~מכאן ספוילרים לסדרה~

גיבורי וגיבורות הסדרה הם השורדים. הם אלה שהצליחו לשרוד את ההרס של העולם. ככאלה, הם ממשיכים לשרוד על הרכבת שמקיפה אותו ומתנהלת בנוקשות מחושבת. הם שורדים, אבל מתחילים לרצות יותר מרק הישרדות… למצוא ריפוי, משמעות וצדק, גם במחיר שלא יאמן. אנשי הזנב מחוברים יחד בשייכות של מתמודדים. הם מוכנים להקריב הכל כדי להגן על חבריהם ולזכות בהזדמנות לחיים הוגנים יותר ולהמשכיות. המאבק שלהם מצליח בסופו של דבר, גם אם חלקם משלמים בבריאותם או בחייהם. אתייחס לגיבורות השונות בסנוופירסר – רות׳, ג׳וזי, אודרי ומלאני. אכלול גם את הדור הבא – אלכס ואל-ג'יי – ואת התהליך שהן עוברות בעונות השונות של הסדרה.

מנהיגות נשית על רכבת הקרח

מלאני – מטרגדיה נשית למסע העצמה

מלאני היא המנהיגה החשאית של הרכבת. היא מקבלת את כל ההחלטות הקשות ולא זוכה לקרדיט עבור ההצלחות והתעוזה שלה.

אנחנו מגלים אותה כשילוב של דיקטטורית קרת לב ומדענית אמיצה. היא מוכנה לעשות הכל עבור האנושות – גם לוותר על המצפון ועל הנשמה שלה.

מלאני היא מהנדסת – לא פוליטיקאית. כשמוטל עליה לנהל את שארית הפליטה של האנושות, היא מוצאת את עצמה מתנהלת לפי החוקים שנכתבו לפניה. לאחר מכן, היא טוענת שלא הייתה לה ברירה אחרת.

במידת מה אפשר לומר שזה נכון. היא נדחקה למצב קצה. לכן, הסדרה עושה עמה חסד ושמה אותה על מסלול של ׳מסע העצמה׳, שבו היא עוברת מצב של תרדמה ממושכת וכמו ׳חוזרת מהמתים׳ עם יכולת להתבונן בעיניים להתנהגות העבר שלה ולקבל החלטות ממקום מודע. מלאני של העונה הראשונה היא גיבורה טרגית, שנדחקת לתפקיד ׳הרשעית׳ בסיפור. היא עושה זאת תוך כדי סבל והתנגדות גדולה. היא נושאת על ליבה את האשמה על הכאב שנגרם באשמתה. כך, היא מוכנה למסע הגאולה שלה שמגיע בעונה השנייה. מלאני המנוסה יותר מוכנה שוב לסכן את חייה למען האנושות. הפעם היא לא עושה את זה על גבו של אף אחד. היא כבר לא מבקשת מאחרים לכאוב למען הדברים שהיא מאמינה בהם, אלא יוצאת לבד אל הקור למען הדרך שהיא רואה.

בעונה השלישית, אנחנו מגלים שהיא בילתה חצי שנה בתרדמה לסירוגין בתוך קרון זעיר. ממש כמו שלגיה בארון הזכוכית שלה, היא מוגנת עד שהיא זוכה להתעורר במפגש מחודש עם אהוביה ועם הרכבת שבנתה. אחרי ההתעוררות הזאת היא מקבלת החלטות מתוך נאמנות לערכים חדשים.

עדיין העדיפות הראשונה שלה היא הצלת האנושות. עם זאת, היא מחליפה שקר באמת, וקבלת החלטות חד-צדדית בשיתוף פעולה. הערכים החדשים נלמדו בדרך הקשה של השקר והבדידות שהיא הלכה בה לאורך שנים.

הדרך החדשה של מלאני מובילה את הרכבת לראשונה מתוך אמת ויושרה. היא יוצרת חיים חדשים עבור כל הנוסעים עליה.

אודרי – מסע אפי מול יריב גברי (מסע גיבורה)

אודרי, המרפאת ואמנית המופע של הרכבת, משלבת חיבור לגוף ולאסתטיקה עם חיבור רגשי וחברתי לסובבים אותה. היא לוקחת תפקיד של הנהגה במהלך המרד ופועלת כדי לאפשר לא רק ריפוי אישי, אלא ריפוי קולקטיבי. עם זאת, כשג׳וזף ווילפורד, ה׳אקס המתעלל׳ שלה חוזר לתמונה, נפתחים אצלה פצעים. אלה פצעים שאין לה יכולת להכיל ולנהל.

