא חלק חשוב ובלתי נפרד כמעט מכל מסע החלמה. אז אם ווידאתם שאתם במקום בטוח, כדאי למצוא בה את הדרך לגעת בסיפור הזה. אפשר לעשות את זה בכתיבה או אמנות. אפשרי לספר לאדם קרוב. אפשר למצוא גורם טיפולי שמתמחה בכך.

מה לעשות אם אתם תומכים באדם שמספר סיפור טראומטי, או רוצים לדעת לספר את שלכם?

לסיפור טראומטי מרפא יש מבנה שמזכיר את המבנה של מסע הגיבור או הגיבורה.

הוא מתחיל במקום בטוח – מקום שהיה לפני הטראומה, ובו העולם "התנהל כרגיל", והכל הרגיש לשורה.

הוא נע אל תוך הכאוס – האירוע הטראומטי מתחיל, והכל התהפך. בשלב זה, חשוב לשים דגש על אמפתיה. היא באה לצד התבוננות חיובית ולא שיפוטית ככל האפשר על התנהלות המספר כגיבור הסיפור. למשל, לזהות כיצד הוא עשה או היא עשתה כמיטב יכולתם, וכך הצליחו להציל את חייהם. לצד זאת, אין זה המקום לשקוע לפרטי-פרטים המציפים בכאב. הסיפור עצמו הוא לא השלב האחרון בריפוי. יהיה זמן לפגוש את הכאבים כולם בשלב מאוחר יותר.

והוא מסתיים במקום בטוח – חשוב לספר את הסיפור עד הנקודה בה הגיבור או הגיבורה מרגישים בטחון. לא לעצוק לפני שהם עומדים שוב על אדמה יציבה. כשהחיים חוזרים למסלולם, ניתן לצפות את מהלכם, ואפשר, ככל הניתן, לנשום.

מה עושים לאחר שסיפרתם את הסיפור?

אם הסיפור סופר כמו שצריך, סיכוי טוב שתרגישו הקלה.

תרגישו שמשהו בתוככם מחובר יותר להווה, ושברמה הקוגניטיבית, אתם מבינים שהסכנה תמה.

ההבנה הזאת מובילה לרגיעה משמעותית. לעיתים קרובות היא תומכת מאד בחזרה לתפקוד, אבל היא אינה סוף הדרך.

ייתכן ואף סביר שעדיין יהיו צעדים מעשיים שתמצאו את עצמכם נמנעים מהם. תרגישו שהם מציפים בתוככם כאב גדול מדי. לצד זאת, ייתכן ואף סביר שתרגישו לעיתים מוצפים ברגשות שקשורים לטראומה. למשל, תרגישו כאב וסכנה, למרות שאתם יודעים שהאירוע חלף. לשתי התופעות האלה אתייחס בהמשך המאמר.

איך מבצעים את השלב הזה במקרה של פוסט-טראומה מורכבת?

גם במקרה של פוסט-טראומה מורכבת, כדאי לספר את סיפור הטראומה. חשוב לעשות את זה בצורה מוחזקת, ועדיף עם תמיכה מקצועית.

אמנם הסיפור הוא מורכב יותר, אבל עצם המיקום שלו על ציר הזמן משמעותית. הצבעה על המעורבים וכדומה, יכולה לסייע בהפחתת תחושת הסכנה והדריכות היומיומית.

עם זאת, מדובר בתהליך מורכב יותר. ראשית, יתכן וישנו מספר גדול יחסית של אירועים טראומטיים. אולי תרגישו צורך לשתף בהם באופן הדרגתי, אחרי בנייה של שכבות נוספות של בטחון ויציבות.

שנית, במקרים של פוסט טראומה מורכבת, מעבר לסיפור הטראומה, יש גם סיפורים תשתיתיים יותר. מי אני, מהן מערכות יחסים, מי הם גברים/נשים וכולי – אלו גם סיפורים. יתכן והם הושפעו מהתקופה הטראומטית.

