השלבים ההרסניים בסולם התודעה – 0 עד 199

20 – בושה (Shame)

זהו השלב הנמוך ביותר בסולם. אנשים שנמצאים במצב זה באופן קבוע, נמצאים במצב של שנאה עצמית עזה. לעיתים היא חזקה עד כדי כך, שהיא מגיעה לרמה של אובדנות פאסיבית. עם זאת, כולנו מכירים את התחושה הזאת של חוסר אונים: התחושה שמשהו בנו פגום ולכן אין לנו יכולת להשתקם. האנרגיה הזאת צריכה נוכחות אוהבת (באנרגיה של 540 – אהבה ללא תנאי – ומעלה) ותמיכה בשביל להפתר. אצל אנשים רבים היא מהווה עוגן בעייתי שמשפיע לרעה על כל המערך האישיותי שלהם.

30 – אשמה (Guilt)

להרגיש אשמה זה נעים יותר מאשר להרגיש בושה, משום שיש לך תחושה של שליטה מסוימת. עדיין, מדובר בתחושה קשה מאד. היא עלולה להוביל גם להתפרצות של אלימות והאשמה כלפי אחרים. עוגן נפשי של אשמה יכול לשמש לעיתים כדי לכסות על רגשות של בושה וחוסר אונים. במקרים אחרים זהו גורם שמקורו בפגיעה רגשית קשה ששוב, משפיעה באופן הרסני על האישיות כולה.

50 – חוסר תחושה (Apathy)

בשלב זה, אנחנו מרגישים רדומים, חסרי מוטיבציה, תנועה ותחושה. כמו תחת אלחוש, שמונע מאיתנו לחוש את הכאב, אנחנו מנותקים מהחיים, מהעולם, ומעצמנו. חיים-מתים בתוך כאב שאינו מורגש. זוהי חוויה בלתי נסבלת, על כל היעדר התחושה שבה. היא יכולה לאפיין אנשים במצבי הלם לאחר חוויה של אובדן או טראומה קשים במיוחד.

75 – אבל (Grief)

קצת מעבר לתחושות האשמה והאלחוש, נמצאת ההכרה שמה שעבר הלך ואיננו. מצב תודעתי זה, כשהוא המצב המרכזי בנפש, כולל את התחושה שהכל אבד ולא רק דבר מסוים. "כל הטוב אבד לבלי שוב". יש כאן יותר אנרגיה מאשר ברמות הקודמות, אבל עדיין מדובר בכאב גדול ובתחושה קשה של יאוש.

100 – פחד\חרדה (Fear)

האבל מתחלף בפחד. הפחד מלאבד עוד, הפחד מליפול נמוך יותר, מלהרגיש כאב, הפחד שנמצא מלכתחילה מאחורי הנטייה להיות בתוך אנרגיות כואבות כל כך. ככל שחשים את החרדה והיא מתעצמת, מגלים שניתן גם לשכך ולהרגיע אותה. כך מגיעים לשלב הבא.

125 – תאווה (Desire)

בניגוד לתשוקה, שבאה ממקום עוצמתי יותר, תאווה היא הדחף לכיוון הדברים שיגרמו לנו לחוש הקלה מסוימת מהכאב. זהו הדחף שעומד מאחורי התמכרויות והרגלים מזיקים. הדחף הזה, שתעשיות כמו תעשיית הפרסום משחקות עליו, מוביל במהרה לתסכול. משום שהוא לא נותן מענה אמיתי לצורך, אלא רק בריחה, שום סיפוק רגעי לא יכול להרוות אותו. התסכול החזרה על המעגל הזה של תאווה ותסכול, מוביל למיצוי שלה, ולעלייה לשלב הבא בסולם.

150 – כעס (Anger)

בשלב הכעס יש כעס על כל העולם, ללא הכרה בנזק שהכעס הזה גורם. העולם כולו אשם בתסכול הצרכים של הפרט. אין אצלו שום רצון להרגיע את הכעס הזה, אלא רק לבטא אותו. הביטוי שלו עלול לכלולל פעולו הרסניות ואלימות כלפי הסביבה. מיצוי של הכעס מגיע עם התחושה שאין כבר טעם בביטוי האימפולסיבי שלו, שכן גורם הכעס לא משתנה. המיצוי הזה מוביל אל השלב הבא.

175 – גאווה (Pride)

בשלב הגאווה יש תחושה טובה מסוימת, אבל היא שברירית ויכולה להתרסק לתהומות הבושה בכל רגע. האדם תופס את עצמו כטוב ונעלה יותר מאנשים אחרים. הוא משתמש בתחושה הזאת כדי לכסות על תחושות הכעס, האבל, וכל הרגשות שנמצאות בשלבים נמוכים יותר. הרגשות הכואבים לא נעלמים, משום שאין התמודדות ישירה ותהליך מודע מולם. הם לא עוברים הבעה ופורקן, אלא הדחקה. התפתחות השלב הזה יכולה להיות מסוכנת, כפי שהתבטא למשל בנאציזם. האדם צובר יותר ויותר אנרגיה, אבל היא עדיין בכיוון הרסני שמבוסס על שקר.

עד כאן, אלו השלב ההרסניים בסולם. השלבים הבאים מכילים אנרגיה חיובית יותר שעיקרה עוצמה (פנימית, אמיתית) ולא כוח (חיצוני, על אחרים).

השלביים החיוביים הלינאריים בסולם התודעה – 200 עד 499

200 – אומץ (Courage)

מתוך הכוח של הגאווה האדם מצליח לעיתים למצוא את האומץ להתמודד עם הפחד באופן ישיר. בשלב זה ניתן לגייס את הכוח לעבוד קשה, להתמיד, ולהיות כנה עם עצמך לגבי המאמצים שלך. השלב הזה הוא המפתח להתקדמות וליצירה של חיים נעימים וחיוביים. זהו השלב של התמודדות, עבודה קשה, נחישות והתמדה. אלה איכויות בסיסיות שמאפשרות תנועה חיובית והתקדמות בכל תחום בחיים, גם תחת מצבים של הישרדות, פחד וקושי. זו האיכות הראשונה של עוצמה ושל יושרה פנימית.