היא בטוחה ביכולת שלה לעמוד מולו בעזרת היכולות הרבות שלה, אבל מפספסת את העובדה שמשהו בבסיס הרוחני והמוסרי של העשייה שלה מעורער. היא פועלת למען אנשים, למען ריפוי, אבל אין לה חזון רחב יותר לעתיד הרכבת והאנושות. אם היעד הוא עונג וחוויה טובה, אולי כל דרך מתאימה כדי להגיע אליו? אולי גם הדחקה, תוקפנות וכוחנות יכולים לשמש כדי להגיע למטרה? ולמה לא לנסות את הדרך הזאת, רק כדי לוודא?

הקשר בין אודרי לווילפורד הוא קשר טראומטי. הוא נוגע בעצבים הבסיסיים ביותר שלה, כאלה שקשורים לחיים ומוות. החיבור המחודש ביניהם מתרחש כאשר הם נזכרים בסצנה בו ווילפורד כמעט והביא למותה – ואז הציל אותה. ההתקשרות שנוצרת במצב של הצלה כזה היא עוצמתית מאד, ומרגישה הישרדותית. כפי שאודרי מיטיבה לתאר: ׳אני מחוברת אליו באופן עמוק יותר מאשר לכל אדם אחר׳.

קל לבלבל את החיבור העמוק הזה עם אהבה. למעשה מדובר במה שמכונה גם ׳תסמונת שטוקהולם׳ או ׳התקשרות אמביוולנטית׳: כאשר ישנו אדם מסוכן בחדר, המקום הבטוח ביותר להיות בו הוא קרוב אליו, חוסה בצילו.

יש שם אהבה, אך היא אינה הבסיס לקשר. הבסיס הוא פחד, ולכן הקשר מבוסס על משחקי שליטה שמופנים הן אחד כלפי בשנייה והן כלפי חוץ. כשווילפורד מאבד את כוחו הפוליטי אודרי מואסת בו. כשהבטחון שהוא יכול לספק לה נעלם, והפחד אישית ממנו לא רלוונטי יותר. אז היא נזרקת לתחתית, פוגשת את הכאב ותחושת הדיספוריה שעומדת מאחורי התקשרות כל כך הרסנית.

גיבורה אפית

למרבה המזל, אודרי היא גיבורה אפית. היא יצאה לדרך לאחר שכבר יצרה מספיק מערכות יחסים תומכות. המניע שלה היה חיבור לתשוקה שלה ליצור ולרפא את שוכני הרכבת, ברמה האישית והקולקטיבית. החיבורים הללו חזקים דיו כדי שבס תהיה שם עבורה כשהיא נופלת. בס תזכיר לה את הייעוד והתשוקה שהניעו אותה מלכתחילה: התפקיד שלה כמרפאת שלא מספק בטחון מוחלט, אבל יש בו אהבה, נתינה ויצירה.

כשהיא מתאהבת בבס השתיים נמצאות במקום שיוויוני. שתיהן פגיעות, תומכות אחת בשנייה. הן גם חזקות ועוצמתיות בתפקיד שהן ממלאות ברכבת וביכולת שלהן להוביל שינוי. אודרי חוזרת להופיע בקרון הלילה וממשיכה להחזיק תקווה לריפוי עבור נוסעי הרכבת. היא מחברת אותם סביב הרצון המשותף לפתור את פצעי העבר ולהמשיך לחיות במציאות הקשה שנוצרה. היא מביאה יופי ואור. היצירה שלה מראה שגם בתנאים מורכבים אפשר להתעלות מעבר להישרדות ולשאוף לחוויה נעימה ומענגת. השאיפה לעונג היא בטוחה בתוך מסגרת וגבולות, שנותנים לעונג הזה משמעות עמוקה יותר. הגבולות מיוצגים גם דרך החזרה של בס לתפקיד המשטרתי שלה ולמדים של שומרי הסדר.

ווילפורד מייצג הישרדות. ההישרדות מגיעה מתוך סדר יציב ובטחון. הבטחון נרכש במחיר של כל מה שמעבר להישרדות: כבוד עצמי, ערכים, יצירה, וקשר אותנטי.