לכן, ההתמודדות עם פוסט-טראומה מורכבת כוללת לעיתים סדרה של גלים מפתיעים שבמסגרתם חוויית הסכנה העוצמתית חוזרת. מהסיבה הזאת, יתכן והתהליך יהיה ארוך ומורכב יותר מאשר בפוסט-טראומה רגילה. הוא יכלול חזרה על השלבים בהקשרים ובשלבים שונים, וכל חזרה תיצור ריפוי משמעותי, שישפר את חוויית החיים שלכם בצורה הדרגתית.

התמודדות עם מה שמפחיד אותי – במקביל להבעת הכאב.

לאחר הסיפור של הסיפור הטראומטי, ניתן לתאר את המשך תהליך ההחלמה בתנועה בין שני גורמים:

חזרה הדרגתית לתפקוד מלא

הפרעת דחק פוסט-טראומטית כוללת בתוכה הימנעות מאירועים שמזכירים לנו את האירוע הטראומטי. רעשים חזקים, ריחות מסוימים, דינמיקות במערכות יחסים ועוד – עלולות להזכיר לנו את האירוע, ולהציף אותנו ברגשות שקשה לנו להתמודד איתם.

לכן, חשוב לזהות את ההימנעויות שלנו, את ה-"טריגרים" שמעוררים אותן, ואת מידת הפחד שעולה בנו מולם. אם הפחד הוא ברמה של 9 או 10, סביר להניח שההתמודדות עם הגורם המאיים תסתיים בצורה לא נעימה, ואולי ההימנעות עדיין רלוונטית. עם זאת, אם הפחד הוא ברמה של 3 או 4 למשל, אבל לנסות ולהתמודד איתו.

תהליכים כאלה נעשים גם במסגרת טיפולית, למשל במסגרת טיפול CBT, או טיפול כמו see far CBT, שמשלב בתוכו גם את סיפור האירוע הטראומטי, בצורה יצירתית ומווסתת.

התהליך הזה הוא בכל מקרה הדרגתי ועדין. רצוי לקיים אותו במקביל לתהליך של מגע מודע עם המטענים הרגשיים הכואבים, והבעה שלהם. ככל שנפרק את המטען, ונלמד אף להתיידד עם ההבעה שלו ולהעביר אותה בצורה יותר ויותר נעימה, כך יהיה לנו קל יותר להגמיש את יכולת התפקוד וההתמודדות המעשית שלנו.

הבעת המטענים הרגשיים הפוסט-טראומטיים

אם את או אתה מתמודדים עם פוסט-טראומה, סביר להניח שהמטען הפוסט-טראומטי, הוא הדבר האחרון שאתם רוצים להרגיש. עם זאת, הוא נמצא בגופכם, ועולה מול כל תזכורת קטנה לקיומו. לכן, חלק מתהליך ההחלמה, יכול לכלול פיתוח של האומץ לפגוש אותו בצורה יזומה ומודעת.

עם זאת, אין טעם להציף את המטען הזה בכח. כדאי להתחיל ממה שעולה באופן טבעי ביומיום. את מרגישה חוסר אונים כי קשה לך למצוא תמיכה טיפולית? אתה מרגיש זעם כי מקום העבודה לא מבין את הקושי שלך? אפשר למצוא מקום פרטי ובטוח להביע את המטענים הללו.

ככל שתתרגלו הבעה של מטענים רגשיים, תלמדו שלכל מטען יש התחלה, אמצע, וסוף. לקראת הסוף המטען מרגיש ממש בלתי נסבל, והייאוש גובר – ואבל לאחר מכן הוא משתחרר, והאור חוזר. התובנה הזאת, וכן הניסיון המעשי, עוזרים בהדרגה להתמודד עם מטענים עוצמתיים יותר ויותר.

כמו כן, ככל שתמשיכו בצעדים של התקדמות מעשית והתמודדות עם פחדים, תוכלו לזהות את האומץ והעוצמה שיש לכם. האומץ הזה יסייע גם בהתמודדות עם תנועות פנימיות שמצליחות לגבור עם הימנעות ולהגיע להבעה של מטען, עד תחושה של הקלה.