מכאן, כל רמה שנתקדם אליה בסולם התודעה, תהיה נעימה יותר. היא תכלול יותר ויותר יכולת פעולה, בהירות ואושר.
בשלב הראשון, ישנו תהליך התפתחותי שמתרחש תוך חשיבה לינארית. הוא מתחיל בשלב האומץ וממשיך בארבעה נוספים:

250 – נייטרליות (Neutrality)

בשלב זה תחושת הפחד מתמתנת ולמולה מתפתחת תחושה של בטחון. התנועה הנחושה קדימה מובילה למצב בו יש קרקע יציבה שנוצרה, ואפשר כבר להרפות. הגישה בשלב זה היא 'חיה ותן לחיות'. ההתפתחות היא דרך הרפיה אל תחושת הבטחון ואל הבנה פנימית שאפשר ומותר לשחרר. לא עוד מאבק נחוש ועיקש – אלא הרפיה רכה ומרפאת. זהו שלב של נוחות, אבל בשלב מסוים, הנוחות מתחילה למצות את עצמה. בתוכה חוסר הנוחות מהגורמים שעוד לא התמודדנו איתם גובר, ו-'אזור הנוחות' מתחיל להראות כגורם מגביל. אנחנו עשויים להמשך לשיחות של דוברים מעוררי השראה, או לטקסטים שירצו לנוע להמשיך לנוע ולהתפתח. בעקבות זאת, לרגעים, נרגיש נכונים להתמודד עם החיים מתוך שאיפה לאיכות גבוהה יותר של חוויה, הישגים, או שגרה יומיומית. מתוך כך יכול להתרחש לבסוף המעבר לשלב הבא.

310 – נכונות (Willingness)

זהו שלב של התמקדות במטרה ובניית הכוחות הפנימיים על מנת להשיגה. משמעת עצמית, ניהול זמן והשראה יובילו את הפרט לגיוס הולך וגובר של כוחות לכיוון היעד. מי שנמצא בשלב זה הוא כבר על 'המסלול להצלחה'. התודעה שלה מכוונת והיא מוכנה לפעול על מנת להתקדם. עם זאת, בשלב מסוים ההתכווננות מתחילה להרגיש כמו ריצה של אוגר בגלגל. מתוך כך, ישנה תחושה שהגורמים האמיתיים לקושי נמצאים מתחת לפני השטח. התחושה הזו, והרצון לקחת אחריות מלאה על הגורמים הללו, מובילים את המעבר לשלב הבא.

350 – קבלה (לקיחת אחריות – Acceptance)

בשלב זה המבט פונה גם פנימה. שם, נמצא גורמים שבולמים אותנו – שאריות הפחד והגורמים האישיים שבולמים את התנועה לכיוון הטוב. האדם מפסיק בהדרגה להכחיש את החלק שלו בקשיים שיש בחייו. הוא לומד לקחת אחריות ולסלוח, לאחרים ולעצמו. זה השלב ל'עבודת צל', לחיפוש תחושה של השלמה ולחוויה של צדק. מדובר בסוג של התבגרות ביחס לתהליך הפנימי ובלקיחת אחריות עליו, במקום השלכה שלו על הסביבה. ככל שהשלב הזה מתקדם, נהיה יותר ויותר ברור שמאחורי הקושי עומדים דפוסים מורכבים שכדאי להבין. והגישה האינטלקטואלית לפתרון בעיות נהיית מושכת. זה מה שמוביל למעבר לשלב הבא.

400 – הגיון (Reason)

בשלב זה מתחילים להסתכל על הסיטואציה נכוחה, תוך הפרדה בין השכל לבין הרגש. התנודות הרגשיות שהיו מטלטלות מאד נהיות רגועות יותר. המוקד עובר מהן לתהליך מנטלי של הפשטה והבנה לעומק. ברמה זו פעלו מדענים גדולים רבים שהובילו לתגליות וכתבו תאוריות משמעותיות. בשלב זה הרבה מהאנרגיה ותשומת הלב נמצאים בשכל וזה עשוי לתת תחושה של חוסר איזון. הסכנה היא ללכת לאיבוד בין הפרטים בחשיבת יתר. היא גדולה יותר אם מנסים להשתמש בהגיון לצורך אישי בלבד, ללא נסיון לתרום לאחרים. הרצון להשתמש בתוצרי השכל למען הסביבה מאפשר התקדמות במעלה השלב הזה. התקדמות זו מובילה עד לנקודה שלעיתים מלווה ביאוש וכאב, שכן לא די בהגיון על מנת להתגבר על פחדים ולפתור תסביכים פנימיים. מעבר דרך היאוש הזה, עם כוונה טובה ואוהבת, מאפשרת לעשות את קפיצת המדרגה לשלב הבא.

השלבים החיוביים שאינם לינאריים בסולם התודעה – 500 עד 1000

בשני השלבים הבאים, שמכונים 'אהבה' ו'אהבה בלתי מותנית\עונג', חווית המציאות מתחילה להיות נעימה באופן משמעותי והיא מבוססת על חיבור נשמתי פנימי ולא על חשיבה. ככל שמתפתחים יותר, החוויה הרוחנית הופכת להיות דומיננטית ולעיתים יש צורך בכלים הנוגעים לתחום הזה על מנת להמשיך ולהתפתח.

500 – אהבה (Love)

העלייה למדרגה של רמה 500 בסולם, היא אחת מקפיצות המדרגה המשמעותיות ביותר בו. זהו מעבר מעולם שמבוסס על השכל, ולכן על הפרדה, סדר והגיון, לעולם שמבוסס על האינטואיציה, ולכן פתוח לאהבה ולקסם. עם המעבר הזה, אנחנו מבינות שהעולם בנוי כמו סיפור, ולא כמו שעון, ולכן מתקיים מתוך סינכרוניות, כאשר לצירופי מקרים לכאורה יש משמעות מובילה בתוך התקדמות העלילה והתפתחות הדמויות. שלב זה הוא רלוונטי במיוחד בהקשר של מודל המסע הנשי, שמתאר את המבנים השונים של סיפורים שאנחנו יכולות לחיות בהם.

ככל שאנחנו לומדות להיפתח לאהבה, ולהסתמך על האינטואיציה, הן הופכות לכוחות מובילים ודומיננטיים יותר בסיפור שלנו. אנחנו לומדות להבדיל בין תנועה מאהבה, שמרגישה כמו תנועה מהנשמה שלנו, לבין תנועה מתוך פחד. בשלב זה של סולם התודעה, אנחנו מזהות יותר ויותר כיצד המחשבות שלנו, ולעיתים הגוף שלנו, יכולים לפעול בשירות הפחד, ולא בשירות האהבה.

עם זאת, בשלב מסוים נגלה שגם לפחד יש מקום בלתי-נפרד בסיפור. כל הרגשות שלנו הם חלק מהשלמות של העלילה הזאת, שלא תוכל להתקדם בלעדיהם. הם לא רק מפריעים לנו לבטא את האור שלנו – הם מספקים תצוגת צבעים מרהיבה, שמאפשרת לו להתבטא על כל גווניו, ועל כל השפע שבו. בשלב זה, אנחנו רוצות לאפשר תנועה חופשית לרגשות, וכן לפעולות נכונות, שמקדמות את העלילה למקום מרגש ובריא, דרך הגוף שלנו. אנחנו רוצות להיפתח לסיפור חיינו באופן מלא, כדי שנוכל לחיות מתוך הנשמה בכל רגע ורגע. על מנת שנוכל לעשות זאת, עלינו להיפתח לאהבה ללא תנאי.