ג'וזי – מסע הגיבורה לריפוי והחלמה – מסע אפי מול יריבה נשית

האישה שהלכה הכי רחוק למען הדברים שמעבר להישרדות גרידא, היא ג׳וזי. היא הקריבה את שלמות גופה וסיכנה את חייה על מנת לאפשר למורדים לבצע הפיכה ברכבת.

כשהיא שורדת את המאבק שלה מול מלאני, הפציעות שלה קשות מאד. היא נכנסת לתהליך מורכב של שיקום. אם מלאני מראה לנו איך העולם הערכי והמוסרי שלנו עלול להיפגע בנסיבות טראומתיות, ואודרי מראה לנו את ההשפעה שלהן על היקשרות ומערכות יחסים, ג׳וזי מציגה את תהליך השיקום הפיזי המורכב שנדרש לאחר פגיעה שלא בהכרח אפשר להשתקם ממנה באופן מלא. היא מציגה לנו אובדן של דברים שאי אפשר להחזיר. בנוסף, היא מראה רכישה של עוצמות ויכולות שלא הייתה דרך אחרת להגיע אליהן, אלא דרך צמיחה פוסט טראומטית.

אחרי השחרור של הסדר העריץ של מלאני, עדיין אין סדר בריא. תושבי סנוופירסר צריכים ללכת ׳40 שנה במדבר׳ של כאוס, סכנה ופחד. רבים מהם, כמו בני ישראל, מתגעגעים אל ׳סיר הבשר׳ של ווילפורד ורוצים לחזור למצרים. אפשר להבין אותם – המסע דרך המרחב הלא-נודע הוא מאיים ומעורר חרדה. סדר חיצוני הוא חלק מהדרך של הנפש שלנו לשמור על שלווה ולשים בצד את הרגשות המאיימים. היעדרו פותח תיבת פנדורה של כאב וקושי. מי שלא מוכן לפגוש את הכאב הזה, מבקש מיד לחזור אל הסדר הישן. מולם, מי שמתמודד עם הכאב באופן ישיר יודע שאי אפשר ללכת אחורה.

התמודדות עם כאב פיזי

ג׳וזי פוגשת את הכאב הפיזי בתהליך השיקום של כוויות הקור החמורות שהיא ספגה. היא לומדת איך להתמודד איתו דרך החצנה במקום הפנמה שלו. הריפוי מגיע דרך שחרור רגשי ושליטה במוקד תשומת הלב שלה. התהליך ארוך וכואב, אך בסופו יש מתנה – יכולת על-אנושית להתמודד עם הקור. זהו אותו קור שפצע אותה; כך מי שמתמודדת עם טראומה ועוברת תהליך של ריפוי, זוכה בכוחות מיוחדים דווקא בתחומים שנפגעו וכאבו הכי הרבה.

הצמיחה הפוסט-טראומטית לא מבטיחה להחזיר את מה שאבד. היד של ג׳וזי שלא תוכל לגדול מחדש, אך היא מספקת במקום זאת יכולות כוחות אחרים שמסייעים לפרט ולקהילה בתקופות של קושי.

ככה ג׳וזי מוצאת מחדש את היעוד שלה. היא מסייעת לפלג הדמוקרטי ברכבת דרך חיבור בין המרחב המוגן למרחב החיצוני המסוכן. מתוך כך היא זוכה גם לתותבת שכמעט משכיחה מאיתנו את האובדן שהיא חוותה. כך היא מראה שאפשר להתאושש ממצבים קשים בעזרת אמונה, נחישות ואומץ. הרצון של ג׳וזי להמשיך ולתרום לאנשים שיקרים לה מחזיק אותה דרך תקופת השיקום. הוא מוביל לריפוי מוצלח הרבה יותר ממה שאפשר היה לצפות.

רות' – ממסע טרגי למסע העצמה

בעוד כל הפלגים על הרכבת שואפים להישרדות – יש להם גישות שונות להגיע למטרה הזאת. ווילפורד מאמין שסדר הוא הערך העליון. הוא מוכן להקריב כל מטרה וכל תקווה למען שמירה על הסדר שמאפשר לו להתענג באופן הדוניסטי עד החורבן. לאנשים (ונשים) שונות ברכבת יש גישה אחרת. למשל, כזאת שאומרת שהצרכים שנמצאים מעבר להישרדות, הכרחיים על מנת להבטיח הישרדות לאורך זמן.