מטען רגשי הוא סופי – בסוף זה ייגמר! אמנם הסיפור תמיד יהיה חלק מכם ומההיסטוריה שלכם, אבל הוא יכול להפוך גם למקור לעוצמה פנימית, השראה וחוסן, עבורכם ועבור אחרים. בהצלחה!

רבדים נוספים בפוסט טראומה מורכבת

ההתמודדות עם פוסט-טראומה מורכבת כוללת רבדים נוספים, לצד השלבים המתוארים מעלה. אלה הם, בין השאר:

הרובד ההיקשרותי

המתמודדים עם פוסט-טראומה מורכבת סובלים לרוב ממגוון של קשיים במערכות היחסים הקרובות שלהם, אשר לעיתים נמצאים במוקד תהליכי הריפוי. על מנת לחדש את האמון הבינאישי, עליהם להמודד עם דפוסים שכוללים לעיתים אף התקשרות לא מאורגנת. התקשרות כזאת נוצרת כאשר האדם הקרוב ביותר למתמודד, היה גם האדם הפוגע. במצב כזה תהיה מצד אחד שאיפה לשמור על קרבה לאדם הזה, גם כדרך למצוא בטחון מסכנה, ומצד שני רצון להתרחק ולברוח. תחושת הסכנה עלולה לעלותב יחסים קרובים באופן שיקשה לזהות בין סכנה אמיתית למדומה, אלא אם האדם או האשה יעברו תהליך משמעותי כמתואר מעלה, הנוגע לסיפורים שיש להם לגבי מערכות יחסים.

בנוסף, עלולים להופיע פצעים היקשרותיים נוספים, כמו היבטים של חרדה ושל הימנעות בתוך מערכות יחסים. החרדה וההימנעות הן נפרדות מתחושת הסכנה, ונובעות מחוויות "סטנדרטיות" של חודרנות, הזנחה וכדומה במערכות יחסים ראשוניות.

כאשר הרבדים ההקשרותיים של הטראומה צפים ומוכנים לריפוי, חשוב להתמודד איתם במסגרת של מערכות יחסים, ולעיתים בסיוע של גורם טיפולי, שיאפשר ליצור חוויה ראשונית, מחודשת ומרפאת של התקשרות בטוחה.

הרובד ההתפתחותי

טראומה התפתחותית כוללת שלבים בהתפתחות שלא הושלמו בצורה בריאה, בשל האירועים הטראומטיים, לצד שלבים אחרים שנפגעו בדיעבד באירועים הטראומטיים, גם אם קודם לכן היה להם בסיס בריא. מוזמנת לקרוא על זה עוד במאמר שכתבתי בנושא.

התקפי זעם פוסט טראומטיים

התקפי זעם הם תופעה נפוצה גם במקרה של פוסט-טראומה רגילה, אבל לרוב הם יעלו בעוצמה רבה יותר במצב של פוסט-טראומה מורכבת. חשוב לציין שהמתמודדים עם פוסט-טראומה מרגישים לעיתים שאינם שולטים על עצמם במהלך התקף שכזה, ושהם תלויים בהכלה של הסביבה את התופעה על מנת להבין שאינם בסכנה, לצאת ממצב ההתקפה (או הקפאון, או הבריחה) שהם נכנסו אליו, ולהתקדם בתהליך ההחלמה. עם זאת, אם אדם קרוב אליכם מתמודד עם מצב כזה, חשוב, לצד ההכלה, להציב גבולות בסיסיים שיאפשרו בטחון לכם ולסביבה. מתמודדים שמודעים למצבם, יוכלו לשוחח על התקפי הזעם כאשר הם רגועים. הם יוכלו להתנצל על אובדן השליטה, לבקש את העזרה הנדרשת, ולהציב גבולות סבירים להתנהלות שלהם במצב התוקפני הבא.