540 – עונג – אהבה ללא תנאי (Joy, Ecstasy, and Unconditional Love)

בשלבים שנמצאים במנעד של אהבה ללא תנאים ועונג, אנחנו לומדות לראות את העולם בצורה אחרת. זה כמו להרכיב משקפיים חדשות בכל פעם, ודורש הפסקות וזמנים להסתגלות. בשלב הזה, אנחנו לומדות לראות את הטוב בכל דבר – גם במה שהוגדר בעבר כרע – וכן לחבק את הכאב, העצב, וכל רגש שלילי שבעבר נתפס כלא נעים. זהו תהליך הדרגתי, במהלכו אנחנו לומדות להתמסר לחיים כפי שהם בכל רגע. להודות על הטוב שבו, בעודנו מביעות גם את הכאב.

זהו השער הראשון לחוויה של חוסר דואליות, שבה יש אחדות בין פנימי לחיצוני, בין אדם לסביבה ולאלוהים. לעיתים נחווה את המצב הזה באופן נקודתי בחוויות של התאהבות, אקסטזה או מדיטציה, ולאחר מכן נמצא את עצמנו שואפות לקיים אותו גם ביומיום.

התהליך לקראת זאת הוא מורכב ודורש התמסרות – גם לדרכים רוחניות שונות, וגם לשחרור שלהן כשהן מפסיקות להיות רלוונטיות עבורנו. בסופו של דבר, ההתקדמות נובעת מדבקות בערכים ובאיכויות של התפתחות, ולעיתים לא בדרך כזאת או אחרת. אהבה ללא תנאי היא מטרה ברת-השגה לתלמידים רוחניים אמיתיים ומסורים, שהולכים בדרך בהתמדה ולאורך זמן. האיכויות והמאפיינים שמתפתחים בשלב הזה כוללים חמלה, סבלנות, וגישה חיובית שאינה מושפעת מהנסיבות החיצוניות.

האיכות הזאת נדרשת מאיתנו כאשר אנחנו מכילים אדם אחר, למשל פעוט בטנטרום. אנחנו זקוקים לה מהאנשים לצידנו כאשר אנחנו בתהליך של ריפוי, ועולות מתוכנו איכויות שזקוקות לאהבה ללא תנאים כדי להחלים. מהסיבה הזאת, גישות טיפוליות מערביות, מבוססות מיינד (כמו פסיכולוגיה קלינית), לעיתים לא מצליחות להביא את מה שנדרש כדי לרפא טראומות ופצעים נפשיים עמוקים. הגישות הללו מבוססות ברמת התודעה 400+ ומתקשות להבקיע ולהתבסס במרחבי האינטואיציה והאהבה (על כי כמובן יתכנו אנשי מקצוע מתחומים כאלה, שכן מקיימים את הנאמר באופן אישי).

600 – שלום ושלווה (Peace)

בשלב 600, הנשמה שלנו, שהיא האני האמיתי, מתחילה לבצבץ ולהאיר בחוזקה. היא הופכת להיות הגורם העיקרי שאנחנו חיים מתוכו ומזדהים איתו; החלקים הארציים בתוכנו – המחשבות, הרגשות והגוף – מתקיימים בשלווה הרמונית, מתוך אור האהבה של הנשמה, שזורח עליהם ללא תנאים. כאן, מתוך לקיחת הבעלות המלאה על העצמי הארצי שלנו, נוצר שלום בתוכנו. בשלום הזה, העצמי האלוהי והנצחי יכול לבצבץ.

שלב 600 נחווה כשלווה אלוהית ונצחית, שמחלחלת לכל תא בגופנו, מרגיעה בצורה שאין לה מילים. הוא מזמין אותנו להתמסר לאמונה, שהיא ידיעה ואינה מחשבה, ולנוע יותר ויותר מתוך השלווה הנצחית הזאת. ככל שנתקדם בהתמסרות אליה, נוכל לחוות את העצמי הנשמתי שלנו מתמזג עם משהו גדול ממנו – המודעות האלוהית שמאחדת הכל. כשנתמסר אליה לחלוטין, נעבור לשלב הבא.

700 – מודעות מוארת (Enlightment)

כשאין עצמי ואין אחר, גם המילים כבר לא מספיקות כדי לתאר את החוויה. אנחנו נמצאים מעבר להן, בהוויה של תודעה אינסופית. בתוך ההוויה הזאת, אפשר להרפות עוד ועוד, עד שנדמה שאין כלום – שאנחנו כלום, והקיום הוא כלום… רק חלל ריק של תודעה אינסופית. אם נקפוץ אל הריק הזה, ונסכים למות בתוכו, נגיע לחוויה שהיא בין המוארות והעמוקות ביותר שניתן לחוות כבני אדם.

850-1000 הארה מלאה (Full Enlightment)

זוהי, אולי, רמת התודעה הגבוהה ביותר שניתן לחוות מתוכה בגוף אנושי… ובה אנחנו מגלים את המהות שבלב כל הדברים – האהבה האלןהית. אנחנו מגלים שאיננו ריק, ואיננו מרחב תודעתי ללא מוקד. כל אלה הם שאריות של ניסיונות לחוות את המציאות בצורה מנטלית. מעבר להם, מופיעה האהבה האלוהית, כמוקד בוער וזוהר בתוך כל הדברים. אהבה ללא קץ וללא גבולות, שלא ניתן לתארה במילים, והיא המהות של הכל.

מפגש חולף עם רמות תודעה גבוהות בסולם התודעה

לעיתים נעבור תהליכים רוחניים כאלה ואחרים שיאפשרו לנו לגעת ברמות התודעה הגבוהות שבסולם התודעה, ולזהות את האמיתות שהן מכילות. תהליכים כאלה גם עזרו לי להתייחס אליהן במאמר הזה. עם זאת, כשנגיע לחוויית האהבה האולטימטיבית, נבין שאין דבר שלם ונכון יותר לעשות מלחזור לחוות את האני הקטן שלנו. גם היא, או הוא, אהובים ואוהבים בצורה מושלמת בעיני המקור לכל. אם נחיה מתוכם, צעד צעד, כל פעם לשיפור קטן בחוויה, כל פעם לעלייה של צער נוסף בסולם, אנחנו, והיקום כולו, ניתרם מביטוי חדש ומרגש של האהבה האינסופית.

שימוש בסולם התודעה של הוקינס בטיפול ובהתפתחות אישית

בקצרה, סולם התודעה של ד"ר הוקינס משמש להערכה, התאמת גישה, והחזקה של פרספקטיבה הרחבה יותר.
אנשים ברטטים שונים צריכים דברים שונים. בכל מקום בסולם יש צורך בהעצמה של הרטט הנוכחי כדי להמשיך לשלב הבא, אבל חשוב לעשות את זה באופן מאוזן ככל האפשר וכאן עוזר להחזיק את התמונה הרחבה יותר.