אחת הנשים שמייצגות את הגישה הזאת היא רות׳ ממחלקת האירוח. היא מתחזקת ביד רמה את האווירה התרבותית ברכבת ומנהלת את היחסים בין הנוסעים.

עבור רות׳, השימוש בכוס היין הנכונה עבור המשקה זוכה להתייחסות של חשיבות תהומית. אותה חשיבות שאנשי מחלקת החקלאות מייחסים להזנה והתחזוקה השוטפת של משאבי הרכבת.

עבורה, התרבות היא ערך בסיסי שמייצג משהו נשגב יותר מסדר – איזון שיש בו גם מעט כאוס. כזה שמאפשר יופי, התעלות, השראה; כזה שאפשר להתכנס סביבו ולשאוב ממנו כוח בזמנים קשים. כפי שהמדע של מלאני מספק תקווה ברמה החומרית, התרבות של רות׳ (וגם אודרי) מספקת תקווה ברמה הרגשית… תקווה לסיכוי לקיים חברה אנושית משגשגת, שלווה ובריאה. התרבות היא ההיבט המפותח של השאיפה לסדר. זהו סדר שיש בו הרמוני ומקום לביטוי אינדיווידואלי, במסגרת גבולות שמגנות על החברה.

רות׳ מתחילה את הסדרה במסע טרגי. היא דמות אכזרית שקוטעת את הידיים של מתנגדי הסדר לפקודתה של חברתה, בתקווה שהיא ממלאת את פקודותיו של מר ווילפורד.

היא נאחזת בתקווה שווילפורד קיים ומוכנה להוציא את מלאני להורג על כך ששיקרה לה. עם זאת, במקביל היא ממלאת את תפקידה בנאמנות ודואגת לתושבי הרכבת כמיטב יכולתה.

מסע העצמה

בעונה השנייה, היא מתחילה תהליך התפכחות. אז, היא מוכנה לכפר על הפשעים שלה דרך נאמנות חד משמעית למורדים ולרכבת כולה. היא יוצאת למסע העצמה. תוצאות המסע ייתנו לה את הכח בהמשך להיות חלק בלתי נפרד מהנהגת הרכבת החדשה. כדי להגיע לשם, היא עוברת תקופת ׳תרדמה׳ בקור, כמו מלאני. התקופה הזאת, כמו פרפר בתוך גולם, מאפשרת לה לעבור טרנספורמציה ולבקוע כחברה שווה בצוות המוביל של הדרכים הדמוקרטיות וההוגנות. כשהיא נותרת כמנהיגת המחתרת, האכפתיות שלה כלפי הנוסעים מספקת אלטרנטיבה לרודנות של ווילפורד. היא מפיחה תקווה באנשים ומכינה את השטח להשתלטות מחודשת. היא הלב של הרכבת, תיאור שמתאים לנטייה הרגשית שלה. היא מזילה דמעות לעיתים קרובות וכך עוברת את התהליך שבו היא מבינה את חומרת מעשיה בעונה הראשונה, ומתמודדת ברוח איתנה עם כל השינויים והאתגרים.

הגישה ששואפת לדברים שמעבר להישרדות עשתה אינטגרציה לרצון לשרוד. היא לא וויתרה עליו, אלא מאפשרת לו להתקיים לצד האמונה בכוחן של מערכות יחסים, אמונה וחופש. כשההישרדות האישית אינה הפוקוס המידי, כי ברור ששווה להקריב אותה למען דברים חשובים יותר, ניתן לקיים חברה שמבוססת על אכפתיות וקרבה גם בתנאים לא פשוטים.

כל אחת מהגיבורות שלנו מבינה את זה בזמן שלה. יחד הן מראות לנו פנים שונות של הדרך להתמודד עם טראומה מתמשכת ולצאת מחוזקות. על סנוופירסר, על כל קרונותיה, או מחוץ לה…

עבור רות׳, הרצון שלה להיות משמעותית ולתרום לחבריה למחתרת, גדול מהרצון שלה לשמור על שלמות גופנית. היא מוכנה להקריב את הזרוע שלה (בעונה שלוש פרק שתיים) על מנת לאפשר ללייטון הזדמנות לחבור לרכבת ולהשתלט עליה.

כשווילפורד לוכד אותה, היא מסבירה לו שהוא טועה בדרכו. היא מכריזה שמה שמניע אותה זו אהבה, ובזאת יוצאת ממסע ההעצמה שלה כמנהיגה וחברה שוות ערך בצוות המוביל של הרכבת.