סיוע לאדם או אשה במהלך התקף זעם פוסט טראומטי

פוסט טראומה היא לא תירוץ לאלימות שפוגעת באחר או מסכנת אותו, אבל היא כן עלולה לכלול התפרצויות של זעם שעוצמתו לא מותאמת לאירוע שעורר אותו. במצב כזה, חשוב לזהות את העובדה שהעוצמה של התוקפנות לא קשורה להווה, להשתדל לקחת את הכעס באופן שאינו אישי, ולהכיל אותו במידת האפשר. חשוב להישאר נוכח, אוהב, להיענות לבקשות של האדם או האישה שמתפרצים, ולהציב גבולות במידה סבירה ושאינה תוקפנית. מול מתמודד או מתמודדת שמודעים לעצמם, הכלה של האירוע תוביל לרגיעה מהירה, להתנצלות, ולשיפור הדרגתי, שכולל החלשה וצמצום של ההתקפים הללו לאורך זמן. לצד זה, אם את או אתה מרגישים בסכנה מאדם פוסט-טראומטי שלא מצליח לווסת את התנהגותו, חשוב גם להגן על עצמכם, ולוודא במידת האפשר שהאדם הסובל ייקבל עזרה מקצועית.

התמודדות אישית עם התקפי זעם פוסט טראומטיים

אם את מתמודדת עם התקפי זעם, חשוב קודם כל לתווך אותם לסביבה הקרובה. חשוב לומר למשל לבן או בת הזוג, שלעיתים משהו שהם יעשו יכול להזכיר לך את הטראומה שעברת, ולגרום לך לחשוב שאת בסכנה. במצב כזה את עלולה לקפוא, לתקוף או לברוח, ותצטרכי את עזרתם כדי להרגע. אפשר להתנצל מראש על כך שהתפרצות כזאת עלולה להתרחש, ולהסביר שבזמן ההתפרצות את "לא עצמך" ולא נמצאת בשליטה. לצד זאת, אם מישהו מצליח להכיל את הזעם שלך, חשוב להפנים את הנוכחות והאהבה הזאת לתוכך. ההפנמה הזאת תאפשר לך לזהות שההתרפצות הייתה קשורה לטראומה – ותציף מטען רגשי להבעה. ככל שתביעי את המטענים הללו, תוכלי לזהות בזמן ההתפרצות את המקום הפגיע בתוכך שננגע, ולבטא אותו בעדינות, מבלי לתקוף.

לסיכום

ראשית, חשוב לציין שהמאמר הזה מיועד להעשרה ותמיכה. הוא לא מחליף טיפול או ייעוץ מקצועי משום סוג. אני ממליצה לכל מתמודד ומתמודדת לפנות לייעוץ רפואי, פסיכולוגי וטיפולי במידת הצורך, על מנת לקבל את עזרה ברמה הגבוהה ביותר.

ועכשיו לעניינו…

מתמודדים – אתם גיבורים! מתמודדות – אתן גיבורות! עצם הבחירה לקום ולהתמודד, לבחור בחיים, לעבור תהליך טיפולי, הן בחירות של גבורה. אתן יכולות לטפוח לעצמכן על השכם! אתם יכולים להאמין בעצמכם, ביכולת לשפר את מצבכם, להתחזק ולהחלים! ההתמודדות עצמה היא כבר ביטוי של אומץ בלתי רגיל. כל הכבוד!

כשמתמודדים עם פוסט-טראומה מורכבת, ניתן לעיתים להרגיש תחושות של הצפה ויאוש. היקף העבודה הפנימית נראה עצום, ולפעמים שאנחנו מרגישות חוסר-מסוגלות וחולשה מולו. לכן חשוב לזכור, שישנה תקווה, וכל שינוי או שיפור, הוא צעד משמעותי קדימה בריפוי שלנו ובאיכות חיינו. אם נתמודד בכל פעם עם דילמה שאנחנו מסוגלות ויכולות לגשת אליה, נמצא את עצמנו במגמה מלאת-תקווה של התקדמות ושיפור מתמיד.