הערכה באמצעות סולם התודעה

זיהוי איפה המטופל (או אני) נמצא בסולם, עם הנושא שהוא מביא לפתחי ובאופן כללי. כשמזהים היכן נמצאים בסולם, אפשר לפתח את אותה האיכות, עד שהיא תהיה בשלה למעבר לאיכות הבאה בתור. במידה ומדובר ברמה שנמצאת מתחת לרף ה-200, יש סיכון שהעצמה שלה תוביל לפעולות מסוכנות, כאשר תהיה אנרגיה רבה יותר כדי לבצע אותן. מהסיבה הזאת, קיים סיכון גבוה יותר להתאבדות כאשר מטופלים מדוכאים (ברמות תודעה 0-60) מקבלים לראשונה תרופות נוגדות דכאון.

במידה וזה המצב, חשוב להחזיק את הסיכון הללו. לעיתים ניתן לעשות את זה עם המטופל או המטופלת עצמם, במידה ויש להם עוגנים מספקים ברמות תודעה גבוהות יותר. במקרים אחרים, יש צורך בעזרה מערכתית או צוותית. כך ניתן לטפס בסולם התודעה, ולהתעמק גם ברמות של אבל, חרדה, כעס וגאווה. לרוב יהיה צורך לעבור דרך כל הרמות הללו על מנת שהמטופל או המטופלת יחצו את סף האומץ. לאחר מכן, הם יוכלו להתנהל בחייהם באופן חיובי. שם שינוי מעשי לטובה יכול להתחיל להתרחש. עד רמה 200, תמיכה טיפולית יכולה לסייע בהתקדמות מהירה יותר לנקודת הסף הזאת.

התאמת גישה באמצעות סולם התודעה

התאמה של הכלים והגישה לשלב שהמטופל נמצא בו. ההתאמה קשורה לאנרגיה שצריך להעצים, לצד הסיכונים בשלב הנוכחי. למשל, מטופל שנמצא בשלב האומץ יצטרך עידוד לפעול ולהתמיד, ומטופל שנמצא בשלב שאחריו (נייטרליות) יצטרך אישור להרפות ממאמץ ולראות שהכל בסדר. עם זאת, מטופל בשלב האומץ יצטרך להזהר שלא לקחת צעדים נועזים מדי ולא בטוחים. מטופל בשלב הנייטרליות יצטרך להמנע מבינוניות והשארות ב-'אזור הנוחות' זמן רב מדי. כך, כל שלב כזה יכול לדרוש כלים שונים והנחיות אחרות למטופל ולסביבתו.

ניתן להעמיק בהזדמנויות והסיכונים הטמונים בכל רמה בספר נוסף של ד"ר הוקינס בנושא.

החזקת הפרספקטיבה הרחבה יותר בעזרת סולם התודעה

לעיתים, ניתן לראות או לתאר למטופל או למטופלת במילים נקודת מבט רחבה יותר. הסתכלות זו על הנושא שהוא עוסק בו, יכולה להגיע מתוך שלב מתקדם יותר בסולם. זה חשוב בעיקר בשלבים כמו כעס, כדי למנוע פעולות לא מאוזנות שיכולות לגרום לנפילה בסולם. למשל, התפרצות נקמנית שתגרור פגיעה באחר או בעצמי. בתפרצות כזאת עלולה לגרום לנזק מתמשך, למשל הדחקה של הכעס וחזרה לרמה של אשמה. במקרה כזה חשוב שהאדם ידע שהעצמת הכעס תתרום לו כחלק מתהליך פנימי של התחזקות. עם זאת, עליו להמנע ככל שהוא מסוגל מלהטיח אותו באחרים. תופעות כאלה רלוונטיות מיוחד במקרים של הפרעות אגו-דיסטוניות, כמו פוסט-טראומה, חרדה ודכאון. למשל, במקרים של נפגעות אלימות שיש להן פנטזיות של נקמה בתוקף. חשוב לתמוך בפנטזיות ככלי לביטוי רגשי ולאפשר אותן ברמה הרגשית והמנטלית. עם זאת, לרוב יש מקום לומר במילים שפעולה מתוך האנרגיה הזאת תגרום להרס ושמה שיתרום לריפוי יהיה לשמור את זה כתהליך פנימי.

למידע נוסף לגבי כלים לשימוש בסולם התודעה, ולגבי הנסיון האישי שלי בנושא, את מוזמנת לצפות בראיון שערכה עמי מונה קל-שגב.

The post סולם התודעה של ד"ר הוקינס appeared first on המסע הנשי.

מעבר לגלי הרגשות וזרימתם, מעבר לגוף המשתנה ותנועתו, אני נמצאת. לפני ואחרי ומעבר לזמן, עכשיו ותמיד, אני נצח.

אני אהבה.

רוצה בטובתם של כל הדברים, מחוברת אליהם בטבורי, יודעת אותם, מאירה אליהם, אוהבת אותם. קרובה אליהם בלבי. אני אהבה.

אני תקווה.

מכירה את סוף הסיפורים ותחילתם. מכירה את מהלכם, ויודעת שיכול להיות אחרת, שהטוב יכול לנצח ולהאיר. אני תקווה.

אני אור.

זוהרת בקרניים טהורות מעבר לכל מחסום ומעצור. כאב בוקע בי עוד שכבה של כיסוי ומהותי זוהרת ומתגלה בנקיונה. אני אור.

וכך גם את.

וכך גם אתה.

—

יכול להיות שמושג הנשמה לא מדבר אליך, או שאת משתמשת בו כביטוי בדיבור בלבד – וזה בסדר גמור.

עם זאת, נראה שמושג הנשמה מהדהד במקום עמוק בתוכנו – ולראייה, אנשים לא מוכנים 'למכור אותה' גם תמורת סכום נאה…

כך שנראה שגם אם עבור רבות ורבים בתרבות בה אנחנו חיים, החשיבה הרציונלית מקשה עלינו להאמין ברעיון הנשמה או להתחבר אליו, אנחנו עדיין פועלות ופועלים בפועל כאילו יש לו ממשות. הפיצול הזה יכול לעורר כאב בתוכנו. אם זה לא המצב בתוכך – אולי המאמר הזה פחות מתאים עבורך. אבל אם כן, ואם משהו בתוכך נע ומתנגן בתגובה למילים שנכתבו כאן, את מוזמנת לקרוא כמה רעיונות מהמסע הנשי, על החיבור לנשמה שאת.

על חיבור לנשמה, אני רוצה לכתוב שירה.