ההישרדות של האנושות ושל חבריה חשובה בעיניה יותר מהחיים שלה. היא מראה את זה גם בפרק הסיום של העונה השנייה. הכח הזה מניע אותה לפעול באומץ ובעוצמה.

אלכס – בין אב רודני לאם נוטשת

אלכס, במסע שלה מהאב (המאמץ) הרודני לאמא (הנוטשת), מהדהדת משהו מהתחושות של רבות מאיתנו.

אמא טבע, שמתבטאת בחיבור לגוף, לאהבה ולאחדות, 'נטשה' אותנו בילדותנו. היא השאירה אותנו בידיים של אבא-תרבות אכזר, שמקבל אלימות כדבר שבשגרה ולא מכיל את הפרספקטיבה הנשית כשווה אליו.

גדלנו תחת ההגנה שלו. מודות לו על שאיפשר לנו לשרוד, ומקווה בתוכנו למשהו אחר. משהו שאנחנו זוכרות בתוכנו, גם אם אין לו פנים ושם.

ציירנו את הדמות של אמא בלילה, בתקווה לפגוש אותה ולהתאחד איתה שוב. גם אם לא ידענו איך זה אפשרי, הנה – היא הגיעה! העולם השתנה ושוב ניתן לחוש באנרגיה הנשית ולשתול זרעים של תרבות חדשה. היא איתנו, אבל אנחנו סקפטיות, רוצות בחיבוק שלה ועדיין חוששות. האם היא תגן עלינו ותבטיח את עתידנו, כפי שהאב האכזר הבטיח לספק עבורנו?

זו שאלה שדורשת ניסיון כדי למצוא תשובה. כפי שאלכס פוגשת את אימה ונותנת לה להיכנס אל ליבה, גם רבות מאיתנו נפגשו עם האנרגיה הנשית ואיפשרו לה להתמיר אותן. אחרי המפגש הזה, אלכס יכולה אולי לנטות לעיתים לפחד ההישרדותי שחיבר אותה לגבריות הישנה, אבל הנאמנות האמיתית שלה נתונה לאם ולדרך התקווה שהיא מטווה.

אלכס מגלה שהיא יכולה להשתמש במתנות שקיבלה מווילפורד גם מבלי להתפתות לצד האפל שלו. המידע שקיבלה ממנו תומך בעצמאות שלה כמהנדסת/נהגת קטר ברכבת הקרח, כי בעזרת הדמות המופנמת של אמא שלה היא יכולה להשתמש בו לטובה. כשהיא מעזה לפגוש את הרגשות שלה ביחס אליו – על כל הסקאלה בין שנאה לאהבה – היכולות שהוא לימד אותה הופכות להיות שלה.

כך גם אנחנו יכולות להיעזר בכלים שלמדנו ופיתחנו בתרבות הגברית. מנגנוני ההתמודדות שעזרו לנו לשרוד בתוכה, יהפכו לכלים שיסייעו לנו לשגשג בחיבור שלנו לנשיות ולתרבות החדשה.

אל ג'יי – הצד האפל של הארוס

אל ג׳יי מייצגת את הצד האפל של הארוס – השאיפה לכח, שמופיעה כשהאנרגיה של החיבור והאהבה מודחקת ולא מודעת; שליטה במשהו היא גם חיבור אליו, שיכול לספק תחושה של אחדות, וכך אל ג׳יי שואפת לשלוט בהכל ובכולם.

היא מוכנה להקריב כל הזדמנות לאהבה ולחיבור אמיתי למען הסיכוי לזכות בכח ובשליטה, שכן לחיבור שבאהבה היא לא מסוגלת להתמסר, ולכן לא מרגישה שלמה בתוכו. רק בעמדת השליטה היא מרגישה בטוחה מספיק בשביל לאפשר לעצמה להרגיש. אל ג׳יי מאמינה שהחיים הם משחק סכום אפס, כפי שהיא אומרת לווילפורד בפרק השני בעונה השלישית, ולכן תמיד מישהו נפגע: במציאות כזאת, אכזריות היא מעלה הכרחית להישרדות ולא חולשה.