ברגעים האפלים, בהם קשה לראות את הפתרון או את הדרך החוצה, אפשר לזכור שהאפלה עצמה היא חלק מהנושאים שעלינו להתמודד איתם במסגרת תהליך הריפוי. הבעה של הכאב הגדול, של תחושות החולשה והקטנות עצמן, היא חלק בלתי נמנע מהדרך, ולאחריה מגיעה התחברות מחודשת לכוחות ולעוצמות שלנו ושל העולם.

לסיכום, פוסט טראומה בכלל, ופוסט טראומה מורכבת בפרט, הם נושאים שעולים כרגע לכותרות בקהילות מטפלים ובציבור הרחב. פוסט טראומה מוגדרת דרך סימפטומים המקשים על התפקוד כחצי שנה ויותר אחרי אירוע טראומטי, ופוסט טראומה מורכבת מתפתחת במשך אירוע שמתרחש לאורך זמן ולא באופן נקודתי. המתמודדים והמתמודדות עם התופעות הללו, מגיבות בצורה ייחודית גם למצבים חיצוניים כמו המלחמה שנערכת בימים בהם נכתב המאמר הזה, ולכן חשוב להכיר את ההיבטים השונים של כל הפרעה לעומק כדי להתמודד איתם בצורה הטובה ביותר.

מתמודדת עם פוסט טראומה? הריפוי הוא אפשרי! קחי צעד קדימה כבר היום.

The post התמודדות עם PTSD: טיפים לתהליך השיקום וההחלמה appeared first on המסע הנשי.

כדי לאפשר לתנועה הקפואה לחזור ולנוע, יש לחזור ולתת מענה לצורך. המענה צריך להיות מותאם לנקודה בזמן שבה הוא קפא. אני מאמינה שהתהליך הזה דומה מאד ל-״החזרת רסיסי נשמה״ כפי שמתואר במסורת השאמאנית. הוא דומה גם לתהליכים מודרניים יותר, כמו ה-completion process של טיל סוואן ותהליכים של קונסטלציה משפחתית.

כאשר הצורך מקבל מענה, הגל הרגשי יכול לנוע קדימה. כשזה קורה, אנחנו יכולות לפגוש את האושר וההתעלות שחסרות לנו. אנחנו זוכות מחדש במה שאיבדנו בנקודה כזאת או אחרת בזמן. אולי נתחבר לתמימות, ראשוניות ופליאה, שלא האמנו שנוכל לחזור ולחוות. נתחבר לעצמנו.

לצד זאת, נפגוש גם את הכאבים מאותו הזמן, שלא באו לידי ביטוי. אובדן, אכזבה, טראומה, יפשירו בגופנו, ויוכלו להתבטא – ולנוע החוצה ממנו. לאחר כל גל כזה של הבעה, עשויים לעלות צרכים נוספים, וכן חוויות חיוביות חדשות, של סיפוק והגשמה.

התבטאות הצורך ההתפתחותי בגיל מאוחר יותר

הצורך עולה לעיתים קרובות כדחף לעשייה וביטוי. זה טבעי עבור בני אדם לנוע לעבר הדבר שהם צריכים או רוצים, בין אם זה על ידי פעולה, או על ידי תקשורת עם אחרים. כשהתנועה הזאת נקטעת, בשל פחד, בושה, או תגובה חיצונית שלילית שמעוררת בנו רתיעה מהחזרה עליה (ומציפה פחד, בושה, או שניהם). במצב כזה, לא נאפשר את התנועה הטבעית הזאת, אל המשך העשייה והשיפור המשולבים בתוך הגל הרגשי. נישאר במצב של תסכול וחוסר סיפוק.