כי הנשמה נוגעת לדברים

שהם מעבר לצורה,

בין המרווחים

שיש להם הגדרה

בין נשימה, לעצירה

לפי המסע הנשי, חיבור לנשמה נוגע לכאורה בעיקר לגיבורה היוצרת. היא עוסקת בקשר עם מה שמעבר לחומר. עם זאת, ניתן לראות בנשמה את המוקד של התנועה ההתפתחותית במסע, מוקד שלעיתים מזוהה עם כוח הארוס – החיים, הנשיות, והאהבה – ונמצא מעבר לדמויות הגיבורות השונות. ההזדהות שלנו עם חלק מסוים בנו, גם עם זה ששואף להתחבר אל מה שמעבר לגוף, יכולה להיות מכשול בעצם התהליך הזה ממש. לכן, גם הגיבורה היוצרת, כמו כל גיבורה, פוגשת את הצל שלה בנקודת השיא (או השפל) של מסעה – ובכך לומדת להרפות מההזדהות עם צד אחד בלבד, וליצור חיבור עם הצד השני. החיבור הזה, הוא מה שמאפשר לנשמה להתבטא יותר ויותר.

ברוח הגיבורה היוצרת, אחת הדרכים המשמעותיות ביותר להתחבר לנשמה שלנו, היא דרך יצירה. כל אחד ואחת יכולים למצוא יצירה שמדברת אליהם: בין אם זה תיאטרון, שנוגע למשחק עם הדימוי שאנחנו מביעים כלפי חוץ, או ציור, שמאפשר לנו לבטא את החוויה שלנו על נייר. עבור אחרים זה יהיה בישול, עיצוב הבית (קישור פנימי: ליצור בית), או אפילו יצירה של חזון מקצועי ועסקי. מה מדליק את הנשמה שלכם? מה מזין אותה?

אם תקחו את הזמן לעשות את הדברים הללו, תוכלו להרגיש את אור הנשמה שלכן יותר ויותר.

כל מה שאפשר לעשות בכח

אפשר גם לעשות ברכות.

אפשר למצוא את המגע

שיניע בעדינות

את הצעיפים

ויחשוף אור לא מוכר,

מתוך התנועה העדינה הזאת,

בגל רך

של שלום, של תום, אור שתמיד היה

והסתתר,

כי לא רצה להתגלות בכח.

כי שאף אל החמלה

שרואה מעבר לצורה,

מעבר לפנים שלו ואל תוכן,

אל המהות שאינה נפרדת מהדברים

אלה שזורה בהם

בוורידים של טוב

נצחיות הנשמה כהסתכלות ארוכת טווח אולטימטיבית

התפתחות

הזחל מחזיק בתוכו את הפרפר

והפרפר את הזחל:

הוא יכול לעוף רק כי למד

להיות קרוב יותר מהכול

לאדמה

נמוך מכולם

כאשר אנחנו מקבלים החלטות, לעיתים ישנה דילמה בין מה שיסייע לנו בטווח הקצר, לבין מה שיפעל בטווח הרחוק. המזון הטעים יענג אותנו עכשיו אבל יגרום לכאב בטן אחר כך; העבודה דורשת השקעה והקרבה אבל מעניקה משמעות ובטחון; הזוגיות דורשת לעיתים להתמודד עם קונפליקטים, אבל נותנת אהבה ויציבות לאורך זמן.

לרוב, החלטה נבונה היא כזאת שלוקחת בחשבון גם את ההסתכלות קדימה – שכן לא ניתן ליהנות באופן מלא מההווה, כשיודעים שההשלכות השליליות שלו נמצאות מעבר לפינה. מהסיבה הזאת, הנאה מההווה מבלי לקיחת אחריות על העתיד היא בריחה מכאב, ומאפיינת למשל מצבים של התמכרות ושל מאניה.

אך על איזה טווח קדימה עלינו להסתכל? האם די שנתייחס למשך הזמן של חיינו? אולי למשך הזמן שאנחנו מסוגלים לתפוס – שלרוב בחברה שלנו לא יכלול, למשל, את תקופת הזקנה (לפי מחקרים בנושא)?

אולי כדאי שנתייחס למשל החיים של הילדים שלנו, של הילדים שלהם? וכיצד אפשר בכלל לתפוס פרק זמן כזה ולהתייחס אליו? האם הוא יכול להיות מעורר השראה, ולא חרדה?

שימוש רציונלי במושג הנצח כפתח לחיבור לנשמה

דתות ותפיסות רוחניות שונות מציעות פתרונות לשאלה הזאת. ברובן, ישנה תפיסה של קיום נצחי להיבטים מהותיים באדם, מעבר לחיים הפיזיים. אותה נשמה אינסופית היא המהות של תודעת האדם וממשיכה להתקיים אחרי המוות.

בעבר, נעשה שימוש בעייתי בגישה הזאת. היא שימשה כדי להקטין את חשיבותם של החיים הפיזיים, ולהכפיף אותם לגורל הנצחי שלאחר המוות. עם זאת, ניתן לעשות בה גם שימוש בונה.

רעיון הנשמה מאפשר לנו להסתכל על דברים מנקודת הזמן הרחוקה ביותר – הנצח. לדברים הפיזיים תמיד יש סוף, אפילו לאדמה שאנחנו חיים עליה; אבל קיום שנמצא מעבר לפיזיות יכול להימשך מעבר לזמן. ההסתכלות על החלטות שאנחנו מקבלים מפרספקטיבת הנצח, היא ההסתכלות ארוכת הטווח ביותר שקיימת, בהגדרה. ככזאת, היא תדרוש לעיתים קורבן בטווח הקצר יותר, גם אם הטווח הקצר הזה כולל את כל חיינו.

עם זאת, המשמעות שנובעת מהסתכלות ארוכת-טווח, נותנת סיפוק יציב, שמאפשר לשמור על חוסן ועוצמה גם בתקופות של משבר. זו גישה שמקבילה במובן מסוים להסתכלות "שבעה דורות קדימה" ממסורת השבטים הילידיים באמריקה.

במסגרת ההסתכלות הזאת, אפשר להתייחס לדברים שיש להם חשיבות עבורנו מעבר לחומר: מערכות היחסים הקרובות והחשובות לנו, האהבה שאנחנו מרגישים, וההתפתחות האישית שלנו. תעדוף של הדברים הללו על פני הישגים קצרי-טווח, יכול לתרום לחוויה יציבה יותר של אושר. אבל איך אפשר לעשות את זה, כשלעיתים החוויה שלנו את עצמנו אינה רציפה ויציבה מספיק, על מנת להתנהל לפי הערכים שחשובים לנו באמת?

חלקים שונים בעצמי – וחיפוש הנשמה בתוכם

אם עברת תהליך כלשהו של ריפוי ומודעות לנפש שלך, יתכן ופגשת כמה מהחלקים האלה. אולי פגשת את הילד או הילדה הפנימית, את המבקרת הפנימית, או העתקים המופנמים של ההורים שלך. בוודאי גילית שהמערכת הפנימית שלך מכילה הרבה כאב, אבל גם הרבה שמחה, עושר ויופי.