התפיסה של אל ג׳יי הופכת אותה לבת ברית טבעית לווילפורד, שמייצג את הקוטב השלילי של האנרגיה הזכרית. לרוב נראה את הגברי השלילי והנקבית השלילית יחדיו, משתפים פעולה ביצירה של נתקים מזיקים וחיבורים מסוכנים, כעובר משותף של אימה. אוז הוא בן הזוג שלה שהיא נתמכת בו ברגעי משבר, אך הוא משמש קודם כל כדי לענות על הצרכים האנושיים שלה בהגנה ובקרבה, ורק לאחר מכן כבן זוג ואדם שהיא בקשר אישי איתו. לכן, כאשר היא מאבדת שליטה עליו היא מוכנה לאיים על חייו (בפרק התשיעי בעונה השלישית).

לאחר המעשה הזה, אוז מבין שהקשר איתה הרסני, קצת כמו הקשר שהוא זוכר מילדותו שהיה לאימו עם גבר אלים. הוא נמצא במסלול של שיקום ומותיר אותה על הרכבת כשהוא יוצא לחיים חדשים עם לייטון על האדמה.

המוות שלה בסוף הסדרה, כשהיא מנסה למצוא נחמה בעין התותבת של אביה, מראה שלגישה שלה לא נותר מקום על הרכבת. בין אם היא בוחרת להישאר או לרדת, השאיפה לכח נותרת ריקה מתוכן כשבסוף הדרך כולם מחפשים אמת, קירבה ואהבה. ללא בני ברית אי אפשר לשרוד על רכבת הקרי וגם לא לצאת למסע גיבורה מוצלח, והכוחנות מובילה תמיד לטרגדיה.

מה המקום של מדע בתהליך קבלת החלטות?

במלחמה שבסוף העונה השלישית של הסדרה, כל אחד מהצדדים בטוח שהמדע עומד לצידו, ומסתבר שלא די בנתונים ובמספרים כדי לקבל החלטה: בסופו של דבר הגורם האנושי אינו ניתן לרדוקציה.

הדרך היחידה היא לתת לכל אחד ואחת לפעול לפי צו ליבה – לפרש את הנתונים ולקבל החלטה מנקודת מבט סובייקטיבית ואישית.

הגישה הזאת מתאפשרת רק תחת מספר תנאים:

1. אמירת אמת ושקיפות של נתונים

2. יחסים טובים בין הכוחות המובילים, תוך נטרול גורמים שמתנגדים לדמוקרטיה

3. מנגנון שמאפשר לכל אחד ואחת להחליט מבלי לגרור את הצד השני למשחק סכום-אפס

לפי סולם התודעה של ד"ר הוקינס, זוהי גישה שמשקפת גם את המעבר מאזור ה-400 (Reason) ל-500 (Love).

כששני הצדדים כוללים גיבורים וגיבורות ששבעים ממלחמות ושכבר עברו את התהליך האישי שלהם לגבי ההשלכות של כוחנות ודיקטטורה, הפתרון מצליח להגיע, וזהו מפתח לשלום פנימי וחיצוני; כוחות שלא יכולים לשתף פעולה, כדוגמת ווילפורד, מסולקים מהרכבת על מנת להגן על כל השאר. ההגנה היא לא לצורך הישרדות גרידה, אלא לצורך שימור המערך החברתי והפוליטי שמאפשר חופש ואוטונומיה לפרט. לא ניתן להכחיד את הכוחות הללו, שכן הם חלק מהמנגנון שאיפשר את ההישרדות שלנו בעבר, אך ניתן לקוות שאפשר לבודד אותם, לשמור עליהם תחת שליטה ולשאוף ליום בו לא יהיה בהם צורך.

בתקווה, נוכל להחיל את הכללים הללו גם לחיינו ולהימנע מאפוקליפסה כמו זו שמתוארת בסדרה.

לעיתים יש צורך לחזור על שיעורים קשים כדי ללמוד אותם עד הסוף – אך דרך המידע והריפוי שעובר באמנות, אפשר לעיתים גם להימנע מכך, ולעבור את התהליך ברמה הרגשית והמנטלית, במקום להיתקל בחוויה קשה באופן ממשי. סדרות פוסט אפוקליפטיות יכולות לסייע לנו בכך כקולקטיב, ולהצעיד אותנו ברמה הפנימית על דרך של אחריות הדדית, שקיפות ושיתוף פעולה.

The post על רכבת הקרח: Snowpiercer והמופעים של טראומה קולקטיבית appeared first on המסע הנשי.