לעיתים קרובות, הצורך עצמו לא יהיה מודע לנו. משום שלמדנו שאין טעם לנסות ולמצוא לו מענה, הרחקנו אותו מתודעתנו. משום שלמדנו שאנחנו לבד איתו, התנתקנו ממנו, כדי שלא נבוא אותו כלפי חוץ, וניתקל בפגיעה ובאכזבה. המגע התודעתי המחודש עם הצורך יכול לאפשר לנו לתת לו מילים, או תנועות, ולחדש את התנועה מהגיל והשלב שהיינו בו כשהיא נעצרה עבור אותו חלק בנשמתנו ובנפשנו.

ריפוי טראומה התפתחותית

כל שלב בהתפתחות שלנו דורש התמודדות עם דילמות מסוימות ופתרון שלהן. בגילאים צעירים, סביבה מיטיבה מאפשרת להגיע לפתרון חיובי של הקונפליקט. למשל, הורה נוכח שנותן מענה לצרכי התינוק מביא אותו למצב של אמון בסיסי בסביבה בשלב הינקות. סביבה שאינה מיטיבה מביאה לפתרון שלילי של הדילמה. למשל, הורים פחות תומכים יצרו מצב בו הילד מתקבע על מצב של חשד בסיסי בסביבה. זוהי טראומה התפתחותית משמעותית, שדורשת תהליך משמעותי להחלמה.

הריפוי של טראומה התפתחותית דורש חוויה מחודשת של הדילמות שנוגעות לאותו שלב התפתחותי. לאחר מכן, ניתן לפתור אותן דרך חוויות מתקנות. למשל, מערכת יחסים טיפולית יכולה לאפשר תיקון שכזה. מטופלת יכולה לסגת למצב של תלות, ולחוות את החוויה המתקנת שבה הגורם שהיא נשענת עליו עונה על הצרכים שלה באופן מספק. תהליכים כאלה הם מורכבים. קשה ליצור בגיל בוגר חוויות מרפאות שנוגעות לגילאים צעירים, אך זה אפשרי.

מורכבות בריפוי טראומה התפתחותית

אצל אנשים שצברו חסכים ביותר משלב התפתחותי אחד, יכול להיווצר קושי כפול. המיקוד בצורך לפתור אותם בגיל מבוגר יותר יכול להקשות עליהם לענות על הצרכים ההתפתחותיים הרלוונטיים לגילאים הבוגרים יותר. למשל, גבר צעיר בשנות העשרים לחייו עשוי להיות עסוק בדילמות התפתחותיות שקשורות לגיל בית הספר. הוא יסבול מרגשיי נחיתות ביחס לחבריו. כדי לפתור אותם, הוא ינסה להכיר את עצמו טוב יותר כדי לפתח את היכולת והמוטיבציה לנהוג ביצרנות וחריצות. גבר כזה עשוי להתמקד בגילוי היכולת האישיות שלו במקום, למשל, בפיתוח היכולת ליצור ולתחזק קשרים קרובים, מטלה התפתחותית שרלוונטית לגילו.

מהסיבה הזאת, טראומה התפתחותית היא מורכבת לריפוי ודורשת מודעות רבה. ככל שהאדם יהיה מוכן להקדיש מאמצים מודעים לריפוי הטראומות ההתפתחותיות המוקדמות שלו בגיל צעיר יותר, כך התהליך ידרוש פחות משאבים. אז, הפגיעה בתהליכים מתקדמים תהיה מועטה יותר.

מהסיבה הזאת, חשוב להעלות את המודעות לנושא הטראומה ההתפתחותית ולכלים הנדרשים על מנת לרפא אותה. מקווה שבהמשך אגיע לפרסם תכנים על השלבים ההתפתחותיים השונים, הפגיעות הנפוצות, והדרך לרפא אותן בגיל בוגר. בתור התחלה, ניתן להיעזר בתיאוריית השלבים של אריקסון. היא מספקת מושג ראשוני לגבי השלבים ההתפתחותיים, ולגבי חלק מהצרכים הרגשיים והחברתיים שנוגעים לכל אחד מהם.