כל תיאוריה פסיכולוגית מתייחסת לאופן בו הנפש מחולקת לחלקים שונים. העצמי שלנו, אומרים פרויד, יונג ואחרים, אינו אחיד והרמוני. הוא מחולק לחלקים שונים, שמערכת היחסים ביניהם מכתיבה את החוויה הפנימית שלנו ואת איכות חיינו.

לפעמים נרגיש שהחלקים האלה הם אנחנו – כמו פאזל שנשבר להמוני חלקים, שכעת מחפשים סדר והרמוניה. מניסיוני, ככל שנפעל ונשקיע בהרכבת הפאזל, ביצירת איזון בין החלקים, ההרמוניה תיגדל, ועדיין זה יראה לעיתים בלתי אפשרי לבנות את התמונה בשלמותה. בעיני, זה בלתי אפשרי כי החלקים האלה הם לא המהות הבסיסית של מי אנחנו – המהות הבסיסית היא שלמה ובלתי ניתנת לחלוקה.

מהי הנשמה שלנו – ומהו חיבור לנשמה

זוהי הנשמה שלנו: היא האור עצמו, היא חוויית הטוב, הקרבה, הנועם והאושר. זוהי מהות שלא ניתן באמת לשבור, לפרק, לרסק או להפריד לחלקים. החלקים של הנפש שייכים לגוף שלנו – הם פנים שונות של היכולות, ההיסטוריה והרגשות שהצטברו בו – והמהות של הנשמה היא מעבר לגוף ולכל דבר זמני. התבוננות דרך כל הפרספקטיבות, יכולת לעבור מאחת לאחת, לחבר ביניהן ולאהוב אותן, היא דבר שמתאפשר רק כי הן לא באמת המהות של מה שאנחנו, אלא עדשות צבעוניות שונות דרכן האור שהוא אנחנו יכול לעבור, לחוות, להתרחב ולהתבטא בעולם.

לתובנות הללו הגעתי, בין השאר, דרך מדיטציה, שהיא כלי מומלץ משמעותי לחיבור לנשמה שלנו. למדיטציה יש השפעות פסיכולוגיות ניכרות, והיא חלק מדרכים רוחניות שונות, שיכולות לסייע לרבים להתחבר לנשמה שלהם ולהגיע לאושר.

עם זאת, יש גם כלים אחרים, שנוגעים לרבדים צבעוניים ומגוונים של הגוף והנפש. אז איך אפשר להתחבר לנשמה דרך מסע עם ארכיטיפים ליצירת הרמוניה פנימית?

מסע בנפש בדרך לנשמה

ניתן לראות את התפקידים השונים במערכת הפנימית, כמעין תאים פנימיים המכילים בתוכם רגשות המעוניינים להתבטא. כשהם אינם מודעים, הרגשות מודחקים ויוצרים חוויה כהה ואטומה של סבל שלא בא לידי ביטוי. כאשר הם עולים על פני השטח, הרגשות הכואבים יכולים להשתחרר, ולאפשר לאור הנשמה לקרון דרכם בצורה יותר מלאה ומודעת.

על מנת להבין את החלקים הללו בפשטות, ניתן להיעזר בשלושה מושגים פשוטים: המסכה (או הפרסונה), הצל, והנשמה. שני המושגים הראשונים מגיעים מהגותו של יונג. השימוש בהם בהקשר של החיבור לנשמה נובע מניסיוני בעבודה מעשית עם הארכיטיפים הללו עם קהלים שונים, במסגרת הדרכה של סדנאות והתערבויות חוסן. 

לפעמים כדי שנוכל לגעת בצל שלנו,

עלינו להתיידד עם המסכה שמכסה אותו.

לעצב ולבחור אותה –

עד שנרגיש בטוחות ובטוחים מאחוריה.

בטוחים מספיק כדי להסיר אותה,

לפגוש את מה שיש מתחתיה,

במסתרי הרחם הבטוחה שבביתנו או במסגרת מפגש מרפא,

ולדעת –

שכאשר נצא משם,

אם נרצה,

נעטה שוב את המסכה,

המעוצבת לטעמנו ולבחירתנו,

ונהיה מאחוריה אמיצים

ובטוחים.

"המסכה", או הפרסונה, כוללת את החלקים בנו שאנחנו בוחרים לבטא כלפי חוץ. לעיתים (במצב אידיאלי) מדובר בבחירה מודעת, אך לרוב זה לא המצב. לרוב, המסכה שלנו בנויה מחלקים שלמדנו במהלך חיינו שיתקבלו בצורה סבירה על ידי החברה. במקרה כזה, אנחנו נפחד מאד להסיר אותה. מה מסתתר מאחורי המסכה? אם היא אינה מודעת, אלה יהיו כל החלקים בתוכנו שנפסלו, נדחו, ונדחקו מהמודעות שלנו. אלה תחושות, חוויות, כשרונות ויכולות, שלמדנו שהם "רעים", "לא מקובלים", "אסורים". זהו הצל.

עם מסכה שהכנתי במסגרת קורס "מסתגלים לגלים" לבני נוער

המפגש עם הצל

בגלל שהצל לרוב מפחיד אותנו מאד, המפגש איתו לרוב דורש מסע בפני עצמו. הוא מכיל כאב, בין אם זה בגלל הדחייה שהוא חווה, או בגלל שהגורם הדחוי היה הכאב בעצמו. זה מפחיד לפתוח את הכאב הזה – כמו לגעת בפיסה של גיהנום… אבל מאחריו, הנשמה מסתתרת. לעיתים קרובות, האור שלה הוא חלק ממה שהמסכה בוחרת להסתיר. כשנפגוש את הצל שלנו, את החלק הלא-מודע של העצמי, נוכל להתחבר גם לאור שלה.

המגע עם הנשמה לאחר עימות עם הצל מקביל לשלב 7 במסע הגיבורה – התחדשות הכוחות.

ההתנגדויות לרגשות הקשים הם כמו תפקידים,

מסכות, דמויות על במה, שעוטה הנשמה.

היא מתמסרת לתפקיד באופן טוטאלי – כדי לחוות אותו במלואו, לאסוף את כל המידע שהוא מספק לה על היקום, שבו יש דואליות, קוטביות, דרמה קוסמית. הכאב שמסתתר בתוכם הוא חלק ממנה, אבל לא מי שהיא באמת, אלא משחק שאמיתותו הופכת אותו להצגה האשלייתית שהוא באמת, ומראה איך הנשמה יוצאת ממנו כמציאות עליונה ואולטימטיבית.

לכן, ככל שתשחקי את התפקיד בהתמסרות מלאה, ככל שתכאבי ותבואי את עצמך במלוא העוצמה, כך תצאי בצד השני; נקייה, מאושרת, ובלתי-מנוצחת.