החוויה של מענה על צורך מהעבר, שנותר קפוא ללא מענה, כוללת תחושה של ריפוי. סוף סוף אנחנו מקבלים את מה שרצינו. את מה שהיינו זקוקים לו כדי להתקדם, כדי להמשיך הלאה.

טראומה התפתחותית בהקשר של הפרעה פוסט-טראומטית, או פוסט-טראומה מורכבת

טראומה התפתחותית היא לעיתים קרובות חלק ממצב פוסט-טראומטי, בייחוד במקרים של פוסט-טראומה מורכבת. במצבים כאלה, יכולים להיות צרכים התפתחותיים ייחודיים. כאלה שקשורים למצב הטראומטי עצמו, שלא קיבלו מענה כאשר הטראומה התרחשה. צרכים כאלה עשויים לכלול למשל את הצורך בהגנה, הקשבה, הכלה או בטחון.

זו אחת הסיבות שפוסט-טראומה מורכבת עלולה ליצור טלטלות משמעותיות בחיים הבוגרים. האדם מוצא את עצמו או את עצמה במצבים בהם הצרכים הללו עולים לפני השטח. בנוסף, הם עלולים למצוא את עצמם במערכות יחסים שנובעות מתוך החלקים הילדיים הללו, ושבמסגרתן הצרכים האמיתיים לא יכולים לקבל מענה מספק.

טראומה התפתחותית במערכות יחסים

רוב הצרכים ההתפתחותיים שלנו, הם לא כאלה שאפשר לקבל עליהם מענה לבד. נזק שנוצר במסגרת מערכת יחסים – מבקש ריפוי במסגרת מערכת יחסים. עם זאת, ישנה מורכבות כאשר צורך ילדי עולה במסגרת מערכת יחסים בין אנשים בוגרים. גם במסגרת קשר טיפולי טיפוסי, עלול להיות קושי לקבל מענה לרבים מן הצרכים הללו. המודעות לנושא הטראומה ההתפתחותית היא יחסית נמוכה ברוב הגישות הפסיכולוגיות בימינו.

עם זאת, ניתן למצוא מענה לצרכים גם בדרכים אחרות. ראשית, ישנן גישות טיפוליות אלטרנטיביות, ומטפלים ומטפלות איכותיים שרגישים לצרכים התפתחותיים ויודעים לתת להם מענה. שנית, ניתן לחוש אינטואיטיבית מהם הצרכים ההתפתחותיים שלנו. אז, נוכל מיוזמנתו לתת להם מענה בדרכים שונות. אם נקבל בהבנה את הצורך שלנו, ונודה בו בפה מלא, נוכל גם למצוא אנשים שמעוניינים לספק אותו.

למשל, צורך בהזנה יכול לקבל פתרון על ידי רכישה של אוכל מוכן, או אכילה במסעדות. צורך בהגנה יכול להתבטא על ידי שכירה של עורך דין, מול גורם שפגע בזכויותינו. צורך בהכלה יכול לקבל מענה בזוגיות, בעזרת תקשורת בנושא. אם ישנה תקשורת ברורה לפני ואחרי מצבים של הצפה רגשית, בן זוג יכול לסייע לנו. הוא ייתן לנו וויסות חיצוני כשאנחנו מאבדות שליטה על הביטוי הרגשי שלנו וזקוקות לכך.

מודעות לצורך ההתפתחותי שלנו, והכרה בו, יכולה לסייע למנוע שחזורים של הטראומה. אלה מצבים בהם החלקים הילדיים בתוכנו מובילים אותנו למערכות יחסים שמשחזרות את הדפוסים שקשורים לפגיעה. נוכל לבחור באופן מודע קשרים שבהם נזכה לחוויה המתקנת, שבה הצרכים שלנו ימולאו. כך הפצעים הנפשיים שלנו יעברו ריפוי.

על מנת שמילוי הצורך יהיה אפקטיבי, יש לאפשר לעצמנו ממש לנשום אותו לתוכנו. זהו תהליך שנקרא עיגון או Resourcing. עלינו להתעכב על התחושה של סיפוק הצורך, לעגן בתוכנו את החוויה שבה הוא מקבל מענה. לאחר מכן, הגל הרגשי יוכל "להפשיר" לעבר חוויה של אושר ומלאות. לאחר מכן, אולי כאב רגשי שיעלה. כך או אחרת, החוויה תהיה של תנועה, אהבה, וחיות.

טראומה התפתחותית והמסע הנשי

תהליך החניכה לנשיות חדשה, שהוא הקורס הראשוני במסע הנשי (כיום נגיש במסגרת קבוצת הלימוד שלנו), מיועד, בין השאר, לענות על צרכים בסיסיים שקשורים לגיל ההתבגרות.

לפי אריקסון, במהלך גיל ההתבגרות אנחנו מפתחות ומפתחים את הזהות שלנו. זהות חיובית היא כזאת שבמסגרתה הפרט מצליח לבטא את עצמו בצורה אותנטית ופרודוקטיבית בתוך החברה שהוא חי בה. על מנת שהזהות תהיה יעילה, עליה להיות מבוססת על אמת (ביטוי קוהרנטי ככל האפשר של חוויה פנימית ואותנטית), להתבטא בהקשר חברתי, ולהקיף את הפנים השונות של החיים באופן הרמוני ומשולב.

אחד החלקים של הזהות שלנו היא הזהות המגדרית. על אף ההתנגדות העזה בנושא זה, והבלבול שהחברה של ימינו נמצאת בו בהקשר הזה, הזהות המגדרית היא לרוב הבסיס היסודי ביותר של הזהות שלנו. עם זאת, בני ובנות נוער שחיים בחברה בהן יש מסרים לא עקביים, ואף שליליים, בהקשר של פיתוח זהות מינית ומגדרית, עלולים להגיע למצב בו הם מתקשים לפתח זהות חיובית.

בני ובנות נוער כאלה עלולים להתקשות להשתלב בחברה כבוגרים צעירים, או לחוש שישנם מחסומים פנימיים בדרך שלהם לעצמאות ובגרות. אחרים יאמצו זהות נוקשה שאינה אותנטית ואינה מתאימה להם, או ימרדו במושגי הזהות והמגדר באופן שהם לא מצליחים לצאת ממנו. אחרים יגיעו לגיל בוגר יותר ויחפשו דרך אמיתית וישירה להתחבר למי שהם, כגברים, נשים, או משהו אחר.

חניכה לנשיות חדשה

בחברות שבטיות ומסורתיות, טקסי חניכה סייעו לבנים ובנות לעבור מהילדות לבגרות. הם עזרו להם ליצור זהות בוגרת של גבר או אישה, שהם יכולים להתמיד בה ולדבוק בה. בהיעדר טקסים רשמיים כאלה בחברה שלנו (ישנם טקסים בלתי-רשמיים הטירונות – שנוטה לחנוך לזהות גברית – ואולי הטיול אחרי צבא), צעירים וצעירות רבים מתקשים למצוא את דרכם.

הקורס הראשוני של המסע הנשי מאפשר היכרות עם סוגי הגיבורות השונים. תפגשי את האור והצל שבהן, ותזהי אותן בנפש שלך ושל חברותייך. הוא מחבר אותך בצורה מעצימה לפנים השונות של הנשיות שלךף; אך גם לחוויה המשמעותית לפיה את היא כל הפנים הללו – וגם אף אחד מהם. הוא מסייע לבנות זהות נשית גמישה ויצירתית. זהות כזאת יכולה לשמש כבסיס יציב ומסודר לשאר הזהויות שאת לוקחת בעולם.

אם הצורך בכך קורא לך, אפילו בוער בך – כנראה שאת זקוקה לכך. כנראה שלא קיבלת לו מענה בגיל צעיר יותר. כמוך ישנן רבות. בואי נתחיל לשנות את זה יחד.

The post טראומה התפתחותית appeared first on המסע הנשי.