לכן, אם יש רגש שקשה לך להתמודד איתו; זה תפקיד שקשה לך לשחק אותו – וזה הזמן לעשות עבודה, לתרגל אותו עד שתהיי מומחית עד כדי כך שתתעלמי בתוכו, לא תזדהי איתו, לא תהיי תלויה במסכה, וכך האור שלך שוב יזרח.

בהסתכלות כזאת, למעשה המסכה היא האגו – מאחוריו מסתתר הרגש. כאשר מביעים את הרגש, משתחררים מהמסכה, והאור יכול לזהור.

סוגי גיבורות במסע הנשי – כחלקים פנימיים בדרך להיכרות עם הנשמה שלך

במסע הנשי אנחנו פוגשות ארבעה סוגי גיבורות: הגיבורה היוצרת, החושנית, הרגשית והחברתית.

ניתן לראות בגיבורות הללו כמייצגות חלקים פנימיים בנפש האישה, כאשר הן מחולקות לזוגות מנוגדים: הגיבורה היוצרת, המחוברת לרוח, היא המשלימה של הגיבורה החושנית, המחוברת לחומר. באופן דומה, הגיבורה הרגשית, המחוברת לעולמה הפנימי, מנוגדת לגיבורה החברתית, אשר מחוברת לעולם החיצוני ולתפקידים החברתיים שבו. באופן הזה, אם נזדהה עם אחת הגיבורות, כפי שלרוב קורה – נגלה שהגיבורה המנוגדת לה מסתתרת בצל שלנו.

בנוסף, ניתן לזהות איך כל אחד מהחלקים האלה מתבטא בנפשנו, ובנפשן של נשים הקרובות לנו. הזיהוי של כל החלקים, על צד האור (המסכה) וצד הצל שלהן, מאפשר לנו לשחרר את ההזדהות איתן, לעבור מסעות פרודוקטיביים ומקדמים, ולזהות את הנשמה שאנחנו, שזורחת דרך הפנים השונות והמשתנות של הנשיות הבריאה.

כדי ללמוד על זה עוד, ניתן להצטרף לקבוצת הלימוד הנשית, שתכלול את תכני הקורס "מסע הגיבורה מהאגדות – חניכה לנשיות חדשה", שעוסק בצורה מעשית בדיוק בתהליך הזה.

The post חיבור לנשמה: איך להתחבר לנשמה שאת appeared first on המסע הנשי.

את הבעיות האלה לא בהכרח ניתן לפתור בקלות. חשוב שכל אחד מבני הזוג יהיה מחובר לעצמו ולעצמה. רצוי שכל צד יעשה עם עצמו ועצמה תהליכים רגשיים שיעזרו לו להבין מה היא או הוא מרגישים… להביע את הכאב עם עצמם… ולהגיע למפגש הזוגי כשהם מוכנים לתקשר ולבטא את מה שיושב להם על הלב. התקשורת הכנה היא אבן בסיס בכל זוגיות טובה. עם זאת, ניתן לשלב בשגרה סוגים קבועים של מפגשים תומכים. המפגשים יעודדו לא רק את התקשורת הזאת, אלא גם את הקרבה. את האינטימיות שמאפשרת ללהבה של ההתלהבות ההדדית, התשוקה וההתאהבות להמשיך לבעור.

אלה המפגשים בהם מדובר:

דייט שבועי

רבים ימליצו לכם על דייט קבוע פעם בשבוע. ההמלצה נועדה לשמור על ההרמוניה הזוגית מבחינת אהבה, השתובבות וכיף, ולשמור את להבת האהבה בוערת. יצירה של דייט היא אמנות, וכל זוג צריך ללמוד מה עובד עבורו בהקשר הזה. באופן כללי דייט הוא בילוי שמשקיעים בו זמן ואולי גם כסף; שיש בו גורם של חיזור, לרוב מצד הגבר; שמתלבשים ומתארגנים אליו במיוחד… אך יותר מהכל, זה מפגש שמקדישים בו את מלוא תשומת הלב להיכרות זוגית, התקרבות, והנאה משותפת.

גם את אתם ביחד כבר שנים, תמיד יש עוד מה להכיר. בן או בת הזוג שלנו הוא עולם אינסופי, שגם מתחדש ומשתנה באופן תדיר. אפשר ליפול לאשליה שאנחנו כבר מכירים את האדם שמולנו… אולי כי אנחנו מפחדים לנוע ללא נודע איתו, ולעבור שוב שינוי, התפתחות והתקדמות. בשינוי עלול להיות איום של אובדן הקשר במקרה של תהליך שאינו הרמוני. עם זאת, הדייט הוא מרחב משחקי. בו ההיכרות שהולכת ומעמיקה ביניכם יכולה להתרחש בכיף ובהנאה, כפי שקרה כשרק התחלתם לצאת! הדייט מזכיר לכם את בן או בת הזוג שהכרתם והתאהבתם בהם. הוא עוזר לנקות את האבק שלפעמים מצטבר עם השגרה, היומיום, והתפעול השוטף של חיים משותפים.

בנוסף, ההנאה, הקרבה והבילוי, יכולים להוביל גם לחיבור חושני ותשוקתי ביניכם. לעיתים קשה להגיע אל התשוקה בתוך שגרה עמוסה… וקל יותר כשיש זמן קבוע ביומן. אבל כדי שהזמן הזה יהיה יעיל, רצוי שהוא לא יתחיל במיטה. הוא יכול להתחיל קודם כל מבילוי, הנאה, נתינה וקבלה, והתקרבות רגשית. זהו, כמובן, חלק מהותי ויסודי מהזוגיות, האינטימיות, וההתאהבות ביניכם.

תעדוף הדייט השבועי

לכן, חשוב מאד לתעדף את הדייט השבועי ולהכיר בחשיבותו. היומיום יזרוק לכם המוני סיבות לבטל אותו: אין בייביסיטר, העבודה דוחקת, אתם עייפים… אז כדאי שתבינו את חשיבות הדייט השבועי לחיזוק ושימור ההרמוניה הזוגית שלכם. ההבנה שיכולה להגיע מניסיון, מהגיון או משניהם. בזכותה, תוכלו לרוב לפתור את הקשיים ולדאוג שהוא ימשיך להתרחש.

כמובן שישנם מצבי קיצון, בהם באמת קשה ובעייתי להתפנות לדייט. למשל, במהלך החודשים הראשונים לאחר הלידה. אבל ברגע שאתם ישנים מספיק בלילה בשביל לשקול את הרעיון, אפשר למצוא פתרונות יצירתיים. למשל, דייט ביתי לצד התינוק הישן. אפשר גם לסלוח לעצמכם ולהבין שיש תקופות כאלה. אם אתם מחויבים אחד לשניה, ונמצאים יחד לטווח הארוך ביותר, אפשר להאזר בסבלנות. אחרי תקופה של ריחוק יחסי, תמצאו את הדרך לקרבה מחודשת. היא תהיה עוצמתית יותר אף ממה שחוויתם ביניכם בעבר.

שיחת עומק רגשית

כולנו מתמודדים עם פחדים, רגשות עמוקים, ונטיות שונות לחוש חוסר-בטחון, חוסר-אונים, או כל קושי רגשי. במיוחד בתקופה המורכבת שאנחנו חיים בה, גם אנשים שבעבר חוו פחות קשיים בתחום הזה, נתקלים באתגרים מורכבים ולא פשוטים לעיבוד.

על מנת לשמור על קרבה זוגית לאורך זמן, חשוב להגיע לאינטימיות רגשית, שכוללת שיחה גם על מקומות לא נעימים. לרוב גברים יגלו, שבת הזוג שלהם יכולה לסייע ולהדריך אותם, אם הם ישתפו אותה בצורה כנה לגבי הפחדים שלהם בכל התחומים. נשים יגלו, שאם בן הזוג ילמד להכיל אותן ולפגוש את הרגשות שלהן, זה יכול להוביל לריפוי עמוק ולקרבה ותשוקה שהולכות וגדלות – מומלץ מניסיון!

איך יוצרים שיחת עומק רגשית בזוגיות

אז איך מגיעים לשיח כזה? חלקנו מתקשים או לא מנוסים בשיח רגשי, שהוא לא מיומנות בסיסית בחברה שאנחנו חיים בה. אם זה המצב שלכם, אפשר להיעזר בגורם מקצועי, ביחד או לחוד. גורם כזה יכול לסייע לכם לזהות את הרגשות שלכם, להבין אותם ולהתמודד איתם בצורה יעילה ומקדמת. לפי מחקר של מכון גוטמן, לזוגות לקח 6 שנים בממוצע לחפש עזרה לקשיים בנישואים – אל תהיו מהזוגות האלה! אפשר וכדאי למצוא עזרה ברגע שיש קושי רגשי שאתם לא מצליחים לפתור. הרגשות שלנו כוללים מידע מהותי שיכול לסייע לנו להבין את עצמנו ואת העולם: אל תפספסו אותו, ולימדו איך ואיפה להרגיש ולבטא אותם. עזרה מקצועית יכולה להיות קריטית לתהליכים רגשיים מוצלחים, שיבנו את הזוגיות שלכם במקום לפגוע בה.

בנוסף לעזרה מקצועית, או במקומה אם אתם לא מרגישים צורך, חשוב לבצע שיחת עומק רגשית עם בן או בת הזוג שלכם. שתפו אותו ואותה על הפחדים, החששות וההתמודדויות שלכם. היו מוכנים לקבל אוזן קשבת, סימפתיה, נקודת מבט נוספת, הכוונה אינטואיטיבית לפתרונות. כשהרגשות העמוקים נמצאים על השולחן, האינטימיות גדלה, פתרון הבעיות נהיה שורשי ואפקטיבי בעשרות מונים, ואתם הופכים להיות צוות אמיתי, שנמצא ביחד בטוב וברע, וגם הופך את הרע – לטוב.

גם בהקשר של השיחה הזאת, חשוב למצוא את הפורמט, התדירות והגישה שעובדים עבורכם, וליצור שגרה בה היא מתקיימת, בין אם צריך לקבוע אותה ביומן, או שהיא משתלבת באופן טבעי מתוך הרגל וזרימה בחיי היומיום. אחת לשבוע או שבועיים זו תדירות שיכולה אולי לעבוד עבורכם – תרצי לנסות את זה?

שיחה תפעולית מעמיקה

זוג שמקיים חיים משותפים, ובוודאי נישואים וילדים, הוא צוות, שצריך לעבוד ביחד בתיאום. תפעול החיים המשותפים דומה לתפעול עסק, וכך גם השיחה הזאת דומה יותר לשיחה עסקית בין שותפים, מאשר לדייט, או לשיחת עומק רגשית. אפשר לקיים אותה במקום מסודר ונח, כמו משרד או בית קפה, ולבוא עם רשימה של נושאים לדיון. אלה יכולים להיות נושאים שעלו במהלך השבוע וקשורים לכסף, תפעול הבית, הילדים וכדומה.

כשיש זמן מסודר להתייחס לנושאים האלה, המפגשים היומיומיים שלכם יכולים להיות נעימים וקלילים יותר, ולהתרכז בעדכון על היום שלכם, ובחיפוש של קרבה, חום ובילוי משותף. את הנושאים שדורשים בירור מעמיק יותר, וניתן להמתין איתם, מכינים לשיחה התפעולית השבועית\דו-שבועית, שם הם מקבלים מיקוד מלא של שניכם. השיטה הזאת מאפשרת פתרון של בעיות משמעותיות, גם כאלה שניסית לפתור לבד, ולא הצלחת.

זו הזדמנות מעולה להציף לא רק נושאים שקשורים ישירות לזוגיות ולחיים המשותפים, אלא גם כאלה שקשורים לחיים של כל אחד ואחת מכם בנפרד. הדיאלוג הזוגי יכול להוביל לתמיכה הדדית ושיפור משמעותי גם בתחומים האלה.

בן הזוג שלי, רובי, הציע את התחומים הבאים כנושאים לבדיקה בכל שיחה תפעולית:

נושאי חקר להרמוניה זוגית ואישית

– בריאות

– ילדים

– כסף (כולל ישיבה חודשית מפורטת)

– לוגיסטיקה

– זוגיות

– מטרות

– רווחה כללית

יתרון נוסף של המעבר על הנושאים הללו, זה שהוא מעודד תקשורת פתוחה לגביהם. ביסוס של דיאלוג כזה יכול לסייע במניעת מצב בו בעיות "מטואטאות מתחת לשטיח", או מגיעות לשיח ולטיפול רק כשהן מחמירות. החקר הזוגי שלהם תומך בעירנות הנדרשות כדי לפתור קשיים כשהם קטנים, ולפני שהם מתפתחים למרירות, תסכול עמוק או משבר.

לסיכום, שמירה על הרמוניה זוגית דורשת עבודה, שמשמעותה התעמקות קבועה ומתוכננת בהיבטים השונים של הקשר. ההיבטים הללו כוללים הנאה ורומנטיקה; תהליכים רגשיים, כולל כאבים ופחדים שצפים בתוך הקשר או בעקבותיו; ותפעול מעשי, לוגיסטי וכלכלי של החיים המשותפים.

מפגשים קבועים שמתמקדים בשלושת התחומים הללו, הם קרקע פורה לתקשורת טובה, שנתמכת על ידי עירנות להיבטים השונים של הקשר, טיפול בבעיות כשהן קטנות, והנאה מירבית מהאהבה והתשוקה המשותפות.

האם תרצי להשתמש באחד מהכלים הללו בחייך?

בהצלחה!

The post איך לשמור על הרמוניה זוגית בעזרת 3 סוגים של פגישות זוגיות קבועות appeared first on המסע הנשי.